20.3.23
צדקה כפולה עשה הקב"ה, שלא היה ולא נברא, עם עמו ישראל, כשגרם לחבר'ה שלו לנצח בבחירות, וציווה עליהם להתנפל עלינו פתאום במלוא החופן חוקים מזוויעים, ועורר את מעמדות הביניים למחות ולהתנגד, ובכך אולי הציל אותנו משמד (הוא עוד חייב לנו את זה מהפעם הקודמת). כי במהלכיו הפזיזים הללו גרם השם יתברך לבני ישראל ההמומים להבין שלא ב"רפורמה משפטית" מדובר כאן, אלא בהפיכתה של ישראל לתיאוקרטיה יהודיסטית בנוסח (מרוכך, כמובן) של איראן האיסלמיסטית, שהרפורמה הנ"ל היא רק המסד לכינונה, והכריח אותנו לחשוב סוף סוף איזו מין מדינה אנחנו רוצים לעצמנו.
והיום נדון במנטרה השגורה "מדינה יהודית ודמוקרטית", שלא ניתנה במעמד הר-סיני וגם לא נכתבה, תתפלאו, במגילת העצמאות. השילוש הקדוש הזה הופיע לראשונה בספר החוקים של ישראל רק ב-1992 במסגרת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". ואולם לא שם, וגם לא בשום חוק שנחקק בישראל מאז ועד היום, לא נקבע או הוגדר מהי "מדינה יהודית ודמוקרטית" – 70% יהודית, 25% דמוקרטית ו-5% כותנה, או שמא יותר יהודית ופחות כותנה?
שהרי ברור ומוסכם, כמעט על כולם, שמדינת ישראל, גם על פי המנטרה הזאת עצמה – שבה "יהודית" מופיעה ראשונה ו"דמוקרטית" רק נספחת לה בוו החיבור – היא קודם כל יהודית, ורק אחר-כך גם קצת, בוודאי פחותה הרבה מיהודית, דמוקרטית. וכך גם במכלול החוקים הנוהגים בישראל, כמו למשל ב"חוק השבות" וב"חוק הלאום", וכמובן גם בפועל המפלה בין אזרחים יהודים עליונים לתת-אזרחים ערבים נחותים.
ומה זה בכלל "מדינה יהודית"? זה אבסורד. זה אוקסימורון. זה הבל. מדינה לא יכולה להיות יהודית, בדיוק כמו שמשולש, אוטובוס, תרנגול-הודו וכדורסל לא יכולים להיות יהודים. יכולה להיות מדינה, כמו מדינת ישראל, שעל פיה חוקיה רוב מוחלט של אזרחיה הם יהודים, ואז ניתן להגדירה ה"מדינת היהודיים" כפי שקרא לה הרצל בספרו. אבל מה זה לעזאזל, "מדינה יהודית"? מה פירושו הדבר? מה משמעות היותה של מדינה "יהודית"?
התשובה פשוטה נורא, תרתי משמע. מדינה יכולה להיות "יהודית" רק במובן הדתי, לפי ההלכה. למשל שיום המנוחה השבועי בה הוא שבת, ושלא תהיה בו תחבורה ציבורית. שיהיה אסור בכלל לנסוע בשבת, שיהיו אוטובוסים נפרדים לגברים ולנשים, ללא-יהודים, לצפרדעים ולקרפדות. שנשים יוכלו לשיר רק באמבטיה. שבפסח יהיה אסור להכניס חמץ ושרימפס לבתי חולים. אתם כבר יודעים לאן זה הולך. כי חלק מזה כבר ככה כאן עוד מ-48', חלק מחוקק בימים אלו ממש, והרוב כמובן עוד לפנינו, אם ירצה השם, כלומר הקואליציה.
ונניח אכן שבמדינת ישראל יונהגו כמעט כל חוקי ההלכה (אבל בלי סקילה, חלילה. מי שייסע בשבת יקבל רק קנס של 750 שקל). אבל כשוועדות הקישוט בבתי-הספר ייבחרו באופן דמוקרטי (עם רוב לקואליציה), עדיין נהיה לדעתכם "מדינה יהודית ודמוקרטית"?
