2021 - 2022

8.3.21

התשובות יפות, אבל לא זו השאלה

בשבוע שעבר יצא קצפם של שניים מהכותבים כאן, צבי בראל ויאיר אסולין, נגד המצב שהביא לכך שבג"ץ הכיר בגיור שאינו אורתודוקסי לצורך חוק השבות. כל אחד מהם אף הציע פתרון משלו ליישוב הבעיה, שהם לא אמרו בעצם מהי. בראל הציע לבטל את חוק השבות, המיותר לדעתו, ואז ממילא יירד לכאורה עניין הגיור מן הפרק. אסולין הציע, והוא לא הראשון, להפריד את הדת מהמדינה, ואז לא ידון יותר בית משפט אזרחי בענייני הלכה, והוקוס-פוקוס שלום על ישראל.

אלא שבראל ואסולין, שכתבו בהחלט יפה, אמורים לדעת שהפתרונות שהם מציעים בלתי ישימים בעליל. "הפתרונות" האלו הם עצמם חלק מהבעיה הכוללת שבה שניהם לא טרחו או לא ההנו לדון, והיא הגדרתה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית". כי ללא ביטול הגדרתה, ובמשתמע ביטול התקיימותה, של ישראל כ"מדינה יהודית", ימשיכו כל הרעות החולות הללו - חוקי הגיור, חוק השבות ואי-הפרדת הדת המדינה - להתקיים, ושום דבר לא יזיז אותם ממקומם המאובן הנוכחי, ולו כזית דפוק.

בראל טוען שחוק השבות התייתר, וזה נכון. חוק השבות נוצר בזמנו כדי שישראל תוכל לשמש כמדינת מקלט ליהודים הנרדפים בשל יהדותם. אבל הצורך הזה כבר לא קיים. יהודים אינם נרדפים יותר בשל יהדותם, אלא, אם בכלל, בשל סיבות קצת אחרות. אז למה אנחנו ממשיכים עם החוק הזה? כי המטרה האמיתית שלו היא לנצח באמצעותו, דמוגרפית, את הפלסטינים. אבל מפעל מילוי כברת הארץ הקטנה הזאת ביהודים צפופים בקרב פלסטינים צפופים, ולצופף אותם עוד ועוד, הוא פצצה מתקתקת, סכנת נפשות של ממש.

חוק השבות הוא לא רק מיותר, כי אם נושא בחובו סכנה לקיומנו. חוק השבות הורג אותנו. "הפירצה בנתב"ג" חיה וקיימת מכוח חוק השבות שמאפשר לאלפי חולי קורונה להיכנס חופשי לישראל, שהם כאילו אזרחים בה אבל לא באמת חיים בה. אבל, חוק השבות לא רק הורג אותנו במובן הזה, אלא שהוא גם מהווה סכנה לעתידנו. שהרי אם האנומליה שהוא יוצר מתוקף היות ישראל "מדינה יהודית" תימשך, אחוז המתעלקים החרדים על המדינה יגדל עד כדי איום על קיומה - הכלכלי, החברתי, הביטחוני ובכלל. לא החרדים אשמים בכך. שהרי יש קהילות יהודיות חרדיות גדולות גם במדינות אחרות, למשל בארה"ב, בבריטניה ובצרפת. האם גם שם, במי מן המדינות הללו, החרדים מתעלקים על המדינה? לא. ממש לא. מה שאומר שמי שאשם כאן היא המדינה, לא החרדים.

והאם ניתן להפריד בישראל, כחזון אסולין, את הדת מן המדינה? לא ולא. משתי סיבות. האחת היא אכן הגדרת ישראל כ"מדינה יהודית", שכל עוד היא כזאת לא ניתן להפריד או לבדל את הדת היהודית ממנה. והסיבה השנייה היא שהמפלגות החרדיות, שאף גוש פוליטי לא יכול להקים ממשלה בלעדיהן, ושכוחן אך יגדל מעצם התעצמות כוחם הדמוגרפי, לא יתנו לזה לקרות. הדת לא תופרד מהמדינה, חוק השבות לא יבוטל והגיור יוכר רק לפי ההלכה, עד שישראל לא תבטל את הגדרתה והתקיימותה כ"מדינת יהודית". וזה כמובן לא יקרה. כך שחבל להשחית מילים. 

