2023 - 2024

2.1.23

התרופה שמציע אשכול נבו היא המחלה

כל עיתון שמכבד את עצמו מחזיק אי-שם בהרי ירושלים או בערבות רעננה סופר מורם מעם, שבעתות משבר נקרא להתריע בשער שאוי ואבוי ומה יהיה ומה צריך לעשות. ב"ידיעות אחרונות" נקרא להתריע בשער גיליון יום שישי האחרון הסופר אשכול נבו. אלא שהתרופה שהציע נבו במאמרו לחולייה לכאורה של הממשלה החדשה היא בעצם המחלה עצמה, שחוליי הממשלה החדשה הם רק גרורות מתמשכות שלה.

"אני כותב את הדברים הבאים בדאגה. בכעס. בתחושה חזקה שזאת לא העת לשתוק", פותח נבו את דבריו בעוז. ועד כדי כך הוא כועס שהוא קורא לממשלה החדשה "הממשלה האנטי-ישראלית הראשונה". מה זאת אומרת? הישראלים בחרו לעצמם ממשלה אנטי-ישראלית? זה מה שאתה אומר? ומה אנטי-ישראל בממשלה הזאת? ומה זה בכלל "ישראלי?" מי מחליט מה זה "ישראלי"? רוב הבוחרים או נבו אשכול? ולמה, בגלל שהוא סופר? אולי בגלל סעיף הנכד, כלומר, שסבא שלו היה ראש ממשלה?

ונבו ממשיך וקובל, שלא לומר מיילל, שמטרת הממשלה הזו היא "ריסוק הערכים הישראלים כפי שגדלנו עליהם". אבל על אילו ערכים "ישראלים" גדלנו? ומי הם בכלל ה"אנחנו" האלו שבשמם אתה מדבר? "נכון", הוא מודה בכאב וצער, "הממשלה הזאת נבחרה ברוב דמוקרטי", אבל מיד מוסיף לכך את מילה הקסם "אבל". אבל מה? אבל הוא קובע שלמרות זאת, זו "ממשלת מיעוט לכל דבר".

ואכן, מיד לאחר שהכתיר עצמו כ"רוב" ואת הרוב "כמיעוט", הוא אכן מדבר בשם "הרוב" ומודיע לנו גם מה "הרוב" חושב. למשל – "רוב הישראלים רוצים צביון יהודי למדינה, אבל לא כפייה דתית". נניח. אבל מי קובע מהו "צביון יהודי" ומהי "כפיה דתית"? איסור תחבורה ציבורית בשבת, למשל, זה "צביון יהודי", אבל איסור ייצור חשמל בשבת זו "כפיה דתית"? למה? מה ההבדל? אדוני, אם אתה לא רוצה "כפייה דתית" אז קרא נא להפרדת הדת מהמדינה, או מוטב לביטול הגדרתה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית".

אבל אתה, כלומר הרוב, רוצים שישראל תהיה "מדינה יהודית", אז ממילא אתם בעד "כפייה דתית". השאלה אם הכפייה הזאת תהיה רק על איסור תחבורה ציבורית ולא על ייצור חשמל בשבת היא כבר שאלה שעליה תחליט הממשלה הנבחרת, זו או אחרת, ולא אף אחד אחר. ככה זה עובד.

והנה עוד אחת מקביעותיו של נבו – " רוב הישראלים לא חושבים שציונות משמעותה גזענות". מה זאת אומרת? זאת טענה נגד הממשלה החדשה? למה, מישהו מחבריה או תומכיה חושב שהציונות היא גזענות? ההפך. הם כולם חושבים כמוך, כמו הרוב המוחלט של הישראלים, יעני היהודים, שבטוח שהציונות היא לא גזענות בעליל. אבל זה לא נכון. הציונות היא גזענות. חוק השבות הקיים בספר החוקים של ישראל, ושכולכם (טוב, בסדר, חוץ ממך שם, הג'ינג'י עם הקוקו) תומכים בו, הוא חוק גזעני ומפלה פי אלף מכל חוק, שעוד לא חוקק, שמרשה לבעל בית מלון לא לארח הומואים או אתיופים.

וחשוב גם לא רק מה שכלל האדון המתנשא נבו במאמרו, אלא גם מה שלא הזכיר בכלל. 375 מילים, ספרתי, כולל מאמרו הנ"ל של נבו, אבל המילים "ערבי", או "פלסטיני" או "כיבוש" או "דיכוי" או אפילו סתם "זכויות אדם" משום מה לא נכללות בו.

ואז, לקראת סיום מאמרו, פונה כבוד הסופר ישירות אלינו, עמו הנבחר, ופותח בקריאה הנרגשת "די להדחקה". מה?! די להדחקה? מה זה, בדיחה או מה? הרי המאמר שלך הוא כולו הדחקה, הכחשה, אחת גדולה. ואתה כותב "די להדחקה"? או שנפלה טעות בהקלדה, והתכוונת ל"די להצחקה"? כי באמת, די להדחקה. שלך. של הרוב שאתה חושב שאתה.שהרי אם לסכם את המאמר שלך במשפט אחד, אז מה שהוא אומר "חבר'ה, יאללה, הבה נחזור לציונות הקלאסית, החילונית, האשכנזית, היפה והנאווה של פעם". אבל הלו, כבר היינו שם. והציונות המופלאה הזאת שלכם, ששלטה פה עשרות בשנים, היא שהובילה אותנו אל הממשלה הרעה הזאת. מה, אתם באמת לא רואים את זה? לא מבינים את זה?

גבירותי ורבותי, רוב יקר ואהוב, אשכולים ואשכולות, וגם אשכוליות, רציתם מדינה יהודית? אז הנה, קיבלתם. כדי לקבל משהו אחר, אתם צריכים, קודם כל, לרצות משהו אחר. ככה זה עובד. 

30.1.23

לכת המתנחלית יש תכנית. ומה התכנית שלכם?

לכת המתנחלית יש תכנית. תכנית שניתן לסכמה בארבע מילים – "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל". ומכך נובע, לדעת הכת, שהיא כמובן גם דעת תורה, שארץ-ישראל צריכה להיות "נקייה" מכמה שיותר ערבים ומנוהלת על פי תורת ישראל. והכת המתנחלית אכן עוסקת מזה עשרות בשנים, בהתמדה ובהצלחה, בהגשמת התכנית הזאת.

המשונה בכל התהליך הזה שהביאנו עד הלום, עד ממשלת הימין מלא-מלא הזאת, הוא שמתנגדיה לכאורה של הכת המתנחלית – המחנה היהודי-אשכנזי-ציוני "הליברלי" הקרוי כאן "שמאל-מרכז" – לא רק שאינם מפריעים, כמעט בשום דרך, לכת המתנחלית בהגשמת תכניותיה, אלא שהם דווקא מסייעים, כמעט בכל דרך – מדינית, תקציבית, צבאית, בהכל – לכת המתנחלית להגשים את תכניותיה.

וגם את ממשלת הימין מלא-מלא הנוראה הזו הביאה עלינו לכלותנו "מדינאי" השמאל-מרכז, שמקום "רק לא ביבי" השימה עלינו "לא רק ביבי, אלא גם סמוטריץ' ובן-גביר".

אבל נחזור לתכנית המתנחלית. השלב הראשון של התכנית הזו, שכבר הוגשם במלואו, היה לחסל כל אפשרות מעשית להסדר כלשהו, בטח לא לשלום, בין היהודים הישראלים לערבים לפלסטינים ב"ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל" הזאת שלנו. והכת הקימה לצורך זה – בתמיכת כל הממשלות משמאל ומימין, בהכשר בג"ץ ועל כידוני ורימוני "צבא העם" – כ-130 התנחלויות וכ-150 מאחזים פזורים היטב בכל רחבי "יהודה ושומרון", שבהם מתגוררים כיום כחצי מיליון יהודים. בכך הפכה הכת המתנחלית את "חזון שתי המדינות" לבלתי ניתן למימוש וסתמה את הגולל על האפשרות הזאת. וכל מי שעדיין מדבר היום על "חזון שתי המדינות" הוא או אידיוט או נוכל, או גרוע מזה – ואלו הם "השמאל הציוני", וגם חד"ש הקומוניסטית-הערבית – מוליך את עצמו שולל.

ומשנשקפה סכנה לתכנית המתנחלית, וממשלת ישראל חתמה פתע על "הסכם אוסלו" עם הפלסטינים, שעלול היה, לו התגשם, לסכל את תכנית "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" המתנחלית, הנחיתה הכת שתי מכות גרזן מכוונות היטב על סיכויי הגשמת ההסכם וחיסלה – כנראה לעולמים או עד שיגיע המשיח, מה שיבוא קודם – את אפשרות הגשמתו. ראשון פעל בחברון המתנחל ד"ר ברוך גולדשטיין, שטבח עשרות מתפללים פלסטינים במערת המכפלה, מה שהביא לגל פיגועי התאבדות מצד הפלסטינים וכמעט חיסל כליל המשכו של "הסכם אוסלו". וכשלמרות כל אלה המשיכה ממשלת ישראל בתהליך אוסלו, קם המתנחליסט יגאל עמיר ורצח את ראש הממשלה רבין, ובכך חיסל, כנראה סופית, את הסיכוי להגיע להסדר כלשהו עם הפלסטינים, שנים רבות קדימה ואולי לדורות.

כמובן, ככל שידוע לנו בשלב זה, שגולדשטיין ועמיר לא פעלו מטעם או בשליחות הכת המתנחלית או מי מטעמה. ואולם ברור שהם, שניהם, גם אם פעלו כ"מפגעים בודדים", פעלו מתוך דבקות קנאית ואמונה שלמה באידיאולוגיה המתנחלית, על פיה "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", ואסור שיהיה בה חלק ונחלה או מטר מרובע למי שאינו יהודי. גולדשטיין ועמיר ביצעו את מעשי הרצח שלהם לא מתוך אנרכיזם אלא מתוך מתנחליזם.