אז די כבר עם הפגע הרע הזה שהביאנו הלום של "מדינה יהודית דמוקרטית". זה או יהודית או דמוקרטית. תחליטו. ואפשר להתפשר, אם יטרח ויציע הנשיא, על "מדינה דמוקרטית עם סממנים יהודיים", כמו למשל שיום שבת יהיה יום המנוחה. מה אתם אומרים?
סבי יעקב, אבי אבי משה, שנרצח בשואה ובשמו אני קרוי, היה מה שאנחנו קוראים היום "חרדי", כלומר – יהודי. כך הוא קרא לעצמו וכך קראו לו, ז'יד, גם הפולנים הנוצרים שבקרבם חי. כל יהודי מזרח אירופה בימיו, מלבד אלו שהחלו להתפקר, ושמתוכם צמחה בפועל הציונות, היו אז "חרדים" (שזה בז'רגון הציוני הנוכחי כל יהודי חובש מגבעת ו/או כיפה שחורה). ואני, ככל שאני מתעב ובז לכל אמונה דתית שהיא, אני עדיין נכדו של סבי "החרדי" ואני בשר מבשרו.
וכשהאנטישמיים האירופאים טפלו על היהודים, שהם "מוצצי דם" למשל, הם לא ראו לנגד עיניהם את גלית גוטמן הדוגמנית יפת-העיניים אלא את סב-סבה החרדי, השחור, עם הזקן המכוער והפאות המגעילות. וכשהם רצחו בשואה את סבי ועוד כמה יהודים, הם עשו זאת כי הם האמינו שהיהודים הם "טפילים מפיצי מחלות" וכל החרא האנטישמי הזה.
לכן, כשיהודים ישראלים חילוניים מתבטאים במטבעות לשון אנטישמיות כלפי חרדים, ויש רבים כאלה, אני מתנגד להן גם כי אני נגד גזענות – כלפי שחורים, ערבים וגם כלפי יהודים – וגם כי הן פוגעות בי אישית, צורבות בליבי ובנשמתי, כי הן מופנות כלפי.
וסבי יעקב לא היה "טפיל", אלא עבד למחיית משפחתו בבית המרזח שהיה לו. אבל יותר מכל, סיפר לי אבי, אהב הוא ללמוד תורה. ומאוחר בלילה, כשנעל את שערי בית המרזח, השליך החוצה את הגויים השיכורים, וניקה את קיאם ושאריותיהם, נטל את העששית והתפנה לו לשבת וללמוד תורה, שכל כך אהב. הוא גם עבד למחייתו ופירנס את משפחתו וגם למד תורה. וכך עשו כל היהודים, החרדים ואלו שקדמו להם, במשך כל הדורות.
היהודים שלחו ידם בכל עבודה שאיפשרו להם העמים להתפרנס ממנה. ונכון, הם גם שלחו ידם בעבודות בזויות. אבל הם לא עשו זאת, כפי שטפלו עליהם האנטישמים, כי עושק ומרמה הם בדמם, אלא כי לא הייתה להם ברירה, כי הגויים שבקרבם הם חיו לא איפשרו להם לעבוד בעבודות אחרות. שאלתי פעם את אבי "איך זה שכל היהודים נהיו רופאים ועורכי דין?", והוא ענה לי בפשטות "כי רק את המקצועות הללו הם הרשו לנו ללמוד".
וככה זה עם כל המיעוטים בכל מקום. הם עובדים ומתפרנסים במקצועות ובעבודות שהחברה בה הם חיים מאפשרת להם, או ליתר דיוק – כופה עליהם. מה, הדרוזים והצ'רקסים נולדו להיות מג"בניקים ושב"סניקים? זה בדם או בגנים שלהם, או מה?
