2021 - 2022
25.1.21
בשיא כוחה, הציונות הגיעה לסוף דרכה
מי שחושב שהסיבה לכך שישראל הולכת בתוך שנתיים לבחירות רביעיות זו איזו תקלה טכנית, לא יודע איפה הוא חי. ישראל לא הולכת בפעם הרביעית לקלפי בגלל אחוז החסימה, או אחוז השומן הרווי בגבינה, או אחוז המאומתים או אחוז המשוקרים או אחוז המסוכרים. ישראל גם לא הולכת לבחירות רביעיות בגלל השסע בעם או הקרע בין שימי לבן-אל תבורי או בשריר התאומים של אסי בוזגלו.
המשבר שמוביל לכך שישראל הולכת פעם רביעית בשנתיים לבחירות הוא לא משבר טכני ולא משבר תקשורתי ולא משבר אישי ולא משבר מפלגתי. המשבר הזה הוא סימן, סממן, נורית אזהרה מהבהבת ומייללת של משבר אמיתי, עמוק וחמור, שאנחנו מצויים בו. בשיא כוחה של ישראל - עם מאות פצצות אטום ושבע צוללות, ועשרות גנרלים מופלאים (עד שיפשטו את המדים) ומאות מטוסי F עם מיני מספרים, ואלפי טנקים ורבבות חיילים - אין לאף אחד ממנהיגיה, הקיימים או החליפיים או אלו הרזרביים שבבגאז', או למי מפלגי מפלגותיה, אפילו לא שמץ, לא קורט, לא שבריר, לא גרגיר, לא קמצוץ ולא חרצוץ של רצון או רעיון איך לפתור את הבעיה הקיומית האמיתית היחידה העומדת בפני המדינה ושתכריע את גורלה.
ואיך יודעים את זה? כמו שכל פסיכולוג יודע מה הבעיה האמיתית של האיש שהגיע אליו לטיפול. הבעיה האמיתית היא תמיד לא זו שבגינה כאילו הגיע המטופל, שבגללה נניח הוא לא ישן טוב בלילה או שמגרד לו בתחת בעבודה. לא. הבעיה האמיתית שלו, ושל מדינת ישראל, היא זו שלא מדברים עליה, שחס ושלום מלהזכיר אותה אפילו במילה, בהברה, באות. זה כמו, ואולי חלקכם מכירים את זה מהבית, המשפחות האלה שבהן האבא מכה מדי פעם את אמא מכות רצח. וזה לא מהשבוע. זה כבר ככה 37 שנה, כל חודשיים-שלושה. אבל על הדבר הזה, שאבא מכה את אמא, לא מדברים במשפחה הזאת מילה.
מדינת ישראל נמצאת עכשיו במצב האקוטי הזה. בחירות רביעיות בתוך שנתיים, ועל מה אף מועמד ומפלגה לא מדברים ולא מזכירים אפילו במילה באף אחת ממערכות בחירות הללו? את הבעיה הקיומית העיקרית והחשובה מכל - פתרון הסכסוך עם הפלסטינים. על הכול מדברים, רק על זה.וכל-כך למה? למה לא מדברים על זה בכלל? התשובה לכך פשוטה עד מוות. כי לאף אחד מהפוליטיקאים והמפלגות שלנו, שבמובן הזה באמת מייצגים היטב את העם שלנו, שכל חפצו זה לנסוע לדובאי ולשיר קריוקי, אין לא רצון ולא קצה של רעיון איך אפילו להתחיל להתקרב לפתור את הבעיה העיקרית והגורלית לעתיד המדינה ולעתיד ילדינו. אז מה עושים – כלום. סליחה, עושים, עושים. עושים בחירות כל כמה חודשים ובהן אנחנו נקראים להכריע מי יהיה שר הרווחה ומי שר הברזים הבא – שמולי, פיצ'ולי, ביטון, ביתן, ניסנקורן, פופקורן, חולדאי, עכברוני, שלח או פלח. שאולי בסוף, אחרי שכולם ימותו, הם יתחילו לשלם קצבאות לניצולי השואה.
כי מי שמצביע משפיע, על גודל הפנסיות של חברי הכנסת.
