2023 - 2024

27.2.23

אמרנו לכם, אבל אתם לא רוצים לשמוע

שתי הערות מקדימות - 1. ב'הארץ' שינו את הכותרת ל''לא הערבים אלא אנחנו הם אלו שמבינים רק כוח". 2 - המאמר נכתב ונחתם לפני  מאורעות חווארה אמש

בתחילת מלחמת יום הכיפורים סופח צוות המרגמה שלי לגדוד צנחני מילואים שהוצב בבלוזה שבצפון סיני, ושאמור היה להסיר את המצור המצרי מעל מעוז בודפשט. והנה, תוך כדי ההכנות לקרב ניגש אלי פתאום חייל מילואים בלתי מוכר לי, שכנראה זיהה אותי מפעילותי הכתיבתית-פוליטית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, ושאל אותי "קובי, מה אתה עושה פה?". אמרתי לו "מה זאת אומר מה? יש מלחמה". "כן", הוא אמר, "אבל אתה כל הזמן אמרת שאם לא ניענה לקריאותיו של סאדאת לנהל איתו שיחות שלום, אז תהיה מלחמה". "נכון", אמרתי לו, "אז מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו?"

רק אחרי המלחמה הזאת שכפינו על עצמנו, ושבה נהרגו 2700 צעירים בני דורי וחברי, כעשרת אלפים מאיתנו נפצעו, ושכל מי שלקח חלק במלחמה ההיא לקה בהלם קרב – רק אז הסכימה ישראל למה שסירבה קודם למלחמה, לסגת מכל סיני תמורת שלום עם מצרים. כי לא הערבים, אלא אנחנו, הישראלים, הם אלו שמבינים רק כוח. כפי שהוכח אחר כך גם בנסיגה המבוהלת מלבנון וגם בבריחה החפוזה מעזה. כי שום לקח לא נלמד.

כבר למעלה מחמישים שנה קומץ חבריי, ובהם גם מורנו ורבנו ישעיהו ליבוביץ' הדגול, וגם אני הקטן, אלו מאיתנו שנותרו בחיים ובארץ, ושעדיין מתירים להם, רק בעיתון הזה, להשמיע את קולם, חוזרים ואומרים לכם, אותו דבר: אם לא נחדל מלבסס את מדינת ישראל על עליונות יהודית ודיכוי מיליוני בני-אדם פלסטינים החיים פה איתנו – ואני לא מדבר על "הכיבוש", אלא על הקונספט הציוני בכללו – אם לא נשכיל להקים כאן מדינה דמוקרטית שוויונית לכל החיים בה, ערבים כיהודים, "הדמוקרטיה היהודית" הלא צודקת והבלתי אפשרית הזאת תהפוך לדיקטטורת הלכה יהודיסטית לכל יושביה – יהודים, ולא חשוב מאיזו עדה, כערבים – ותוליך את כולנו לאבדון בדם ואש ותמרות עשן.

למעלה מחמישים שנה אנחנו, הקומץ שנותר, אומרים לכם את זה, ואתם אוטמים אוזניכם, לא רוצים לשמוע. אבל הנה עכשיו זה כבר קורה בפועל, זה מתרחש כעת חיה לנגד עינינו. וזה רק מתחיל. כי "הרפורמה המשפטית" הזאת, הסרת הבלמים החוקתיים מעל פעולות הממשלה, רק מתחזה להיות כנזעקת להציל את נתניהו מאימת הדין. אבל נתניהו מעניין לשמחה רוטמן את קצה הפדחת המתקרחת. כת מתנחלי "הציונות הדתית", שאוחזת עכשיו את ראש הממשלה באשכיו ובנתיניו, רצונה הוא אחד ויחיד – לנחול את ארץ ישראל כולה ולגרש ולאבד את יושביה הפלסטינים, וגם את "השמאלנים" (לפיד וגנץ וסער שמאלנים? איזו בדיחה עלובה) שיעזו, חלילה, להפריע להם בשליחותם הקדושה.

אבל אתם, גם עכשיו, לא רוצים לשמוע, לא לראות ולא להבין. ואתם יוצאים לכם במחול גדול של "מחאה" וקוראים בקול נואש ל"הידברות", שכמובן לא תקום ולא תהיה. "הרפורמה המשפטית" הזו תעבור, כמות או כמעט כמות שהיא, מהר מאוד ודי בקלות. המחאה שלכם משובבת נפש, אבל היא שווה לתחת. למה? בעיקר כי אין לכם להציע שום אלטרנטיבה. כל מה שאתם רוצים זה לחזור קצת למצב הקודם, הדיקטטורה למחצה, רק בשטחים, זו שהיה לכם בה כה טוב ונעים. אבל המצב הקודם הזה, שאליו אתם כה כמהים, הוא זה שהביא אותנו למצב הנוכחי, לזה שאנחנו מתקרבים אליו בצעדי ענק – לדיקטטורה על מלא-מלא. אז מה אתם מציעים, להחזיר אותנו למצב ההוא שהביא אותנו למצב הנוכחי?

ולא רק זה, אלא שאתם, מנהיגיכם ואתם, מנהלים את המאבק הפוליטי שלכם באופן הכי מטומטם שניתן להעלות על הדעת. דוגמאות לא חסרות, כמו למשל האחרונה, של חסימת הכניסה לדירתה של חברת כנסת אם לילדה אוטיסטית. מה יש לכם לחפש שם? מה בדיוק הרעיון? מה זה נותן או יכול היה לתת למאבק שלכם, לבד מנזק בלתי ניתן לתיקון?

אבל זה בקטנה. בגדול, אם אתם רוצים לחזור לשלטון – ואת זה ניתן לעשות רק על ידי כך שיצביעו עבורכם יותר אנשים מאשר למחנה היריב – למה אתם עושים וחוזרים ועושים כל אשר לאל ידכם כדי למנוע מהמצביעים הפוטנציאלים שלכם, יהודים מזרחים וערבים פלסטינים, להצביע עבורכם? מתנשאים עליהם, מתגזענים עליהם, בזים להם, עולבים בהם ומדירים אותם? למה שמי מאלו שאתם קוראים להם בבונים וטפילים וזועביז יצביע עבורכם? ואם לא מהם, אז מאיפה תביאו לעצמכם מצביעים? משני הילדים והכלב שלכם? או שמא יש לכם תכנית סודית לגייר שבט של זמבזים או זומבים, ולעלות אותם ארצה כדי שינצחו עבורכם בבחירות? איך תנצחו בבחירות, אם אתם עושים הכול כדי להפסיד בהן?