וכך גם חיו והתפרנסו היהודים במשך בכל הדורות ובכל הארצות – במה שהתאפשר להם, במה שנכפה עליהם, ואת לימודי התורה של בניהם מימנו בעצמם – עד לפרוץ הציונות והקמת מדינת ישראל. וגם עכשיו, כשמדינת ישראל קיימת, כל היהודים "החרדים" שאינם חיים בה עובדים ומתפרנסים בארצותיהם – בארה"ב, בצרפת, בבלגיה, בכל מקום – למחייתם ומממנים בכספם שלהם את לימודי התורה של בניהם.
רק בישראל, רק במקום הזה מכל המקומות ובזמן הזה מכל הזמנים, החרדים הם "טפילים" החיים על חשבון המדינה. חשבתם פעם למה זה ככה במקום הזה בזמן הזה? הרי ברור לחלוטין שזה לא בגנים או בדם החרדי. שהרי "הטפילות" הזאת רק כאן, במדינת ישראל, בשנות קיומה. זאת אומרת ש"הטפילות" החרדית כאן היא לא תוצר של החרדיות, אלא של החברה שבתוכה היא מתחוללת, דהיינו – של משטרה הציוני של מדינת ישראל, לא?
והגורם הברור לכך הינו הדרישה המטומטמת להחריד והלא צודקת בעליל, של הרוב החילוני הישראלי ל"שווין בנטל", כלומר להנהגת גיוס חובה לצבא של החרדים. כבר כתבתי את זה, גם כאן, עשרות פעמים, אבל אחזור ואומר זאת – ראשית, החרדים לא יתגייסו לצה"ל לעולם. שנית, כל שינויי החוק והוועדות וההסכמות במשך כל השנים לא שינו וגם לא ישנו שום דבר. מספר החרדים המתגייסים הוא חסר משמעות. שלישית, צה"ל לא זקוק לכל הבחורים הללו. יש לו די והותר חיילים וחיילות לכל צרכיו. רביעית, אם יהיה, ולא יהיה, גיוס המוני של חרדים, צה"ל יהפוך בהכרח לצבא דתי למהדרין, ואז תבכו מבוקר עד ערב "הדתה, הדתה", נכון?
אבל הכי חשוב: הכפייה שאתם כופים על החרדים "ללמוד תורה" לכאורה, במקום ללכת לצבא, או לחילופין – לעבודה, היא, ולא שום דבר אחר, הגורמת ל"טפילות" הזאת שלהם, שאתם כל כך מתבכיינים עליה. אמונתכם הציונית היוקדת בקדושת צבא ההגנה לישראל, שצו הגיוס לו הוא מבחינתכם, בקנאותכם, "ייהרג ובל יעבור", היא הגורמת לכך שצעירים חרדים ילכו ללמוד בכאילו, ובשל כך אתם מסבסדים בכספכם (כל הממשלות עשו זאת, מי פחות ומי יותר) את "הלימודים" שלהם, לא מאפשרים להם לצאת לעבוד ולהתפרנס, וכך אתם, בטמטומכם כי רב, הופכים אותם ל"טפילים" החיים על חשבונכם שלכם.
החרדים לא נולדים "טפילים". זה אתם שמטפילים אותם. החזון הציוני הוא שהפך את השקר שטפלו האנטישמים על היהודים שהם "טפילים" לחזון נפרץ, לתופעה מחרידה.
והפתרון פשוט להפליא – ישוחררו כל החרדים, כמו כל הערבים, וגם כל סרבני המצפון, באופן כולל, גורף ואוטומטי מצה"ל, תסבסד המדינה רק מספר מסוים ומוחלט (שלושים, חמישים אלף. משהו סביר) של לומדי תורה, וכל השאר שילכו לעבוד, ושלום על ישראל.
אתם טוענים שאם יימשך סבסוד החרדים על ידי המדינה ברמה הנוכחית, כלכלת ישראל תתמוטט, נכון? אז למה אתם ממשיכים עם זה? למה אתם לא מפסיקים את זה? למה אתם ממשיכים להחריב לעצמכם את החיים?
