2023 - 2024

9.1.23

יהודים, העשקתם וגם בכיתם?

"אני יוצא מהבית שלי בשבי-שומרון, בשכונת המגורשים, אני רואה את חומש. כל בוקר הסכין מסתובבת. שם הנשמה שלי נמצאת. משם אני מגיע ולשם אני רוצה לחזור" – במופע הבכיינות הזה של יוסי דגן, יו"ר המועצה האזורית שומרון, פתח כתב הטלוויזיה הוותיק של התאגיד, אורי לוי, את כתבתו בחדשות ערב שבת, שדנה בשאלה האם הממשלה החדשה תבנה מחדש את הישובים היהודים בצפון השומרון שפונו ונהרסו במסגרת ההתנתקות של 2005.

"אין יום, אין יום, 17 שנים וחצי, שאני לא נזכר בחומש ובשא-נור. אין חודש שאני לא בוכה עם דמעות", ממשיך דגן וסופד לעצמו, "היום המכונן בחיי הוא יום הגירוש משא-נור. זו טראומה שלא תעזוב אותי כל עוד שאני חי. ואני אעשה הכול כדי לתקן את החרפה הזאת", וכאן הוא פורץ בבכי החודשי שלו לעין המצלמה ממש.

לא באתי להתווכח עם תחושות ודמעות הכאב של דגן, שמן הסתם הן אותנטיות למהדרין לפי ההלכה, אלא כדי לשאול שאלה פשוטה – הייתכן שלא רק ליהודים חובשי כיפה, אלא גם לפלסטינים חובשי כאפיה יכולות להיות תחושות כאב ועלבון והשפלה וחרפה וכל זה? ואולי בכלל במקרה הזה, של התנחלויות חומש, ושל ההתנחלויות בכלל, והציונות, לא רק הדתית, אלא בכלל, היהודים, אפילו שהם בוכים יפה, הם לאו דווקא הקורבן, אלא הגזלן?

הבה נראה באמת כיצד הוקמה חומש הלזו שנגזלה מדגן הבכיין: "בינואר 1978 נתפסו כ-700 דונם מתושבי הכפרים הפלסטינים בורקה וסילת א-ד'האר לצרכים צבאיים", מספרת ויקיפדיה, "ועליהן הוקמה היאחזות נח"ל, שב-1980 אוזרחה והפכה להתנחלות. רוב האדמות שהופקעו הן אדמות פרטיות שנרשמו בטאבו על שמם של תושבי הכפרים. צו התפיסה הוצא ב'אופן זמני', אך הוא נחתם על ידי אלוף פיקוד מרכז בלא תאריך פקיעה". כלומר התנחלות חומש הוקמה בפעולת גזל מדינתית של אדמות פלסטיניות פרטיות, בתואנת השווא הציונית הנושנה והבדוקה, בהכשר בג"ץ, של "צורכי ביטחון".

"גם לאחר יישום תוכנית ההתנתקות נותר צו התפיסה על כנו והפלסטינים היו מנועים מלעבד אדמותיהם. ב-2013, לאחר שראש מועצת בורקה עתר לבג"ץ, בוטלו צו התפיסה והצו שמנע מהפלסטינים להיכנס למקום", אך למרות זאת "נמנעה מהם גישה חופשית לשטח שפונה ולאדמות שבו. התושבים פנו מספר פעמים לבג"ץ, שהורה לצה"ל לאפשר לתושבים גישה לאדמותיהם, אך צה"ל לא פעל בנושא זה, וגם כיום אסור לבעלי האדמות להתקרב לחלק ניכר מאדמותיהם".

את כל העובדות הללו לא טרח כנראה לברר, או "חסך" מאיתנו, לוי, כי הרי ברור מאליו, גם לו, כמו לדגן, שגם כאן, כמו תמיד, היהודים הם הקורבן, המסכן, הנרדף, העשוק, הנגזל והאומלל. נכון? ברור שלא. ההפך הוא הנכון. דגן, והמתנחלים, והממשלה, והצבא, ומדינת ישראל כולה, כולל בג"ץ המשת"פ, הם כאן, אנחנו, העושקים. עושקים ובוכים.

כי לנו, היהודים, מותר כמובן לבכות על "הבית", שאולי גרנו פה למשך חודשיים לפני 17.5 שנה, או שמעולם לא גרנו פה לפני אלפיים שנה. אבל למיליוני פלסטינים שאבותיהם גרו פה במשך מאות בשנים, אנחנו לא מרשים אפילו להתגעגע ל"בית" שהרסנו להם וגרשנו אותם ממנו לפני 75 שנה.

10.4.23

במקום לשפחות מדומיינות, התחפשו לפלסטינים אמיתיים

לו הייתי צייר שנדרש ליצור תמונה שתייצג את המחאה נגד ההפיכה המשטרית, הייתי מצייר גבר ישראלי, לבוש מכנסי צבא (הוא הרי בא או הולך מכאן לשירות מילואים), לגופו חולצת "אחים לנשק", כשברגלו האחת הוא דורך בנעלי הצבא על צווארו של פלסטיני (תזהו אותו לפי הכאפיה על ראש והאזיקונים על ידיו), השכוב תחתיו על הכביש ברחוב קפלן, ובידו מניף, המפגין, המוחה, שוחר השוויון והחירות, דגל ישראל כחול-לבן, ומפיו יוצאת הקריאה הרמה "דמו-קרט-יה! דמו-קרט-יה!". כי ככה, בעיניי, אתם נראים.