במקביל פעלה, וממשיכה לפעול, הכת המתנחלית, במודע ובכוונה סדורה, כדי לתפוס כמה שיותר עמדות כוח במוקדי ההשפעה החשובים במדינה. ואביא כאן אך כמה דוגמאות. הכת הקימה רשת מכינות קדם-צבאיות, בהן היא מכשירה את מיטב בניה ללחימה ולתפקידי פיקוד בכירים בצבא, כדי בסופו של תהליך להשתלט עליו "מבפנים". ואכן הדרג הפיקודי הקרבי שבין רמת המ"פ לרמת המח"ט מאויש היום בצה"ל על ידי קצינים חובשי-כיפה רבים, רבים בהרבה משיעורם באוכלוסיה, בוגרי המכינות הללו, שתוך כמה שנים יהוו את המטה הכללי של צבא ההגנה. הכת גם דחפה ושלחה את מיטב בחוריה אל לב התקשורת, והצליחה אכן להביא את אחד מבכירי בניה, עמית סגל, בן גאה למתנחל מחבל, להיות לבכיר פרשני התקשורת, המטיף לעם ישראל בלהט גדול ובכישרון רב את האידאולוגיה המתנחלית שנחל בביתו. הכת גם הקימה – בגניבה וברמייה, ובאישור כל "שומרי הסף" – ערוץ "מורשת" לכאורה, שאינו אלא ערוץ תעמולה חד-כיווני בוטה, ערוץ התעמולה היחיד המותר ומשודר בישראל, של האידיאולוגיה המתנחלית, על כל כלליה ודקדוקיה.

עכשיו אנחנו נמצאים כבר בתחילת השלב הבא של התכנית המתנחלית, שבה הם נוטלים לידיהם את מוסרות השלטון (אם כי עדיין לא ממש את ההגה) ומתחילים בביצוע מהפכה משטרית ברוטאלית, שתעביר להלכה ובעיקר למעשה את השליטה בכל תחומי המשטר בישראל לידיה האמונות של הכת. לשם כך הם מרסקים את מערכת המשפט. לצורך כך הם כבר העבירו לידיהם את השליטה במשטרה, במג"ב וכמובן בצבא הכיבוש והדיכוי בשטחים הכבושים. לשם כך הם נטלו לידיהם את משרד התרבות, כדי להפעיל צנזורה נגד כל מי שמעז לחלוק על משנתם האידאולוגית "הקדושה", שאסור שיהיה לנו במחשבתנו שום דבר בלתה. לשם כך פועל שליחם במשרד התקשורת, שלמה קרעי, לסגור את תאגיד השידור, על מנת לדכא את התקשורת החופשית, ולהעביר את תקציב התאגיד לערוץ 14, כדי להפוך אותו לערוץ תעמולה מתנחלי עתיר-תקציב ממשלתי, ממומן במסים של כולנו.

השלב הבא, והסופי, שהם כבר מדברים עליו בריש גלי – ושיכול לבוא בעוד שבועיים או שנתיים או שבע שנים – הוא גירוש, בחסות מלחמה אזורית אכזרית, מאות אלפים, ואולי אף מיליונים, מבני העם הפלסטיני היושבים לכאורה על "אדמתנו הקדושה" ולהעבירם, אולי גם תרתי משמע, מן הארץ. שהרי בעיניהם זה הדבר הנכון לעשותו. וייתכן גם שזה נכון, שכן הם הצליחו או יצליחו בקרוב, לגרום לכם ששום פתרון אחר לא יהיה אפשרי.

ומה התכנית שלכם מול כל זה? כיצד אתם חושבים למנוע את האסון המתרגש עלינו? בנאום של דויד גרוסמן ובשני שירים של עברי לידר ומירי מסיקה? שמעתי באמת שמאות נערי-גבעות נסים בבהלה מן המאחזים, צורחים באימה "אימא'לה, גרוסמן!"

13.2.23

הבעיה היא לא המשילות. הבעיה היא המציאות

ואתחיל הפעם מהסוף – הבעיה של מדינת ישראל היא לא הדתיוּת ולא המשפטיוּת ולא המשילוּת ולא השחיתוּת וגם לא הדמוקרטיה או הלא-דמוקרטיה ולא דרעי ולא קרעי ואפילו לא ביבי. נכון, כל אלו בעיות, חלקן קשות, ויש כמובן עוד, אבל כל הבעיות הללו והאחרות נובעות, באופן ישיר או עקיף, מבעיית היסוד הקיומית של מדינת ישראל, שעליה תקום ותתקיים או תתמוטט ותיעלם. והבעיה היא, כמובן, מה שקרוי "הבעיה הפלסטינית", כלומר העובדה שמדינת ישראל קיימת ומתקיימת, מראשיתה ועד עצם היום הזה, על גירושו, החרבת ביתו ודיכויו האכזרי של עם אחר, שחי בארץ הזאת. העם הפלסטיני.

ובלי שנפתור, בהסכמה הדדית איתם, את הצורך שלנו לדכא את הפלסטינים כדי להתקיים, בלי שנגיע להסכם בינינו לבינם על הדרך בה ניתן ליישב את הסכסוך ולחיות יחד בארץ הזאת, נאכל דם וחרא עד הסוף המר. כי אנחנו לא זקוקים ליותר משילות, אלא זקוקים, כמה זה לכאורה פשוט, להכיר במציאות. אלא שאנחנו, כולנו, מכל המפלגות והעדות, מוכנים לעשות הכל, כל דבר שבעולם, חוץ מהדבר ההכרחי הזה של הכרה במציאות.

והמציאות היא שלא ייתכן ולא ייכון כאן שום טוב, לבד מדם וחרא, אם לא נגיע להסכם, כלשהו, שיאפשר לשני העמים, הישראלים והפלסטינים, לחיות פה ביחד, בשלום ובשוויון. זה לא שאחרי זה יהיה פה פתאום גן עדן. אבל בלי זה ימשיך פה להיות גיהינום.

והחתירה ההכרחית להסכם ולשלום ולשוויון, היא קודם כל בידינו. כי אנחנו פה החזקים, מיליוני מונים מהפלסטינים – שכל נשקם הוא רובים גנובים, מכוניות וסכינים – ובידינו הדבר. אלא שלצורך כך עלינו לוותר על אדנותנו, על המחשבה שאנחנו עליונים במשהו על הפלסטינים, ולוותר על זכויות-היתר שיש לנו כאן כיהודים על פני הערבים, ולהסכים לכך שהם יהיו שווים לנו, שווים בכל. אלא שלדבר הפשוט והמתבקש הזה כולנו, כולכם, מכל המפלגות והעדות, לא מוכנים ולא מסכימים בשום פנים ואופן. ולכן זה לא יקרה.

אז הקרב הפוליטי האמיתי, לא זה המזויף שאנו עדים לא עכשיו, במדינת ישראל הוא לא על דמוקרטיה ולא על משילות. אלו שקמים עכשיו להגן על הדמוקרטיה יעני, ומוכנים כאילו לחרף נפשם, לאחוז בנשק ואף לרצוח את הדיקטטור לכאורה נתניהו, איפה הייתם במשך חמישים וחמש השנים האחרונות בהם ישראל נוהגת משטר דיקטטורי אכזרי נוראי כלפי הפלסטינים? למה אתם נזעקים רק עכשיו להגן פתאום על הדמוקרטיה? כי מהלכי הממשלה החדשה עלולים לפגוע גם בדמוקרטיה ליהודים, וחלילה אף ביהודים אשכנזים? ולמה איש מכם לא קרא לאחוז בנשק ולהרוג את הדיקטטור האכזרי של העם הפלסטיני? התשובה פשוטה – כי הדיקטטור הזה הוא אתם, אנחנו, כולנו, מכל המפלגות ומכל העדות.

אבל יהודים פריווילגים, מזרחים כאשכנזים, יקרים: ריסוק מערכת המשפט זה לא נגדכם. זה נגד הערבים. זה כדי לאפשר לחזק ולהדק את דיכוי העם הפלסטיני. וגם עניין המשילות זה לא נגדכם. גם זה רק נגד הערבים. זה נגד פורעי חוק, גנבים ואנסים, בדואים, ערבים. אז תירגעו. איחזו בנשק והתגייסו למילואים, הדיכוי זקוק לאנשים איכותיים כמוכם.

8.5.23

הכל קישקוש. אין לנו שום פתרון, לבד מכיבוש וגירוש

חמישה ימים לפני מותו כתוצאה משביתת רעב של האסיר הפלסטיני חאדר עדנאן –שנאשם בעבירות שוליות שאינן פעולת טרור או אלימות, ונכלא בעבר 12 פעם במעצרים מנהליים ללא משפט – נערך בבית הדין הצבאי לערעורים דיון בשידור מצולם, כשעדנאן שוכב "במיטת חוליו", כתבו ב-ynet, אחרי חודשיים וחצי של צום מלא, בבקשתו להשתחרר.

"עדנאן הוא אדון לגופו, ועליו לקבל את התוצאות האפשריות ממעשיו", פסק השופט סא"ל מנחם ליברמן, שכן "חברה מתוקנת לא יכולה להיות בת ערובה של אדם שמאיים לפגוע בעצמו אם דרישתו לא תתקבל", ו"אם בית המשפט ייעתר לדרישת העותר, נאבד שליטה והדבר יוביל לכאוס בטחוני". השופט הצבאי הוסיף עוד, מוסיף ומספר ynet, "כי גם לא הונחה בפניו שום חוות דעת רפואית לפיה האסיר נמצא בסכנת חיים מיידית", ולפיכך "אין סיבה לשחררו". כעבור חמישה ימים, כאמור, מת עדנאן בכלאו.