הצרה היא שלפנות לשכל הישר של מאמין ציוני – והציונות היא לא השקפת עולם, אלא אמונה דתית – זה כמו לפנות לשכל הישר של דרדר קוצני, זה כמו לדבר בנורווגית לסינים, ובקיצור ברכה לאמ-אמא של הבטלה. אז תמשיכו ככה. כי זה עובד ממש טוב.
בהופעתו במסגרת מבצע "שיחוד העם" במנעמי שירה, ביוזמת שר התרבות מיקי זוהר, השמיע בין שיר לשיר אביר המוסר הנביא והפילוסוף ירמיהו בן שפינוזה, המוכר בשם הבמה שלו אייל גולן, גם דבר תוכחה לעם ישראל לאמור "אם לא יהיה לנו את הערכים שלנו ולא נניח תפילין בבוקר, מה יהיה, תגידו לי? מה זה השטויות האלה?"
אז נניח לאיש ולפועלו ונתרכז בשטויות הללו שנשא מעל הבמה. ובכן, מר גולן, קוראים יקרים, כנסת נכבדה, אזרחי ואזרחיות ישראל – תפילין אינם ערכים. הם פולחן דתי חסר כל ערך. הנחת תפילין, בדיוק כמו שמירה או קיום כל מצווה דתית (יהודית וגם אחרת) כמו ברית מילה, שמירת כשרות, שמירת שבת, שמירת נגיעה, נענוע לולב, מלמול פסוקים, הפרשת חלה וסקילת הומואים (למה באמת אתם לא שומרים על המצווה הזאת? הלו!) אינם ערכים, אלא מצוות. כלומר ציוויים על "המאמינים" (להבדיל מ"החושבים") כאילו יש ישות גברית עילאית בשם אלוהים, ואלו לכאורה הדברים שהוא, והגברים המזוקנים ממשיכי דרכו ציוו.
אבל האנשים הממלאים את מצוות האלוהים לכאורה, הללו וכל האחרות, אינם עושים זאת בגלל שיש בעשיית הדברים הללו "ערכים" כלשהם, מוסריים או אחרים, אלא רק מסיבה אחת, אחת ויחידה – כי כך, כך הם מאמינים, כך ציווה עליהם אלוהים. אין שום ערך כשלעצמו בשמירת שבת או בהנחת תפילין או בקריאת תהילים. כיפה, שטריימל, שביס או חיג'אב (אל תדאגו, יהודים, אתם לא לבד בהבלים) הם לא ערכים, אלא סתם כובעים משונים.
אבל עיקר העיקרים הוא שאין בכלל שום אלוהים. והאמונה בקיומו של אלוהים – לא רק של היהודים, גם של אחרים – היא אמונת הבל אווילית, אפילו שהיא כזו הצלחה ענקית.
סבי יעקב, שבשמו אני נקרא, היה מה שקרוי היום "יהודי חרדי", שומר מצוות אדוק, קלה כחמורה, ובכל זאת (למרות זאת? בגלל זאת?) רצחו אותו הגרמנים הנאצים כמו כלב. ואילו אני, נכדו, שאיני שומר שום מצווה (את ברית המילה עשו בי בלי לשאול אותי) לא של הדת היהודית וגם לא של שום דת אחרת, בכל זאת הגעתי עד לשיבה טובה יחסית. אז אולי אלוהים הזה שלכם דן דווקא את שומרי מצוותיו למיתות נוראיות באביב ימיהם, ואילו אותנו, מחללי שם שמיים ברבים כל ימיהם, הוא דווקא אוהב ומאפשר לנו חיים ארוכים בזלילת שרצים וסביאת יינות נסך? כי איפה, באמת, היה אלוהים בשואה?