1.2.21
מרצ, זו מודעה אנטישמית
דומה שמרצ עושה מאמצים ניכרים, חוזרים ונשנים, כדי למצב עצמה קבל עם ועולם כמפלגה אנטישמית. ואין זה משנה כלל אם האנטישמיות שמתפלקת לכאורה למרצ מדי פעם נובעת מהלא-מודע הבאמת אנטישמי שלה, או שההבלחים האנטישמים של מרצ, שאכן מתגברים עם התקרב הבחירות, הם מודעים ומכוונים למי שהם חושבים שהוא קהל היעד של המפלגה. העובדות הן עובדות. למרצ יש שוב ושוב התבטאויות – בדיבור, בכתב ובתמונה – אנטישמיות למהדרין. אך לפני כשבועיים הציע בכיר מרצ אלוף במיל. יאיר גולן בציוץ בטוויטר למנוע באופן קולקטיבי טיפול רפואי מחרדים (לא מערבים, לא מסטלנים, לא מחברי-כנסת) שמפירים את הנחיות משרד הבריאות. והנה בשבוע שעבר יצאה המפלגה עם כרזת התעמולה שאתם רואים פה בפניכם. ומה רואים בה? רואים בה תמונת תקריב גדולה של גבר יהודי מבוגר בלתי מזוהה (שמו או כל פרט מזהה אחר אינו מופיע בכרזה), אחד מאלו שאנחנו קוראים לו חרדי או "דוס", ומעל לראשו מרחפת באותיות קידוש לבנה אזהרה ש"הוא מסוכן לבריאות", ולמטה חתומה מי שטוענת זאת – מרצ.
ונגיד זאת בבירור – הבחירה של יוצרי המודעה ביהודי בלתי מזוהה היא לא מקרית. היא מודעת ומכוונת. הם לא בחרו, כפי שעשו יוצרי "ארץ נהדרת", ברב מפר ההנחיות המוכר לציבור מן הטלוויזיה, הרב חיים קנייבסקי, שאז ההתקפה עליו היא, כמובן, אישית ולגיטימית. מרצ הנהדרת, לעומת זאת, בחרו בתמונה של יהודי חרדי בלתי מוכר בעליל לציבור החילוני, ובוודאי שלא למצביע מרצ הפוטנציאלים. זה שבדף הפייסבוק שלה ציינה מרצ בצד המודעה שזהו האדמו"ר מוויז'ניץ לא משנה את העובדה שבכרזה עצמה לא מופיע שמו או כל פרט מזהה אחר עליו, והוא בעצם מופיע במודעה כחרדי גנרי, ככל חרדי, לאמור "החרדי", כל חרדי, כלומר כל החרדים מסוכנים לבריאות.
ולמה זה אנטישמי? כי מבחינה תרבותית היסטורית תמונה אייקונית גנרית כזאת של יעני חרדי היא בעצם תמונה אייקונית של "היהודי", של כל יהודי, של כל היהודים, כולל כותב המאמר הזה וקוראיו. כי בדיוק כך, בדמות היהודי הבלתי-מזוהה הזאת שבכרזה של מרצ, עם הזקן והפיאות והמגבעת, מצטיירת לגבי מרבית תושבי תבל האירופאים-נוצרים, בטח ובטח בעיני האנטישמים שבקרבם, דמותו של "היהודי", של כל יהודי, של כל היהודים. אף בן-אדם בתבל, כשיראו לו תמונה של ראש מרצ ניצן הורוביץ וישאלו אותו מי זה, לא יגיד "יהודי". מן הסתם יגיד "איש", אולי אפילו "סתם איש". אבל כמעט כל אדם בתבל שיראו לו את הכרזה של מרצ וישאלו אותו מי זה לא יגיד "סתם איש", אלא יגיד "יהודי". אדרבא. בסרט התעמולה הנאצי "היהודי הנצחי" שבו מוצגים היהודים כעכברושים מפיצי מחלות (אתם רואים, מרצ, אתם אפילו לא מקוריים. אמרו את זה קודם, לפניכם), מסבירים לצופים כיצד היהודים מסווים את זהותם האמיתית – קוצצים בפאותיהם, מגלחים את פניהם ומסירים את כיסויי הראש שלהם – ומתחזים כך ל"אנשים רגילים". אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם, מזהירים אותנו בסרט הנאצי הזה. אף על פי שהם גילחו עצמם לגמרי וגם הסירו את המגבעות, הם עדיין נשארו אותם יהודים, שכל אחד מהם הוא "מסוכן לבריאות הציבור".
אני לא יודע לגבי ניצן הורוביץ, ואני יכול רק לשער, אבל סבא שלי, יעקב, שבשמו אני נקרא, נראה בדיוק כמו היהודי בתמונה של מרצ, אולי רק עם מגבעת שונה. ובנו, אבא שלי, אכן קצץ בנעוריו בפאותיו והסיר מגבעתו והיה לחילוני, לסתם איש, ואני כמותו. אבל את הסבא הזה שלי, את היהודי הגנרי הזה של מרצ, שהוצג כ"מסוכן לבריאות הציבור" האירופאי-הארי, ועוד כמה מיליונים כמותו, אולי שמעתם על זה, רצחו הנאצים. וזאת הסיבה, למי ששואל, מדוע המודעה הזאת של מרצ מעוררת בי כאלו חלחלה וזעם. שהרי אם המודעה הזאת של מרצ, כמות שהיא, הייתה מופיעה בכל מקום אחר בעולם, כשהכיתוב "מסוכן לבריאות הציבור" מופיע בה בכל שפה אחרת – צרפתית, הולנדית, אנגלית, גרמנית, ערבית, ספרדית – הייתם גם אתם מתמלאים חלחלה וזעם. אז זה אותו דבר כשזה בעברית, בדיוק אותו דבר.