נכון, זה נורא מרגש ואף מפעים לראות בטלוויזיה רבבות אנשים צועדים בסך עם דגלים ושלטים וצועקים "דמו-קרט-יה". הבעיה היחידה, במקרה הזה, שבמקרה אני חי במדינה הזו שבה צועדים המפגינים הזועקים האלו, ואני מכיר את כל הסיפור ויודע את כל האמת.והרי ברור לכל בר או בת דעת, לבד משקמה ברסלר ועוד כמה רבבות, שמטרתה העיקרית של ההפיכה המשפטית הוא לאפשר לישראל, כפי שחפצים שליטיה בפועל, המתנחלים ועושי דברם, להשלים את הנכבה שהחלה ב-48' (אז, להזכירכם, מחקה ישראל מאות כפרים פלסטינים וגירשה מאות אלפי מיושביהם) ולמחוק את הכפרים הפלסטינים גם ב"יהודה ושומרון" ולגרש מכאן עוד מיליון מהם, מבלי שבג"ץ ימ"ש יפריע במלאכה.

זה לא רק עיקר, אלא כל הסיפור. העובדה שמתוך כך יימלט נתניהו מדין היא שולית, שכן גם בלי זה הסיכוי שהמשפט ישים קץ, לכשיסתיים, בעוד שבע שנים, לשלטון נתניהו או ישגרו לבית האסורים הוא בין אפסי לקלוש. גם הפגיעה הצפויה במיעוטים יהודיים בשל ההפיכה הזאת, נמוכה למדי, שכן גם לאחר ההפיכה, בדיוק כמו שזה עכשיו, לישראל יהיה אינטרס מובהק בהצגת עצמה כמשטר ליברלי כלפי נשים ולהט"בים כדי להסתיר ולחפות על מדיניות מחיקת הכפרים וגירוש הפלסטיניים הצפויה בשלב ב' של הנכבה.

בכל מקרה, כדי למנוע את הפגיעה בנשים ובלהט"בים, הכי טוב יהיה לשים קץ לנכבה. אבל לא לכך אתם מכוונים. כי אם הייתם רודפי שלום וצדק חירות ודמוקרטיה על באמת, ולא סתם חבורה, ענקית ככל שאתם, שמתקוממת כדי להגן, תסלחו לי, על התחת הוורדרד שלכם, לא הייתם מציגים בהפגנות המחאה שלכם מיצגים של שפחות טלוויזיוניות אדומות הצועדות בשלשות תחת משטר אימים מדכא הנשים, שעלול אולי לקום אם תתממש המהפכה המשטרית, אלא הייתם מציגים מיצג דיכוי המתרחש כבר עכשיו במציאות, בפועל, מעשה ידיכם שלכם, ולא בעתיד מעורפל, בידי משמר לאומי לטהרת המשפחה.

במקום להתחפש לשפחות מדומיינות, התחפשו לפלסטינים מן המציאות. קנו כמה מאות כאפיות בשוק הפשפשים, איזקו עצמכם באזיקוני פלסטיק, והוליכו עצמכם – על נשיכם, טפכן, זקניכם ומיטלטליכם – למאסר או לגירוש, על ידי חיילים "מחופשים" ואנשי שב"כ. זו ממש לא צריכה להיות בעיה מבחינתכם. אתם הרי מתורגלים בתפקיד הזה כבר שנים – כשאתם צועקים עליהם, על עצמכם, מקללים, בועטים, ופה ושם גם דופקים בהם מכות, אבל תהיו בבקשה עדינים עם קתות הרובים.

אינך יכול להניף דגל של חירות ושוויון ודמוקרטיה וכל המילים היפות הללו, כשבאותה עת אתה רומס ברגל גסה את חירותו של האחר.

15.5.23

טיל פלסטיני ששוגר לביתו הרג מפקד טייסת ושניים מילדיו

 העורכים ב'הארץ' שחששו, ואולי בצדק, שהקוראים שלהם ייבהלו מהכורת הזו, ולכן שינו אותה ל'ומה עם טיל פלסטיני היה הורג מפקד טייסת ושניים מילדיו?'

צבא ההגנה שלנו, הצבא החמוש ביותר בעולם לנפש (יהודי, בטח יהודי, והומיה) חיסל – לא רצח ואפילו לא הרג, חלילה, חיסל – בכירים, כך הודיעו לנו. בכירים, בהתחלה שלושה ואחר-כך חמישה או שבעה, בג'יהאד האיסלאמי ברצועת או בגטו עזה, הנתונ/ה כבר כעשרים שנה, לא חודשיים ולא שלושה, תחת מצור ישראלי כבד מתמשך.

לפי מקורות זרים צה"ל מונה – בסדיר, קבע ומילואים – כמיליון חיילים. מספר החברים בג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני הוא פחות מעשרת אלפים, כלומר כמאית ממספר החיילים של ישראל. לג'יהאד יש "טילים" בלתי-מדויקים שהטווח שלהם כמה עשרות קילומטרים, לישראל יש טילים מדויקים לטווח של אלפי קילומטרים. לישראל יש גם כ-2000 טנקים, 600 כלי טיס (מטוסי תובלה, קרב, ומסוקים), ולג'יהאד ולפלסטינים בכלל יש אפס טנקים וכלום מטוסים. שלא לדבר על צוללות ועוד "אמצעים מיוחדים". אז מה זה "בכיר בג'יהאד"? זה בדיחה.

ואחד הבכירים הללו שישראל "חיסלה" בסבב הזה הוא טארק עז אלדין, בטיל מדויק שהרג את בתו מיאר בת ה-9 ובנו עלי בן ה-8, ופצע קשה גם את בנו הקטן (אתם יכולים לראות אותם בתמונה, חוגגים מאושרים עם מתנות בפתחו של איזה קניון) הישר לתוך "דירת המסתור" שלו כביכול.

