27.2.23
שתי הערות מקדימות - 1. ב'הארץ' שינו את הכותרת ל''לא הערבים אלא אנחנו הם אלו שמבינים רק כוח". 2 - המאמר נכתב ונחתם לפני מאורעות חווארה אמש
בתחילת מלחמת יום הכיפורים סופח צוות המרגמה שלי לגדוד צנחני מילואים שהוצב בבלוזה שבצפון סיני, ושאמור היה להסיר את המצור המצרי מעל מעוז בודפשט. והנה, תוך כדי ההכנות לקרב ניגש אלי פתאום חייל מילואים בלתי מוכר לי, שכנראה זיהה אותי מפעילותי הכתיבתית-פוליטית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, ושאל אותי "קובי, מה אתה עושה פה?". אמרתי לו "מה זאת אומר מה? יש מלחמה". "כן", הוא אמר, "אבל אתה כל הזמן אמרת שאם לא ניענה לקריאותיו של סאדאת לנהל איתו שיחות שלום, אז תהיה מלחמה". "נכון", אמרתי לו, "אז מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו?"
רק אחרי המלחמה הזאת שכפינו על עצמנו, ושבה נהרגו 2700 צעירים בני דורי וחברי, כעשרת אלפים מאיתנו נפצעו, ושכל מי שלקח חלק במלחמה ההיא לקה בהלם קרב – רק אז הסכימה ישראל למה שסירבה קודם למלחמה, לסגת מכל סיני תמורת שלום עם מצרים. כי לא הערבים, אלא אנחנו, הישראלים, הם אלו שמבינים רק כוח. כפי שהוכח אחר כך גם בנסיגה המבוהלת מלבנון וגם בבריחה החפוזה מעזה. כי שום לקח לא נלמד.
כבר למעלה מחמישים שנה קומץ חבריי, ובהם גם מורנו ורבנו ישעיהו ליבוביץ' הדגול, וגם אני הקטן, אלו מאיתנו שנותרו בחיים ובארץ, ושעדיין מתירים להם, רק בעיתון הזה, להשמיע את קולם, חוזרים ואומרים לכם, אותו דבר: אם לא נחדל מלבסס את מדינת ישראל על עליונות יהודית ודיכוי מיליוני בני-אדם פלסטינים החיים פה איתנו – ואני לא מדבר על "הכיבוש", אלא על הקונספט הציוני בכללו – אם לא נשכיל להקים כאן מדינה דמוקרטית שוויונית לכל החיים בה, ערבים כיהודים, "הדמוקרטיה היהודית" הלא צודקת והבלתי אפשרית הזאת תהפוך לדיקטטורת הלכה יהודיסטית לכל יושביה – יהודים, ולא חשוב מאיזו עדה, כערבים – ותוליך את כולנו לאבדון בדם ואש ותמרות עשן.
למעלה מחמישים שנה אנחנו, הקומץ שנותר, אומרים לכם את זה, ואתם אוטמים אוזניכם, לא רוצים לשמוע. אבל הנה עכשיו זה כבר קורה בפועל, זה מתרחש כעת חיה לנגד עינינו. וזה רק מתחיל. כי "הרפורמה המשפטית" הזאת, הסרת הבלמים החוקתיים מעל פעולות הממשלה, רק מתחזה להיות כנזעקת להציל את נתניהו מאימת הדין. אבל נתניהו מעניין לשמחה רוטמן את קצה הפדחת המתקרחת. כת מתנחלי "הציונות הדתית", שאוחזת עכשיו את ראש הממשלה באשכיו ובנתיניו, רצונה הוא אחד ויחיד – לנחול את ארץ ישראל כולה ולגרש ולאבד את יושביה הפלסטינים, וגם את "השמאלנים" (לפיד וגנץ וסער שמאלנים? איזו בדיחה עלובה) שיעזו, חלילה, להפריע להם בשליחותם הקדושה.