וצריך לחזור ולומר – יש הבדל, בהחלט תהומי, בין להכריז שהרבנים, כולל ציון שמותיהם ותמונותיהם, הקוראים להפרת ההנחיות מסכנים את בריאות הציבור, כי זה בהחלט נכון (אם כי ראש הממשלה ושריה שאינם אוכפים עליהם ועל חסידיהם את ביצוע ההנחיות מסכנים את בריאות הציבור לא פחות, ואף יותר, מהם), לבין להאשים בסיכון בריאות הציבור חרדי או יהודי גנרי, כלומר את כל החרדים, או את כלל היהודים.
ואם כל זה עדיין לא ברור למישהו, אז אתן דוגמה משדה אחר, שדה מוכר וקל יותר לאוהדי מרצ. שהרי לא רק בין החרדים יש מפרי תקנות סדרתיים. גם בין הערבים, נכון? אז תתארו לכם שמפלגה ימנית קיצונית כלשהי (תבחרו לכם חופשי בזאת שאתם הכי מתעבים) הייתה מפרסמת מודעה דומה לזו של מרצ, שבה נראית תמונתנו של ראש מועצה או קאדי בכפר ערבי כלשהו, שאכן מאפשר נגיד קיום חתונות המוניות בכפרו בניגוד להנחיות, עטוי בכאפיה ועם זקנקן קטן, אבל בלי לציין את שמו או זהותו או את הסיבה להופעתו בכרזה, ומעליו הכותרת הגדולה "הוא מסוכן לציבור" ומתחת חתימת המפלגה הדימיונית, נגיד "החזית היהודית". מה הייתם אומרים אז, למראה תמונה של ערבי - כי זה מה שכולם היו רואים, כמו שכולם רואים בכרזה של מרצ יהודי – שמוכרז עליו "מסוכן לבריאות הציבור", כאילו כל ערבי, כל הערבים, מסוכנים לבריאות הציבור. הייתם נסערים אז, מתחלחלים, זועמים, זועקים, ובצדק, לאיזה שפל נוראי הגיע הגזענות של הימין הקיצוני, נכון? אז אותו דבר, בדיוק אותו דבר.
14.6.21
מברוק לממשלה החדשה
בשבוע שעבר, באחת מתוכניות הערב, ראיינה עמליה דואק את ג'סאן חאג' יחיא, פלסטיני אזרח ישראל שכעשרה יהודים עשו בו לינץ' בהרצליה במהלך מבצע "שומר החומות". הוא ניצל ממוות רק בגלל שהתחזה למת. בסוף הריאיון ביקש חאג' יחיא לומר משהו לסיכום, וכך אמר: "זה, המצב הזה לא ייגמר. כל עוד הבן שלך יהיה טייס והבן שלי יהיה טייח, זה מצב שלא ייגמר". וזו התורה כולה על רגל שבורה אחת. כי לא יהיה בארץ הזאת רגע של שקט ושלווה, ובטח לא שלום, אם לא נכונן כאן שוויון מלא-מלא בכל התחומים, בלי שום סייגים, בין יהודים לערבים.
האם הממשלה החדשה תגשים את זה? ברור שלא. האם החזון הזה, היחיד שיכול להשאיר את ישראל בחיים, יתגשם אי-פעם? קשה לראות את זה קורה גם לא עשרות שנים קדימה. אבל כמו שאמר פעם כדורסלן סיני זקן "גם מצעד של אלף מילין מתחיל בצעד וחצי". הממשלה שהושבעה אתמול (ראשון) היא הצעד וחצי הזה והיא גם יכולה וצריכה להמשיך ולהוליך את כולנו אל האופק של התקווה שיהיה פה פעם טוב, טוב לכולם.
מגוחכים "המושלמיסטים" למיניהם, שמרוב שהם תולים בממשלה החדשה ציפיות מופרכות, הם מאוכזבים ממנה מרה ומזהירים מפניה בזעקה עוד לפני שקמה. הבה ונראה מה הממשלה הזאת כבר כן עשתה בתחום הפעוט הזה של החתירה לשוויון ולשלום בין יהודים לפלסטינים. ראשית, היא הראשונה בתולדות המדינה שחברה בה מפלגה ערבית. כלומר, זו הפעם הראשונה שאזרחי ישראל הפלסטינים שותפים בשלטון. זה לא היה כאן מעולם, והנה עכשיו זה קם ונהיה. הקל הדבר בעיניכם?