בטווח הקצר כשלנו אפוא כולנו. והשאלה היחידה שנותרה על הפרק, שאולי תציל אותנו, ובעיקר את בנינו ובנותינו ונכדינו ונכדותינו, מהאסון הנורא שאנחנו מוליכים אליו עכשיו את עמנו ועצמנו, היא האם תשכילו סוף סוף לומר לעצמכם "אוי לנו כי טעינו. הדרך הזו של מדינה יהודית, שבה דגלנו עד כה, אכן מובילה למדינה יהודית. למדינת הלכה יהודית ואכזרית, שתשמיד את אויביה ותכלה את אוהביה".

לא מחאה ולא הידברות ישנוּ פה משהו, כי אם רק מהפכה. והמהפכה צריכה להתחיל לא בחוץ, ברחוב, אלא בתוך בראש שלכם. ואתם צריכים, באופן הכי דחוף בעולם, להחליף דיסקט, להחליף את "המלחמה הבלתי מתפשרת בטרור הפלסטיני" ב"מאבק משותף, יהודי פלסטיני, בלתי מתפשר לשלום ולשוויון מלא בארץ הזאת". כי אין דרך אחרת. כי הדרך האחרת היא הדרך שבה אנו הולכים עכשיו, ושאתם, שכביכול נאבקים בה, הבאתם עלינו.

אבל אם זה לא יקרה, וזה לא יקרה, אז העסק כאן נראה באמת די גמור ואבוד. ואם כך, מוטב לאלו מכם שיכולים, בוודאי לצעירים, לברוח מפה כמה שיותר מהר. בהצלחה! 

13.3.23

זהו קרב מאסף על מהות הדיקטטורה שלנו

המשבר הנורא שבו אנו נתונים יכול לשמש גם כמנוף להציל את עצמנו מעצמנו.ישראל איננה דמוקרטיה ומעולם גם לא היתה, פרט אולי, לפחות להלכה, לשישה חודשים וחצי שבין ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל בדצמבר 1966 לבין העברתו וכינונו של ממשל צבאי ביוני 1967 על ערביי מה שקרוי היום "יהודה, שומרון ועזה".

מדינה שלאורך כמעט כל 75 שנות קיומה משליטה משטר צבאי על כשליש מתושביה, איננה מדינה דמוקרטית, אלא דיקטטורה צבאית. האם דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד היתה דמוקרטיה? הרי הלבנים השליטים בחרו שם, בבחירות דמוקרטיות חופשיות, ממש כמו אצלנו, פרלמנט וממשלה ואף הקימו מערכת משפטית מפוארת של צדק לבן. רק השחורים שם, כמו אצלנו הפלסטינים, חיו תחת משטר צבאי אכזרי. אז זאת דמוקרטיה?

לכן, עצוב ומגוחך שרבבות המפגינים אצלנו עכשיו נגד "ההפיכה המשטרית" מנופפים בעוז ובגאווה בדגלה של הדיקטטורה ובה בעת צועקים ד-מו-קר-טיה!

שכן המאבק המתנהל כאן עכשיו הוא לא בין דמוקרטיה לדיקטטורה, אלא בין משמרי הדיקטטורה הצבאית החילונית "הישנה והטובה", שהם הנהנים העיקריים מפירותיה (תעשיות הנשק וההייטק, שעליהם מושתתת כלכלת ישראל, בנויים במידה רבה על שימור הסכסוך עם מדינות האזור ותחזוק הכיבוש ודיכוי הפלסטינים) לבין שלטון הקנאים המשיחיים החדש, הרוצה להחליפה בדיקטטורה צבאית דתית כהלכה.

והמוחים צודקים. הדיקטטורה הצבאית הדתית העומדת לקום עלינו בהולכת המתנחלים והחרד"לים, לא רק תגביר את דיכוי הפלסטינים, אלא היא תפגע גם בזכויות היתר, האזרחיות והכלכליות, השמורות עכשיו לשכבת ההייטקיסטים והטייסיסטים, להבדיל מן הביביסטים, ולכן הם קמים ומחרפים עכשיו את נפשם להעבירה מן העולם.

הממשלה, לעומת זאת, טועה ובגדול, והיא מוליכה, אם לא תעצור, את ישראל ואת עצמה להתרסקות, כי אין לה גייסות. יש לה מצביעים, ולכן הם ניצחו בבחירות, אבל אין לה חיילים הייטקיסטים וטייסיסטים, המחזיקים את ישראל באשכיה הכלכליים והצבאיים, ולכן יכולים, כך זה נראה, להפיל את ישראל ואת הממשלה על הפנים.

כי המוחים הם לא סתם פריווילגים מבטן אמם הסוציאליסטית. הם פריוולגים גם בגלל שהם אוחזים במושכות הצבא והכלכלה. ואילו נתיני "ישראל השנייה", האוחזים עכשיו לכאורה ברסן השלטון, אינם מקופחים רק בגלל בן-גוריון ומפא"י, שמתו מזמן, אלא גם בגלל שהמפלגות שהם מצביעים עבורם – החרדים, ש"ס והליכוד – דואגות לשמר אותם, לצורכי ניצולם כבוחרים, דלים, נבערים, טעוני רגשות קיפוח, מנועים מלאחוז במושכות וממשיכים לקונן על שהם מנקים לכאורה לפריווילגים את הבתים והגינות. כפי שאמר דודי אמסלם, נציב המקופחים מטעם אשכנזי המפלגה השליטים – בעוד שלמעשה הפועלים השחורים כיום הם כבר מזמן לא יהודים מזרחים, אלא יהודים אתיופים, פליטים אריתריאים, ובעיקר ערבים פלסטינים.

מצד אחד נראה שכוחה של הממשלה במאבק הזה הולך ונסדק, אבל מצד שני היחלשותה דווקא מחזקת את טירופה, ואז הלך עלינו. אבל אולי, אולי, בכל זאת "ההפיכה המשטרית" תיכשל הפעם. אבל אם לא נשכיל לייסד כאן דמוקרטיה אמיתית לכל יושבי הארץ ולא רק ליהודים, אז סופה של הדיקטטורה הצבאית הדתית לנצח. אם לא היום, אז בעוד שנתיים או שבע. זה לא ממש משנה. 