28.6.21

"הציונות הדתית" היא סכנה קיומית

הסיפור שנתקבע בתודעה הישראלית לגבי הסכמי אוסלו, בהולכת ראשי הממשלה אהוד ברק ובנימין נתניהו, הוא שמה שהכשיל אותם הם פיגועי התופת הפלסטיניים. האומנם? הסדרה התיעודית החדשה "הגורם האנושי" (HOT VOD) בבימויו של דרור מורה, מי שיצר בזמנו את "שומרי הסף" הנפלאה, שופכת אור חדש על הניסיונות הכושלים למצוא לפתרונות לסכסוך הישראלי-ערבי בכלל והישראלי-פלסטיני בפרט, בנקודת מבטם של ארבעה מתווכים האמריקאים.

הארבעה - דניס רוס, מרטין אינדיק, דן קרצר ואהרון מילר - הם יהודים, כך שאם הם אולי קצת מוטים, זה בטח לא לטובת הערבים. למרות זאת, הם מציגים סיפור אחר מזה שאנחנו מספרים לעצמנו ונתקבע בתודעתנו כאמת מוצקה. בראייתם, שני המאורעות הקריטיים שגרמו לקריסת הסכמי אוסלו לא נעשו ולא נגרמו בידי הרשות הפלסטינית או חמאס, אלא בידי שני יהודים-ישראלים מבניה של "הציונות הדתית", עם או בלי מרכאות, זו שרואה בציונות וביהדות מטרה ומצווה אחת - יישוב ארץ ישראל. כלומר, גירוש, ו"אם לא תהיה ברירה" אז המתת כל הפלסטינים היושבים בשטח הקרוי בפיהם "ארץ ישראל" ("בינתיים", כמאמר בצלאל סמוטריץ'), שבעצם אין לו גבול.

ככל שהסכמי אוסלו התקדמו, עם כל הקשיים שעמדו בדרכם, קמו מקרב בניה של "הציונות הדתית" מי שעשו הכול, מתוך חירוף נפש וכדי הקרבת הנפש, כדי להכשילם ושחלילה לא ייכון שלום או אפילו הסדר בינינו לבין הפלסטינים שיסכל את "מצוות יישוב הארץ" הקדושה.ראשון פעל ד"ר סרן ברוך גולדשטיין, מתנחל מקרית-ארבע, מושא הערצתו של איתמר בן-גביר, הח"כ החדש מטעם נתניהו ו"הציונות הדתית". הסכמי אוסלו נחתמו בספטמבר 1993 ואך שישה חודשים לאחר מכן נכנס גולדשטיין למסגד שבמערת המכפלה בחברון וטבח שם 29 מתפללים מוסלמים. "לפני הטבח במערת המכפלה", אומר בסדרה דניס רוס, "לא היו פיגועי תופת. היו מדי פעם פיגועי יחידים. היו דקירות ואירועי ירי, אבל לא היו פיגועי תופת. רק אחרי הטבח במסגד במערת המכפלה הם החלו".

הצדדים הצליחו בכל זאת להתקדם ובספטמבר 1995 חתמו בוושינגטון ראש ממשלת ישראל רבין ויו"ר הרשות הפלסטינית עראפאת - בנוכחות נשיא ארה"ב קלינטון, נשיא מצרים מובארק ומלך ירדן חוסיין – על הסכמי אוסלו ב'. ב-5 באוקטובר אישרה הכנסת את ההסכם. ב-4 בנובמבר רצח בן "הציונות הדתית" יגאל עמיר את רבין, במעשה שהוביל לבחירתו של נתניהו לראש ממשלת ישראל, ולסתימת הגולל על הסכמי אוסלו ועל הסיכוי להסדר או לשלום עם הפלסטינים בדורנו.

מי שחושב שכל התהליך ההיסטורי הזה שהרג את השלום הוא יד המקרה, ואין בו יד או מחשבה מכוונת, שימשיך לשגות באשליות. העובדות הן, והן מוכחות שוב ושוב בכל רגע, שאם לא נעצור בעד "הציונות הדתית" - היא תמשיך ותגדע ותקטע כל ניסיון לשלום, לחיים משותפים ולחיים בכלל בארץ הזאת. וזו, סכנה קיומית.