ולא רק זאת. בממשלה חדשה, בפעם השנייה בלבד בתולדות "מדינת היהודים", יש שר ערבי, פלסטיני. הראשון התמנה ב-2007, כמעט 60 שנה אחרי שקמה ישראל. חלפו עוד 14 שנה והנה מתמנה שר ערבי שני. בקצב הזה, מי יודע, אולי בעוד שתיים-שלוש ממשלות יהיו אפילו שניים-שלושה שרים, אולי אפילו שרה פלסטינית.
ולא זאת ואף זאת. השר הפלסטיני, עיסאווי פריג', הוא תושב כפר קאסם. זה הכפר שבו טבחו חיילי צה"ל בדם קר עשרות אזרחי ישראל פלסטינים, בהם נשים וילדים, חפים מכל עוון, אך לפני 65 שנה, ב-1956. סבו של פריג' ניצל מהטבח הזה כי התחזה למת, אבל שניים מאחי סבו היו בין הנטבחים. והנה, עכשיו, נכדם של הנטבחים הוא שר בממשלת ישראל. היקל בדבר בעיניכם?
ומילה אחרונה על הטענות כלפי רע"ם, המפלגה הערבית בקואליציה החדשה, ועל זה שהיא הומופובית, רחמנא ליצלן. גם זה חלק מהשוויון המלא שצריך להיות פה. שגם לערבים, בדיוק כמו ליהודים, מותר להיות הומופובים. למה מה, מפלגות השלטון לאורך השנים (בממשלות שמאל וימין), ש"ס ויהדות התורה הן פחות הומופוביות ממנה? אדרבא, הן ודאי הרבה יותר מיזוגניות מרע"ם. שהרי בשתי המפלגות החרדיות לא הייתה מעולם חברה אישה. ואילו ברע"ם הייתה כבר, בכנסת הקודמת. אז יאללה, יאללה.
עיזבו אתכם מהשטויות. תנו לממשלה הנכנסת יד וכתף וברכת הצלחה בדרך החדשה.
6.12.21
תפקידה של מרצ - לטהר את השרצ
פה ושם צצים אנשים התוהים מה עושה מרצ בממשלה הנוכחית, הממשיכה ואף מכבידה ידה במלאכת "הכיבוש" של 67' - שלמעשה הינו המשכה של הנכבה מ-48' - והדיכוי של הפלסטינים בשטחים. שהרי, תוהים התוהים, מרצ היא מפלגה שחרתה לכאורה על דגלה את סיום "הכיבוש", והנה היא עושה בדיוק ההיפך מכך.
לא נכון, מה פתאום?! מזדרזים מנהיגי וחסידי מרצ לענות לתוהים התמימים, אתם מדברים שטויות. אתם מעדיפים ממשלה של בן-גביר וליצמן ורגב? (כאילו שבעניין ''הכיבושי'' יש הבדל) וחוץ מזה, הכי חשוב היה להעיף מהשלטון את נתניהו המושחת. ועוד יותר חוץ מזה, אנחנו רק מפלגה קטנה, ויכולת ההשפעה שלנו מועטה, אז בינתיים (ב-54 השנים שחלפו וב-82 שיבואו) אין לנו ברירה אלא לקחת חלק בכיבוש הזה. אבל אנחנו עדיין בהחלט נגדו ובעד הקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל, אז תסתמו.
אבל האמת היא שמרצ תמיד תמכה בפועל בכיבוש, כולל בצורתו שנודעה בשם "הסכמי אוסלו", שאך נועדו להעביר את פעולות השיטור הכיבושי מידיים ישראליות לידיים פלסטיניות. אף ממשלה שמרצ ישבה בה לא הורידה ולו התנחלות אחת מעל אדמה פלסטינית. מעולם מרצ לא התנגדה בכנסת למלחמה או "מבצע" כלשהם נגד פלסטינים, אלא תמיד רק כשבועיים מתחילתם ולקראת סיומם. וכמובן שמרצ היא מתנגדת נחרצת לסרבנות שירות בצה"ל כהתנגדות לכיבוש שהיא כביכול מתנגדת לו. ולא רק זה, אלא שמצביעיה, בעשרות ומאות אלפיהם, שירתו ומשרתים בסדיר ובמילואים בגאווה לא-כבושה בצבא הכיבוש. יתרה מכך, סגן שרת הכלכלה מטעם מרצ הוא האלוף (במיל') יאיר גולן, שהיה שנים רבות קצין בכיר עד כדי סגן הרמטכ"ל בצבא הכיבוש הצה"לי.