11.3.24 

הנה לכם למה המחאה היתה ונשארה בדיחה

לאחר פרסום המאמר ב"הארץ" התקבלה במערכת הודעה מטעם אנשי "כוח קפלן" העומדים בקשר עם חברי מערכת, שלא הם שהפיצו את הציטוט ממאמרו של דאום תחת השם "כוח קפלן", דבר שכמובן לא יכולתי לדעת, מה גם שהדבר לא הוכחש על ידם עד לפרסום המאמר שלי. בכל מקרה - העובדה שכנראה לא "כוח קפלן" האמיתי, אם יש דבר כזה, הם שהפיצו את הציטוט של דאום אינה משנה, להבנתי, את רוחו, מהותו וטענתו של המאמר, והנה הוא לפניכם, כולל ההסתייגות הזו שהנחתי כאן בפתחו. 

"כוח קפלן", מעמודי התווך של "תנועת המחאה", מריץ זה ימים ברשתות החברתיות פוסט ממומן שזו כותרתו (הכוכביות במקור): *זה מהטור של חנוך דאום (ב"ידיעות אחרונות") ואתם בוודאי יכולים לנחש מי האיש...* . והנה הציטוט הצבאוני הלירי שמטרתו להוכיח ש"המחאה" היא לאומנית ולוחמנית, ואם צריך אז גם רצחנית, לא פחות מכלל עם ישראל: 

"לילה בעזה. כוח צבאי של לוחמים שוהה באיזה בית ישן. החייל ששמר על הגג מגיע למישהו ומעיר אותו להחליפו. הוא מתבלבל. יש חושך וקצת בלגן, והוא לא מעיר את מי שאמור להחליף אותו באמת, אלא בחור אחר מהשב"כ, אדם בדרגה שמקבילה נניח לסגן-אלוף, שבמקרה נמצא עם הכוח. השב"כניק מתעורר, ומבלי לשאול שאלות קם ועולה לשמירה. הוא לא מתקן את הלוחם ולא מוציא הגה. זה בחור מבוגר יחסית, יש לו כמה ילדים בבית וקריירה של כמעט 30 שנה בשירות, אבל לעלות לשמור בארבע בבוקר על הגג זו לא פחיתות כבוד עבורו", והנה באה הפואנטה, שלשמה התכנסו להם שבת אחים לנשק גם יחד חנוך דאום וכוח קפלן – "ממש במקרה הוא גם נשוי לאחת מראשות המחאה ההיא, וממש לא במקרה מעלילים עליו עכשיו עלילות שהיה בקשר עם סינואר או ווטאבר. ובזמן שמכונות הרעל מעלילות עליו עלילות שווא, הוא בגיל של פנסיה תכף, קם בשלוש (וראו גם ראו – העירו אותו בארבע, אבל הוא הקדים וקם כבר בשלוש, ללמדנו אהבת ישראל מהי – ק.נ.) לפנות בוקר, ועולה לגג, כי העירו אותו בטעות לשמירה". דאום ו"כוח קפלן" התכוונו, כמובן, להראותנו איזו פטריוטית לוחמת היא המחאה המושמצת, אבל מה שהקטע המודלף (בטח לא על-ידי החייל שהעיר בטעות) והמצוטט הזה מוכיח הוא משהו אחר לגמרי – שכל תנועת המחאה הזאת היתה ונשארה בדיחה. 

כי מה מסופר ומודגש לנו כאן, תוך המרה או עקיפה של צווי איסור "ביטחוניים" (שאינם חלים כנראה על עיתונים ועיתונאים לאומנים) – ש"אחת מראשות המחאה" – לצורך השעשוע הלשוני שבדבר, נקרא לה בראשי התיבות, הבדויים לגמרי כמובן, שין-בית – נשואה לבכיר בשין-בית, הידוע יותר כ-שב"כ, "שירות הביטחון הכללי" של מדינת ישראל. 

ובמה עוסק השב"כ הזה, שאותה שין-בית "מראשות המחאה" נשואה לבכיר בו? ובכן, לפי ויקיפדיה "לאחר מלחמת ששת הימים החל המאמץ לסיכול טרור פלסטיני ביהודה, שומרון ועזה ומהם, והפך לחלק גדל והולך של פעילות השב"כ עד שהפך בהדרגה למשימתו העיקרית של הארגון". וראש השב"כ לשעבר יעקב פרי הוסיף ש"לא היה ספק שהשירות חייב להתארגן במלוא המהירות כדי למנוע את הקמתם של קיני התנגדות". כלומר, תפקידו העיקרי של השב"כ הוא דיכויו של העם הפלסטיני הנתון, מאז 1948 וביתר שאת מאז 1967, תחת שלטון כיבוש צבאי ישראלי, ומניעת "הקמתם של קיני התנגדות" לכיבוש ולדיכוי הללו, מה שאנחנו קוראים בשפתנו "סיכול הטרור הפלסטיני". 

אותו תפקיד שממלא השב"כ בישראל, מילא בדרום-אפריקה של תקופת האפרטהייד "אגף הביטחון" (Security Branch) שהפך מאוחר יותר ל"אגף המיוחד" (Special Branch) של המשטרה הדרום-אפריקנית אז – לדכא, בכל אמצעי, את הרוב השחור הנאנק תחת שלטון המשטר הגזעני הלבן ושואף לחירות ולשוויון, כלומר "לסכל את הטרור השחור". 

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כדי להבהיר, ראשית, שכשם שדרום-אפריקה אז עמדה כל כולה על האפרטהייד ועל המשך קיומו, כך ישראל של היום עומדת כל כולה על הנכבה ועל המשך קיומה. ואם זה לא היה ברור למישהו לפני חצי שנה, אז עכשיו, אחרי הטבח בעוטף-עזה ורצח ההמונים בעזה בתגובה לו וסירובה של ישראל לכינונו של הסדר כלשהו, כשהפתרון הישראלי היחיד המוצע ואף מבוצע על ידי הממשלה והצבא, בסדיר ובמילואים, הוא כיבוש וגירוש וג'נוסייד. 

והעובדה ששין-בית "מראשות המחאה" נשואה לבכיר בשין-בית, שעובד זה 30 שנה, בתמיכתה המלאה של אשתו המוחה הבכירה, בדיכוי העם הפלסטיני ושאיפתו לחירות ושוויון, מציגה באופן חד וברור את המחאה כבדיחה. כי תנועת המחאה לא רק שאוסרת במחאותיה את איזכור דיכוי העם הפלסטיני, שהמשכו ואף החרפתו היא הבעיה הקיומית העיקרית של מדינת ישראל, אלא שבכירי המחאה ומשתתפיה הם שותפים מלאים ופעילים בכיבוש ובדיכוי הללו מאז ומעולם, כולל עכשיו, ואף משוררים על כך בגאווה עלי פוסטים. 