כלומר, השופט לא דחה את בקשת עדנאן להשתחרר כי שחרורו מסוכן לביטחון המדינה, אלא כי הדבר עלול להביא לפגיעה בשליטה הביטחונית, בשלטון הכיבוש, של ישראל בפלסטינים. עוד הצליח השופט להחליט, למרות שיכול היה לראות את מצבו הגופני של האסיר לאחר 80 ימי שביתת רעב, וגם יכול היה לבקש חוות דעת רפואית על מצבו של האסיר ולא עשה זאת, כי "האסיר אינו נמצא בסכנת חיים מיידית". מה שכמובן הוכח כנכון, שכן לקח לעדנאן עוד חמישה ימים תמימים, שלמים, עד שמת לו פתאום.

במילים אחרות – מדינת ישראל המיתה, מתוך אטימות ורשעות, את עדנאן. ואילו היינו באמת "מדינת מתוקנת", כטענת השופט הצבאי, הרי היו הוא והממונים עליו וקציני ורופאי שרות בתי-הסוהר מועמדים לדין באשמת המתה בקלות דעת בלתי מתקבלת על הדעת.

בכל מקרה, וכצפוי, בעקבות מותו המיותר של האסיר הפלסטיני, התגובות העזתיות והישראליות נכנסו למצב אוטומט, כמו שכבר קרה ועוד יקרה עשרות פעמים. העזתים ירו כמה טילים עלובים על יישובי העוטף, שנכון יותר לקרוא לו – החונק – את עזה. איש לא נפגע (חוץ מפועל סיני, אבל זה לא נחשב), ובתגובה הפציץ חיל-האוויר ברצועה מבנים ריקים, וגם שם איש לא נפגע. ובכך הסתיים הפעם העניין.

בינתיים, בשני ימי "הסבב" הזה, הפציצו אותנו כרגיל כל מהדורות החדשות הטלוויזיונית, מ-11 ועד 14, באותם פגזי תקשורת: ראש עיריית שדרות או אשקלון קורא לממשלה, בפעם ה-732, להגיב בתקיפות ובחריפות. והרי כבר תקפנו והפצצנו והרסנו את עזה בחריפות נפש, וגם הרגנו ופצענו למכביר, אז זה שינה משהו? ואם נעשה את זה שוב, זה ישנה משהו? לא. אבל צריך לעשות משהו, נכון?

זעקות שבר של ילדי העוטף-חונק "המסכנים". המירכאות נובעות מההשוואה לילדי עזה, שמופצצים ממטוסים, ולא בטילים מצ'וקמקים, ושאין להם שום הגנה שהיא, בעוד שלילדי החונק יש גם ממ"דים וגם מערכת כיפת-ברזל, שמגנים עליהם כמעט באופן מוחלט, חוץ מפספוסים ותקלות פה ושם. אבל הם גם בוכים וגם קוראים להפציץ את הילדים השכנים.

ולא נפקד גם הפעם מקומו של כהניסט בכיר, שיוצא חוצץ נגד הממשלה הנרפית והעלובה, שהוא חבר בה, על שאינה מכסחת ומהרסת ומחרבשת את עזה עוד פעם אחת ולתמיד.

למזלנו מתקפת הפרשנים, מבן כספית ועד בן-אליהו, ודברי-הלעס שלהם נחסכו מאיתנו הפעם, שכן הם לא הספיקו להגיע לאולפנים, כי "הסבב" הסתיים לפני שהסתיימו הפקקים.

אלא שהפעם, אולי בגלל שזו ממשלת ימין מלא עם נתניהו בראשה, נרשמו גם כמה סטיות לכאורה מהתגובות "הרגילות".התחיל במצווה הפרשן הצבאי הוותיק אמיר אורן, שמן הסתם נחשב איש שמאל, שהרי הוא נגד נתניהו ובעד המחאה, שצייץ בטוויטר כך על מות הפלסטיני שובת-הרעב: "שביתת רעב עד הסוף = פיגוע התאבדות. החירות האחרונה שנותרה ליחיד כלוא - ללא קשר למניעיו ולסיבת מאסרו – היא השפעה על גורלו ומורשתו. האסיר השובת רעב ומסרב לטיפול מציל חיים יודע שבעקבות מותו יתקפו מוקיריו את העורף הישראלי, בתקווה להרוג. עקרונית, לא שונה מהפעלת חגורת נפץ בסביבה אזרחית". אז הגיע הזמן להגיד את האמת: כל מה שהפלסטינים עושים – אוכלים, שותים, מגהקים, מפליצים, מחרבנים – עצם זה שהם בכלל מעזים לחיות, הרי זה טרור שיש לעקור ולגדוע ולחסל.

נתניהו, ייאמר לזכותו, נהג גם הפעם, כדרכו, בתגובה צבאית מתונה ומדודה, בוודאי אם משווים את מידת הפעלת הכוח שלו ב-15 שנות כהונתו לשלוש שנות כהונת ממשלת ה"שמאל" של אולמרט, פרץ ולבני. אבל, למרבה אי-ההפתעה, הפעם לא רק הימין יצא בזעם נגד תגובתו החלשלושה, לטעמם, של נתניהו, אלא גם "השמאל" הצטרף בחדווה למתקפה הזאת. וכך בתוכנית הטלוויזיה "השמאלנית" של רביב דרוקר "אזור בחירה" תקפו הוא וחבר מרעיו לפאנל "השמאלנים הקיצוניים" רזי ברקאי ונתן זהבי בלעג מר וצוהל את הממשלה על כך שבהפצצות חיל-האוויר בעזה "לא נהרג אפילו מחבל אחד".

האמת היא שלאף מפלגה יהודית בישראל, ולאף פרשן או מנהיג, או מתחזה לכזה, אין ולו שמץ של רעיון איך לפתור את בעיית עזה בפרט ופלסטין בכלל. היחידים שיש להם הצעה ברורה לפתרון הם אנשי הימין הקיצוני, כמו סמוטריץ' ובן-גביר, הקוראים מזה שנים לכבוש את הרצועה ולדלל, כלומר לגרש ולאבד, את מרבית יושביה. וגם השר "המתון" מהליכוד, מיקי זוהר, הצטרף למקהלה ואמר ש"אין פתרון אחר" לעזה מאשר "כיבוש הרצועה, ופירוזה", דהיינו דילולה.

ואם זו הצעת הפתרון היחידה העומדת על הפרק, לבד מהמשך הסבבים, אז זה כמובן מה שיקרה בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר. אלא שגם זה כמובן לא יפתור שום דבר. שהרי, מן הראוי להזכיר, שאפילו "הפתרון הסופי" לא היה סופי, שהנה אנחנו כאן, ערוכים ומגויסים למלאכת הכיבוש וגירוש.

5.6.23

זו לא הפיכָה. זו המשָׁכָה

במסגרת הדיון בממשלה בהצעת סיעת "עוצמה יהודית" לחוקק "העדפה ציונית", כלומר העדפת יהודים ואפליית ערבים, נימק שר המשפטים את הצורך החיוני ברפורמה המשפטית באומרו ש"ערבים קונים דירות ביישובים יהודיים בגליל וזה גורם לעזיבה של יהודים את הערים הללו, כי הם לא מוכנים לגור עם ערבים. צריך לדאוג לכך שבבית המשפט העליון יהיו שופטים שיבינו את זה".

כוונתה של "ההפיכה המשטרית" היא להעמיק את האפליה הקיימת, האפרטהייד, כלפי אזרחי ישראל הערבים, אבל מבלי שחוקי המדינה יגידו זאת במפורש, כפי שעשו הלבנים הדרום-אפריקאים המטומטמים, והביאו כך על עצמם את חורבן שלטונם. לפיכך לא ייאמר, חלילה, בשום חוק שאסור למכור או להשכיר דירות לערבים, אלא ש"יש העדפה ציונית במכירת והשכרת דירות", וששופטי העליון, שתמנה ממשלת הימין על מלא מלא גזענות, "יבינו" שלא יתכן שערבים יגורו בערים יהודיות, ולא יאפשרו לזוועה הזאת לקרות.

אלא שלוין ו"עוצמה יהודית" וממשלת הימין על מלא לא המציאו את האפרטהייד המתקיים בישראל בפועל, מבלי שהוא מעוגן להלכה בשום חוק.

וניקח לדוגמה, באמת, כעצת השר לוין, את סיפורם של שלושה ישובים יהודים בגליל.

העיר נצרת עילית הוקמה בסוף שנות ה-50, תחת שלטון מלא מלא של השמאל הציוני, על אדמות שהופקעו מהעיר הערבית הגדולה הסמוכה, נצרת, "תוך התעלמות מגידולה המאסיבי של האוכלוסייה הערבית בעיר ומצרכיה", וזאת כמובן כדי "לייהד את הגליל".

כך גרמה מדינת ישראל אז ומאז לכך שבנצרת ובכל הישובים הערבים בגליל שאדמותיהם הופקעו לצורכי ישובים יהודים, ברבות הימים ועם הריבוי הטבעי, לא יימצאו לערבים מקומות דיור בכפריהם ועריהם שלהם, והם ייאלצו לעבור לגור ב"ערים היהודיות", כמו נצרת עילית וכרמיאל, שהוקמה על אדמות הכפרים הערבים בסביבה שהופקעו במרמה "לצורכי ביטחון" לכאורה, כנהוג היום גם ב"שטחים הכבושים", ושלאחר מכן הוקמה עליהן התנחלות כרמיאל.

