2012 - 2015
28.4.13
של מי הצבא הזה?
במאמר הפותח את הספר "בין הכיפה לכומתה", העוסק בתהליך הפיכתו של צה"ל לדתי, משווה ד"ר אלישבע רוסמן-סטולמן את היחס לחיילים דתיים בין כמה צבאות בעולם. בטורקיה, שנחשבת אצלנו כמדינה איסלאמית קיצונית, כופה למעשה הצבא, שהשירות בו חובה לגברים, חילוניות על כלל חייליו. בצבא הטורקי "לא ניתן לגדל זקן ושפם... חייל דתי יכול למלא מצוות רק על חשבון זמנו הפרטי... בוגרי בתי ספר דתיים אינם יכולים להתקבל לאקדמיות הצבאיות לקצונה" וכיוצא בזה.
לעומת זאת, באירן, שגם בה גיוס חובה לגברים, "אינדוקטרינאציה מוסלמית אינטנסיבית של הצבא החלה מיד עם המהפכה כאשר ליחידות הצבא צורפו אנשי דת" שרשמית תפקידם "לספק את צורכיהם של החיילים לידע על אודות האיסלאם", אבל למעשה הם פועלים כדי "לשכנע את החיילים להילחם למען האיסלאם", ובעצם "המערכת האזרחית-דתית החזקה כופה על המערכת הצבאית להתנהג בהתאם למצב האזרחי-פוליטי במדינה".
ומה בישראל, על פי המאמר? "צה"ל סובלני כלפי חיילים דתיים מכל הדתות, אך אין ספק שהיהדות זוכה ליחס מועדף. סובלנות זו מועצמת על ידי קיומם של מבנים מתווכים אזרחיים חזקים (ישיבות, מכינות) ופנים-צבאיים (הרבנות הצבאית) כאחד"
אך האומנם משקפת מסקנה זו של החוקרת את מה שקורה באמת בצה"ל? רוסמן-סטולמן עצמה כותב בהמשך המאמר כי בצבא האמריקאי "על קצין הדת להגן על זכותו של כל חייל לחופש דתי מלא, בין אם החייל משתייך לזרם דתי מוגדר ובין אם הוא כלל אינו מאמין".
ומה באמת עם חייל, יהודי על פי ההלכה אך לא מאמין על פי השקפתו, המשרת בצה"ל, האם הוא זכאי לחופש דת? האם מותר לו, או אפילו לחייל שאינו יהודי על פי ההלכה (ושייקבר לאחר מותו מחוץ לגדר), שלא לקחת חלק בסדר-פסח, למשל? לא. סדר-הפסח, שהוא טקס דתי ולא צבאי, הוא חובה, ואם לא יתייצב אליו החייל הוא יישפט וייענש. והאם רשאי חייל אתיאיסט שלא להשתתף בהרצאות של קציני או אנשי דת המיועדים להלכה "לספק את צורכיהם של החיילים לידע אודות היהדות" אך למעשה "לשכנע את החיילים להלחם למען היהדות"? בוודאי שלא. גם זו חובה צבאית קדושה.
"מלכתחילה, הופקדה הרבנות הראשית על הדאגה לשירותי הדת בצה"ל", כותב במאמרו בספר אל"מ במיל. ד"ר זאב דרורי, אך במהלך השנים היא סיפחה לעצמה יעדים נוספים, כשהתוספת של הרב הראשי הקודם תא"ל אביחי רונצקי, הייתה "פיתוח התודעה היהודית בקרב מפקדי צה"ל וחייליו", כלל מפקדיו וחייליו, לא רק הדתיים. ולא רק זה, אלא שאל"מ דרורי מספר במאמרו שבהיותו מח"ט גבעתי, רבני ישיבות ההסדר "התערבו וקבעו מי מחיילי ישיבות ההסדר ייצא לקורס קצינים, למרות סיכום מוקדם שלי עם הרמטכ"ל דאז, משה לוי, ביחס למועמדים המתאימים". כך שהלכה למעשה ההבדל בין יחס צה"ל לדת ומצוותיה (בגרסתם המתנחלית-משיחית, שעל פיהן, "מלחמות צה"ל הן מלחמות מצווה") לבין יחס צבא אירן לדת ומצוותיה, הוא כקליפת השומשום.
שעל כן קריאתו הנרגשת של עיתון "הארץ" מיום 22.4 לשים "סוף לרבנות הצבאית", היא בעצם בדיחה. כי הרבנות הצבאית היא שתשים סוף ל"הארץ" ולא להיפך.