כי גם צמד המילים "דירות המסתור" הוא כזב תעמולתי. כי זה לא שהנרצח הסתתר בבונקר סודי מתחת לאדמה או בטירה מבודדת ומבוצרת בהרי הקרפטים העזתים. הוא בסך הכל "שהה", כלומר ישן בלילה, כדרכו של כל אדם, עם המשפחה שלו, עם הילדים, בדירתם בבניין מגורים רגיל. ועובדה היא שהטיל המדויק – שמחירו כמיליון דולר, ושהחיסולים הממוקדים הללו גם משמשים לו כזירת ניסוי כלים להדגמת יכולותיו לקראת מכירתו בעמים – הרג לא רק את בני משפחת "הבכיר", אלא גם את משפחת הרופא שגר דירה מעליו, הוא ואשתו ובנם. והם גם, הבכירים הללו, לא "מסתתרים מאחורי ילדים", כמו שאנחנו אומרים. הם פשוט גרים ביחד באותה דירה עם הילדים שלהם, בדיוק כמו כל אחד מאיתנו, כמו כל בן אדם בעולם.

אדרבא, טייסי חיל האוויר הישראלים, אלו ש"חיסלו" בשבוע שעבר את "הבכירים" ועל הדרך הרגו גם "לא מעורבים", נשים וילדים, הם אלו שגרים ב"דירות מסתור" מוגנות בבסיסי חיל-האוויר, עם משפחותיהם, כלומר, בשפתנו, "מסתתרים מאחורי ילדים".

והעובדה שאנחנו פוגעים והורגים ישירות ובמדויק להפליא, לא כולל נשים וילדים, במפקדי הארגון הצבאי הזעיר שלהם, ואילו הם פוגעים בתגובה באקראי באזרחים שלנו, אין לה שום קשר לזה שאנחנו, בקרב הזה, כביכול הצודקים, או להבדל המוסרי לכאורה בין התרבויות של שני העמים. ההבדל בין שני סוגי הפעלת הכוח, נקרא לזה כך, הוא בגלל שזה מה ששני הצדדים יכולים, זה ותו לא. אנחנו יכולים לירות להם טילים מדויקים לתוך הבתים מבלי ששום דבר יפריע לנו, והם יכולים רק לירות עלינו טילים מצ'וקמקים לא מדויקים שאת רובם אנחנו מיירטים. זה כל הסיפור. שני הצדדים פועלים כפי שהם פועלים כי זה מה שהם יכולים או לא יכולים לעשות.

לכן מה שכתוב בכותרת המאמר לא יכול לקרות, ואין לכם מה לדאוג. אבל תנסו לרגע לדמיין מה היה קורה אם כל זה היה, ולו לשנייה אחת, טיפ-טיפה קצת ההיפך. לו לאיזה שנייה מדומיינת היה לפלסטינים מטוס קרב אחד עם טיל "איסמעיל" אחד במיליון דולר, והם היו משגרים אותו, בלי שאנטי-טיל ישראלי יפיל אותו בדרך, לתוך חלון ביתו של מפקד טייסת בחיל האוויר, סגן-אלוף שאולי בן-כנען (שם בדוי), שמן הסתם גרם למותם של לא פחות אזרחים מאשר "הבכיר" ההוא בג'יהאד האיסלאמי, והורג אותו, ועל הדרך גם את בתו מיכל בת ב-12 ובנו אלי בן ה-8, כשבנו הקטן "רק" נפצע קשה.

ואוו וואה ווי וואה, בחזקת 77, איך שהיינו, גם אתם, כולנו, מגיבים אז. שבועות שלמים היינו מבכים, בטלוויזיה ובעיתונים את מותם של בן-כנען גיבור ישראל וילדיו היפים, החמודים, המצחיקים, אוהבי החיים, המצטיינים בלימודים ובחוגים, הזכים והטהורים.והיינו כמובן מכתירים את כל הפלסטינים, ואת הערבים בכלל, שהם תרבות וחברה ועמים של "רוצחי ילדים", שהרי "הם ידעו שבבית של בן-כנען מתגוררים גם אשתו והילדים ובכל זאת מפקדיהם הורו והטייס שלהם ירה את הטיל הקטלני לתוך ביתו של בן-כנען".

והתגובה הצבאית שלו תהיה כמובן יותר מהולמת. מטוסי חיל האוויר, "החברים של שאולי", יחסלו 12 (כמניין שבטי ישראל) "בכירים" ויורידו חמש שכונות שלמות בעזה על יושביהן, יהרגו כאלף "בלתי מעורבים" בתוכם 587 ילדים, וראש הממשלה יצטט את המשורר הלאומי שכתב "נקמת ילד קטן (שלנו, לא שלהם, שלא תתבלבלו לי פה) לא ברא השטן". ובמהומות בשטחים יהרגו עוד 92 פלסטינים, ועוד 18 (ח"י. עם ישראל חי!) בערים המעורבות, וגם ביירות תחטוף את שלה בטיל מדויק שישתק לה את מערכת החשמל. וזהו, בערך.

אז מה אני רוצה להגיד בזה? כלום, באמת ששום דבר. סתם, נפלט לי, התבלבלתי. נטרפה עלי כנראה דעתי. זה בטח בגלל הגיל, או אולי זה החינוך הקלוקל שקיבלתי בבית האשכנזי הפריווילגי שלי בנתניה, או שהמזוזה שלי פגומה ולא שמתי לב, או שחתכו לי בברית מילה את החלק הלא נכון, אבל ברור שמשהו לא בסדר איתי, שהתחרפנתי, שצריך או להחזיר אותי לפולין, למשרפות, או לאשפז אותי בגהה, במחלקה סגורה. אז אני באמת מצטער, אני מתנצל, סליחה. זה לא אתם. זה אני.