פעם אחת בלבד, בשנת 2000, פרשה מרצ בראשות שר החינוך דאז, יוסי שריד, מממשלת אהוד ברק וזה לא קרה בגלל הכיבוש או השלום או הפלסטינים. זה קרה בגלל ששריד התנגד שימונה לו סגן שר מש"ס ושיינתנו תקציבים לזרם החינוך של ש"ס. ללמדך שהרבה יותר משמתנגדת מרצ לכיבוש היא מתעבת את ש"ס (את המזרחים? החרדים? החרדים המזרחים?) - מפלגה שהצביעה, אגב, בעד הסכמי אוסלו. פרישה זו של מרצ הביאה בסופו של דבר לפירוק ממשלת ברק ולעלייתו לשלטון של אריק שרון.
כי זו האמת. מרצ לא התנגדה ואינה מתנגדת לכיבוש, להיפך. היא משמשת לישראל כעלה תאנה לכיבוס הכיבוש והצגתו בעולם כ"נאור" לכאורה. זו שליחותה המדינית.
אך לפני שבוע קבעה בצדק מנהיגת מרצ לשעבר, זהבה גלאון, ש"נערי הגבעות הם זרוע של הממשלה". את מאמרה היא סיימה במשפט "אם ישראל אינה רוצה להיראות כמדינת אפרטהייד, המינימום שהיא צריכה לעשות הוא לעקור את גידולי הפרא של המאחזים". כלומר, לא לעקור מהשורש את מדיניות האפרטהייד של ממשלת ישראל, אלא רק את הניראות האפרטהיידית שלה. זה בסדר שנהיה מדינת אפרטהייד, אבל חלילה לנו שהעולם יווכח בכך. אז הבה נטשטש ונערפל. שהרי זה היה ונותר תפקידה ההיסטורי של מרצ – לטהר את השרצ.
27.6.22
זה לא הממשלה שהתפרקה, זו המדינה שקורסת
מה גרם למה? הביצה היא שהביאה עלינו את התרנגולת או התרנגולת היא שהטילה עלינו את הביצה? האם המשבר הפוליטי וחוסר היכולת להקים ממשלה יציבה הם הגורמים לקריסתן של מערכות המדינה האחרות (חינוך, תחבורה, דיור, בריאות, ביטחון אישי, יוקר המחיה וכו'), או שמא קריסת המערכות היא שגרמה למשבר הפוליטי? במילים אחרות, מה לא עובד וגורם לכך שכמעט שום דבר כאן לא עובד?
התשובה האוטומטית הנוחה והקלה שאנחנו נותנים לעצמנו, היא שנפלה כאן איזו תקלה קטנה, זמנית, מקרית, אקראית. בגלל השסע או ש"ס או בגלל החשודים הרגילים, נתניהו והערבים, או בגלל שסילמן התחתנה עם אשכנזי או כי שיקלי טיפש – בגלל משהו מכל אלה העסק הפוליטי פה ככה קצת התחרבש. אבל אל דאגה, יש בחירות! ואז הכול יסתדר. ולמה יסתדר? כי כשאתה עושה ארבע פעמים ומקבל את אותה תוצאה - זה מקרי. אבל בפעם החמישית או השישית, מתישהו, אם נמשיך לעשות ושוב ושוב אותו דבר - בסוף זה יסתדר. זה מוכרח להסתדר, לא ככה?
לא. ממש לא ככה. המשבר הפוליטי לא ייפתר גם בבחירות הקרובות כי הוא לא משבר העומד בפני עצמו ונובע יש מאין או מאיזו תקלה מקרית, זועבית או אורבכית. המשבר הפוליטי מבטא משבר רחב ועמוק הרבה יותר שבו נמצאת, שקועה עד צווארה, מדינת ישראל. זה לא שמערכות המדינה קורסות בגלל משבר פוליטי שלא מאפשר הקמת ממשלה יציבה שתקומם אותן, ההיפך הוא הנכון. חוסר היכולת להקים ממשלה יציבה נובע מכך שמערכות המדינה קורסות. הן קורסות מסיבה אחת ויחידה, ולא בגלל שיש או אין לנו ממשלה.
אל המשברים האלו, לתחילתה של הקריסה, הגענו בגלל שישראל משקיעה את כל משאביה, בכל המובנים ובכל התחומים, בדבר אחד ויחיד – מולך "הביטחון" הקדוש והמקודש שאין לנו אלוהים בלעדיו ושום דבר לא מעניין אותנו חוץ מממנו. אנחנו משקיעים את כל מה שיש לנו בתחזוקת הכיבוש ודיכוי הפלסטינים ביהודה בשומרון, בביצור המצור על הפלסטינים ברצועת עזה, בהגברת השיטור על ערביי הנגב והגליל, בשמירה על אש קטנה של "עוד מעט מלחמה" עם חיזבאללה והסורים, וכמובן בשמירת להבות המערכה מול איראן על אש גדולה ככל שניתן.