וכך, בגלל שהציונות היא גאונות, הרי שהיום מתגוררים בנצרת עילית, על אף שגיירה את שמה לנוף הגליל, כ-15 אלף ערבים, המהווים כשלושים אחוזים מתושביה. אך למרות זאת נכון ל-2020 לכ-30 אלף היהודים בעיר יש 16 בתי-ספר שבהם לומדים בעברית, ול-15 אלף הערבים אף לא בית ספר ערבי אחד. וכשפנו תושבים ערבים לראש העיר בבקשה שיקים אחד כזה, הם נענו בשלילה. אז הם פנו לבית המשפט המחוזי, ונענו בשלילה. אז הם פנו לבית הגבוה, הכי גבוה, לצדק, וגם שם הם נענו בשלילה. אז אל תדאג, השר לוין, השופטים כולם כבר "מבינים" מזמן את הייעוד ואת הייהוד, לאמור – ארץ ישראל לעם ישראל.

ונזכיר עוד את הישוב היהודי הקהילתי כפר-ורדים שבבחירות האחרונות הצביעו בו 18% בלבד עבור מפלגות הקואליציה הגזענית הימנית הנוכחית ו-82% למפלגות האופוזיציה הנאורה לכאורה. כפר ורדים, שראש המועצה שלו ביטל אך לפני כמה שנים את המכרזים העתידיים למכירת קרקעות לבנייה ביישוב, לאחר שכ–50% מהזוכים במכרז הראשון היו ערבים. אז אל תדאג, אדון לוין, גם השמאלנים "מבינים" מה צריך לעשות עם הערבים.

כי ביבי, לוין, רוטמן, בן-גביר וסמוטריץ' הם בסך הכול סימפטומים קצת יותר מגרדים של המחלה הציונית הממארת שלקינו בה.

10.7.23

הציונות הדתית מכשירה את הלבבות לנכבה הבאה והמשופרת

כמה מספרים, לפרופורציות. כמה אזרחים ישראלים נרצחו בפעולות איבה, כלומר טרור, על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, ב-75 וקצת שנות המדינה? פחות מ-3000. כמה פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראלים, לפי נתוני "בצלם", ב-36 השנים האחרונות? קרוב ל-11,000. מתוך אלה, כמה ילדים פלסטינים הרגה ישראל ב-23 השנים האחרונות, לפי נתוני הארגון להגנת ילדים פלסטינים? יותר מ-2000. וכמה יהודים הרגו הנאצים ועוזריהם בשיאה של השואה, על פי מחקר שפורסם בלוס אנג'לס טיימס? למעלה מ-14,000 ביום. לא בעשרות שנים וגם לא בשנה שלמה. למעלה מ-14,000 בכל יום.

ועכשיו לענייננו – בתקופה האחרונה הולכים וגוברים הקולות בציונות הדתית ונספחיה, של שרים ורבנים ומחנכים ולמדנים מובילים, הקוראים למדינת ישראל לבצע נכבה שנייה, ואף קשה יותר מקודמתה, בפלסטינים. הנה מבחר כרונולוגי קצר:

התחיל במצווה השנה שר האוצר וחצי-הביטחון בצלאל סמוטריץ' שקרא לפני ארבעה חודשים למחוק את הכפר הפלסטיני חווארה מעל פני האדמה, ואף הבהיר שהדבר צריך להיעשות לא על ידי סתם אזרחים, חלילה, אלא על ידי המדינה בכבודה ובעצמה.

לפני שלושה שבועות הצטרף לקריאת השר גם אל"מ במיל', ראש המכינה הקדם-צבאית ביתיר, הרב משה הגר-לאו, שהכריז ש"הגיע הזמן שנחריב להם עיר או כפר כדי שילמדו שלא כדאי להם להמשיך בדרך הזו" (בסוגריים אעיר כאן שבנכבה הקודמת החרבנו להם כ-600 כפרים והם לא למדו לקח, כמו שאתה קורא לזה, אז אתה חושב שהריסת עוד כפר אחד תועיל? אלא שלדבר בהיגיון עם קנאי זה כמו לדבר בהיגיון עם שקנאי).

ב-2 ביוני פרסם "מקור ראשון", עיתון האיכות המתורבת-יעני של כת המתנחלים, אותו עורך המחבל לשעבר חגי סגל, מאמר שכותרתו מהדהדת את הכרזת השר סמוטריץ' על חווארה, ולפיה "נקמה היא רגש טבעי – אך שמור למדינה".

"כאשר נעשה למישהו עוול, מתעורר בו רגש טבעי ובריא של נקם", פותח המחבר, עו"ד דורון ניר-צבי, המתמחה ב"גאולת קרקעות" ביהודה ושומרון, ולפיכך יודע כנראה על מה הוא מדבר, ומוסיף שבתנ"ך נקמה על רצח יהודים בידי גויים "זוכה לשבחים", שתדעו.

מהתנ"ך חוזר המחבר לימינו אלו וקובע ש"פעולות התגמול" שביצעה ישראל בשנות ה-50 "היו פעולות נקם לכל דבר", ומונה ומשבח כמה מהן, כמו פעולת קיביה, שבה, לדבריו, כוחות צה"ל "פוצצו כ-45 בתים ונהרגו כ-60 מבני הכפר". אלא שהניסוח של ניר-צבי קצת מטעה, שכן כוחות צה"ל, בפיקודו של אריק שרון, פוצצו בכפר קיביה את 45 הבתים הללו על יושביהם, וכך נהרגו אותם "בני הכפר" – זקנים, נשים וילדים. זו היתה אפוא פעולת נקם שכוונה לא נגד מחבלים, אלא נגד אזרחים חפים מפשע, פשע מלחמה לכל עניין ודבר.

"נקמה היא רגש טבעי ובריא", חוזר ומסכם ניר-צבי את מאמרו, ומוסיף "שהרגש הטבעי הזה לא ידוכא על ידי מעצרים מנהליים" (ושלא תתבלבלו. הוא לא מתכוון למעצרם המנהלי של למעלה מאלף פלסטינים, שקמו לנקום את אסון הנכבה שהמיטו עליהם היהודים, שהרי "נקמה היא רגש טבעי ובריא" רק אצל יהודים, לא אצל ערבים), וקורא ל"מדינת ישראל לנקוט בפעולות תגמול ממלכתיות". ומה הן "פעולות התגמול" הוא כבר סיפר לנו קודם.

אבל זה עוד כלום לעומת מה שמציע הגר-לאו, "מחרב הערים" הידוע, במאמר שפרסם ב"ישראל היום" ב-2 ביולי תחת הכותרת "תנו לצה"ל להוביל", שבו גם הוא, כניר-צבי, קובע שאת מלאכת הנקם והתגמול יש להטיל על צה"ל.

אלא שבסיפא של מאמרו מוסיף הגר-לאו עוד קיסם קטנצ'יק למדורה: "עיתים יש צורך בענישה קולקטיבית, כמו ששמעון ולוי פעלו בשכם", הוא מפנה אותנו, בלי לפרט, לסיפור המעשה בספר בראשית, וש"את הפעולה צריך לבצע הצבא, צבא העם", ומסיים בקריאה רמה כי "ראוי שמקבלי ההחלטות יחזקו את הצבא ויאפשרו לו לפעול ברוח הכתוב כאן".

אבל על איזה רוח הוא מדבר כאן? מה עשו שמעון ולוי בשכם? הנה הסיפור מבראשית פרק ל"ד: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים (מברית-המילה שעשו לעצמם כחלק מהסכם הפיוס) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ: וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת".

וכך מוסיף הגר-לאו להרתעה אלמנט נוסף. לא רק החרבה וגירוש, אלא גם טבח, רצח-עם, השמדה. הנה, אמרתי את המילה האסורה.

כבר למחרת חיזק באותו "ישראל היום" פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר אילן את דברי הרב, כשסיים את מאמרו "מלחמת העצמאות 2.0", או, אם תרצו, "נכבה 2", בקביעה כי "כדאי לאוכלוסיות עוינות לזכור כיצד הסתיימה מבחינתם מלחמת העצמאות".

וכקינוח, נכון לעכשיו, לאחר שנודע כי מבצע פיגוע הדריסה בתל-אביב בא מכפר סמוע, יצאו בסוף השבוע שעבר כמה מתנחלים בדרישה ל"פעולת סמוע 2", כלומר בתביעה לחזור על פעולת התגמול מ-1966 בכפר הפלסטיני א-סמוע, אז בירדן, שבה הרגו כוחות צה"ל 14 חיילים ירדנים והרסו 125 מבתי הכפר וכן את בית הספר התיכון והמרפאה. לא זכור לי שלאחר שהמחבל סרן ד"ר ברוך גולדשטיין מקרית-ארבע רצח 29 מתפללים פלסטינים במערת המכפלה, מישהו דרש להרוס בתגובה 125 בתים בקרית ארבע, ואפילו פיסת טיח מביתו של המחבל גולדשטיין, אהובו לשעבר של השר איתמר בן גביר, לא הופלה ארצה, חלילה. 

לזה הם מתכוונים ומתכוננים. אז אתם מתגייסים, אחים?

31.7.23

השמאל הציוני יצר את האפליה העדתית. הימין הליכודי מנציח אותה

לגבי השאלה אם בשנות החמישים, השישים וגם השבעים נהגה בישראל אפליה עדתית ממוסדת ומכוונת כלפי מזרחים אין בכלל שאלה. כן, בהחלט, לגמרי. אבל השאלה עכשיו היא אם גם היום, 40 שנה אחרי, היא עדיין נמשכת. אז התשובה היא לא, בטח שלא בהיקף ובעוצמה של לפני 50 שנה. השלטון הימני-ליכודי אף מקדם אפליה הפוכה ובוטה כלפי אשכנזים, שנקראים עכשיו בשם המכובס "פריווילגים".

