2012 - 2015
5.11.12
כל ישראל עדתיים זה לזה
וזאת, נכון לעכשיו, הרשימה לכנסת של יש עתיד : יאיר לפיד, שי פירון, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי ועפר שלח. כלומר, לפחות בינתיים, בתור התחלה, זוהי רשימת גברית-עדתית (אשכנזית) כמעט למהדרין, דומה מאוד לש"ס (המזרחית). אלא שעל ש"ס קמים (גברים-אשכנזים, כמובן) וצועקים ש"פויה, רשימה עדתית שכמותכם, היכלמו ונו-נו-נו", ואילו על "יש עתיד" הם שותקים כמו קציצות דגים ממותקות. למה? כי אצל הרב עובדיה הם מזרחים ולכן הם "עדתיים", ואילו אצל מר לפיד הם אשכנזים ולכן הם "ממלכתיים". כי בעיני הגברים האשכנזים המתבוננים הללו, מזרחיות זו עדתיות ופלגנות, ואילו אשכנזיות היא ישראליות וממלכתיות.
וזה לא רק אצל לפיד. למה, כי מי הם שלושת חברי הכנסת של מרצ? הורוביץ, גילאון וגלאון, ואף לא כחלון. אז בבקשה - הנה לכם עוד מפלגה עדתית למהדרין, ש"ס של אשכנזים טהורים. אבל איש לא יעלה בדעתו לומר שמרצ היא מפלגה עדתית, למרות שאצלה, בדיוק כמו אצל ש"ס, כל חברי הכנסת הם מאותה עדה, ואין בהם ולו שמץ של שפם מעדה אחרת. למה? כי הם כולם מהעדה האשכנזית, ולכן מרצ היא כאילו מפלגה ישראלית-ממלכתית, ואילו אצל ש"ס כולם מזרחים, וזה מיד הופך אותם לסקטוריאלים-עדתיים, נכון? האשכנזים מייצגים את הממלכה, המזרחים את הסקטור, והערבים את המגזר. ככה זה. וישראל ביתנו, זו של טרם האיחוד, מה אָתה? מתוך 14 חברי הכנסת היהודים שלה, 13 הם אשכנזים ורק אחת מזרחית. אבל עליהם איש לא קופץ וזועק שהם מפלגה עדתית ובושו והיכלמו ופויה ונו-נו-נו. כי הם הרי לא עדתיים בעליל. הם אשכנזים ואשכנזים הם לא עדתיים, הם ממלכתיים. רק מזרחים הם עדתיים, הבנתם?
אבל לא, אתם אומרים עכשיו, זה לא בגלל שהם אשכנזים. זה בגלל שאצלם, אצל ליברמן, בכל זאת יש מזרחית אחת, ואילו אצל ש"ס אין אפילו לא אשכנזי אחד, והם כולם-כולם-כולם מזרחים, אז בגלל זה הם עדתיים וישראל ביתנו לא, אתה מבין? כן, או-קיי. טוב, אז אם בש"ס יהיה חבר כנסת אחד אשכנזי, נגיד הרב אמסלמוביץ', אז הם כבר לא יהיו בעיניכם מפלגה עדתית? האומנם בשל צדיק אשכנזי אחד תפסיקו לקרוא להם עדתיים? הרי אז תגידו מה שלא אמרתם על ישראל ביתנו, שעלה תאנה אשכנזי לבן אחד אינו מכסה על שחור עדתיותם, לא ככה? בטח ככה. כי אתם קוראים להם "עדתיים" לא בגלל שהם כולם מאותה עדה, אלא שבגלל שהם כולם מהעדה "הלא נכונה".
והליכוד מה? רוב בוחריו, בטח שני-שלישים מהם, מזרחים, ואילו רוב נבחריו, בטח שני-שלישים מהם, בוודאי ראשי המפלגה לדורותיהם, אשכנזים בני אשכנזים. אז גם הליכוד הוא בעצם מפלגה עדתית. ומה עם הממשלה? מתוך כשלושים (מי יכול לספור?) שריה רק שישה מזרחים, וכל השאר אשכנזים. אז הנה לכם, גם ממשלת ישראל היא עדתית-אשכנזית, עם כמה עלי תאנה וגפן ממולאים במזרחים. וגם ש"ס, אגב, שחברי הכנסת שלה כולם אמנם ממוצא מזרחי, אבל האידיאולוגיה שלהם וגם המדים שלהם לגמרי ליטאים, כלומר - אשכנזיים לעילא. כך שבעצם כל ישראל עדתיים, אבל אשכנזים. כך שאתם יכולים להיות שקטים.