ולמי ולמה לא נשאר כמעט שום דבר? לחינוך, לדיור, לתחבורה, לבריאות, לאזרחים, לילדינו, לעתידנו, לעתידם. הסגידה למולך הביטחון הקדוש, מבלי לעשות אפילו קצה קצהו של ניסיון לפתור את הסכסוכים (ראש הממשלה "המתון" בנט סירב אפילו לדבר בטלפון עם אבו-מאזן), להנמיך את הלהבות, לנסות ליצור איכשהו, בכל זאת, למרות הקשיים, אופק של תקווה, מוליכים אותנו למבוי סתום. זה, ולא סילמן או רינאווי-זועבי, הוא הסיבה למשבר הגדול והעמוק שבו אנחנו מצויים.
ההשקעה העצומה, חסרת ההגיון, המטורפת, בביטחון ורק בביטחון, הוליכה אותנו לחוסר ביטחון. למשבר ושבר גדולים. אם לא נחליף מהר את הדיסקט מ"ביטחון בכל מחיר" ל"שלום בכל מחיר" - המשבר רק יחריף, ולא משנה מי ינצח, ובעיקר מי לא ינצח, בבחירות הבאות או אחרי הבאות.
28.11.22
אין פנאטים פרגמטיים
שאריות "השמאל" המובס והמוכה קוראים לנו עכשיו, ברוב ייאושם, לא להתייאש ואפילו לא לערער בצדקת הציונות ("שלנו", של פעם, עם הכיבוש הנאור והקוקו והסראפן) ולא להרהר בלברוח מהארץ, יען כי המצב לא באמת הולך להיות כל כך נורא כמו שזה נראה.וכל כך למה? למה זה לא יהיה כל כך נורא? "כי המציאות מורכבת" (לא אמרו את זה כבר באיזה סרט?), ולכן כשהסמוטריצ'ים והבן-גבירים ייתקלו במציאות ויצטרכו לטפל בה ולא רק לדבר עליה, כל ההבטחות הגדולות שלהם יתנפצו (תרתי משמע, יש להוסיף).
וזה, כמובן, נכון. כך אכן יקרה. כי ההיסטוריה מורה שכל הניסיונות לדכא עמים על ידי הגברת הדיכוי נכשלו, מאז ימי פרעה ועד הקולוניאליזם. וכך גם כאן כבר מאה שנה. האם איזשהו ניסיון דיכוי שעשינו הפחית או חיסל את שאיפת הפלסטינים לחירות ולעצמאות? הרי כבר חיסלנו את "הטרור" אלפי פעמים, ובכל זאת הטרור עדיין איתנו. אפילו אריק שרון, המצביא המהולל, נכשל. אז עכשיו בן-גביר יצליח? למה? בגלל הכיפה?
כי לא חשוב מה בן-גביר יעשה – יהרוג בשבוע פי שבעה "מחבלים" מגנץ, ויושיב לא 750 פלסטינים במעצר מנהלי אלא 1500, ויקים 777 מאחזים "חוקיים" ויהרוס את כל הבתים "הבלתי חוקיים", וימנע מהאסירים הפלסטינים קפה ובקלאווה, ויהפוך את "נוער הגבעות" לגדוד במג"ב, וימחוק חצי עזה מהמפה וגם ישרוף את זקנו של נסראללה – הטרור לא רק יימשך, אלא אך יגבר, וישתולל בגדה ובעזה וכמובן גם בתוך ישראל.
ואז, כשזה יקרה, אומרים השמאלנים האופטימיים, ייווכחו לכאורה הקנאים המשיחיים שטעות הייתה בידם, ושלא הועילו כל החורבן והמוות שהביאו (גם קצת עלינו, אגב) ושדרכם אינה מובילה לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים והערבים והעולם. ואז סמוטריץ' ובן-גביר יחזרו בהם מתורתם הקדושה ויכריזו פתאום, כאריק שרון בשעתו, ש"דברים שרואים מפה לא רואים משם", ויקומו ויחתמו עם הפתח והחמאס על הודנא לעשרים שנה. ואם לא, אומרים השמאלנים הללו, אז העם יפיל אותם, ויחזיר את... את מי בעצם?