2.8.21

הַתִּפְלֶצֶת כְּתִפְאֶרֶת

הקדוש ברוך הוא, כמה שהוא לא קיים, ככה הוא אוהב את בנו, יהודה משי-זהב, החרדי הקיצוני שהפך לסופר-ציוני, ואת עמו ישראל. הנה, רק הוחשד בתקשורת משי-זהב, מדליק המשואה וכמעט חתן פרס ישראל, כמי שבמשך עשרות שנים הטריד מינית ואנס ילדים וילדות וגם בגופות שלח ידו, מיד נזדרז הבורא שלא היה ולא נברא להסיט ממשי-זהב אהוב נפשו וממדינת ישראל הקדושה לו, את אש הגיהנום ולהצילם מתופת הביזיון.

ראשית, הלך והדליף לעיתון "הארץ" עוכר ישראל (נפלאות דרכי האלוהים, הא?) את דבר פדופיליותו של משי-זהב ובכך מנע מהמדינה את הביזיון שבמתן פרס ישראל לפדופיל ונקרופיל לכאורה. אחר-כך התיר למשי-זהב שלו לנסות ולשלוח יד בנפשו, מה שהוא בדרך כלל אוסר באיסור חמור על אנשיו. על כך הוסיף והרג 45 ממאמיניו האדוקים דווקא בהילולה לכבודו שלו בהר מירון השגיא. וכשחשש שגם הרצח ההמוני הזה זה לא יספיק כדי להשכיח את את דבר התועבה והנבלה של משי-זהב ומדינת ישראל, הזדרז הכל-יכול ופצח במבצע "שומר החומות", עם טילים מכל המינים ולכל הכיוונים, והרג בהם ובנו נשים וטף. בסוף זה באמת הצליח וסיפור יהודה משי-זהב נשכח כמעט כלא היה.

אבל זה כן היה. מלבד ההכחשות המשומשות הרגילות של איזה עורך דין לא נסתרו הדברים. משי-זהב, על-פי כל מה שהתפרסם, הטריד מינית ואנס ילדות וילדים במשך עשרות שנים. הדברים היו ידועים ככל הנראה למערכות אכיפת החוק ולאישים בכירים רבים, וכל הללו לא רק שלא נקפו אצבע, אלא אף הסתירו והשתיקו כל חשד או תלונה שהעז מישהו או מישהי להעלות נגד הקדוש הטהור והחסין מכול רבב משי-זהב.

שר החינוך יואב גלנט מבשר ליהודה משי-זהב על זכייתו בפרס ישראל. צילום: עודד קרני, לע"מ

וכל-כך למה? כי משי-זהב שימש לציונות אות ומופת לצדקתה ההיסטורית, הפוליטית, הדתית, המוסרית ומה לא. שהנה לכם יהודי חרדי אנטי-ציוני קיצוני שהפך ליהודי חרדי ציוני נלהב, שהבן שלו אפילו התגייס לצנחנים. הללויה! ועל כך העניקה לו המדינה הציונית את שני עיטורי המופת הגדולים שלה – הדלקת משואה ופרס ישראל וחיסיון פלילי משפטי לכל חייו. התקשורת "השמאלנית" הרסה את החגיגה. אבל ברוך השם, אז בא השם יתברך ועשה שהכול יישכח.

בשבוע שעבר כתב הלאומן המהולל נועם פתחי ב"ישראל היום" בענייני משה איבגי ושי אביטל. "אף אחד לא תמים לחשוב שדפוס פעולה כזה, הכולל הכשלה של בחורה צעירה בתחום הדוגמנות, הטלוויזיה, הקולנוע או התיאטרון, יכול להתקיים בלי משתפי פעולה ואינטרסנטים ששותקים לנוכח ההתנהלות הזו", ציין וסיכם את מאמרו במילים "קל לבודד את הטורפים ולצקצק בניקיון כפיים, אבל האמת קשה יותר: זו מחלה של התעשייה כולה". בא פתחי לקלל ויצא מקלל יותר משהתכוון. כי אם זה נכון על "תעשיה", אז מה בדבר מדינה?

וכי מה הייתם חושבים על מדינה כלשהי - צפון קוריאה, דרום אפריקה, גרמניה, בלגיה, ארגנטינה, קמבודיה, סעודיה – איזה שאתם רוצים, שהייתה במשך שנים מפארת ומהללת ומעניקה את מיטב פרסיה ואותותיה ועיטוריה הגבוהים ביותר לפדופיל-נקרופיל מתועב שכזה (לכאורה), כשבכיריה יודעים שהוא כזה ומסתירים ומשתיקים זאת? הייתם חושבים שזו מדינה איומה, רקובה. אז הנה לכם, בבקשה. 