26.6.23

המתנחלים הפורעים פועלים בסמכות וברשות

1877 – ארה"ב. מתיישבים לבנים, בסיוע הצבא, פשטו על כפרי ילידים "אינדיאנים", טבחו, אנסו, גרשו, ושרפו את הכפרים. 1881 – רוסיה הצארית. איכרים רוסים פשטו על כפרי יהודים, טבחו, שרפו, אנסו, בזזו ושרפו. צבא הצאר עמד מנגד או סייע לפורעים. 1902 – קונגו הבלגית. מתיישבים אירופאים פשטו על כפרים מקומיים, טבחו, אנסו, גירשו ושרפו את כפרים. צבא המלך ליאופולד השני, סייע לפורעים. 1938 – גרמניה הנאצית. בכל המדינה פשטו גרמנים ארים על בתים, חנויות ובתי-כנסת של יהודים, הרגו, ניפצו, הרסו, שרפו ובזזו. אותם. כל זרועות הביטחון של המשטר הנאצי סייעו כמובן לפורעים. 1959 – אלג'יריה הצרפתית. מתנחלים אירופאים פשטו על כפרים מקומיים מוסלמיים, טבחו, שרפו, הרסו וגרשו. חיילי צבא צרפת עמדו מנגד ואף סייעו לפורעים. 1976 – דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד. מתיישבים בּוּרים, בסיוע כוחות צבא ומשטרה, פשטו על עיירת-מגורים (טאונשיפ) של ילידים שחורים, טבחו בהם ושרפו את בתיהם. 2023 – ישראל. מתנחלים יהודים פשטו על כפרי פלסטינים מקומיים ושרפו את בתיהם. כוחות הצבא והמשטרה של ישראל עמדו מנגד, או סייעו לפורעים ואף הרגו כמה מן הפלסטינים.

ועכשיו חידה – מה המשותף לכל המקרים הנוראים הללו? 1 – שום דבר. אין מה להשוות. 2 – בכל המקרים הללו, הילידים, כולל או לא כולל היהודים (איך שנוח לכם) הביאו על עצמם, בהתנהגותם, את הפרעות האלו. 3 – כל מה שעשו ליהודים זה איום ונורא. כל מה שעושים היהודים הוא נכון וצודק. מהאחרים לא אכפת לנו. 4 – בכל המקרים האלו, למן הטבח באינדיאנים, דרך הפוגרומים ביהודים, ועד לפרעות בפלסטינים, הפרעות לא נעשו באופן יעני ספונטני על-ידי "מתיישבים זועמים", אלא כל הפורעים הללו פעלו בגיבוי מלא ובשליחות המשטרים הנוראים ששלטו, או עדיין שולטים, בשטחים בהם בוצעו הפרעות.

התשובה האחרונה היא כמובן הנכונה. גם במקרה שלנו. וכי מה עשו או "זרועות הביטחון" שלנו כדי למנוע את הפרעות שעשו באחרונה המתנחלים בשורה של כפרים פלסטינים – שום דבר ולא כלום. וכל כך בתירוצים עלובים שהיו מביישים אפילו ילד בכיתה ג' – לא היו לנו כוחות, היינו עייפים, התבלבלנו בשמות של הכפרים כי הם כולם בערבית, הכלב אכל לנו את פקודת המבצע וכאלו. וגם כוחות הצבא והמשטרה היהודים שנקלעו, כנראה בטעות, לפרעות, לא עשו שום כלום, חוץ מלירות בפלסטינים שניסו להתגונן מהפורעים.

ושיא הגיחוך הוא, כמובן, מכתב התחינה שכתבו במשותף ראשי הצבא, המשטרה והשב"כ ל"אחינו המתנחלים", שבו הם מבקשים בנימוס מן הפורעים שיפסיקו כי "זה לא יפה", משל מדובר בתלמידים שמשכו לבנות בשערות. הלו, ראשי "זרועות הביטחון", תפקידכם הוא לא לכתוב מכתבים, אלא למנוע את הפרעות. תחסמו את הפורעים מלהגיע לכפרים. תירו בהם גז-מדמיע, ואם יש צורך גם כדורים חיים. תטילו עוצר על ההתנחלויות שלהם. תעצרו את המשתתפים בפרעות ותעמידו אותם לדין, תהרסו להם את הבתים. יש לכם המון אמצעים, כשאתם רוצים.

אבל אתם לא רוצים ולא תעשו כלום. ואתם יודעים למה? כי המתנחלים הפורעים הם עוד "זרוע ביטחון" של הכיבוש והדיכוי, בדיוק כמו הצבא, המשטרה והשב"כ שלכם.

7.8.23

מדינת ישראל קמה ועומדת על הנכבה הפלסטינית

כולנו – חוץ מהקנאים והמטומטמים, שלרוב אלו אותם אנשים – מבינים שאנחנו, מדינת ישראל, בצרות צרורות, ושיש לנו המון בעיות בלתי פתורות, שרק הולכות ומחריפות.אבל איך לפתור אותן, מה צריך לעשות, את זה אנחנו לא יודעים. אבל יש המון הצעות, שונות ואף סותרות: הפרדת הדת מהמדינה; הפיכת ישראל למדינת הלכה; שתי מדינות לשני עמים; סיום הכיבוש של יהודה, שומרון ועזה, החלת הריבונות הישראלית על כל יהודה ועזה ולבנון ודרום-טורקיה; חלוקת ישראל לקנטונים; חלוקת קונדומים לאזרחים; ועוד כהנה וכהנא חי, ורק לא ביבי, ומוות לערבים ולאשכנזים וביבי המלך. זה בערך.