14.1.13
ש"ס גזענים? תסתכלו על עצמכם
הררים קוצפים של זעם קדוש הומטרו מאצל ענני הנאורות הישראלית על תשדיר החתונה התמים של ש"ס, שהוגדר לא רק כחשוך וגזעני, אלא אפילו כנאצי, רחמנא ליצלן. וכל כך למה? מה יש בתשדיר הזה שעורר כך את זעם הנאורים? כל מה שיש בו זה בחור נמוך ולא הכי נאה ממוצא מזרחי המתחתן עם בלונדינית רוסיה גבוהה ויפה, כשמתברר לו לפתע שהיא לא יהודיה ושהגיור שלה התבצע שלא כהלכה. אז נכון, שוב המזרחי מוצג כנחות וכטיפש והאשכנזייה כגבוהה וכיפה – אז מה? במה זה חורג מהגזענות הישראלית הרגילה? על מה בעצם המהומה? איזה גזענות ראו פה הנאורים? והנאציזם היכן? או שמא מצאו פה הנאורים גזענות נגד רוסים, אשכנזים, בשר מבשרם? אולי מוצגים פה, לדעתם, הרוסים כאילו הם גבוהים ויפים מדי או כלא-יהודים מספיק? יכול להיות. אבל מדוע להציג עולים מרוסיה כאילו הם גבוהים ולא כולם יהודים יותר גרוע או גזעני מלהציג מזרחיים כאילו הם נמוכים ולא כולם חכמים? אז איפה פה באמת הבעיה?
מה שבאמת עורר, התברר, את הזעם הנאור הקדוש הוא השאלה ששואל בתשדיר החתן השחרחר את כלתו הלבנבנה "מה, את לא יהודיה?". הקושיה הזאת, הדקדוק הזה בציציות הלבנות, הוא הקשיו ששבר את גי'מייל הנאורות. וכי מה היינו אומרים, עלתה שוועת הנאורים, אם במדינה כלשהי, והמהדרין אף רומזין בגסות לגרמניה הנאצית, היו שואלים אישה, כלה, אם היא יהודיה או לא? ותשובת הנאורים – גזענות! חרפה! נאציזם! אויה! אבל זו הרי מהותה של חתונה דתית, שהיא היחידה המותרת לפי חוקי ישראל - שנישאים בה בני-זוג בני אותה דת. וכי אתם, הוריכם וילדיכם לא התחתנתם ומתחתנים כך? לא בדקתם קודם לקידושין אם בן או בת זוגכם יהודים? אז מה לא בסדר בתשדיר הזה?
הסבר לא מפתיע בא מלב המאפליה הנאורה. "אם לא תהיינה כאן שתי מדינות", הזהיר האדמו"ר הנאור עמוס עוז, "תהיה כאן מדינה ערבית". זו הסכנה האמיתית שרואה כאן השמאל כביכול. לא שתהיה כאן, חלילה, מדינה גזענית לא-דמוקרטית חשוכה, אלא שתהיה כאן מדינה לא-יהודית, וגרוע מכך – ערבית. אז מה בעצם ההבדל בין עוז לש"ס? למה לגזענותו של עוז מריעים הנאורים ואילו את גזענותה כביכול של ש"ס הם מגנים?
תמונה מתוך תשדיר התעמולה של ש"ס. אויה! הוא התחתן עם גויה!
התשובה כתובה בלבן על גבי שחור - גזענות חשוכה, בעיני נאורינו, היא כשמזרחיים, ערבים וכל מיני שחורים אומרים דברים לא יפים על אשכנזים אירופאים לבנים. לעומת זאת, כשלבנים אירופאים אשכנזים אומרים דברים נוראים על מזרחיים, ערבים ושאר שחרחרים, הרי זו אנטי-גזענות בשיאה ונאורות במיטבה.