27.9.21

גם אנחנו קצת טליבאן

"טליבאן יאפשר לנשים ללמוד באוניברסיטה", דיווח אתר "וואלה" ומיד השבית את השמחה - "אך הארגון יאסור על שיעורים מעורבים עם גברים - כך אמר השר להשכלה גבוהה [זאב אלקין האפגני – ק.נ] מטעם הארגון הקיצוני". כן, כן, איזה קיצוניים, מטורללים, קנאים ומיזוגנים נוראים טליבאן האיסלמיסטים האלה, הא? וואלה?! אבל למה? וכי בישראל שלנו, היהודוניסטית, המודרניסטית והפלורליסטית להפליא זה לא גם כן קצת ככה?

הנה, ראו מה מספר לנו אותו "וואלה" בידיעה אחרת מלפני שלושה חודשים: "בג"ץ אישר את ההפרדה המגדרית במוסדות ההשכלה הגבוהה" ברוב של שלושה (השופטים הגברים מלצר, הנדל ואלרון) נגד שניים (השופט פוגלמן והשופטת ברון). נו, אז מה בדיוק ההבדל בין החכמים הגדולים של טליבאן באפגניסטאן לבין השופטים העליונים בישראל?

אבל זה לא רק השופטים העליונים המיושנים שלנו. הנה ידיעה נוספת, הפעם מ"הארץ" משבועיים קודם לכן - "אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית החליטה לאפשר הפרדה בין גברים לנשים באירועים שהיא עורכת". בקיצור, טליבאן זה לגמרי כאן.

הגיע אכן הזמן להפשיט את שני המושגים הללו בהקשר הזה שלהם - "הפרדה" ו"הפרדה מגדרית", מהקישוטים והעדיים הצבעוניים השקריים שהם עטויים ועדויים בהם. "הפרדה" בהקשר הזה, "אפרטהייד" בלשון האדונים הלבנים בדרום-אפריקה, או סגרגיישן בשפת הגזענים האמריקאית - היא תיאור מילולי שקרי שנטבע כמובן על-ידי האדונים המפרידים לפעולה שהמילה הזאת מתארת בכל השפות.

הפעולה שהמילה הזאת מתארת היא לא באמת הפרדה – אלו לכאן ואלו לכאן ("אנחנו פה והם שם", כמאמר אהוד ברק) - מסיבות של ביורוקרטיה, נוהל או נוחות. לא ולא. בכלל לא. זו לא פעולה של הפרדה סתם. זו הפרדה (באוטובוסים, במוסדות הלימוד, בכל מקום) בין הנעלים והעליונים לכאורה (הלבנים, הגברים, הנוצרים, היהודים וכו') לבין הנחותים והתחתונים לכאורה (השחורים, הנשים, היהודים, הערבים וכו'). זו הפרדה שנובעת מאפליה ומטרתה לשמור ולהנציח את האפליה הזאת לעולמים. זו לא הפרדה. זו אפללה.

אם למשל הייתה מדינה כלשהי בעולם שבה באוניברסיטה כלשהי היו מפרידים בכיתות הלימוד בין רוב התלמידים - הנוצרים או המוסלמים לא משנה - לבין התלמידים היהודים, זה היה נראה לכם בסדר? אז מה ההבדל בין זה לבין מה שקורה כאן או במדינת טליבאן?

ובקשר לסוגת "ההפרדה המגדרית" של האפללה, הרי שזוהי לא רק צורה מגעילה במיוחד של אפליה, אלא שזו גם אפליה שכל כולה הטרדה מינית. שכן הסיבה לכך שגברים דתיים (חרדים יותר או פחות) מסרבים להיות במחיצת או בסביבת נשים, היא שהדבר עלול לדעתם לעורר בהם, באדונים האומללים, את "יצר הרע", כלומר את יצר המין (איך הוא רע, אם הוא זה שיצר אתכם מלכתחילה?), ובגללו האדונים הגברים של הדת היהודית מתייחסים לנשים כאל אובייקט מיני "מסוכן", ותו לא.

את תפיסת העולם המעוותת הזאת אישר בית המשפט הגבוה לצדק (מה זה צדק? צדק זה כלב-ים לידו) של מדינת ישראל. וואו, איזה יופי פה וכמה נאור, הא? 