אבל בחדר עומד לא פיל צמחוני, אלא דינוזאור טורף המאיים עלינו לכלותנו. ואנחנו מצליחים, באמונה שלמה ובעיוורון מוחלט, שלא לראות אותו, על אף שהוא מכה והורג ומהרס בנו כבר כמאה שנה. ואני מדבר, כמובן, על הטאבו הציוני הקדוש – הכינו את ההכחשות וצחצחו את המקלדות – הכיבוש והדיכוי, האסון, החורבן, הנכבה, שהמטנו על הפלסטינים, שלא החלה ב-67', אלא ב-48', ונמשכת גם כיום.

ההכחשה של עצם קיומה של הנכבה הפלסטינית, וכמובן ההתכחשות המוחלטת לאחריותנו שלנו, של מדינת ישראל, לביצועה, של הנכבה, וכל תואנות הסרק של "הם התחילו" וכולי – כולן יופיעו תכף, עד אחת, בתגובות למאמר – אינן יכולות להכחיש עובדה אחת ניצחת ומוחצת: לולא הנכבה לא היתה קמה מדינת ישראל. לולא גירשה ישראל במהלך המלחמה על עצמאותה קרוב למיליון פלסטינים, יותר מכלל מניינו של הישוב היהודי אז, ולולא החריבה כ-600 כפרים פלסטינים, וניכסה לעצמה בגזל את אדמותיהם, והושיבה בהם יהודים, עולים וותיקים וחדשים, לולא פקד בן-גוריון על ביצוע הנכבה, לא היתה קמה ולא היתה מתקיימת מדינת ישראל. הנכבה הפלסטינית היתה חיונית לחלוטין להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. מדינת ישראל קמה ועומדת על הנכבה הפלסטינית.

לכן את "הסכסוך" הזה, שכל עוד אינו נפתר אין פה סיכוי לכלום, לא ניתן לפתור מבלי שישראל, כמדינה, תכיר באחריותה לנכבה הפלסטינית. כי רק על בסיס זה ניתן לפתוח במשא ומתן כלשהו עם הפלסטינים על מנת להגיע איתם להסדר ולפתרון מוסכם, כלשהו, גם עליהם וגם עלינו, שישים קץ למלחמת מאה השנה הזאת, שהמשטר הנוכחי בישראל לא רק שאינו רוצה לשים לה קץ, אלא שואף להרחיבה לעוד מאה שנה לפחות.

ההכרה באחריותנו לנכבה אין פירושה השמדת ישראל, כמו שמהלכים עלינו תמיד אימים, אלא פירושה אפשרות, האפשרות היחידה, להגיע עם הפלסטינים להסכמה הדדית, למצוא דרך לסיום שפיכות הדמים ולחיים משותפים מתוך שלום ושוויון, ולא מתוך כיבוש ודיכוי.

כמובן שאין זה אומר, בהכרח, שמתוך כך יצמח אכן פתרון. אבל דבר אחד בטוח – בלי שמדינת ישראל תכיר באחריותה לנכבה הפלסטינית, הכול יישאר אותו דבר, בדיוק כמו שמתרחש כאן, עיקבו אחרי החדשות, זה מאה שנה.

נכון, רובם המוחלט בהחלט של הישראלים עוצמים עיניהם מראות, ואפילו לא מוכנים לשמוע את הרעיון הנלוז הזה – הביטו בתגובות – אבל בלי זה, שום דבר כאן לא ישתנה.

כך שלמרבה הצער אפילו הדרך לתחילת הדרך עוד רחוקה מאוד.

11.9.23

אנחנו נגד אפרטהייד, אבל בעד הפרדה

אין ספק שאנחנו נמצאים עתה בעיצומו של עידן התגליות הגדול ביותר מאז הסתיים עידן התגליות הגדול הקודם בראשית המאה ה-17. בתקופה קצרה של פחות משנה קמו לנו מגלים חדשים – תת-אלוף במיל. ואסקו דה-גמה, מפקד מגלן לשעבר פרדיננד מגלן, ראש השב"כ לשעבר כריסטופר קולומבוס, ראש המוסד לשעבר אמריקו וספוצ'י, ועוד ספנים נועזים – שכולם מגלים פתאום שישראל מקיימת ביהודה ושומרון (ומה עם עזה, לעזאזל?) משטר של כיבוש ואפרטהייד.

וואו! איך הם הגיעו לזה? איזה אומץ, איזו תבונה, איזו תעוזה. אבל יותר וואו מזה, זה איך הם הגיעו לזה רק עכשיו? זה שיש בשטחים הכבושים משטר אפרטהייד, כי לוואסקו דה-פרדו התגלה עכשיו ש"יש שם מערכות חוקים שונות ליהודים וערבים", זה לא חדש. זה כבר ככה 55 שנה, והיה ככה תחת כל ראשי הממשלה והמפלגות ששלטו כאן מאז - אשכול וגולדה ורבין ופרס ובגין ושמיר ושרון ואולמרט וביבי ובנט ולפיד ועוד פעם ביבי; ומפלגת העבודה והליכוד והמפד"ל על שלל גלגוליו, ומרצ, וד"ש, וד"ש עם שיר, והרפולים והגימלאים והשין-גימלים ומי לא. אין מנהיג או מפלגה ציונית קיימת או נעלמת, שלא היתה שותפה להנהגת ולהנהלת משטר הכיבוש הגזעני הקלגסי בשטחים שנכבשו ב-67. אז עכשיו אתם באים? למה? בגלל שבן-גביר מחברון החליף את בר-לב מצהלה?