זה לא באמת משנה. שהרי שום דבר כזה לא יקרה. כי סמוטריץ' ובן-גביר וצבאם הם קנאים, פנאטים. ואין קנאים פרגמטים. הקנאים מאמינים בדרכם, במקרה הזה – בדבר השם שלא היה ולא נברא, שציווה עלינו לכאורה לכבוש את כל ארץ ישראל וליישבה, ולא חשוב מה. שהרי זה הקונץ של הקנאים, שהם דבקים, עד מוות, באמונתם. זו המהות של הקנאות. לכן אין פנאטים פרגמטים, בדיוק כפי שאין ג'ירפות נמוכות. אין חיות כאלה.
ולכן, כשהם ייכשלו והארץ תישטף בדם, הם לא יחזרו ולו בקצה ציצית מאמונתם, אלא יאשימו את הצבא והמשטרה ואת ראש הממשלה בכך שמנעו מהם להוציא לפועל את משנתם הרצחנית כמו שהתכוונו, ולכן זה נכשל – בגלל נתניהו הנוכל, הרכרוכי, השקרן, שלא מעניין אותו עם ישראל וארץ ישראל, אלא רק המשפט שלו. ואז מפלגות הקנאים יפילו את הממשלה. ויהיו בחירות חדשות והם יזכו ברוב גדול ויתפסו את השלטון. ואז סוף סוף הכול יסתדר, ברוך השם. מלכות שמיים זה כלב לעומת מה שיהיה פה אז.
5.12.22
אם נכשלתם, אולי טעיתם?
ישי הדס הוא ממייסדי "קריים מיניסטר", מובילי ההפגנות המחאה נגד נתניהו, ומנהיגי מחנה "רק לא ביבי". ביום חמישי הוא פרסם כאן, ב"הארץ" שלנו, מאמר המהווה כעין "תכנית עבודה" למאבק בממשלה הקשה העומדת לקום, שבו קרא הדס לכל חברי הכנסת של האופוזיציה להחרים את דיוני הכנסת וועדותיה "החרמה מוחלטת".
אינני בא כאן לדון בשאלת האם "תכנית העבודה" הזאת אכן תפיל (וכי למה בעצם?) את הממשלה. אבל כבר בראשיתה אני מזהה בה פגם קטנטן: האם קריאתך זו, מר הדס, "לכל חברי האופוזיציה" להחרים את הכנסת, מופנית גם לחברי "הרשימה המשותפת", כלומר אל הערבים (ויסלח לי ח"כ עופר כסיף, היהודי הכשר)? והרי יו"ר האופוזיציה המתגבשת, יאיר לפיד, בכלל לא הזמין אותם לישיבה של "כל חברי האופוזיציה", כלומר לא מחשיב אותם בכלל כחלק מהמחנה שלכם, כחלק מהכנסת, או כאזרחים שווים במדינה.אז אם אתה, אתם, מחרימים אותם ולא רואים בהם חלק מ"הדמוקרטיה" שלכם, למה שהם ישתפו אתכם פעולה בחרם שאתם רוצים להטיל על אחרים "להצלת הדמוקרטיה"?
אבל עיקרו של הכשל המסביר, בחדות מכאיבה, את הכישלון הנורא של המחנה שהדס הוא אחד ממנהיגיו, ושהביא לחזרתו לשלטון של נתניהו בממשלת ימין קנאי הזוי על מלא מלא, מופיע בשתי מילים בסיפא של מאמרו. "הגענו למאני טיים. זה הדבר האמיתי", מסכם הדס את קריאתו הנרגשת, "חברי אופוזיציה יקרים – קומו ולכו. חצי מהציבור, החצי הנכון, יתן לכם גיבוי מלא". ואני מדבר, כמובן, על צמד המילים הנורא "החצי הנכון", של העם.
מה זה הדיבור הזה כאילו המחנה שלכם – וזה לא משנה אם הוא חצי או שליש ומשהו מ"עם ישראל" (ומה זה הפעם, היהודים או הישראלים?) – הוא "הנכון"? הנכון בעיני מי? בעיני אדוני? או אולי בעצם רק בעיני עצמכם? ולמה, מי אתם שתחליטו מה ומי הוא "הנכון"? ואם אתם כאילו "המחנה הנכון", אז מה או מי הוא המחנה האחר, זה שניצח אתכם עכשיו בבחירות – "המחנה הלא-נכון?" ומיהו, אם כך, האדם במחנה שאינו שלכם? הוא בן אדם לא נכון? שוהה בלתי חוקי?
ואם אכן מטרתך בחרם שאתה מציע היא להפיל את הממשלה החדשה ולהקים במקומה ממשלה של "אנשים נכונים", איך אתה חושב לעשות את זה? אתה הרי לא מתכוון לעשות הפיכה מזוינת כדי "להציל את הדמוקרטיה", מר נכון, נכון? אז בבחירות חדשות, כן? אבל הרגע הפסדת בבחירות, אז למה שתנצח בבאות? הדמוגרפיה הרי לרעתך, לא?