לכאורה "המחאה" מתנגדת התנגדות שאין חריפה ממנה לראש הממשלה נתניהו, לימין הקיצוני השולט בממשלה, ול"ממשלת האסון", כפי שהם מכנים, ובצדק, את ממשלת ישראל הנוכחית. אבל בפועל, במציאות בשטח, לא בנאומים בקפלן, אנשי המחאה הזאת, מבצעים, בחדווה ובדקדקנות, עד לקצהו של פסיק, את מדיניותה של "ממשלת האסון" הזו. 

וכדי להבהיר זאת ביתר תוקף גררתי לכאן את הדוגמה הדרום-אפריקאית. לו היתה קמה אז, וזה היפותטי לגמרי, בדרום-אפריקה של תקופת האפרטהייד, תנועת מחאה של לבנים, כמובן (כי תנועת מחאה של שחורים לא הייתה יכולה להתקיים ולו לדקה, כי מיד היו חיילי ושב"כי המשטר יורים בהם כבכלבים ועוצרים אותם בהמוניהם) למשל נגד שינוי מבנה בתי המשפט או ביטול עילת הסבירות וזוטות שכאלו, ו"אחת מראשות המחאה" הזו היתה נשואה לבכיר ב"אגף המיוחד" האחראי על דיכוי השחורים במשטר האפרטהייד, מה הייתם חושבים על זה? שזה או בדיחה, או מחאה מזויפת מטעמו של המשטר, כדי להוכיח לכאורה לעולם איזה דמוקרטיה אחת ויחידה היא דרום-אפריקה. 

אז אותו דבר זה כאן. כל מחאה שבראש מעייניה ודרישותיה לא עומדים הפסקת דיכוי העם הפלסטיני ומציאת דרך לפתרון מוסכם לחיים של חירות ושוויון ושלום של שני העמים, היא בדיחה. קל וחומר כשראשי המחאה נגד השלטון ומדכאי הפלסטינים מטעם השלטון הם בדיוק אותם אנשים, שפעם קוראים להם שין-בית ופעם שב"כ.

27.5.24

הרסיס קם על ישבנו

נפתלי בנט היה ראש ממשלה כושל. ממשלתו קרסה, ושתי התוצאות הכמעט מיידיות של הקריסה הזאת הן בחירתה והקמתה של ממשלת ימין קיצוני על מלא בראשות נתניהו והליכוד, וכמובן אסון הטבח בעוטף עזה ב-7 לאוקטובר, אסון הנמשך כבר למעלה משבעה חודשים, ושאין ולו שמץ של תקווה שנצא ממנו גם לא בעוד שנים רבות.

עכשיו מתחמם בנט על הקווים לקראת הבחירות לכשיבואו, כאילו הוא התקווה החדשה שתצילנו מכל רע. אבל בנט הוא לא תקווה ולא חדשה. הוא כישלון ישן ואיוולת מתמשכת.

הנה לכם, בבקשה, ההודעה שפרסם בסיום תפקידו כראש-הממשלה ב-22 ליוני 2022: "לאחר שנה אני מוסר חזרה דרום שקט ופורח. חמאס מורתע, שיא של קליטת משפחת בשדרות ובאזור. שינינו את המציאות מקצה לקצה. מבעירה וטרור – לצמיחה ושקט".

אז אתם באמת חושבים שכל עוצם המחדלים שהביאו לאסון, המתמשך מאז, של ה-7 באוקטובר 2023, התרחשו בשנה ורבע שבין הצהרתו הזו של בנט לבין מתקפת החמאס? כל המבצר המדיני-בטחוני המופלא הזה שבנה בנט התמוטט לחלוטין בתשעת חודשי שלטונו המחודש של נתניהו? אתם הרי לא טיפשים עד כדי לחשוב כך. אפילו בנט עצמו, כשעומת עם אמירתו זו, שאיכשהו "לא זכר אותה" נאלץ להודות "טעיתי, ובענק".

אבל הרי לא רק אתה טעית, אדון בנט, אלא כל קברניטי המדינה – ראשי הממשלה, השרים, הרמטכ"לים, אלופי הצבא וראשי כל זרועות הביטחון – במשך לפחות עשר, אם לא עשרות, השנים האחרונות. כולכם, ומדובר במאות אנשים, טעיתם ובענק. אז מה, כולכם פשוט, במקרה, מטומטמים לגמרי, או שמא, אולי, תפיסת העולם, הקונספציה, המדינית-ביטחונית שלכם, בכל הקשור לסוגיה הפלסטינית, היא זו המוטעית לגמרי?

וגם אתכם, קוראים וקוראות יקרים, אני שואל, מה נראה לכם – שמה שקורה עכשיו, שהחל בטבח ה-7 באוקטובר, הוא כל כולו תוצאה של טעות אנוש של 700 אנשים, או שתפיסת היסוד שלהם ושל מדינת ישראל בסוגיה הפלסטינית היא השגויה מן היסוד?

ושיהיה ברור – בנט, המודה שטעה בענק בתפיסה המדינית-ביטחונית שלו, ממשיך ואוחז בדיוק באותה תפיסה ביטחונית-מדינית ציונית דתית שגויה והרסנית שהביאה אותנו הלום.

הוא הרי זה שהמשיל את הבעיה הפלסטינית ל"רסיס בישבן", כלומר למשהו קטן, שקצת מפריע פה ושם, אבל שניתן להתעלם ממנו חיים שלמים. הוא גם, כמובן, סמוך ובטוח, מדאורייתא, שארץ ישראל כולה שייכת רק לעם ישראל. לפיכך הוא גם מתנגד לא רק להקמתה של מדינה פלסטינית, אלא בכלל לכל משא ומתן שהוא עם הפלסטינים. ואכן, בכל תקופת כהונתו כראש הממשלה סרב בנט לשוחח, גם לא בטלפון, עם ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. הוא גם ומתעלם לחלוטין מקיומם של מיליוני פלסטינים תחת שלטון דיכוי צבאי ישראל, כנראה מתוך אמונה שהתעלמותו תביא אכן להיעלמותם, בעזרת השם וצבאו, צבא ההגנה לישראל.

ואם לחזור לדימויו הישן של בנט, שמעולם לא חזר בו ממנו, שהפלסטינים, כלומר "הבעיה הפלסטינית", כמוהם כ"רסיס בישבן" שניתן לחיות איתם לנצח נצחים כאילו כלום, הרי שב-7 באוקטובר 2023 הרסיס קם על ישבנו. ובכל זאת, עדיין, הישבן שאנחנו, ממשיך לחשוב מהתחת.