אבל אתם, גם עכשיו, לא רוצים לשמוע, לא לראות ולא להבין. ואתם יוצאים לכם במחול גדול של "מחאה" וקוראים בקול נואש ל"הידברות", שכמובן לא תקום ולא תהיה. "הרפורמה המשפטית" הזו תעבור, כמות או כמעט כמות שהיא, מהר מאוד ודי בקלות. המחאה שלכם משובבת נפש, אבל היא שווה לתחת. למה? בעיקר כי אין לכם להציע שום אלטרנטיבה. כל מה שאתם רוצים זה לחזור קצת למצב הקודם, הדיקטטורה למחצה, רק בשטחים, זו שהיה לכם בה כה טוב ונעים. אבל המצב הקודם הזה, שאליו אתם כה כמהים, הוא זה שהביא אותנו למצב הנוכחי, לזה שאנחנו מתקרבים אליו בצעדי ענק – לדיקטטורה על מלא-מלא. אז מה אתם מציעים, להחזיר אותנו למצב ההוא שהביא אותנו למצב הנוכחי?
ולא רק זה, אלא שאתם, מנהיגיכם ואתם, מנהלים את המאבק הפוליטי שלכם באופן הכי מטומטם שניתן להעלות על הדעת. דוגמאות לא חסרות, כמו למשל האחרונה, של חסימת הכניסה לדירתה של חברת כנסת אם לילדה אוטיסטית. מה יש לכם לחפש שם? מה בדיוק הרעיון? מה זה נותן או יכול היה לתת למאבק שלכם, לבד מנזק בלתי ניתן לתיקון?
אבל זה בקטנה. בגדול, אם אתם רוצים לחזור לשלטון – ואת זה ניתן לעשות רק על ידי כך שיצביעו עבורכם יותר אנשים מאשר למחנה היריב – למה אתם עושים וחוזרים ועושים כל אשר לאל ידכם כדי למנוע מהמצביעים הפוטנציאלים שלכם, יהודים מזרחים וערבים פלסטינים, להצביע עבורכם? מתנשאים עליהם, מתגזענים עליהם, בזים להם, עולבים בהם ומדירים אותם? למה שמי מאלו שאתם קוראים להם בבונים וטפילים וזועביז יצביע עבורכם? ואם לא מהם, אז מאיפה תביאו לעצמכם מצביעים? משני הילדים והכלב שלכם? או שמא יש לכם תכנית סודית לגייר שבט של זמבזים או זומבים, ולעלות אותם ארצה כדי שינצחו עבורכם בבחירות? איך תנצחו בבחירות, אם אתם עושים הכול כדי להפסיד בהן?
בטווח הקצר כשלנו אפוא כולנו. והשאלה היחידה שנותרה על הפרק, שאולי תציל אותנו, ובעיקר את בנינו ובנותינו ונכדינו ונכדותינו, מהאסון הנורא שאנחנו מוליכים אליו עכשיו את עמנו ועצמנו, היא האם תשכילו סוף סוף לומר לעצמכם "אוי לנו כי טעינו. הדרך הזו של מדינה יהודית, שבה דגלנו עד כה, אכן מובילה למדינה יהודית. למדינת הלכה יהודית ואכזרית, שתשמיד את אויביה ותכלה את אוהביה".
לא מחאה ולא הידברות ישנוּ פה משהו, כי אם רק מהפכה. והמהפכה צריכה להתחיל לא בחוץ, ברחוב, אלא בתוך בראש שלכם. ואתם צריכים, באופן הכי דחוף בעולם, להחליף דיסקט, להחליף את "המלחמה הבלתי מתפשרת בטרור הפלסטיני" ב"מאבק משותף, יהודי פלסטיני, בלתי מתפשר לשלום ולשוויון מלא בארץ הזאת". כי אין דרך אחרת. כי הדרך האחרת היא הדרך שבה אנו הולכים עכשיו, ושאתם, שכביכול נאבקים בה, הבאתם עלינו.
אבל אם זה לא יקרה, וזה לא יקרה, אז העסק כאן נראה באמת די גמור ואבוד. ואם כך, מוטב לאלו מכם שיכולים, בוודאי לצעירים, לברוח מפה כמה שיותר מהר. בהצלחה!
המשבר הנורא שבו אנו נתונים יכול לשמש גם כמנוף להציל את עצמנו מעצמנו.ישראל איננה דמוקרטיה ומעולם גם לא היתה, פרט אולי, לפחות להלכה, לשישה חודשים וחצי שבין ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל בדצמבר 1966 לבין העברתו וכינונו של ממשל צבאי ביוני 1967 על ערביי מה שקרוי היום "יהודה, שומרון ועזה".