7.9.15
דין דאעש כדין תורה
כשנשאל חה"כ בצלאל סמוטריץ' מ"הבית היהודי", אם בעקבות הסתייגות מנהיג מפלגתו השר נפתלי בנט ממאמרו על "מצעד הגאווה" בירושלים, כ"מצעד תועבה", הוא חוזר בו מן הביטוי שנקט, השיב סגן יו"ר הכנסת סמורטיץ' ואמר ש"זה כתוב בתורה, ואני לא מצנזר את התורה". וסמורטיץ' צודק. זה לא הוא המציא את זה. זה אלוהים. והוא, סמורטיץ', אכן רק מצטט את דבר השם, ככתוב בתורה הקדושה (ויקרא כ' יג): "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה – תועבה עשו שניהם". הנה, כתוב במפורש. עובדה. תועבה. באבוהה תועבה.
אלא שמר סמורטיץ' "שכח" לומר לנו שהתורה לא רק פוסקת שמשכב זכר הוא תועבה, אלא שהיא גם פוסקת, באותו פסוק עצמו, את דינם, על פי תורתו, של העוסקים בתועבה הלזו – "מות יומתו", שניהם.
כמובן שחבר-הכנסת הנכבד אינו מתכוון, חלילה, שמי שיוציא לפועל את גזר דינם של עושי התועבה ההומואים הללו יהיה איזה שליסל עם סכין. שהרי לא אלמן ישראל ויש דין ויש דיין בהלכה היהודית. וסמורטיץ' לא רק מדבר אלא גם עושה, וביחד עם שלושה חברי כנסת נוספים (מיקי זוהר מהליכוד, יואב בן-צור מש"ס, וניסן סלומינסקי, גם הוא מ"הבית היהודי") הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק "הקובעת כי יש לפנות למקורות מורשת ישראל בהכרעה בשאלה משפטית שאין לה הכרעה בחקיקה או בפסיקה".
הבה נבדוק אפוא מה אומרת ההלכה, הלא היא "מורשת ישראל", שהמחוקק סמורטיץ' ואחיו לאמונה רוצים שנחיה לפיה, על הדרך שבה יש להוציא לפועל, ככתוב במסכת סנהדרין, את גזר דין המוות שפסקה התורה, שהיא כמובן דבר האלוהים בכבודו ובעצמו, ושאין על כן לצנזרו או לסטות מדרכו, על העוסקים במשכב זכר המתועב הלזה. ובכן, על פי "מורשת ישראל" מי שנתפס בתועבת משכב הזכר דינו סקילה. וכיצד מבצעין אותה על פי ההלכה? הנה מה שכתוב בויקיפדיה, המתרגם לעברית מודרנית את זו הקדומה של מסכת סנהדרין: "היו מעלים את הנידון אל בניין בגובה כארבעה מטרים, ומשליכים אותו לארץ. אם לא מת בזריקה זו, היו העדים נוטלים אבן כבדה ומטילים אותה על לבו. אם עדיין לא מת, היו העם הנוכחים משליכים עליו אבנים, עד שהיית נשמתו יוצאת".
ואם התיאור הזה קצת מזכיר לכם את מה שעושין דאעש למי שנתפס בעיניהם, ובעיני סמורטיץ' והתורה, כעושה דבר תועבה כמשכב זכר, אתם בהחלט לא טועים. הדאעשים אומנם מטילים את ההומואים מבניינים בגובה של שמונה קומות ולא ארבעה מטרים, אבל זה כנראה רק בגלל שהעולם בכל זאת "התקדם" קצת מימי התורה ופסקי ההלכה, ותו לא. ובתורה הקדושה לסמורטיץ' ורעיו לא רק הומואים דינם מיתה, אלא גם כל המחלל שבת, שנאמר (שמות ל"א יד): "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם. מחלליה מות יומת". וגזר דינם של מחללי השבת אמור להיות מבוצע, על פי ההלכה, בדיוק באותה שיטת סקילה כמו זו של ההומואים, שדעאש מקפידין בו קלה כחמורה.
ואל "מדינת הלכה" עם חוקים שכאלו מובילים אותנו, באמונה ובבטחה, הסמורטיצ'ים. אז הזהרו, בבקשה, כי זה כואב. מאוד.