26.8.24

מי שמשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו אלא עושה דברו

מה עושים אנשים במדינת ישראל כשהם חשים שראש הממשלה מפקיר אותם, מסכן את עצם קיומה של המדינה, לדעתם? הימין הקנאי רוצח אותו. השמאל לכאורה כותב עליו ספר נורא, "מר הפקרה". קראתי שאפילו שירי, הבת של שלמה, ארצי כתבה שם משהו. וואו. בטח קירות המקלט האטומי של משפחת נתניהו רועדים מאימה.

אבל רצח רבין היה רק הצעד האחרון, הסופני, במלחמה שהכריזה כת המתנחלים על הסכם אוסלו, שלטעמה סיכן את חזון ארץ ישראל השלמה והיהודית שלה. פתח במצווה ברוך גולדשטיין בטבח במערת המכפלה שהביא עלינו את פיגועי ההתאבדות, שאכן איימו לפוצץ את הסכמי אוסלו. אבל משדבק רבין בהסכמים, למרות שהכת הקנאית רדפה אותו לכל מקום בו הלך, לא נותרה להם, בעיניהם, ברירה אלא להרוג אותו, וכך חזר הימין לשלטון והסכמי אוסלו מתו. רצח רבין לא היה אישי. יגאל עמיר לא תיעב את רבין בגלל שהוא מושחת או חלאה. הוא רצח אותו כדי להרוג את מדיניותו, והצליח.

ומה עושים עכשיו מתנגדי נתניהו, שהביא עלינו את הטבח ב-7 באוקטובר ואת מלחמת ההתשה הנמשכת מאז, ושאין רואים את סופה? פחות או יותר שום דבר. נאדה. גורנישט. קצת מפגינים, קצת כותבים דברים, מפרסמים ספר, אפילו קוראים לאיש "מחריב המדינה" אבל לא רודפים אותו, ובטח שלא עולים על הכנסת ועל הממשלה ומפילים אותה, חלילה.

רק תתארו לכם מה היה קורה אם, במקרה, ראש הממשלה שבמהלך כהונתה היה מתרחש טבח ה-7 באוקטובר היה יאיר לפיד והחברים בה היו מירב מיכאלי, ניצן הורוביץ, עמר בר-לב, חילי טרופר ותמר זנדברג. בתוך יומיים-שלושה היו מתנגדי הממשלה עולים בעשרות ובמאות אלפים על בניין הכנסת, וגם אם היתה המשטרה יורה והורגת בהם בעשרות ובמאות, הם היו כובשים את הכנסת, שוחטים את ראש הממשלה ושריו ומפילים, שורפים עד היסוד, את הבניין על יושביו.

ומה עושים מתנגדי ממשלת נתניהו, שבאחריותו ובאשמתו התרחש טבח ה-7 באוקטובר ונמשכת המלחמה בעזה ומול החיזבאללה בלי שרואים את קיצה? הרי ברור כשמש אוגוסט שאין בה שום תוחלת, לבד משמירה על שלטונו של נתניהו. זו, בוודאי עכשיו, לא מלחמה על הבית ולא מלחמה להצלת מדינת ישראל. והמלחמה הזאת לא יכולה להסתיים בשום "ניצחון מוחלט". זה שקר. אין ולא יהיה שום "ניצחון מוחלט" על הבעיה הפלסטינית, ממש כשם שלא היה "פתרון סופי" לבעיית היהודים. הנה, אנחנו פה, חיים והורגים ומתים. וכך יהיה גם עם הפלסטינים. הם יישארו פה לעולם, גם אם נהרוג בהם במאות אלפים.

המלחמה הזאת, כמו שממשלת ישראל מנהלת אותה יכולה להסתיים, אלא רק להימשך, או במתכונת ההתשה היומית הנוכחית עד קץ הדורות, או במלחמה אזורית כוללת, שתקדים ותביא עלינו את קץ הדורות כבר בימינו וחיינו אלה.

ועכשיו נתניהו מחרטט לנו שביטחון ישראל עומד על שליטה בציר פילדלפי ובציר נצרים. הרי כבר היינו שם, בשליטה צבאית מלאה על כל רצועת עזה ועם גוש קטיף במלוא עוזו, ובכל זאת התרחש שם אסון הנגמ"ש בו נהרגו 11 מחיילנו, זוכרים? זוכרים איך חיילינו זחלו בחולות לקבץ את שאריות חבריהם המתים? אז מה אתה מבלבל לנו את השכל?

ובינתיים המדינה נחרבת. ונגיד, נגיד שמחר המלחמה אכן מסתיימת בהסדר כלשהו, אתם מבינים כמה זמן ייקח לשקם את הגליל והנגב והכלכלה ובכלל? זה ייקח שנים על שנים.

אתם, מתנגדי נתניהו לכאורה, הרי רואים ומבינים את זה היטב. אז מה אתם עושים כדי להפיל את נתניהו ולהציל את ישראל? ובכן, כן, את צודקת יונית, זה לא ייאמן, אבל זה בדיוק מה שקורה – מתנגדי נתניהו מתגייסים לצבאו של נתניהו (ושל בן-גביר וסמוטריץ') כדי להציל את נתניהו ולייצב את שלטונו גם בעתיד. מתנגדי נתניהו משרתים את נתניהו ונלחמים את מלחמתו כשהם יודעים שהמלחמה הזאת מחריבה את ישראל. ככה, ממש. מי שמתגייס ומשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו, הוא עושה דברו של נתניהו, הוא שותפו של נתניהו להחרבת המדינה.

איך זה יכול להיות דבר כזה? התשובה ברורה ועצובה – אתם מתנגדים לנתניהו האיש, אבל לא למדיניות העליונות היהודית הקטלנית שלו. אז שיהיה לכם בהצלחה ושתחזרו בשלום, כמו שאומרים.

9.9.24

בשביל מה כל ההפגנות האלו? לא חבל להשחית ככה סתם את אונכם וזמנכם?

צילום: איתי רון. הארץ

כבר תריסר שנים שאני כותב פה מדי שבוע מה לדעתי לא בסדר ולכן טעון תיקון במדינה ובחברה הישראלית. והדברים די ברורים ופשוטים. אם, למשל, אני כותב שאם בישראל לא תהיה תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע, אזי לא תהיה כאן תחבורה בכלל, אז ברור שאני מתכוון שאנחנו חייבים שתהיה בישראל תחבורה ציבורית בשבת, לא? ואם אני כותב שבלי שנחתור ונגיע להסכם של שלום, חירות ושוויון, עם העם הפלסטיני, לא תוכל מדינת ישראל להתקיים, אז למה אני מתכוון לדעתכם, שחייבים להגיע איתם להסדר או לא?