כי, לפי עניות דעתי, יהודי שממשיך לאחר השואה להאמין שיש אלוהים, הוא, תסלחו לי, אידיוט גמור. כי מה שלא תהיה התשובה לשאלה "איפה היה אלוהים בשואה?" – אם נניח לצורך דיון את ההנחה השגויה שיש אכן אלוהים – נוראה ומעוררת פלצות. בין אם נקבל את דעת הרב עובדיה, הגדול עליכם בתורה, כאילו ששת מיליוני היהודים – ובהם כשני מיליוני תינוקות, ביניהם בן-דודתי בן השנה – נרצחו כי נתגלגלו בהם נשמות של חוטאים מדורות קודמים, ובין אם רק נחשוב כמוכם, כפי שאתם חוזרים ואומרים ללא הרף, "שהכל נהיה בדברו", הרי שרצח ששת מיליוני היהודים בשואה נעשו ברצון אלוהים ובמצוותו, כשהיטלר והגרמנים ושאר הרוצחים הם רק שליחיו, מלאכיו, שעשו את המלאכה, כדברו.
לפיכך, לפי דעתי, עדיף לכל אדם בר-דעת, להאמין שאין אלוהים, ולכן מוטל עלינו בני האדם למנוע עוולות וזוועות ורציחות והשמדת עמים, מאשר להניח שהאלוהים הזה קיים, ושהוא השולט בעולם, שהרי מדובר ברוצח המונים אכזר, שלידו אנטיוכוס והמן וטיטוס ועוד כמה מהרשעים הגדולים בהיסטוריה היהודית האנושית הם כלבלבים מכשכשים.
ואולם זכותו של כל אדם, גם שלי כמובן, להיות כמה מטומטם שהוא רוצה ולהאמין בכל דבר הבל שיחפוץ, וגם אין שום דבר למנוע זאת ממי מאיתנו. ואולם, אני מאמין וגם יודע שרוב אחיי החילוניים, בוודאי אני כך, אין זה מפריע ולא אכפת לנו כלל ועיקר אם אדם מהלך כשכיפה סרוגה על ראשו או מכונת תפירה על גבו, ומה הוא אוכל או לא אוכל, ובאילו ימים הוא נוסע או לא נוסע וכל שאר ההבלים שלכם. אבל למה אתם כופים עלינו, המאמינים באדם, לנהוג כמותכם? ולא, אנחנו לא רוצים ללכת עם מכונת תפירה על הגב.
ויש לי גם תשובה, דומני, מדוע בישראל הציונית מספר המאמינים בהבלי האלוהים ועוצם הניסיונות לכפות אותם על כלל ישראל הולכים וגוברים. כי ככל שמתברר, יותר ויותר, כי דבר האלוהים הוא הבל ודבר הציונות הוא כישלון, בדיסוננס קוגניטיבי פר אקסלנס (למדתי פעם פסיכולוגיה ואני יודע גם כמה מילים לועזיות) – כך גברה הדבקות והתעקשות בדבר השטות, ואיתם והצורך הפתולוגי, הכפייתי, לכפות את הבלי קנאותך על הכלל.
ותפיסת העולם, תרתי משמע, של "הציונות הדתית", היא שיא התגשמותו של הטמטום הקנאי הזה, שכולה שאיפה כפייתית לכפות את עצמה ואת השקפותיה ומנהגיה על כלל ישראל, ולהקים כאן מדינת הלכה אתנוצנטרית גזענית מיזוגנית חשוכה המקדמת רצח עם.
אלא שאם נמשיך להשתחוות ל"ערכים" שלהם ונאפשר להם להגשים את מלוא חזונם, אין בכלל ספק, כדאי בכל זאת ללמוד קצת מן ההיסטוריה, שהדבר יביא עלינו קץ מר ואכזר. לכן עלינו לעשות הכל כדי להציל את עצמנו ובנינו מן האסון הנורא הזה ש"הציונות הדתית" הזאת עושה הכול כדי להמיט ולהמית עלינו.