4.11.15
דברי אלוהים סרוגים
כאילו על פי אות מתוכנן ומתוזמן היטב, בחלוף עשרים שנה מהרצח, יוצא המגזר הימני-מתנחלי-משיחי למתקפה תקשורתית רבתי שעל-פיה הגיע הזמן לומר את "האמת הלא נעימה על רצח רבין", ככותרת מאמרו של אחד מהם, אבישי עברי (וואלה 26.10): ו"האמת" הזו, של העברי הזה וחבר מרעיו שני טיעוני יסוד לה. הטיעון הראשון הוא שרבין היה מנהיג נורא, שהיווה סכנה איומה ומוחשית לעצם קיומו של העם היהודי, ושהסכם אוסלו לא היה הסכם "שלום" (שלום בשפה הקנאית יש רק במירכאות), אלא מזימת רמייה חובקת-עולם אנטישמית ואנטיביוטיקה ומה לא. הסכם אוסלו, כותב עברי, "הושתת על כריתת ברית עם השטן לטובת רווח כלכלי", קורא למהלכיו "המהלכים המופקרים והרי האסון שהנהיגה ממשלת ישראל בראשות רבין", ובסוף גם מאשים את רבין ברציחת עצמו בכך שיצר את "השסע המטורף אליו הוא הביא את החברה הישראלית, טירוף שהסתיים ברצח ראש ממשלה".
ככה, ממש. כלומר, ואלו הרי הדברים הנאמרים פה, וגם מפי דוברי ימין-קנאי אחרים, רבין היה אסון לישראל, ואילולא "עצרו בו", כלומר – רצחו אותו, שואה חדשה הייתה נופלת עלינו. ואיזה מזל, או כמה טוב, בעצם, שמישהו עשה את "המעשה הנתעב" והוריד את הרבין הזה מעל בימת ההיסטוריה.
ודבר שני, ממשיכים הקנאים ואומרים, זה בכלל לא אנחנו, הציונות הדתית, שהרגנו אותו. זו סתם עלילה שהמציאו עלינו אלו שהביאו עלינו את אסון אוסלו, רבין והחברים שלו. "תעשיית הזיכרון שהתפתחה בעקבות הרצח [של רבין] ניזונה מאותם יסודות מורעלים שהביאו להסכם [שעשה רבין]", סוגר עברי את החשבון, "העובדה שהרוצח היה חרדי מהרצליה לא הפריעה לאף אחד מהמשתתפים בהשתוללות ה"זיכרון" ו"ההנצחה" לכוון אצבע מאשימה ענקית כלפי ה"אחר" החדש של ישראל: המתנחל". כלומר, רוצח ראש הממשלה בכלל לא היה מהציונות הדתית, כי לא הייתה לו כיפה סרוגה והוא לא גר במעלה מכמש או מירמס.
זה שעמיר רצח את רבין כי הוא חשב, בדיוק כמו עברי וכל כת המתנחלים, שהסכמי אוסלו והסכמי שלום עם הפלסטינים בכלל, הם אסון לאומי, זה עלילת דם במיץ עגבניות. שהרי עמיר הוא סתם איזה "חרדי מהרצליה", מין שליסל שכזה, מהחרדים האלו הפסיכים, לא מאיתנו, בריאי הגוף והנפש.
ועברי הוא לא קול בודד. הנה מילים דומות להפליא שכתבה בעניין הזה אורלי גולדקלנג, סגנית עורכת "מקור ראשון" ב-25.10: "לזעזוע מעצם המעשה הנתעב הצטרף ההלם מזהותו של הרוצח. בתקשורת דיברו על החממה שבה גדל פרי הבאושים הזה. שורה של רבנים מהמחנה הציוני־דתי נשלחה לחקירה בחשד להסתה. המחנה המתנחלי ותומך ההתנחלויות כולו עלה על דוכן הנאשמים במשפט שדה תקשורתי. ואנחנו, החברות של דיתי, לא הבנו בכלל על מה הם מדברים. מה ליגאל, שהכיפה שלראשו לא ידעה מגע מסרגה מימיה, ולמגזר שלנו?"
בקיצור, אומנם טוב שהרצח הנתעב קרה, כי זה הציל את עם ישראל, אבל להאשים אותנו, הסרוגים והסרוגות, ברצח הנתעב זה מעשה נתעב לא פחות, שהרי לא אנחנו עשינו את זה, אלא "חרדי מהרצליה", "שהכיפה על ראשו לא ידעה מגע מסרגה מימיה". דברי אלוהים סרוגים.