זה לא שהאפליה האנטי-מזרחית הישנה פסה ונעלמה מחיינו. ממש לא. בתחומים נרחבים בחברה הישראלית קיפוח המזרחים עדיין חי ובועט. למשל באקדמיה, במערכת המשפט ובראשות הממשלה. האפליה בולטת במיוחד במה שקרוי "הציונות הדתית" והימין-הליכודי. היזכרו נא, לדוגמה, בסרטון "ההיתולי" הגזעני של בנות אולפנת "חורב", וראו מי עומד בראש ההפיכה המשטרית – נתניהו, לוין, רוטמן, סמוטריץ' ואחד בן-גביר, אלוהינו. וגם בתקשורת האפליה עדיין כאן. כך, למשל, "הפטריוטים", תוכנית הדגל של ערוץ 14 הימני-קיצוני שופעת "פריווילגים" – ינון מגל, עירית לינור, יותם זמרי, איתמר פליישמן, יקי אדמקר, ידידיה מאיר, ופה ושם משתחלים חצי-מזרחית או מזרחי שלם, "מקופחים" לכאורה כמו נווה דרומי או דרור קפאח, לתפארת השוויון המדומה.

אבל הבה נדבר על המושמצים התורניים בטרנד הקיפוח המזרחי, אלו שהפכו באיוושת מקלדת ממלח הארץ למוגלת הארץ – טייסי חיל האוויר ומבדקי הקבלה לקורס הטיס, שבהם יש לכאורה העדפה לאשכנזים פריווילגים וקיפוח של מזרחים פריפריאליים.

מה, יש מישהו בארץ שבאמת חושב שמבדקי הקבלה לקורס הטייס - שהם תהליך ארוך, מורכב, מגוון ומתמשך - בסוף מה שמכריע מי יתקבל או יצליח בקורס, זה אם קוראים לו שרפשטיין והוא מהרצליה או שקוראים לו בוסקילה והוא מטבריה? הרי אתם לא באמת מאמינים שכך זה מתרחש. גם אין לנו נתונים לבדוק את זה. מה שאנחנו יודעים זה מה שאנחנו רואים ושומעים בטלוויזיה.

אז לכאורה הטייסים שמאיימים לבטל את התנדבותם למילואים בשל החקיקה הדיקטטורית, באמת נראים, רובם לפחות, אשכנזים למהדרין. אבל יש גם עובדות, ולפיהן ארבעה מתוך מפקדי חיל האוויר ב-30 השנה האחרונות – איתן בן-אליהו, דן חלוץ, אליעזר שקדי ואמיר אשל - הם מזרחים לגמרי או למחצה. וגם אסף צלאל, מנכ"ל משרד החינוך שהתפטר זה עתה, טייס הקרב המהולל, תת-אלוף במילואים, רחוק מאוד מלהיות אשכנזי פריווילג שגדל עם כפית זהב בפה. אז מה, בעצם?

יכול להיות באמת, וזה אפילו סביר, סליחה על המילה, שגם במבחני הקבלה לקורס טיס יש עדיין הטיה לטובת "הפריוולגים". ואולי יש אכן הטיה תרבותית קלה שכזו גם במבדקי הטיס. אבל סביר הרבה יותר שהעובדה, אם זו אכן עובדה, שלקורסי הטיס מתקבלים יותר "פריווילגים" מרעננה ורמת השרון מאשר מקרית שמונה ונתיבות, נובעת לא מהטיה או אפליה במבדקים, אלא מהעובדה שמערכות החינוך בתל-אביב ובנותיה מושקעות וטובות בהרבה ממערכות החינוך המוזנחות והכושלות בטבריה ובפריפריה. ובשל כך, כנראה, יש ל"פריווילגים" יתרון במירוץ הקבלה לקורס על פני "הפריפריאלים". כלומר, אשמת האפליה, כטענת הח"כים של הליכוד, אינה מוטלת על חיל האוויר ומבדקיו, אלא על ממשלת ישראל, שמשקיעה בחינוך לעשירים ומזניחה את החינוך לעניים. וב-50 השנים האחרונות רוב הממשלות היו של הליכוד, ולכן הליכוד הוא האחראי לאפליה הזאת.

מי שחושב שההזנחה המתמשכת והמתרחבת הזו היא פרי מקריות, טעות או טיפשות, לא מבין איפה הוא חי. הזנחת הפריפריה, בחינוך ובכלל, נעשית על-ידי ממשלות הליכוד במתכוון, גם אם אולי לא במודע ובכוונה מודעת, אבל בהחלט במתכוון, ולא במקרה.

כי נבחרי הליכוד – חברי הכנסת, השרים וראש הממשלה – יודעים היטב היכן מצוי הבסיס המוצק של הבוחרים שלהם – בפריפריה, אצל המזרחים. אבל הם גם יודעים מצוין, וכל המחקרים בעולם מורים על כך, שככל שהשכלתו והכנסתו של אדם עולה, כך הוא ליברלי ו"שמאלני" יותר, שלא נדע. לכן יש לליכוד אינטרס מובהק בהשארת מצביעיו המזרחים מן הפריפריה ובכלל שקועים בבערות ובדלות - ממש כפי שעושות המפלגות החרדיות בבוחריהם - כדי שימשיכו ויצביעו ליכוד. כי האשכנזים הפריוולגים - לא אלו שבשלטון עכשיו, נתניהו וסמוטריצ'יו - אלא אלו שהיו פעם בשלטון וכבר מתו מזמן, אתם יודעים, בן-גוריון ואשכול ושמעון פרס וכל אלו – עדיין דופקים את השחורים.

לכן גם נבחר דודי אמסלם להציג בפני בוחרי הליכוד את "המזרחי האותנטי" לכאורה – בור, צעקן, גס-רוח, פוגעני ומאיים – כאילו שכך, ורק כך כמובן, "מזרחי אמיתי" צריך להיות ולהתנהג. וחלילה לו מלקרוא ספר או ללמוד באוניברסיטה או לדבר במילים יפות, או כל מיני זוועות שכאלו, שמייחדים אך ורק חארות אשכנזים ומזרחים "מתאשכנזים". וכל ההצגה האמסלמית הזאת מיועדת, מצד שולחיו, אך ורק כדי להשאיר את בוחרי הליכוד המזרחים "מזרחים אותנטים" לכאורה בנוסח דודי אמסלם ועדות "לה פמיליה" - נבערים, צעקנים, גסי-רוח ואלימים - כדי שימשיכו ויצביעו ליכוד עד קץ הדורות.

אבל זה בלוף. זה הכל הצגה. דודי אמסלם הוא ממש לא מזרחי אותנטי הנלחם על זכויות המזרחים. קודם כל הוא משכיל, יש לו תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים. אבל הוא מסתיר את זה מכם, שתחשבו לכם שהוא בור נבער כלבבכם, והוא לא. ואולי הוא גם קורא בסתר צ'כוב ושייקספיר ומשורר בוב דילן בצד קובי פרץ, אבל עושה את עצמו כאילו שהוא בכלל לא יודע מי אלו, חוץ מפרץ. והעיקר – הוא לא באמת נלחם את מלחמת המזרחים המקופחים נגד השליטים האשכנזים הנוראים. הוא בסך הכול כלבם הנרצע והנובח בחוזקה של השליטים האשכנזיים הנוכחיים – נתניהו, לוין, גלנט, קיש, סמוטריץ', רוטמן וכל הפריווילגים האלו.

אז אל תפחדו. מותר ואפשר להיות מזרחי משכיל תרבותי ומנומס. אין בכך שום סתירה. אדרבא.

4.9.23

בקבר יוסף אנחנו כורים את קברנו אנו

מי מכם, או אבות-אבותיכם, שמע, למד, ייחל, יילל, התפלל, או התלחשש על "קבר יוסף" כמקום חשוב וקדוש ליהודים? תמיד הוזכרו כמקומות קדושים וחשובים הכותל המערבי, מערת המכפלה וקבר רחל, וזהו.

"קבר יוסף" כמקום קדוש הוא המצאה של כת המתנחלים המטורללים, שהשתלטו ב-1982 על קבר שייח' בשם יוסוף דוואקאת בפאתי שכם, ששימש מאות בשנים כאתר תפילה מוסלמי, הכריזו עליו כעל "קבר יוסף" (שלנו. הצדיק) והקימו שם ישיבה בשם "עוד יוסף חי", שזכתה, משם מה, להכרה של המדינה. והחל מפרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987, זכתה הישיבה הזו גם לאבטחה צבאית, ובפועל הפכה לבסיס של צה"ל שבלבו ישיבה.

ישיבה זו ", עוד יוסף חי " הממוקמת היום בהתנחלות הסמוכה יצהר, היתה ועודנה הסמן הימני הקיצוני ביותר של כת הציונות הדתית הקנאית, ובראשה עמד הרב יצחק גינזבורג, עורך הספר "ברוך הגבר" המצדיק ומשבח את הטבח שביצע ברוך גולדשטיין הצדיק במערת המכפלה. ושקבע בספר אחר שלו כי "לערבי אין זכות קיום בארץ ישראל".

ועל המקום ההזוי, נוטף הטירוף הזה, התעקשה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין, במסגרת "הסכמי אוסלו", לשמור כמובלעת ישראלית בתוך השטח שנמסר לשליטה פלסטינית מלאה. למה? הרי המקום חסר כל ערך וחשיבות דתית או ביטחונית. אז למה "השמאל" התעקש לשמור על "קבר יוסף" והישיבה הימנית קיצונית המטורללת שהתנחלה בו, כמובלעת ישראלית בתוך שטח פלסטיני, כשהיה צריך להיות ברור לכל רבע-אידיוט שהדבר יביא בהכרח לשפיכות דמים עתידית מתמשכת?וכי למה, נשאל במאמר מוסגר, הפלסטינים הסכימו לזה? כי כך הם התכוונו להשמידנו, כמו שאומרים לנו, או שבתמימותם הם האמינו שישראל באמת רוצה שלום?