18.4.22

הדת היא טימטום הזועק לשמיים

הדת, כל דת, לאו דווקא היהודית, זו שאומרת לנו שיש איזה אל שברא את העולם, ושהוא השולט ומכתיב את כל מה שקורה ביקום, ושיש חיים אחרי המוות, וגן עדן וגיהנום וכל זה - זה טמטום אחד גדול. אבל אין ספק שהפלג היהודי-חרד"לי מביא את הטמטום הדתי לפסגות חדשות, קוסמיות.

והנה רק שתי דוגמאות טריות קטנטנות: 

בראיון לניר גונטז' ב"הארץ", בבואה להגן על בדיקות החמץ בכניסה לבתי החולים, אמרה ח"כ עידית סילמן כדברים האלו: "חמץ בפסח הדין שלו הוא כרת! באמת. אחד הדברים היותר חמורים! ברגע שאתה מכניס קצת חמץ – זה מחמיץ את הכול! מעל אחוז מסוים – זה מחמיץ את הכול! זה עניין הלכתי שלא כולם יודעים. אנשים לא יכולים לשהות במקום כזה!".

דין חמץ בפסח הוא כרת? מיתה מידי שמיים? על מה? על זה שמישהו שתי מיטות ממך, מוסלמי או אפילו יהודי, אוכל פרוסת לחם בחמאה? באמת? ואם זה רק קרקר, זה בסדר? זה עומד במכסת האחוזים המותרת? ובכלל, על כמה אחוזים מדובר? אחוז וחצי? שלושה? שבעה? תריסר? ומי סופר? אלוהים? שר הדתות? שרה נתניהו? ועל-פי מה ואיך מתבצעת הספירה? על-פי אחוז החמץ מכלל המזון בכל קומה או לפי מחלקות? ולאורך כל היום או לפי שעות? וצריך למסור צואה כדי לוודא שלא חטאת חלילה? ויהודים הגרים או מתיירים בחו"ל, גם שומרי כשרות למהדרין, שמתאשפזים בחג הפסח בשל מחלה או תאונה שלא נדע בבתי חולים של גויים, שבהם אחוז החמץ בכל מחלקה ובכל עת הוא מאה אחוז קומפלט, אז גם דינם כרת? ואולי שמד? ומה דין המשפחות? כבשנים? האין גבול לטמטום?

באולפן "הפטריוטים" של ערוץ "המורשת" ישב עוד חרד"ליסט למחרת הפיגוע הרצחני בבני ברק, הפאנליסט יקי אדמקר, עיתונאי במקומותינו, ואומר את זה" "אתמול ראינו בצורה מוחשית מה זה שיש מישהו מלמעלה שמנהל את העולם הזה, יש הקדוש ברוך הוא. אתה רואה סרטונים לאורך כל הפיגוע, מאנשים שנמצאים מטרים בודדים מול המחבל, ובאותו רגע הירי נעצר והוא לא מצליח, והם חוזרים הביתה". אכן, נס משמיים. אבל אדמקר מוסיף: "מצד שני, אנשים מצאו את מותם ברצח אכזרי על-ידי אותו בן עוולה". נו, אז מה זה אומר? גם לזה יש לו כמובן תשובה: "זו גזירה משמים, עם כל הצער והכאב, של אנשים שהיו צריכים להחזיר את נשמתם".

אז אם ככה, הכול סבבה. מי שצריך להינצל, אולי כי לא שהה מעולם במחיצת אוכל חמץ, ניצל בנס, ומי "שהיו צריכים להחזיר את נשמתם" לבורא עולם, עשו זאת כנדרש. נהדר. ואם כך, מדוע זה מכנה אדמקר את המחבל "בן עוולה"? הרי מדובר בשליח מצווה, לא?

ואולי אכן הצליחו שני האווילים החרד"ליסטים הללו, סילמן ואדמקר, לפתור את חידת השואה. למה באמת שלח אלוהים, שהכול נהיה בדברו לשיטתם, את היטלר בן העוולה לרצוח בעבורו שישה מיליון יהודים? התשובה ברורה כמו שברור שיש אלוהים - כי הם היו צריכים להחזיר לו את נשמתם. למה? כי כנראה דבק פירור חמץ במזלגו של שכנם.

אנא, אלוהים, הושע נא, רבאק.