ולא רק זה. זה גרוע מזה בהרבה. כל מגלי האפרטהייד ומגני הכיבוש הפתאומיים החדשים, כולם עד אחד – פרדו ודיסקין וארגמן והטייסים והספנים והסיירים; וכל ראשי "האופוזיציה" ומנהיגי המחאה – גנץ, יעלון, חלוץ, איזנקוט ועוד; ומלך הווילה בג'ונגל, הוד מעלתו אהוד ברק השלישי – הם כולם, כולם עד אחד, לא רק שלא שמו לב 55 שנים שבשטחים יש משטר אפרטהייד, אלא שהם כולם, כולם עד אחד, הנהיגו וניהלו את משטר הכיבוש הנורא הזה, שהם גילו עכשיו פתאום, כשהם יצאו לפנסיה, שהם נורא מתנגדים לו.

אבל גם הגילוי החדש הוא שקר. כי משטר האפרטהייד היהודי כלפי הפלסטינים הילידים נוהג כאן מאז הקמתה של מדינת ישראל, לפני 75 שנה, ובכל שטחה, מדן ועד אילת ומרפיח ועד יריחו. כל יהודי בעולם יכול להפוך בהינד עפעף לאזרח ישראלי. אזרח ישראלי פלסטיני לא יכול להקים משפחה במדינתו עם פלסטינית מהשטחים. יהודי יכול לעבור לגור, על פי חוק ובאישור בג"ץ המושמץ, בבית של פלסטינים, שגרים שם שבעים שנה, כי לפני מאה שנה גר שם יהודי אחר. אף פלסטיני, אפילו פלסטיני אזרח ישראל, לא יכול, גם זה על פי חוק ובג"ץ, לחזור לבית בו נולדו הוא או הוריו וגורשו ממנו. וכל חוקי האפליה והעושק הללו, הם כולם אפרטהייד ובן בנו של אפרטהייד. במדינת ישראל כולה, מראשיתה ועד היום, ובכל שטחה, נוהג משטר אפרטהייד. זו האמת.

והכי מצחיק, כלומר עצוב, הוא שכל שוחרי השלום והשוויון הללו מבקשים לבטל את משטר האפרטהייד ולהחליפו במשטר הפרדה. אבל יצא המקרה שאפרטהייד בשפת אפריקאנס (שפת שליטיה הגזענים של דרום-אפריקה) פירושו בעברית (שפת השליטים הגזענים בארץ-ישראל) הוא הפרדה. אז אנחנו נגד אפרטהייד, אבל בעד הפרדה. תודה.

30.10.23

פנייה נואשת לשני העמים האומללים

אעשה שקר בנפשי, לצורך העניין, כאילו יש בכלל מישהו, יהודי כערבי, המקשיב למה שאני אומר או כותב, ובכל זאת, אני חש שמחובתי לומר את דבריי אלו, ולו רק, והלוואי, למען הדורות הבאים.

אני אדבר כאן, בניגוד מוחלט לשיח המקובל, בלשון "אנחנו" על כולנו יחד, הישראלים והפלסטינים, לא כשני צדדים נפרדים ועוינים, אלא כעל ישות אחת, מקשה אחת, בלתי ניתנת להפרדה. לכאורה, להלכה וגם למעשה, מפרידות בינינו, הפלסטינים והישראלים, חומות וגדרות ותהומות של עוינות ושנאה ודתות ותרבויות וכל מה שאנחנו, שני הצדדים הניצים, אומרים לעצמנו שוב ושוב. אבל בפועל, במציאות, וזו עובדת חותכת, תרתי משמע, לא ניתן, ולא יעזרו כל החומות והפצצות שבעולם, להפריד בינינו. ולמרבה הכאב הכבד מנשוא, הטבח הנורא בשמחת תורה אך הוכיח, בצורה המזוויעה ביותר, ששום חומות וגדרות לא יכולות להפריד בינינו.

השאלה היחידה שנותרה לפיכך לפתחם של שני העמים האומללים שאנחנו, הישראלים והפלסטינים, היא אם נסיר את החומות והגדרות בינינו רק כדי לטבוח ולהרוג, או שנשכיל להסיר את החומות והגדרות בינינו לא לגבור זה על זה, אלא כדי להתגבר על העויינות והשנאה ההדדית שלנו אלו את אלו, ולמצוא דרך לחיות ביחד כמו שצריך, במקום להרוג זה את זה מחוסר ברירה לכאורה.

החמאס הפלסטיני, במעשי הטבח המזוויעים שעשו "לוחמיו" באזרחים – זקנים, נשים וטף – בשבת ההיא, הוציא עצמו מכלל המין האנושי. החמאס אינו בר-שיח לשום דבר, ויש להכחידו, בדיוק כפי שעשינו לדעאש, מעל פני האדמה, ולהרוג את כל פעיליו, עד האחרון שבהם. אין שום עוול עלי אדמות, שמצדיק את מה שעשה החמאס. שלא לדבר על האסון, הנכבה, שהוא שב וממיט על עמו שלו.

העובדה שהערבים אזרחי ישראל "התנהגו למופת" הפעם, כפי שאומרים היהודים האדנותיים, לא נובעת מכך שהם פחדו מהשלטון הציוני, אלא כי הם הבינו שאם וכאשר וחלילה יגיעו "לוחמי החמאס", אחיהם לכאורה, אליהם, הם ישחטו בהם בדיוק כפי ששחטו ביהודים (ובבדואים ובתאילנדים) בעוטף עזה. הטבח הנורא הזה גרם לערבים אזרחי ישראל להיווכח שמוטב להם להיות ערבים תחת המשטר הציוני, מאשר פלסטינים תחת שלטון החמאס.