בכל מקרה, התחזית הכל כך צפויה, שאף אחד משום מה לא חשב עליה – או אולי דווקא התכוון אליה, לך תדע – התממשה במלואה, ומאז ועד היום, בפעם האחרונה ממש לפני כמה ימים, נהרגו ונפצעו בהגנה על המקום זה, על הטיפשות האדירה הזאת, על הטירלול המטורף הזה, מאות חיילים ואזרחים ישראלים ופלסטינים, וזה כמובן עוד לא הסוף.

רק אחרי כעשרים שנה של טמטום קטלני נוראי, בהתקף רגעי של שכל ישר, פינתה ממשלת ישראל מן המתחם הן את הישיבה והן את הכוח הצבאי ששהה שם כל הזמן, ותחת זאת הוסכם עם הפלסטינים על ביקור חודשי מוסדר, שבו לוקחים חלק בעיקר המטורללים שבמתנחלים וחסידיו השוטים של הרב ברלנד, כששלושה גדודים, כלומר חטיבה שלמה של צה"ל, מאבטחת את הביקור, שמטרתו השולית פולחן פגאני אלילי, ועיקרו, אם לנקוט בלשון בן-גביר-סמוטריץ', "להראות לערבים מי כאן, בכל ארץ ישראל, בעל-הבית".

ובטרלול הפולחני החודשי המוטרף הרצחני הזה משתתפים גם, בדרך קבע, בכירי צמרת השלטון הישראלית. והנה רשימה חלקית – השרים וחברי הכנסת שלמה קרעי, עידית סילמן, בועז ביסמוט, עוזי דיין, עמיחי שיקלי, נסים ואטורי (הליכוד) אלמוג כהן, לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית) ועוד כמה, וגם וקציני הצבא הבכירים תת-אלוף אבי בלוט ואלופי-המשנה שמעון סיסו ורועי צוויג, וגם מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי בכבודו ובעצמו ובעוצמתו.

שרים וחברי כנסת בקבר יוסף. צילום: המועצה האזורית שומרון

כלומר – הפולחן החודשי המטורלל ב"קבר יוסף", שחטיבה שלמה של צה"ל מאבטחת אותו, ושקצינים בכירים במדים ושרי ממשלה וחברי כנסת נוטלים בו חלק הוא לא באמת, כפי שכתבתי בטעות מעלה, טקס אלילי פגאני הזוי של חבורת מטורללים שולית. זהו לגמרי טקס פגאני אלילי הזוי מיותר ומטורלל, המלווה בשפיכות דמים, לרוב של פלסטינים אבל גם של יהודים, שמקיימת ומקדשת מדינת ישראל הרשמית, גם אתם.

ולא רק זה, אלא שאף אחד במדינת ישראל, לא שר ולא קצין, לא בעת כהונתו ולא לאחר פרישתו, לא קם ואמר לעצמו ולעמו "אולי די כבר עם שפיכות הדמים המיותרת הזאת? למה שלא נעביר את ה'קבר יוסף' הזה לשליטה מלאה של הפלסטינים, בלי ביקורים וקרקורים של יהודים, ונגמור כבר עם הצרה הרצחנית הזאת שהבאנו על עצמנו?" והרי אלפיים שנה התקיימו היהודים בלי קבר יוסף, וקברו של מרדכי היהודי נמצא בכלל באיראן, ויהודי ישראל, מסכנים, לא יכולים לפקוד אותו בכלל. נו, אז מה? למה סתם להרוג ולמות בשביל כלום ושום דבר, רק כדי להראות לערבים מאיפה ועל מי משתין הדג שלנו?

וגם המתיימר להנהגה בני גנץ, כשנשאל מה יש לעשות עם ביקורי ה"קבר יוסף" הללו, אמר שזה לא עניין מדיני, אלא טקטי מקומי, שנתון להחלטה המודיעינית והמבצעית של האוגדה וחטיבת שומרון בתוכה. כך שמי שחושב שתקום פה פעם "אלטרנטיבה", אז לא.

טוב, בסדר, תרטנו לכם עכשיו בחירוק שיניים קל, אז מה? כל מדינה יכולה לקיים לעצמה איזה טקס אלילי אחד של הקרבת קורבנות אדם עבור כלום ושום דבר, לא נורא.

אלא שהילולת הדמים החודשית סביב "קבר יוסף", בין אם קבור בו איזה שייח' או אכן יוסף שלנו עם כתונת הפסים שלו, היא רק סימפטום אחד, מטורלל במיוחד, של הבעיה הקיומית היסודית של מדינת ישראל – שתחת לעסוק בלהבטיח את חיינו כאן בעתיד, היא עוסקת בהבטחת עברנו, וגם זה רק לכאורה, ומקדשת במקום את החיים, את המוות. אנחנו מקדשים כל תל או צל ב"ארץ ישראל" והורגים ונהרגים עליו ("אבל אנחנו הורגים להם יותר!") כשהמטרה הגדולה, מה שנעשה בקטן ב"קבר יוסף", היא לגרש את הפלסטינים ולהקים מדינה יהודית אלילית, שתבטיח לנו אכן מלחמה ודם ומוות רבים לשנים קדימה.

לכן כשאנחנו – מנהיגינו, שרינו, מפקדינו, קצינינו ומטורללינו – רוקדים ב"קבר יוסף" הפלסטיני, כשבאותה עת מחוצה לו יורים חיילנו בפלסטינים והם בנו – רק כדי להוכיח כביכול ש"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" – אנחנו כורים בכך את קברינו אנו.

9.10.23

נכנענו לעבודת האלילים של המתנחלים וקיבלנו זוועת אלוהים

לפני איזה 48 שנה פגשתי במזנון בניין הטלוויזיה הישן ברוממה את רעי כאח לי, הסופר אנטון שמאס, ופתחתי, כהרגלי, בקיטורים על הממשלה. "תראה, תראה מה שהממשלה עשתה", אמרתי לו על משהו, אני כבר לא זוכר על מה, שהממשלה עשתה. אנטון תקע בי מבט נוקב ואמר ברכות, כהרגלו, "אבל אתה אמרת שזה מה שהממשלה תעשה".

ולמרות השנים שעברו לא למדתי את הלקח, והנה אני חוזר על השטות הזאת, של לקטר על מה שהממשלה, המדינה, אנחנו, אתם, עושים, ולא רוצים לשמוע על זה.

בהיוודע תוצאות הבחירות האחרונות בתחילת נובמבר, ועוד בטרם הוקמה הממשלה הנוכחית, כתבתי כאן תחת הכותרת "עלינו על דרך המולך" את הדברים הבאים:

"מה שמייחד את כת המתנחלים הקנאית, שהגיעה עכשיו לשלטון – נתניהו יהיה הקברניט, אבל הם שיאחזו בהגה – הוא שהם מסורים למעשה רק למצווה אחת, שאפילו אינה כלולה בין תרי"ג מצוות הרמב"ם – והיא מצוות יישוב הארץ בכמה שיותר יהודים ובכמה שפחות ערבים. [...] זה המולך שלהם, שאותו הם עובדים ולו הם משועבדים [...] ועכשיו המולך הזה, קדושת ארץ-ישראל, יהיה המולך של כולנו, של כל עם ישראל, שאותו נעבוד ונהיה לו לעבדים [...] והם ישקיעו את כל משאבי המדינה, את הוננו ואת כוחנו, את שגשוגנו ואת פריחתנו, וכמובן גם את מיטב בנינו ובנותינו, במולך מצוות יישוב ארץ ישראל [...] אלוהים, ככתוב בתורה קבע עונש על הקרבת בנים ובנות למולך - כמוהו כעונש על גילוי עריות, משכב זכר ומשכב בהמה – 'ותיטמא הארץ, ואפקוד עוונה עליה, ותקא הארץ את-יושביה' [...] הכינו אפוא את התכריכים".

והנה, למרבה התדהמה, הכאב, והזעם, זה כבר בא. הזוועה כבר החלה.

ואך לפני חודש, ב-4 לספטמבר, כתבתי כאן תחת הכותרת "בקבר יוסף אנחנו כורים את קברנו שלנו" את הדברים האלו:

"הפולחן החודשי המטורלל ב'קבר יוסף', שחטיבה שלמה של צה"ל מאבטחת אותו, ושקצינים בכירים במדים ושרי ממשלה וחברי כנסת נוטלים בו חלק הוא לא סתם טקס אלילי פגאני הזוי של חבורת מטורללים שולית. זהו לגמרי טקס פגאני אלילי הזוי מיותר ומטורלל, המלווה בשפיכות דמים, לרוב של פלסטינים אבל גם של יהודים, שמקיימת ומקדשת מדינת ישראל, גם אתם, אנחנו כולנו [...] הילולת הדמים החודשית סביב 'קבר יוסף" היא רק סימפטום אחד, מטורלל במיוחד, של הבעיה הקיומית היסודית של מדינת ישראל – שתחת לעסוק בלהבטיח את חיינו כאן בעתיד, היא עוסקת בהבטחת עברנו, וגם זה רק לכאורה, ומקדשת במקום את החיים, את המוות. אנחנו מקדשים כל תל או צל ב"ארץ ישראל" והורגים ונהרגים עליו כשהמטרה הגדולה, מה שנעשה בקטן ב"קבר יוסף", היא לגרש את הפלסטינים ולהקים מדינה יהודית אלילית, שתבטיח לנו אכן מלחמה ודם ומוות רבים לשנים קדימה [...] לכן כשאנחנו – מנהיגינו, שרינו, מפקדינו, קצינינו ומטורללינו – רוקדים ב'קבר יוסף' הפלסטיני, כשבאותה עת מחוצה לו יורים חיילנו בפלסטינים והם בנו – רק כדי להוכיח כביכול ש'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל – אנחנו כורים בכך את קברינו אנו".