ובכל זאת, מדי שבוע בשבוע, נמצאים תמיד כמה קוראים מגיבים, שכביכול מסכימים איתי אבל מתריסים ותובעים "נו, טוב, אז מה אתה מציע?". וכל השנים אני תוהה היכן אני טועה, "מה, הם באמת לא מבינים מה שאני מציע, או שהם לא רוצים להבין?". אז הגיעה השעה, גם בגלל שהשעה מאוחרת ותכף נסגרת הדלת וננעלת, שאומר לכם, חד וברור, מה אני מציע.

קודם כל, כמובן, יש להפיל, בכל האמצעים האפשריים (כולל לשחק "מלוכלך" כפי שהם עושים ללא היסוס ובלי הרף) וכמה שיותר מהר, את ממשלת הזדון והרשע השולטת בנו, ולהכריז על בחירות מיידיות. בבחירות הללו יש לעשות הכל כדי שמפלגות האופוזיציה הנוכחית, כולל הערביות, ינצחו ברוב של 20 מנדטים לפחות.

אם זה לא יקרה והממשלה הקיימת תנצח ותמשיך בשלה, אלו יהיו הבחירות האחרונות. "אם תמשיך ישראל בדרך זו", כתב פרופ' מנחם הופנונג ב"ישראל היום" (!), "היא עלולה למצוא עצמה כמשויכת לקבוצה של מדינות שבהן התרחש מעבר משלטון אזרחי לשלטון דתי, מדינות כדוגמת איראן, אפגניסטן ותימן. המשותף לכל אותן מדינות הוא עזיבה מאסיבית של אוכלוסייה משכילה ויצרנית, וחיים בתנאי עוני ודיכוי לנותרים מאחור".

אבל אם במקרה השכל הישר בכל זאת ינצח, אז הנה מה שאני מציע למנצחים לעשות:

1. להקים ממשלה רחבה, עם ובתמיכת המפלגות הערביות, מבלי שתהיה חברה בה אף מפלגה מאלו הנמצאות היום בממשלה – לא ליכוד, לא ש"ס, לא יהדות התורה, לא הציונות הדתית ולא עוצמה יהודית.

2. להעמיד לדין את כל מי שעמדו בהנהגת המדינה וזרועות הביטחון, מדרגות שרים ואלופים ומעלה, ב-7 באוקטובר 2023 באשמת "פגיעה במולדת" ולדון את מי שיורשעו לעונשי מאסר ממושכים.

3. להפריד בין דת למדינה, כלומר ששירותי דת במדינת ישראל, ולא חשוב איזו, לא ימומנו על ידי המדינה, אלא על ידי עמותות ואנשים פרטים החפצים בכך. משרד הדתות יבוטל, ואף מוסד, ארגון או לומד תורה או קוראן לא יתוקצב ולא ימומן על ידי המדינה.

4. להכריז על המפלגות הפשיסטיות "הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית" וכל הארגונים והמוסדות שנתמכים על ידיהן, או מתנהלות על פי המשנה הפשיסטית הציונית-דתית, כמו למשל המכינות הקדם-צבאיות, כ"התאגדיות בלתי חוקיות", ולהעמיד לדין את מי שימשיך להיות חבר בהתאגדות שכזו אחרי מתן הצו, ולהטיל עונשי מאסר על מי שיורשעו בכך.

5. לאסור על חיילי צבא ההגנה לישראל, כפי שעשה אתא-טורק בטורקיה, לשאת בעת שירותם סממן דתי כלשהו. לא כיפות, לא זקנים, לא פאות ולא ציציות. ולנקות את הצבא מקצינים בכירים, מדרג מג"ד ומעלה, האוחזים בהשקפת העולם הציונית דתית הפשיסטית.

6. להכריז מיד שממשלת ישראל, בשם עם ישראל, פונה אל העם הפלסטיני והנהגתו, וקוראת להם לנהל איתנו משא ומתן להשלמה, בשאיפה לחירות ושוויון, בין שני העמים.

7. להנהיג תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע, כנהוג בכל מדינות העולם.

אם כל זה, לפחות, לא ייעשה על ידי הממשלה החדשה שתקום, בלי עזרת השם אני מקווה, אזי דינה של ממשלת השינוי ב' יהיה כדין ממשלת השינוי א' והיא לא תוציא את שנתה, ותחתיה תוקם הממשלה הראשונה של הדיקטטורה היהודית בסגנון אפגניסטן או תימן.

עכשיו נותרה רק שאלה אחת קטנה – האם יש בישראל, במפלגות האופוזיציה הציוניות, בתנועת המחאה, בין קוראי "הארץ", מי שחושב, שיכול, שמסוגל לבצע ולו משהו אחד משבעת העיקרים שאני מציע? הרי אפילו תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע, כלומר גם בשבת, אתם לא באמת רוצים ומסוגלים להנהיג. אז בשביל מה כל ההפגנות האלו? לא חבל להשחית ככה סתם את אונכם וזמנכם?

30.9.24

מלחמת אזרחים - תקווה או בדיחה?

לעתים נדמה שמתנגדי ה... רגע, למה בעצם הם מתנגדים, אלו שמפגינים בהתמדה ראויה לציון כבר כמה שנים? למשטר? לא. גם הם, כמו כמעט כולם פה, כל היהודים אני מתכוון, תומכים במשטר הציוני, כלומר במשטר קפיטליסטי צבאי פסבדו-דמוקרטי של עליונות יהודית. אז למה הם מתנגדים? להמשך המלחמה שנמשכת כבר שנה, ורק מי שהסתנוור או התעוור מביפר מתפוצץ רואה את סופה? לא. מה פתאום? לא רק שהם לא מתנגדים לה, הם משתתפים בה. שבועיים נלחמים בעזה במלחמה שמנהל נתניהו, וכל מוצאי שבת שני מפגינים בקפלן ובקיסריה וברחוב עזה, כאילו נגד נתניהו שכאילו הורס את המדינה. אבל הנה מתברר לנו עכשיו, כי בכל האמור במלחמת עזה ולבנון הזאת, מתייצבים כל היהודים, כל הציונים, מאיתמר בן-גביר ואורית סטרוק ועד יאיר גולן ושקמה ברסלר, בחזית אחידה של תמיכה והלל, במלחמה חסרת התוחלת הזאת שמנהל נתניהו. אז למה בעצם אתם מתנגדים?