רק אזכיר כאן, במאמר מוסגר, שזה לא בהכרח כך, לא מהטבע ולא מאלוהים. שהרי פעם ש"ס הייתה מפלגה "נכונה", כשהצביעה בעד הסכמי אוסלו. אבל אתם צעקתם, זעקתם, צרחתם, "רק לא ש"ס" – שהרי יש גבול לכל דבר, גם מזרחים וגם חרדים – והנה לכם, הצלחתם, ש"ס כבר לא אתכם, והצטרפה למחנה שהביס אתכם.
אז אני שואל אותך, אדון הדס, הכיצד תביא לכך ש"החצי הנכון" שלך ינצח בבחירות הבאות? וצריך גם בשלב זה לומר, בהכללה בהחלט לא מדעית, מי אתם באמת, "החצי הנכון" הזה – יהודים, אשכנזים, חילוניים, מבוססים (מעמד בינוני ומעלה) ליברלים יחסית (יחסית לאבי מעוז) וכמובן ציונים. איך תשכנע אנשים שאינם "נכונים" כמוכם להצביע עבורכם? בכך שתתנשאו עליהם ותגידו עליהם שהם בני אדם "לא נכונים"?
הרי לפני שתי דקות נחלתם כישלון מחפיר. כל ההפגנות שלכם והממשלה שהקמתם נגד ביבי לא רק שכשלו וקרסו, אלא שהביאו לתוצאה הפוכה לחלוטין – לעלייתו לשלטון של נתניהו בממשלת ימין קיצוני משיחי, שאינה נצרכת אפילו למפלגה "נכונה" אחת לרפואה. אז אחרי כל זה אתם ממשיכים בדיוק אותו דבר – באותן טקטיקות, באותה אסטרטגיה, באותה התנשאות, באותה אידיאולוגיה, באותו יהירות מטומטמת – שהביאו אתכם עד הלום שחטפתם עכשיו, מטפורית כמובן, בפרצוף?
אם נכשלתם, לא טעיתם?
טעיתם, ובגדול. בטקטיקות, ביהירות, באסטרטגיה, בהתנשאות, באידיאולוגיה. בהכל.
קודם כל, ויש לומר זאת וביושר – סמוטריץ' ובן-גביר וכל צבאם לא פלשו לכאן מהמאדים. הם צמחו בערוגות שאתם, בשנותיכם בשלטון וגם באופוזיציה, הפקעתם, גידרתם, השקיתם, עדרתם, דישנתם, צימחתם וטיפחתם. זה אתם שהבאתם אותם עלינו. אתם בניתם את הגולם הזה שעכשיו קם על יוצרו, עליכם, ועל כולנו.
"הציונות הדתית" היא התפתחות אבולוציונית טבעית לגמרי של "הציונות" שלכם, שאתם עדיין דבקים בה, עם חוק השבות ו"המדינה היהודית", כלומר העליונות היהודית. שהרי בהיותכם ציונים, ולא חשוב באילו גוונים, גם אתם, בדיוק כמו סמוטריץ' ובן-גביר ובני מינם, מאמינים באמונה שלמה באותו דבר – שהיהודים בארץ ובמדינת ישראל, הינם – וגם צריכים, חייבים, להיות – "בעלי הבית". אלא שאתם, ברוב נאורותכם, רוצים להיות "בעלי-בית" נחמדים, כובשים נאורים, ואילו בן-גביר רוצה "להראות להם מי בעל הבית", יעני להיכנס באימא שלהם. כלומר שההבדל הוא לא במהות האדנות אלא באופני יישומה, במספר הפלסטינים שמותר או צריך להרוג מדי יום כדי לתחזק את אדנותנו. בן-גביר הוא חום כהה ואתם חום בהיר, אבל זה אותו החרא.
בנאומו השבוע על קבר בן-גוריון אמר העדיין-ראש-ממשלה יאיר לפיד ש"מה שקורה היום במדינת ישראל מנוגד לכל דבר שהוא האמין בו, לכל ציווי שהוא השאיר לנו". אבל ההפך הוא הנכון. שתי המורשות, המורסות, העיקריות שבן-גוריון הנחיל והשאיר וגם ציווה לנו הן הנכבה הפלסטינית והפיכת החרדים לטפילים, שני נגעים נמשכים שסופם להקריסנו. במובן זה הממשלה החדשה מגשימה להפליא את "חזונו" הכפול של בן-גוריון אבינו.
ודבר קטן, אחרון: אל תכתבו לי עכשיו בתגובות "אתה יורה בתוך הנגמ"ש". מעולם לא הייתי בנגמ"ש שלכם, ואני גם לא רוצה להיות בו. כי תראו לאן הוא הביא אתכם, אותנו.