אבל מצד שני, עם כל הכאב והזעם המוצדקים, הטבח שעשה החמאס בילדים היהודים בעוטף, אינו מצדיק את הטבח שעושים עכשיו הישראלים באלפי ילדים פלסטינים בעזה.

וכולנו, שני הצדדים, צריכים גם להבין שאין אלוהים, לא יהודי ולא מוסלמי ולא בכלל, שמצווה עלינו, בשמו לכאורה, להרוג ולטבוח זה בזה. אין אלוהים. הוא נמצא רק במוחות המעוותים של המאמינים בו. ואם, חלילה, יש אלוהים, מוסלמי או יהודי או נוצרי או זַמבּורִי, הרי שמדובר ברוצח המונים מתועב, שרוצחי החמאס הם כלבלב לידו. וזה לא משנה אם אלוהים שלנו טובח בהם או זה שלהם בנו. כל האלוהימים הם רוצחים המוניים סדרתיים, של כולנו, גם של אלו שמאמינים בו, וגם של אלו שמאמינים באלוהים השני.

ויש לומר – אלו המנהיגים אותנו, את שני העמים האומללים שאנחנו, הפלסטינים והישראלים, אלו שהקמנו או קמו עלינו, זה לא משנה, הם אנשים שאוחזים כל חייהם חרב בידם וכל תכליתם היא להגן, בראייתם, על עמם מפני העם האחר. אלא שמי שרק חרב בידו רואה בכל אחר מי שיש לערוף את ראשו. מנהיגי שני העמים אינם יודעים לעשות שום דבר אחר מלבד להורות לעמיהם להרוג בחרבם, ברוביהם ובמטוסיהם, את בני ובנות העם האחר.

מן המנהיגים האלו, מהדור הזה של המנהיגים, לא יכול לצמוח שום שלום, אלא רק מלחמות. השלום יכול לבוא, אם בכלל, רק מבני ובנות הדורות הבאים, מאחיהם ואחיותיהם של הילדים והילדות שנטבחו, שנטבחים, במלחמה הנוכחית, בסבב הזה, בטבח ההדדי הזה, שיקומו מבין החורבות העשנות ויעשו אולי, הלוואי, את מה שאנחנו, כל הדורות עד כה, נכשלנו מלעשות.

שהרי המלחמה הזאת, הסבב הזה, הטבח ההדדי הנוכחי, יסתיימו מתישהו. והם לא יסתיימו בשום ניצחון, של אף עם, ויוותרו רק הרס חורבן ואלפי, אולי אפילו עשרות אלפי, מתים, והמצב יחזור לקדמותו – עוד פעם שקט יחסי של כמה שנים, ואז שוב סבב ושוב שקט ושוב סבב ועד קץ הדורות, תרתי משמע. שכן, מסבב לסבב יכולותיו של כל צד לטבוח בצד האחר, כפי שהוכח היטב הפעם, אך הולכות ומתעצמות. אז שנמשיך בזה?

סבבי הטבח הנמשכים ללא הרף זה מאה שנים, והכישלון הקטסטרופאלי להגיע לשלום, הביאו לכך שבהנהגה בפועל של שני העמים עומדים אנשים שכל מעיינם הוא לאבד ולגרש מכאן את העם האחר. אצל הישראלים אלו הם הדוגלים בכך ש"ארץ ישראל שייכת (רק) לעם ישראל" ואצל הפלסטינים אלו הם הדוגלים ב"שיבה לכל האדמות השדודות". והשאלות, שאנחנו עוסקים בהן כל הזמן, מי משני הצדדים צודק (כמובן שאנחנו) ומי יותר אשם (כמובן שהם) ומי יותר מסכן (כמובן שאנחנו) ומי יותר רוצח (כמובן שהם) אינן רלוונטיות כלל ועיקר לעתידנו, ולעתיד הדורות הבאים שלנו.

נכון, קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, לשני הצדדים, לראות מבעד לערפילי הדם וגשמי הזעם, לחשוב בכלל על העתיד ובטח שלא לדמיין עתיד ורוד כלשהו, אלא רק עתיד שחור משחור של הרג ונקמה, שנהרות דמים מציפים את שדותיו. אלא שאם חפצי חיים אנו, בעיקר לילדינו ולנכדותינו, אין לנו אפשרות אחרת. אין לנו ברירה.

שני עמינו לא יכולים להשמיד אלו את אלו, אלא במחיר דמים של מאות אלפי או מיליוני הרוגים, לשני הצדדים, כלומר במחיר השמדתם של שני העמים, של כולנו. ולכן הברירה היא אחת - או שנמות יחד, כולנו, או שנחיה יחד, כולנו.

ומוטב לנו, לכולנו, לבחור בחיים.