11.7.22

צבא הפגאנים לישראל

הביטו נא בתמונה הזאת, שפורסמה בפייסבוק לפני שנה ומשייטת שוב בימים האחרונים ברשתות החברתיות (לא ויראלית כמו טרנטינו בגן ילדים, אבל בכל זאת). מה רואים בה? פלוגת חיילים חמושים, חבושי קסדות ועטורי ברכיות, צועדת בשלשות, בנעלי צנחנים אדומות, על דרך עפר ליד מקווה מים, כשהחייל הצועד במרכז השלשה שבראש המחנה אוחז בידיו לא משגר טילים ולא משדר לגילוי מחבלים, אלא ספר תורה.

מי הם החיילים הללו? יהודים? משלנו?! ואולי זה בכלל פייק? לא, כי נאמנים עלינו דברי הבקי הגדול בענייני תורה ובטחון, ח"כ איתמר בן-גביר, שפרסם את התמונה בעמוד הטוויטר שלו וכתב "אין על גדוד נצח יהודה וחיילי צה"ל הגיבורים שלנו". אז עכשיו אנחנו יודעים – אלו חיילי הגדוד חרד"לי-צה"לי "נצח יהודה".

אז עכשיו אנחנו יודעים מי הם, אבל מה זה הטקס או המצעד הזה? כי על זה לא נאמר דבר. האם זהו טקס סיום הטירונות שלהם? ואולי זה טקס הכנסת ספר תורה לבית-כנסת הגדודי? אולי אלו הקפות של שמחת תורה? שיחזור טקס מתן תורה בחג השבועות? יציאה למסע ניווטים? יציאה לפשיטה על קן מצורעים, זאת אומרת מחבלים? מה זה הדבר הזה?

מה שזה לא יהיה, זה לא טקס דתי. אין שום טקס דתי-יהודי, שבו מכניסים ספר תורה, או עושים הקפות, או מקבלים שבת, או מבערים חמץ, במצעד צבאי חמוש. לפחות לא היה כזה עד עכשיו. זה גם לא טקס צבאי. אין טקס צבאי-צה"לי, שבו יוצאים למצעד או למסע או למבצע כשבראש צועד חייל אוחז בספר תורה. לפחות עד עכשיו לא היה דבר כזה.

זה לא טקס דתי-יהודי וזה לא טקס צבאי-צה"לי. זהו טקס שבטי-פגאני, טקס של עובדי אלילים, המדמה או מתרגל יציאה לקרב, לקראת המלחמה הקרבה, כשבראש המחנה צועד חייל האוחז בידו מעין טוטם, כלומר חפץ קדוש בעיני הפגאנים המזויינים (מלשון חמושים) הללו, שלכאורה יוליך אותם אל הניצחון והתהילה.

ולפני שאתם משלחים בי את דברי-הקודש הרגילים שלכם – לאמור "עוכר ישראל", "לך לעזה" ו"שיזיינו אותך מאה סודנים" – הרשו לי להסביר. אם, למי שמאמין בכך, משהו קדוש בתורה, הרי זה מה שכתוב בה, ולא הקלף או הנייר שעליהם היא כתובה והקרטון או הפלסטיק שבהם היא כרוכה. הדתי מאמין בתכנים. לעומתו, עובד האלילים מאמין בחפצים.

ומשהו לגבי "נצח יהודה". מייסד המדינה, דוד בן-גוריון, עשה ככל יכולתו כשצבא המדינה יהיה ממלכתי ואחיד, ולא יכלול בתוכו שום "צבא בתוך צבא". לכן ירה באלטלנה ולכן פרק את הפלמ"ח. עכשיו בא צה"ל וביוזמתו שלו  מקים "צבא בתוך צבא" נוראי שכזה.

ולכל החילונים הטיפשים שדרשו ועדיין דורשים לגייס את החרדים לצה"ל, הנה לכם התוצאה: במקום שהם ישרתו בצבא שלכם, אתה תשרתו בצבא שלהם.

בפעם האחרונה, אולי, שבה צבאות צעדו כשטוטם, בצורת צלב, הולך בראש המחנה, היה זה לפני מאות בשנים, כשצבאות הצלבנים פלשו לארץ-ישראל מאירופה והקימו כאן מדינה לצלבנים, שסופה שניגפה במלחמה ועברה מן הארץ. האם גורלה של "ממלכת הצלבנים" ההיא הוא אפוא רמז מטרים לגורלה של "מדינת היהודים" הזאת?