מדינה שלאורך כמעט כל 75 שנות קיומה משליטה משטר צבאי על כשליש מתושביה, איננה מדינה דמוקרטית, אלא דיקטטורה צבאית. האם דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד היתה דמוקרטיה? הרי הלבנים השליטים בחרו שם, בבחירות דמוקרטיות חופשיות, ממש כמו אצלנו, פרלמנט וממשלה ואף הקימו מערכת משפטית מפוארת של צדק לבן. רק השחורים שם, כמו אצלנו הפלסטינים, חיו תחת משטר צבאי אכזרי. אז זאת דמוקרטיה?
לכן, עצוב ומגוחך שרבבות המפגינים אצלנו עכשיו נגד "ההפיכה המשטרית" מנופפים בעוז ובגאווה בדגלה של הדיקטטורה ובה בעת צועקים ד-מו-קר-טיה!
שכן המאבק המתנהל כאן עכשיו הוא לא בין דמוקרטיה לדיקטטורה, אלא בין משמרי הדיקטטורה הצבאית החילונית "הישנה והטובה", שהם הנהנים העיקריים מפירותיה (תעשיות הנשק וההייטק, שעליהם מושתתת כלכלת ישראל, בנויים במידה רבה על שימור הסכסוך עם מדינות האזור ותחזוק הכיבוש ודיכוי הפלסטינים) לבין שלטון הקנאים המשיחיים החדש, הרוצה להחליפה בדיקטטורה צבאית דתית כהלכה.
והמוחים צודקים. הדיקטטורה הצבאית הדתית העומדת לקום עלינו בהולכת המתנחלים והחרד"לים, לא רק תגביר את דיכוי הפלסטינים, אלא היא תפגע גם בזכויות היתר, האזרחיות והכלכליות, השמורות עכשיו לשכבת ההייטקיסטים והטייסיסטים, להבדיל מן הביביסטים, ולכן הם קמים ומחרפים עכשיו את נפשם להעבירה מן העולם.
הממשלה, לעומת זאת, טועה ובגדול, והיא מוליכה, אם לא תעצור, את ישראל ואת עצמה להתרסקות, כי אין לה גייסות. יש לה מצביעים, ולכן הם ניצחו בבחירות, אבל אין לה חיילים הייטקיסטים וטייסיסטים, המחזיקים את ישראל באשכיה הכלכליים והצבאיים, ולכן יכולים, כך זה נראה, להפיל את ישראל ואת הממשלה על הפנים.
כי המוחים הם לא סתם פריווילגים מבטן אמם הסוציאליסטית. הם פריוולגים גם בגלל שהם אוחזים במושכות הצבא והכלכלה. ואילו נתיני "ישראל השנייה", האוחזים עכשיו לכאורה ברסן השלטון, אינם מקופחים רק בגלל בן-גוריון ומפא"י, שמתו מזמן, אלא גם בגלל שהמפלגות שהם מצביעים עבורם – החרדים, ש"ס והליכוד – דואגות לשמר אותם, לצורכי ניצולם כבוחרים, דלים, נבערים, טעוני רגשות קיפוח, מנועים מלאחוז במושכות וממשיכים לקונן על שהם מנקים לכאורה לפריווילגים את הבתים והגינות. כפי שאמר דודי אמסלם, נציב המקופחים מטעם אשכנזי המפלגה השליטים – בעוד שלמעשה הפועלים השחורים כיום הם כבר מזמן לא יהודים מזרחים, אלא יהודים אתיופים, פליטים אריתריאים, ובעיקר ערבים פלסטינים.
מצד אחד נראה שכוחה של הממשלה במאבק הזה הולך ונסדק, אבל מצד שני היחלשותה דווקא מחזקת את טירופה, ואז הלך עלינו. אבל אולי, אולי, בכל זאת "ההפיכה המשטרית" תיכשל הפעם. אבל אם לא נשכיל לייסד כאן דמוקרטיה אמיתית לכל יושבי הארץ ולא רק ליהודים, אז סופה של הדיקטטורה הצבאית הדתית לנצח. אם לא היום, אז בעוד שנתיים או שבע. זה לא ממש משנה.