באומרי "לעשות הכל" אין כוונתי להורגם נפש, חלילה, אלא לכך שאם אנחנו – החילוניים, הליברלים, הנורמאליים – רוצים להציל את נפשותינו, בכל מובן, מפני זדי "הציונות הדתית" ועוזריהם, הקמים עלינו, על כולנו, לכלותנו, עלינו לעשות כל מה שניתן כדי למגר את תורתם מן הארץ.
ונתחיל מבראשית – אין אלוהים. שום אלוהים. של שום דת ושל שום כת. לא אלוהים (הידוע גם כאלוקים, הקב"ה, השם ובורא-עולם) של היהודים. ולא אללה של המוסלמים ולא גוד (או גוט, או דֲייה, או דִיוסֹ, בשפות שונות) של הנוצרים. ואין גם שום אלוהים אחר. אין אלוהים בשמיים בדיוק כמו שאין ג'ירפה עם כנפיים. ועובדת אי קיומו של דמות או ישות על-אנושית שבראה ומנהלת את העולם אינה זקוקה לשום הוכחה. את מה שאין, אין צורך ואין יכולת להוכיח. הוא פשוט איננו. ואין אלוהים כמו שלירח אין שפם, לא מלפנים ולא בצד האפל ולא מתחת לאיזה ספסל. אין שפם לירח ואין אלוהים. נקודה.
כל האלוהימים למיניהם נמצאים אך ורק במוחותיהם של האנשים המאמינים בקיומם. כמובן שזכותם של המאמינים בהבל האלוהים להיות אווילים כרצונם. וגם אין שום דרך, וגם שום אלוהים לא יכול, למנוע מהם להאמין בכל איוולת ושטות, ולקיים את מצוותיו כביכול של האל שהמציאו לעצמם, כמו לאכול תרנגול רק בימי חול או להלך בימי רביעי על ארבע. לא חסרות, בכל דת, מצוות מטופשות כחול אשר על שפת הים.
אלא שציבור אלפי המיליונים המאמינים בקיום אלוהים מנסה לכפות את המצוות-כביכול שכפה על עצמו, גם על מי שלא מאמין בשיט בשטויות האלו. וגם כאן, בארץ-ישראל, המאמינים באלוהי ישראל וישמעאל רוצים לכפות עלינו לא רק את אורחות חייהם, אלא גם מוליכים אותנו לטבח וחורבן, כמו זה שאנחנו חווים עכשיו, כדבר האלוהים שלהם.
כי האלוהים המדומיין שהמציאו לעצמם בני-האדם ומאמינים בקיומו, המתחזה בעיניהם למיטיבנו ומושיענו, הוא בפועל רוצח המונים, ששליחיו-מאמיניו – וכמובן לא הוא עצמו. כי הוא אינו קיים, אלא רק במוחם הקודח ובנפשם המשובשת – טובחים לא רק במי שאינם מאמינים באלוהים שלהם, אלא שהכל-יכול כביכול הזה גם אינו נוקף אצבע כשמאמיניו שלו, אלו החוזרים ושונים ש"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם", נטבחים ככבשים. למה? כי הוא לא מצילנו ולא מושיענו. הוא פשוט איננו.
וטיעוני מאמיניו להגנתו של הבלתי-מושיע הזה מזכירים את דבר הגשש ב"גבעת חלפון אינה עונה" – איפה היה אלוהים ב-7 באוקטובר? איפה שהוא היה בשואה. ואיפה הוא היה בשואה? איפה שהוא היה בגירוש ספרד. ואיפה הוא היה בגירוש ספרד? איפה שהוא היה בחורבן הבית. ואיפה הוא היה בחורבן הבית? אלפיים שנה, לך תזכור.
מאמיניו של רוצח ההמונים הזה שלו אינם מתכחשים, חלילה, לאחריותו, או אם תרצו – לחוסר-אחריותו, של האלוהים שלנו לאסונות שפקדו את העם היהודי באלפי שנות קיומו. שהרי הם מאמינים שהוא כל יכול, ושהוא מצילנו ומושיענו, ושהכול כביכול נהיה כדברו. ומצד שני אכן אסונות כבדים ונוראים פקדו את עמנו, כמו השואה, או הטבח בעוטף-עזה, אז איפה באמת הוא היה האלוהים הזה שלהם, שלנו, בכל הפעמים שטבחו בנו? הוא לא היה. הוא אף פעם לא היה. הוא לא היה כי הוא לא היה ולא נברא.