7.11.22

עלינו על דרך המוֹלך

זה לא חדש. זה פה כבר מזמן. וזה הלך ונכבש, תרתי משמע, בעקביות ובהתמדה ובאין מפריע. בדרכים עקלקלות, בשבילי שקר, במעלות רמייה, בצירים חסומים, בכבישים עוקפים, הכל הוביל לכאן, והנה זה פתאום פה. דרך המולך הפכה להיות לדרך המלך. כבר אין צורך בשטיקים וטריקים, וגם לא במרצ שתטהר את השרץ. כי רצון העם נישק את הצפרדע המשוקצת והפך אותה למלך הארץ, ודרך המלך היא עכשיו דרך המולך.

מולך, על-פי התנ"ך היה אל, אליל, שמאמיניו היו מקריבים לו קורבן אדם, את בניהם ובנותיהם. העלאת קורבן אדם שכזה נאסרה, הן בסיפור העקדה והן בציוויים מפורשים, על היהודים. ואולם, על-פי התנ"ך עצמו, פולחן הקרבת בנים ובנות למולך המשיך להתקיים במלכות יהודה, תחת שלטונם של המלכים אחז, מנשה ואחרים. ויש אכן פרשנים הרואים ב"מולך" עוד אחד משמותיו הרבים של אלוהי היהודים, הנקרא כך בעת שמקריבים לו קורבנות אדם.

גם ביהדות, כמו בכל דת, מעולם לא היו ואין גם כיום פלג או זרם שהוא לכאורה "היהדות האמיתית", ולא בכדי. כל כת ורב מפרשים את דברי האלוהים, שאינו קיים ולא פצה פה וציפצף כבר אלפי בשנים. אפילו טלפון נייד כשר בכמה מאות שקלים לא מצליח לארגן לעצמו הכול-יכול הזה. היהדות של כל סמרקאצ' וסמוטריץ', לדוגמה, "אמיתית" בדיוק כמו זו של כל לייבוביץ' או ברקוביץ'.

מה שמייחד את כת המתנחלים הקנאית, שהגיעה עכשיו לשלטון – נתניהו יהיה הקברניט, אבל הם שיאחזו בהגה – הוא שהם מסורים למעשה רק למצווה אחת, שאפילו אינה כלולה בין תרי"ג מצוות הרמב"ם: מצוות יישוב הארץ, מהים ועד הירדן ועד טורקיה, בכמה שיותר יהודים ובכמה שפחות ערבים. שום מצווה אחרת, בעיניהם היוקדות ויורקות אש האמונה, גם לא שמירת שבת וסקילת הומואים, אינה מגיעה לקצה קרסוליה של מצוות יישוב הארץ. זה המולך שלהם, אותו הם עובדים ולו הם משועבדים.

ועכשיו המולך הזה, קדושת ארץ-ישראל, יהיה המולך של כולנו, של כל עם ישראל. אותו נעבוד ונהיה לו לעבדים. זה היה גם קודם, בהסתר וברמייה, אבל עכשיו זה יהיה בגאווה גלויה. הם ישקיעו את משאבי המדינה, את הוננו ואת כוחנו, את שגשוגנו ואת פריחתנו, וכמובן גם את מיטב בנינו ובנותינו, במולך מצוות יישוב ארץ ישראל. הכול, או כמעט הכול (כי צריך גם קצת אנגלית ולוח הכפל), יילכו מעתה לשם, למה שהם קוראים "הגברת המשילות" ו"להראות להם מי בעלי הבית", שהם עוד מכינוייו של המולך הזה.

אלוהים, ככתוב בתורה (ויקרא, י"ח, כ"ה), קבע עונש על הקרבת בנים ובנות למולך. כמוהו כעונש על גילוי עריות, משכב זכר ומשכב בהמה. "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". אם אתם רוצים את זה בשפה חילונית, אז כפרפראזה על משפטו המפורסם של צ'כוב על האקדח – אם במערכה ראשונה צועקים "מוות, מוות" (כקריאות שמחת הניצחון במטה "עוצמה יהודית" עם פרסום מדגם תוצאות הבחירות), הרי שהרבה אנשים ימצאו את מותם במערכה האחרונה. הכינו אפוא את התכריכים.