ובכלל, אתם יכולים להגיד משהו אחד שיצא מההפגנות שלכם, עם כל רבבות ומאות האלפים, איזה משהו שהצלחתם להשפיע עליו, לשנות משהו? האמת, תודו בזה כבר – שום כלום. לא רק שנתניהו ממשיך להיות ראש הממשלה, חוץ מהרבע-שעה של בדיחת ממשלת "השינוי" שקרסה תוך שנייה, אלא שדחפתם אותו – מכורח או מרצון, זה לא משנה – לזרועות המשיחיים הקנאים תאבי הכיבוש והגירוש, האובדן והחורבן. ואת טבח ה-7 באוקטובר מנעתם? לא. ואת המלחמה, המתנהלת עכשיו, שכל תכליתה היא המשך לנצח, מנעתם? אתם עוצרים בעדה? אתם הרי תומכים בה ומשתתפים בה. ומה עם ההפיכה המשטרית באמת? זה כביכול ההישג היחיד והאדיר שלכם. חה. זו הרי בדיחה. נכון, בתי המשפט נותרו על מכונם, אבל הממשלה מקריסה את מערכת אכיפת החוק. שופטים אינם מתמנים. המשטרה אוכפת את חוקי בן-גביר ולא את חוקי המדינה. ומשרדי הממשלה אשכרה שמים זין על פסיקות בתי המשפט. אז על מה אתה מדברים, על מה אתם מפגינים, על מה?

לא משנה, פרטים שוליים, זוטות. אז אם נחזור לרישא של דברי, הרי שמתוך תוגת כישלונה המתמשך של "המחאה" עולות מדי פעם נהמות – בהולכת המדינאי הדגול אהוד ברק שכבר לפני 13 שנה (!) ניבא ש"משטרו של בשאר אסד יתמוטט בתוך כמה שבועות" – על "אי-ציות אזרחי", ואפילו עד כדי "מלחמת אזרחים", באין ברירה, יש המהמהמים. יעני, אם ביבי ובן-גביר וגלנט (לא. גלנט הוא מהטובים) ודיכטר וסמוטריץ' ימשיכו לחרב את המדינה, והפליירים שאנחנו מחלקים בחופים ובבתי הכנסת לא יפילו אותם, אז נשלוף את נשק יום הדין שלנו – מלחמת אזרחים. הרי יש לנו חצי מיליון אנשים, פרופסורים והייטקיסטים וטייסים ונראה להם מה זה מה ומי זה מו.

ואפילו חבר טוב, איש פיקח ופיכח בדרך כלל, שאל אותי פתאום השבוע "אז מה אתה אומר, תהיה מלחמת אזרחים?". פרצתי בצחוק. "יש לך אקדח בבית?", שאלת אותו, "לא", הוא אמר, "אתה יודע איך משיגים אקדח?". הוא לא ידע. "תרסיס גז-מדמיע?", גם זה אין לו. "אז על איזה מלחמת אזרחים אתם מדבר?", שאלתי אותו. "אתם אולי חצי מיליון אנשים", הפרזתי קצת, אבל אין לכם, כולכם ביחד, מאה רובים ומאתיים אקדחים. ואתם יודעים מי ומה יעמדו מולכם בפנטזיה הזאת של מלחמת האזרחים? כמעט כל הצבא, עם מטוסים וטילים וטנקים ותותחים ואין סוף תתי-מקלעים, וכל המשטרה, גם היא חמושה כהלכה, ורבבות מתנחלים מזוינים, ופלוגות הסער שהקים בן-גביר עם אלפי אקדוחנים, אז על איזה מלחמת אזרחים אתם מדבר? אתה צוחק עלי, כן?".

ויתרה מזאת, המשכתי לנדנד לו, אתם מוכנים להקריב את נפשכם למען "הדמוקרטיה"? אתם מוכנים להרוג שוטרים וחיילים ומתנחלים כדי לנצח במלחמת האזרחים המדומה הזאת שלכם? ברור שלא. "כי אנחנו", אתם חוזרים ואומרים, "אנחנו לא כמוהם". אז אם אתם לא כמוהם, כלומר אתם לא מוכנים להרוג ולהיהרג למען האידיאלים שלכם, אז הם, שבהחלט מוכנים לכך, יהרגו בכם כמו זבובים, גם אם כמה מהם אולי ייפגעו ממכת קרש. הם אפילו כבר מתאמנים בלהרוג, בינתיים על פלסטינים, כבר הרבה שנים, ואתם מה? מחלקים פליירים? מבעירים מדורות? שרים שירים? נו, באמת. ואחד ממפקדיהם הבולטים, תת-אלוף ברק חירם, הגדיל ועשה וכבר התאמן בירי טנקים על בית מלא יהודים בקיבוץ והרג אותם. אז מה, תזרקו עליו חול?

אבל זה עוד לא הכול. כי זה הרבה יותר חמור ועמוק ועלוב מזה. כי האמת העקומה והעגומה היא שכלל אין שום מחלוקת של ממש בין שני הצדדים האמורים להילחם פה זה בזה באותה יעני מלחמת אזרחים. כי במלחמת אזרחים אמיתית, כמו זו האמריקאית או הספרדית, נלחמים זה בזה שני צדדים בעלי אידיאולוגיות ומטרות מנוגדות, שווים פחות או יותר בגודלם ובכוחם, כשכל צד חמוש בכל כלי הנשק וההרג, כשלוחמי שני הצדדים מוכנים להקריב את נפשם וכמובן להרוג את יריביהם, ויש להם מדים שונים ודגלים שונים והמנונים שונים. ופה מה? לא רק שצד אחד לא באמת קיים (רק בדיבורים), אלא שלשני הצדדים, במלחמת האזרחים המפונטזת הזו, יש אותה אידיאולוגיה ואותו דגל ואותו המנון. אז איך אתם מדמיינים לכם שיסתיימו הקרבות במלחמה הזאת? שהצד המנצח והצד המפסיד יניפו כאיש את דגלי ישראל וישירו ביחד "התקווה"? הרי עם שחר יתייצבו אלו גם אלו, חבוקים, כתף אל כתף, אחים לנשק, עם ישראל חי, למלחמת נתניהו-בן-גביר-סטרוק-גולן-ברסלר, וכל המריבה תתמצה בשאלה הגורלית מי משני הצדדים ציוני אמיתי וטוב יותר, כלומר הורג יותר ערבים. כי זו הרי בדיחה, מלחמת האזרחים הזאת, נכון?