אבל, כמאמר קינת איכה העתיקה, דבר אל העצים ואל האבנים.

כי הנה, ביום רביעי שעבר, ה-4 לאוקטובר, שלושה ימים לפני שבת הזוועה, אבטחו כוחות צה"ל, מג"ב ומשטרה עלייה של אלפי מתנחלים ל"מזבח יהושע" בהר עיבל בשכם, הנמצא, על פי הסכמי אוסלו, בשטח בשליטה פלסטינית. באותו לילה שבו ואבטחו שלושה גדודים, חטיבה שלמה של צה"ל, את הביקור החודשי ההזוי של המתנחלים המשיחיים המטורללים באתר שבו קבור לכאורה יוסף התנ"כי. ביום שישי, ערב השבת השחורה בעוטף עזה, שוב נדרשו כוחות גדולים של צה"ל לאבטח את המתנחלים שפלשו לכפר הפלסטיני חווארה והתנחלו שם והקימו סוכה והתפללו ורקדו כמנהגיהם הפולחניים.

ומנין הגיעו ליהודה ושומרון כל 30 הגדודים, עשר החטיבות, המצויים שם? בין השאר, ערב השבת השחורה של שמחת תורה, כך נמסר לנו, הועברו ליהודה ושומרון שלושה גדודים המוצבים דרך קבע בעוטף עזה. כן, בדיוק כמו שאתם קוראים. בגלל זה, בוודאי בגלל זה, לצד שלל הפשלות האחרות, לא היו בגזרת עוטף עזה מספיק כוחות צבא כדי לבלום את פלישת מאות חמושי החמאס לבסיסי הצבא ולישובים בעוטף.

מדינת ישראל וצבאה הפקירו – ממש כך, זו המילה ואין אחרת – את ביטחונם ואת חייהם של החיילים, החיילות והאזרחים בעוטף עזה. לא כדי להגן על ביטחונם וחייהם של המתנחלים ביהודה ושומרון, אלא כדי להגן על קיום פולחניהם האליליים המטורללים והמיותרים, שלא רק שלא תורמים לביטחונה של מדינת ישראל, אלא, כפי שעכשיו כבר ברור לכל בר דעת – אני מקווה – מחבלים בהגנת ישראל.

הכניעה המוחלטת, ההשתחוות הגמורה, של מדינת ישראל על ממשלתה, צבאה ואזרחיה, למשוגותיהם ההזויים ולפולחנים המשוגעים של המתנחלים הפילה עלינו בשבת שמחת תורה הזו אסון נורא, זוועת אלוהים.

והנורא מכל הוא שאנחנו הולכים "לתקן" את המחדל הנורא שלנו בטירוף המוחין, המציף את הארץ כרוח בלהות, של לנקום, לכבוש, להרוג, להרוס, למוטט ולחרב. והרי ברור, כלומר – צריך להיות ברור – שלא ייצא מזה דבר ושליש דבר. עוד חיים, שלהם ושלנו, ייקטפו, השבויים והחטופים כנראה לא יוחזרו (ובטח לא בחיים), ואחרי כל ההרג וההרס, אם לא נעשה משהו אחר לבד מלהרוג ולחרב, הכל יחזור, גם אם יתעכב, להיות בדיוק כשהיה.

אירועי השבת השחורה של שמחת תורה הם כישלון נוראי של המפעל הציוני. האם לשם כך התכנסנו כאן והקמנו מדינה, עם צבא עצום ורב – כדי ששוב, שמונים שנה בלבד לאחר השואה, ילדים יהודים יתחבאו בארונות כדי שלא יטבחו בהם?

23.10.23

המפעל הציוני כשל. ישראל היא המדינה הכי לא בטוחה ליהודים בעולם.

בשעה ששורות אלו נכתבות, אתמול בצהרים, טרם החלה הפלישה לעזה. אבל היא תתחיל בקרוב. הממשלה והצבא הבטיחו, והעם דורש, וכמה אפשר להמתין עם 350 אלף מגויסים וחצי משק משותק? אז אין ברירה. וכי מה, פתאום הממשלה תגיד להם, "פּוּס משחק, לכו הביתה ותחזרו בחנוכה"? ברור שלא. אז יפלשו. והפלישה, גם אם תימשך חודשים, לא תשיג, מלבד עוד הרס והרג, כלום ושום דבר, כי היא לא יכולה להשיג שום דבר, לא את שחרור החטופים ולא את מיטוט או מיגור החמאס.

והרי היינו כבר בסרט הזה. ב-1982 פלשה ישראל ללבנון מתוך מטרה שהוסתרה מאזרחי המדינה, של שר הביטחון אז אריאל שרון בתמיכתו של ראש הממשלה בגין, "לשנות את המזרח התיכון", ולהמליך על לבנון, בחסות הטנקים שלנו שיצורו על ביירות, את משת"פנו ובעל-בריתנו, מנהיג הפלנגות הנוצריות באשיר ג'ומייל, כנשיא לבנון, ושלום על ישראל.

וכך נעשה והצליח לכאורה. וג'ומייל אכן נבחר לנשיא לבנון. ובגין אץ והכריז שעכשיו "תשקוט הארץ ארבעים שנה". אלא שלא חלפו אלא שלושה שבועות, ונשיא סוריה אז, אסד האב, דאג לחסל את ג'ומייל בפיצוץ אדיר, וכל התוכנית ההזויה של שרון ובגין וישראל קרסה ופקעה כבועת סבון. כתוצאה מכך נותר צה"ל בלבנון במשך ח"י שנים עקובות מדם, עד שחיזבאללה – ארגון שקם ב-1982 כתגובה לפלישה הישראלית – הצליח להבריח אותנו מכל לבנון בשנת 2000.

אז עכשיו אתם רוצים לעשות שוב אותו דבר? לא למדתם כלום מהכישלון העצום ההוא?

שר הביטחון, או ליתר דיוק – חוסר-הביטחון, הנוכחי יואב גלנט פרש בשבוע שעבר בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת את אסטרטגיית המערכה של ממשלת ישראל מול עזה והחמאס. "זו מערכה של שלושה שלבים סדורים", אמר גלנט. "אנו נמצאים בשלב הראשון, שבו מתקיימת מערכה צבאית, באש ובהמשך בתמרון, שתכליתם השמדת פעילים ופגיעה בתשתיות לשם מיטוט והשמדת החמאס. השלב השני יהיה שלב ביניים של המשך הלחימה בעצימות נמוכה יותר וחיסול כיסי התנגדות. השלב השלישי יהיה יצירת משטר ביטחוני חדש ברצועת עזה, הסרת האחריות מצד ישראל על החיים ברצועה, ויצירת מציאות ביטחונית חדשה לאזרחי ישראל ותושבי העוטף".

שני דברים "שכח" השר גלנט לומר בתוכניתו הכה סדורה. הראשון הוא כמה זמן מתוכננת המערכה הזו להימשך – שבועיים? שנתיים? עשרים שנה, או מה? והדבר השני – מה עם 210 החטופים – חיילים ואזרחים, זקנים, נשים וטף - המוחזקים בידי החמאס. אתם מתכננים בכלל לשחרר אותם או שזה לא בתוכניות שלכם?

ושיהיה ברור – אני חושב שאת כל המתכננים והמבצעים של הטבח הנורא בעוטף חובה עלינו להרוג אחד אחד, ולא חשוב כמה זמן הדבר ייקח, עד שלא ייוותרו איש מהם בחיים, ואני בטוח שמדינת ישראל יכולה לעשות זאת. אבל למה להרוג סתם אלפי אנשים חפים מכל פשע? הרי נשיג בכך רק ההפך ממה שאנחנו רוצים וצריכים.

ואוסיף כאן שגם את האחראים לטבח בצד הישראלי יש להעניש בה במידה, לא להרוג בהם חלילה, אלא להעמידם למשפט – את ראש הממשלה וכל שריה ממשלה ואת הרמטכ"ל וכל האלופים, ולדון אותם לשנים בכלא בשל הפקרת אזרחי המדינה לטבח ושחיטה בידי החמאס. לא, זה לא מספיק שהם יתפטרו. אבל זה שהם לא התפטרו עדיין צריך בהחלט להילקח בחשבון כשנבוא לגזור את עונשם.

הטבח והשחיטה לא היו "מעשה ברברי", אלא חלק מתוכנית החמאס להנחית על ישראל מהלומה אסטרטגית שתערער את תפיסת הביטחון של ישראל ושל אזרחיה לשנים ארוכות. וזה הצליח להם – למרבה היהירות וההפקרות של קברניטינו ועם כל הכאב והזעם העצום של כולנו – והם הוכיחו, לנו ולעולם, שהמפעל הציוני כשל, וכי מדינת היהודים לא רק שאיננה המקום הבטוח ביותר, אלא שהיא המקום הכי לא בטוח ליהודים, עלי אדמות. ואת המכה הכמעט-אנושה הזאת שום פלישה לעזה לא תוכל לשנות.

ועוד דבר היתה אמורה הפלישה והשחיטה החמאסית הזו ללמד אותנו: שכוח, ויהיה העצום ביותר – וכוחנו אכן עצום ביותר – לא יכול להגן עלינו. רק שלום יכול להגן עלינו. אבל מה למדנו מזה בפועל? בדיוק ההפך – שעלינו לפעול בעוד כוח, וביותר כוח, והכישלון לפיכך מובטח.