4.12.23

כדי לחיות, שני העמים צריכים לסלוח ולשכוח. זה אפשרי

הימים קשים, נוראים. ומבעד לערפילי הזוועה הסמיכה מדם ושחורה ממוות, קשה לראות אופק של חיים טובים מעבר להררי החושך שהקמנו עלינו, שני העמים שאנחנו, הטובחים בימים אלו זה בזה בקצב רצחני, ברוב מרץ וללא הרף, ואנחנו כנראה רק בתחילת הדרך.המציאות הזו משרה על כולנו פסימיות וייאוש. אלא שלעזרתנו באה ההיסטוריה, ומשדרת אופטימיות ותקווה. כי כל סכסוכי הדמים שהיו בתולדות האנושות, והיו רבים וארוכים ונוראים בהרבה מהתגוששויות ההרג בנות מאה השנים בינינו לבין הפלסטינים, כולם עד אחד נפתרו בשלום ונסלחו ונשכחו כלא היו. וכך יהיה גם כאן. השאלה היא רק כמה זמן זה עוד יימשך ובכמה דמי אדם עוד נשלם עד שנגיע לכך.מלחמת האזרחים בספרד בין "הלאומנים" שנתמכו בידי גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית לבין "הרפובליקנים", שנתמכו על ידי ברית המועצות הקומוניסטית, כשבתווך מעורבים גם סכסוכים בין חבלי הארץ – אנדלוסיה, קטלוניה, הבסקים ודומיהם – נמשכה שלוש שנים, בין 1936 ל-1939, ונהרגו בה כחצי מיליון אנשים, שני אחוזים מאוכלוסיית ספרד באותה עת. כמאתיים אלף מהם, רובם רפובליקנים ובני מיעוטים לאומיים, נרצחו בהוצאות להורג, במעשי טבח המוניים ובהפצצות של ערים אזרחיות.המלחמה הסתיימה בניצחון הלאומנים, וספרד הפכה לדיקטטורה פשיסטית ברוטאלית תחת שלטונו של הננרליסימו פרנקו, שנמשכה כ-40 שנה, עד למותו ב-1975. אחרי כן הפכה ספרד, בתהליך יציב ומהיר יחסית, למדינה דמוקרטית המתקיימת כך עד היום, זה כבר כמעט חמישים שנה. המשקעים נותרו, אבל הכל נסלח ונשכח, כי החיים ניצחו.סכסוך הדמים בין הילידים האירים הקתולים לבין המתנחלים האנגלים הפרוטסטנטים בצפון אירלנד נמשך מאות שנים. שיאו נמתח לאורך כמעט כל המאה ה-20, החל ממרידת חג הפסחא ב-1916 ועד הסכם יום שישי הטוב שנחתם יותר מ-80 שנה לאחר מכן. באמצע היו שורה של פיגועים ומעשי הרג בשני הצדדים על ידי שני הצדדים, והזכור מכולם הוא כנראה "יום ראשון העקוב מדם" בינואר 1972 שבמהלכו צנחנים בריטיים ירו למוות ב-14 גברים ונערים קתוליים לא חמושים שהשתתפו במצעד למען זכויות אדם בעיר דרי. מאז, זה כבר 25 שנה, שבצפון אירלנד, עם כל המשקעים, החיים נורמאליים, שלווים וטובים. זה יתכן, זה אפשרי.שלטון האפרטהייד הלבן הגזעני האכזרי בדרום אפריקה נמשך 46 שנים. 27 מתוכן ישב מנהיג השחורים נלסון מנדלה בכלא, אחרי שלל הרשעות משונות, ואחרי סיום משטר האפרטהייד נבחר למנהיגה הראשון של דרום אפריקה הדמוקרטית. כשיצא מהכלא לא הנהיג מנדלה בארצו משטר של נקם ושילם בלבנים שרדו והתעללו בו ובבני עמו, אלא קרא להם לסלוח ולשכוח, כדי שדרום אפריקה לא תשקע בבוץ של שנאה ומלחמה, אלא תצא לחיים חדשים של חופש, שוויון וחירות. זה קשה, אבל זה אפשריווכדאי גם שנאמר איזו מילה קטנה בעניין הזה גם עלינו, היהודים. ממש לא מזמן, לפני 80 שנה בלבד, העם הגרמני, תחת השלטון הנאצי, ובשיתוף פעולה של כמעט כל עמי אירופה – הצרפתים, ההולנדים, הפולנים, האסטונים, הליטאים, הלטבים, האוקראינים, ההונגרים, הסלובקים, הקרואטים, הבוסנים, הקרואטים (וזו, כמובן, לא כל הרשימה) – רצחו, טבחו שישה מיליון מאתנו, היהודים. לא 1200, ולא 6000, אלא שישה מיליון, ובכל זאת ראו זה פלא – כבר מזמן סלחנו ושכחנו להם, ואנחנו איתם היום בסבבה, משל לא הייתה שואה מעולם. וזה בסדר. כך צריך להיות. כדי להמשיך בחיים צריך לסלוח ולשכוח.סכסוך הדמים שלנו עם הפלסטינים, למרות שהוא נראה ומוצג כך עכשיו על ידינו, בשל זוועות הטבח הנורא בעוטף-עזה, הוא לא מלחמה בין צדיקים למרצחים. שני העמים הרגו ורצחו ועוולו זה לזה במאה השנים האחרונות לא מעט, ובמצעד הכולל של העוולות והרציחות דווקא אנחנו אלו המובילים ולא הפלסטינים. אבל כל הדיונים הללו של מי התחיל ומי אשם ומי יותר רוצח ממי מובילים רק למסעות נקמה על נקמה על נקמה והרג ומוות וחורבן. ולכן אין לנו, לשני העמים, ולא משנה מי יותר צודק או יותר רוצח, אלא לסלוח לשכוח, ולכונן לעצמנו ביחד חיים נורמאליים של שוויון וחירות ושלום ואחווה. ההיסטוריה חוזרת ומוכיחה – זה ייתכן, זה אפשרי, וזה יקרה. ומוטב שזה יקרה עכשיו, מאשר בעוד שלושים שנה עם עוד 300 אלף הרוגים משני העמים.