23.12.24

זו לא הטקטיקה, זו האסטרטגיה, הקונספציה, טמבלים

זו הייתה הכותרת שאני נתתי למאמר הזה שלי. ב'הארץ' העורכים שינו ל"במה שונה אילנה דיין הנאוריסטית מדנה כהן הביביסטית?" בתואנה ששמות בכותרת מביאים יותר קוראים. אז אני החזרתי כאן את הכותרת למקור וגם ערכתי הטקסט יותר דומה למקור מאשר זה שפורסם. אז הנה לכם:

לכאורה עשה עיתון "הארץ" מעשה ליברלי נאור ונאה, כשראיין למוסף סוף השבוע שישה "ביביסיטים בכירים", כדי שנתוודע לא רק ל"טימטומם" אלא גם להשקפת עולמם. אלא שהכותרות וכותרות המשנה וכל רוחה של הכתבה שידרו ההפך מזה, לאמור – תראו באיזה מטומטמים מדובר ובאמת, כמו שחשבנו תמיד, הנה, "אין עם מי לדבר".

כך לדוגמה, הכותרת שניתנה לראיון עם ה"ביביסטית" דנה כהן מבנימינה היתה "אני מאמינה שאם היו מעירים את נתניהו בארבע בבוקר, האירוע היה נגמר אחרת", שזו כמובן, אכן, שטות מוחלטת וטיפשות גמורה. אבל חברים וחברות, זו לא רק דנה כהן, הביביסטית מבנימינה, חושבת ככה, גם אילנה דיינה, הנאורה מ'עובדה', חושבת ככה. הנה, היא עשתה תוכנית שלמה של הו והא על זה שאילו נתניהו רק היה שומע לאזהרות של ראש שב"כ רונן בר והרמטכ"ל הרצי הלוי שיש סכנת מלחמה – כי האויב מזהה חולשה בגלל השסע בעם בשל ההפיכה המשטרית – אז טבח ה-7 באוקטובר לא היה מתרחש.

נו, באמת. האזהרות של הצבא ושב"כ היו כלליות, יותר בגדר של תחושה, מאשר ידיעה. היתה להם תחושה, אבל לא היתה לא ידיעה ולא תובנה על שעומד לקרות. כי אם היה להם קצה קצהו של משהו מזה, אז ראשית למה הם לא הזהירו  את נתניהו במפורש? ושנית, וזה החשוב מכל, למה הם עצמם לא עשו שום דבר עם כל הצבא והשב"כ שלהם כדי למנוע את הטבח, שכביכול הם ידעו שהוא עומד לקרות והזהירו מפניו? מי מנע מהם להגביר את כוחותיהם בעוטף עזה, אם הם ידעו משהו? אף אחד. הם כולם – ראש הממשלה וראשי הצבא ושב"כ – לא עשו את זה כי הם לא ידעו כלום ולא הבינו כלום, גם כשכבר נדלקו האורות האדומים בלילה לפני. עובדה.

מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר התרחשה בכזו הפתעה והצלחה לא בגלל שמישהו אמר או לא אמר משהו על סכנה או לא צלצל בארבע או לא ענה בשש או ישן במלון באילת. הטבח התרחש בכזו הפתעה והצלחה – ממש כמו חציית התעלה על ידי המצרים ביום הכיפורים לפני 51 שנים – לא בגלל סיבות טקטיות קטנוניות כאלו או אחרות, אלא בגלל שהאסטרטגיה, הקונספציה, הביטחונית של ישראל, אז והיום, היתה בנויה על כך שהמצרים והפלסטינים מורתעים ולא יעזו לתקוף אותנו, ושאם יעזו הם לא יצליחו לחצות את המכשול הבלתי-עביר שבנינו להם – תעלת סואץ אז וחומת המגן עכשיו – ולכן לא יקרה כלום ואפשר לישון בשקט, באילת או בחיפה, ולא צריך לצלצל לאף אחד.

אנחנו מחזיקים את העם הפלסטיני – בישראל, ביהודה ושומרון ובמיוחד ברצועת עזה – מתבשל זה עשרות שנים בסיר הלחץ של הדיכוי הצבאי האכזרי שלנו ומווסתים את האש מתחת לסיר לפי המצב – "ניהול הסכסוך" אנחנו קוראים לזה – והכל כאילו סבבה. אבל זה לא עובד ככה. סיר לחץ שמתבשל, אפילו על אש הכי קטנה, במשך עשרות בשנים, סופו להתפוצץ. זה מה שקרה באינתיפאדות וזה מה שקרה ב-7 באוקטובר.

זה לא קרה בגלל הפילוג בחברה בישראל, ולא חשוב בכלל מי "אשם" בשסע, וזה לא בגלל שהרצי אמר או לא אמר ושביבי לא הקשיב ושרונן לא צלצל ושחליווה נחר. זה קרה בגלל שאי אפשר לנהל חיים נורמליים לכאורה בצד אחד של הגדר כשבצדה השני חיים שניים ורבע מיליון בני-אדם בצפיפות ובדלות נוראיים, תחת מצור והסגר צבאי אכזרי, מבלי שזה יתפוצץ לנו בפנים. בגלל זה קרה טבח ה-7 באוקטובר. לא בגלל שביבי לא הקשיב למה שאמרו לו, כפי שטוענת אילנה דיין הנאוריסטית ולא בגלל שלא העירו את ביבי בזמן, כפי שטוענת דנה כהן הביביסטית.

הטבח והמלחמה והפיגועים קרו, וימשיכו לקרות, כי לישראל אין שום אסטרטגיה, מחשבה או הצעה או בדל רעיון איך ליישב את סכסוך הדמים שלנו עם הפלסטינים שלא בהרג וטבח והרס הדדיים. אז אומנם אנחנו הורגים וטובחים בהם והורסים להם פי שבעים ושבעה משהם בנו ולנו, ואף אומרים לעצמנו הללויה. אבל נשאלת השאלה – נו, אז מה?

אז אין ברירה, ואחזור ואומר שוב ושוב– בלי שנמצא דרך לחיות בשלום, מתוך שוויון וחירות, עם הפלסטינים, ולחלוק איתם את הארץ הזאת, המשותפת, לא יהיו לא להם ולא לנו, לא חיים שקטים ולא חיים בכלל.