אז נכון, ראש הממשלה ושריו ואלופיו אשמים בהפקרת תושבי עוטף עזה לשחיטת החמאס, אבל הקונספציה שהובילה לכך – שלפיה "הבעיה הפלסטינית" היא לא בעיה, בקושי "רסיס בישבן", כפי שהגדיר אותה ראש ממשלת "השינוי" לשעבר נפתלי בנט, ושניתן לעשות שלום עם הערבים בלי ליישב את הסכסוך עם הפלסטינים – היתה תפיסתן של כל ממשלות ישראל וכמעט של כל אזרחי ישראל במשך עשרות בשנים. רובנו עדיין מאמינים בה, למרות שהחמאס הוכיח בטבח הזה – וזו היתה אחת ממטרותיו – כמה שגוי דבר ההבל הזה.

אם לא נשחרר את שבויינו וחטופינו בעסקה כלשהי, תהא קשה ככל שתהא, לפני הפלישה, ונוליכם לטבח נוסף או לגיהינום של שנים בשבי – נכרות במו ידינו את כל מה שעוד נותר מביטחון אזרחי ישראל בממשלתם ובמדינתם. וכי מי ירצה לגור לחיות פה, אם ממשלת ישראל, מדינת ישראל, מפקירה כך, כצאן לטבח, את אזרחיה הגרים בה ומשרתים בצבאה?

ודבר אחרון אל השר גלנט – את השלב האחרון של תוכנית המערכה "החדשה" שלכם, את "הסרת האחריות מצד ישראל על החיים ברצועה, ויצירת מציאות ביטחונית חדשה לאזרחי ישראל ותושבי העוטף" כבר השגתם בכך שהסרתם מעליכם את אחריותכם לביטחון אזרחי ישראל ותושבי העוטף והפקרתם אותם לשחיטת החמאס, והבאתם אכן למציאות ביטחונית חדשה, מזוויעה ונוראה, לכלל אזרחי ישראל. אז למה לכם לפלוש לעזה, אם כבר השגתם את התוצאה הכה–מוצלחת הזאת?

6.11.23

האשליה נופצה. ישראל לא תחזור להיות המדינה שהייתה

גם אתם מדמיינים ודאי איך תיראה ישראל "אחרי המלחמה" בעוד חודש, חודשיים, שנה או שנתיים. ובחלומכם נתניהו מתפטר או מודח, וממשלת הטיפשות והרשע נופלת ובמקומה קמה לנו ממשלה חדשה לגמרי, עם גנץ וסער ולפיד וליברמן ובנט, ואז... אז מה?

שהרי המלחמה שאנחנו בעיצומה לא תסתיים, אינה יכולה להסתיים, בניצחון. וכי מה ייחשב בעינינו כניצחון? עשרים אלף עזתים מתים? אבל יש שם יותר משני מיליון אנשים. שבעת אלפים מחבלים (כולל נשותיהם וילדיהם) הרוגים? אבל הם איזה שלושים אלף. הריגת סינוואר והנייה? והרי כבר הרגנו את כל ראשי החמאס כמה וכמה פעמים, ותמיד קמו להם מחליפים, וכך יקרה גם הפעם. אז מה? כיבוש כל הרצועה והקמת גוש קטיף מחדש? כינונו של שלטון צבאי, לא ישראלי, כ"חזונו" של שר הביטחון, ברצועת עזה? וכי איזה מנהיג בעולם טיפש דיו כדי לשלוח את חייליו לשלוט בעזה הצפופה והנצורה על שני מיליון תושביה, שלא כחלק מהסדר מדיני? והאם ייתכן ניצחון, בלי החזרת כל השבויים והחטופים? ואיך בדיוק הם יוחזרו? במבצע צבאי נועז משולב של הקב"ה והשב"כ?

אז גם הפעם המלחמה תסתיים בהסדר דפוק-חמוץ של הפסקת אש כזו או אחרת, עם או בלי שחרור חלק מהשבויים והחטופים. וההסדר הזה יקנה לנו קצת שקט לכמה שנים אולי, ויאפשר לנו (וגם להם, אגב) לשקם את עמנו ומדינתנו המוכים. אבל איך בדיוק נעשה את זה? כי כדי להשתקם, לבנות את עצמנו מחדש, לתקן את מה שהביאנו אל האסון שבתוכו אנחנו נתונים, אנחנו צריכים קודם כל להבין מה ולמה קרה לנו ב-7 לאוקטובר.

את האסון, את הטבח המזוויע, שדומני שאין לו אח ורע בתולדות האדם, עשה החמאס. אבל מי שאיפשרו את התרחשות הטבח הנורא הזה הם ראש הממשלה ושרי ממשלתו והרמטכ"ל ומפקדי צבאו, שהפקירו את אזרחי ישראל טרף לטבח החמאס, על מזבח מולך שלמות הארץ, שאת מלכות הדמים שלו השיתה עלינו כת המתנחלים הקנאים המטורפים.

מה שקרס והתנפץ ב-7 לאוקטובר הוא השקר שעשינו בנפשנו, האשליה ששגינו וחיינו בה, שלפיה ניתן לכאורה לקיים, לאורך שנים ואולי לנצח, מדינה "דמוקרטית" ליברלית נאורה עם זכויות אדם ומצעדי גאווה ומסיבות טבע, המקיימת בה בעת משטר של כיבוש ודיכוי של מיליוני בני אדם. לא, אנומליה שכזו אינה יכולה להתקיים לאורך זמן. ואל תגידו עכשיו עוד פעם "ביבי, ביבי", כי זה לא רק ביבי. זה אנחנו, כולם, כולכם. רק קומץ קטן, ואני ביניהם, לא חדל מלהזהיר אתכם שמשטר שכזה סופו להתפוצץ לנו בפנים. אבל כולכם האמנתם בכך שאפשר "לנהל את הסכסוך"; שאפשר לדלג מעל הפלסטינים לשלום עם העולם הערבי; שהבעיה הפלסטינית היא כולה "רסיס בישבן" ו"שאין עם מי לדבר ולכן אין מה לעשות". אפילו ראשי תנועת המחאה המהוללת הצהירו ש"קודם נטפל בדמוקרטיה ורק אחר-כך בכיבוש", והנה, הפתעה, "הכיבוש" לא חיכה למחאה והקדים והתפוצץ לה, לכולנו, בפרצוף, באופן המזוויע של הטבח הנורא ב-7 באוקטובר.

עצם המחשבה שניתן לקיים "מסיבת טבע" כמו זו שהיתה ברעים, כמטווחי קשת מבית הכלא הגדול בעולם, שהוא רצועת עזה, והכל יהיה סבבה, היא אשליה נוראה ומצמררת. כמובן שהרוקדים הנטבחים והנאנסות במסיבה הזאת אינם אשמים כלל ועיקר במה שקרה להם. "לוחמי" החמאס הם שטבחו ואנסו בהם, וממשלת ישראל וצבאה הם שהפקירו אותם לזוועות שנעשו בהם. טבח באנשים המבלים לתומם – או מתפללים, לידיעת הקורא גולדשטיין – וכמובן אונס נשים, אינם אקטים של מאבק לשחרור לאומי, אלא פשעים נוראים שדינם מיתה. אבל האשליה השקרית ש"הכל סבבה", כשאנשים סביבך חיים תחת דיכוי בתנאים קשים מנשוא, היא – כפי שהוכח אכן בצורה כל כך איומה – מתכון לאסון.

אז האשליה הזאת התנפצה, וישראל לא תחזור להיות המדינה שהיתה. כך, כפי שחיינו עד ה-7 באוקטובר, אי אפשר יותר להמשיך. זה נגמר. חזרנו לנקודת ההתחלה, ורק שתי אפשרויות בידינו – לחתור בכל כוחנו להסדר שלום בינינו לבין הפלסטינים, או להמשיך מכאן במה שכבר התחלנו עכשיו, במלחמת שמד של "או הם או אנחנו", עד שאחד מן העמים ישמיד את האחר, או, מה שיותר סביר, ששני העמים גם יחד יכחידו עצמם לדעת.

כדי להגיע לדמוקרטיה ולשלום, והשניים הללו כרוכים יחדיו, צריכה הממשלה החדשה שתקום להעמיד בראש מעייניה את החתירה לשלום; לחתור ולמצוא בעל-ברית פלסטיני שירצה ויוכל להוליך גם את עמו בדרך הזו, להפריד את הדת מן המדינה; לפרק את כל ההתנחלויות; להוציא את הציונות הדתית, על כל פלגיה, אל מחוץ לחוק; לטהר את הצבא מכל הקצינים "הסרוגים", ועוד כמה דברים קטנים שכאלו. היש מנהיג ישראלי כלשהו המסוגל לעשות ולו אחד מן הדברים הללו? לא. אין כזה, אפילו לא באופק.

לפיכך, מה שינצח בסופו של תהליך, והרבה יותר מוקדם ממה שאתם חושבים, הוא הלך הרוח של "כל הערבים רוצחים וצריך להרוג את כולם" וישראל תהפוך, אחרי תקופת ביניים קצרה של לבטים אלימים, לדיקטטורה יהודיסטית להלכה ולמעשה, וזה יהיה נורא.

והביטו סביבכם – בכל משפחה, בכל מקום עבודה, בכל בית קפה, כבר יושב ינון מגל קטן ערוך ומוכן להלשין עליכם שאתם בעד שלום או נגד טבח בילדים ומיני דברים נוראים שכאלה. ולא, לא יעצרו ולא יהרגו אתכם חלילה. רק יפטרו אתכם מהעבודה. וכך לכולכם, לכולנו, לא תהיה ברירה, אלא ליישר קו, לשתוק ואף ולצעוק ביחד עם כולם "מוות לערבים ולבוגדים". אם לא נתעשת, הגיהינום הזה הוא המקום אליו אנחנו צועדים.

ואסיים בנימה אישית. מעולם לא פיללתי כל כך, בכל מאודי, שדברים שאני כותב יתבררו כהזויים ושגויים, ואיאלץ לכתוב מאמר שבו אודה ואבוש "אוי, כמה שאני טעיתי". הלוואי. אמן.