אבל מה אומרים המאמינים בקיומו וביכולתו להצילנו מכל צרה לו רק רצה בכך – למה הוא לא הציל אותנו אף פעם משום צרה? למה הוא מאפשר כך לשונאינו לטבוח בנו?התשובה הניצחת יעני היא שאנחנו, בני התמותה, לא מסוגלים להבין את שיקולי אלוהים, שיש לו, כביכול, שיקולים משלו, שדעת אדם אינה משגת. אלא שבאומרם כך מאשרים מאמיניו שאלוהים הזה שלנו, שלהם, הוא אכן רוצח המונים. אבל הוא לא סתם רוצח המונים. יש לו סיבות, יש לו שיקולים המתעלים מעבר לבינת אנוש. ככה שזה לא סתם שאלוהים רצח, באמצעות שליחים, שישה מיליוני יהודים בשואה, ולא סתם הוא לא מנע בשבת שמחת-תורה את טבח 1400 יהודים בעוטף-עזה. יש לו סיבות, אבל הן סודיות. כשייפתחו ארכיוני השמיים בעוד אלפיים שנה, רק אז נדע מה היו שיקוליו.
בינתיים, עד שייפתחו השמיים, ומאחר שהשאלה החוזרת ונשנית מזה דורות "אלי, אלי למה עזבתנו?" בכל זאת מעיקה ומציקה (רמז דק – הוא לא עזבנו. הוא פשוט לא קיים) מנסים פה ושם יהודים נכבדים יראי-שמיים לשער או לנחש למה אלוהים נוהג בנו ככה, ומתעלם או עושה עצמו חרש (או אולי באמת בגלל זקנתו המופלגת הוא כבר לא כל כך שומע טוב) מזעקותיהם של הורינו ואחינו ואחיותינו ובנינו ובנותינו הנטבחים.וההסברים שלהם מטומטמים לפחות כמו עצם האמונה בקיומו של רוצח ההמונים הטוב והמיטיב הזה. כך, למשל, "הגדול בתורה" הרב עובדיה יוסף העלה השערה שששת מיליוני היהודים נטבחו בשואה בגלל שהם היו בגלגולם הקודם יהודים שחטאו. וממש עכשיו, "הקטן בתורה" ינון מגל אמר על הטבח בעוטף-עזה כדברים האלו – "אני מרגיש שקרה לנו משהו, שהשם כעס עלינו מאוד והעניש אותנו. ראיתי איזה רב ששאלו אותו איפה השם היה ב-7.10 והוא אמר שהשם לא היה איפה שלא רצו אותו".
אז האידיוט הזה מודה ואף מודיע שאלוהים עשה בנו את הטבח בעוטף-עזה בכוונה תחילה ובאמונה שלמה, אלא שאלוהים גם עשה זאת בגלל שהקיבוצניקים שם לא שמרו את כל מצוותיו. שילוב מרומם-נפש של טיפשות ורשעות במיטבן. ובכלל, מקולות וזמירות המבעבעים ועולים מקרב הציונות הדתית, בעיקר מהזן הסמוטריצ'י-סטרוקי, דומה שהטבח בעוטף-עזה נתפס שם כמתנה שנתן לנו השם יתברך, כדי שנוכל להגשים את חזונו-חזונם ולעשות לפלסטינים נכבה שנייה והפעם סופית.
כך שגם אם אחרי המלחמה יודחו נתניהו וממשלתו, וזה לא כל כך בטוח, זה בהחלט לא מספיק. כי אם לא נדיח את אלוהים מתוכנו, מקרבנו, מנפש מדינתנו, לא עשינו כלום. רוצים חיים? הדיחו את אלוהים.