ודבר אחרון לכל מחרפי התשדיר של ש"ס – זה לא רק בחתונות של ש"ס בודקים מיהו יהודי. עצם קיומה וכל מהותה של מדינת ישראל בנויים על הבדיקה הזאת. חוק השבות, שהוא אבן היסוד של מדינתנו, קובע שהקריטריון היחיד לקבלת אזרחות הוא היותם של המבקשים יהודים. אז אם אתם אומרים על מפלגת ש"ס שהם גזענים ונאצים, אז זה מה שאתם צריכים בעצם להגיד על מדינת ישראל.
הכיעור שאתם רואים במראה שלהם הוא הכיעור שלכם.
27.1.13
ניצחון הגבר הלבן
שורו, הביטו וראו מי הם מנהיגי שלוש המפלגות - הליכוד-ביתנו, יש עתיד והבית היהודי - שניצחו בבחירות, שירכיבו את הממשלה וינהיגו את המדינה – נתניהו, ליברמן, לפיד ובנט – ארבעה גברים לבנים עשירים. ועכשיו הסתכלו מי הם ראשי המפלגות שהפסידו בבחירות, שלא יהיו בממשלה או שיהיו בה גלגל חמישי מפונצ'ר – העבודה, ש"ס, יהדות התורה, התנועה, מר"צ, רעם-תעל, חד"ש, בל"ד וקדימה – נשים, מזרחיים, חרדים וכמובן ערבים, לא ממש מהעשירים. זו התוצאה האמיתית, המשמעותית באמת, של בחירות 2013. אזרחי מדינת ישראל – שרובם המוחלט נשים, מזרחיים, חרדים וערבים שבקושי מתפרנסים – בחרו בשלטון מוחלט של גברים לבנים עשירים (וזאת, רק להזכיר, להבדיל להפליא מאזרחי ארצות הברית, שרובם המוחלט לבנים, שבחרו לעצמם, פעמיים ברציפות, נשיא שחור). אז נכון, יהיו בממשלת ישראל החדשה גם שלוש נשים (מן הסתם צחות וזכות) וארבעה ארבע מזרחיים ו/או חרדים לא ממש עשירים, אבל הם יהיו רק פעמוני הקישוט הזעירים המצלצלים כביכול דמוקרטיה, על צוואר הסוס שמושכותיו יוחזקו בחוזקה ובבטחה (הם יקראו לזה "בנחישות וברגישות") בידי גברים לבנים עשירים.
וגם קווי היסוד המתגבשים של "ממשלת הלבנים" חדים וברורים – שוויון בנטל - כלומר הכבדת הנטל הכלכלי (כמו קיצוץ בקצבאות הילדים למי שלא שירתו בצבא) על החרדים והערבים; הקלת הנטל על "מעמד הביניים" - כלומר הורדת מיסים למבוססים והכבדת העול העניים, קרי על המזרחיים, הנשים, החרדים והערבים; וכמובן שינויים בשיטת הממשל, קרי הבטחת המשך שלטון הגברים הלבנים העשירים לנצח נצחים.
כך שהצהלות על ההצלה שהגיעה ועל הבשורה שהפציעה, לא רק מוקדמות ומוגזמות, אלא שההיפך, מה לעשות, דווקא ההיפך הוא הנכון. בבחירות הללו, של ראשית 2013, מדינת ישראל לא בחרה בדרך חדשה של הסתלקות ממשטר בזוי ומדכא של הדרה ואפליה גזעית של מיעוטים (לכאורה, כי למעשה הם הרוב) שאינם גברים יהודים לבנים. ישראל בחרה, בבחירות דמוקרטיות חופשיות, דווקא להעמיק את משטרה הגזעני עד קצהו הארכאי האפשרי – משטר קולוניאלי לבן עשיר ומבוצר בלב המאפליה המזרחית-הערבית הענייה העוינת סביב. כי וילה בג'ונגל אנו, זה הג'ינגל שלנו.
ואכן, פעולתו הפוליטית הראשונה, החשובה והדחופה, של לפיד הניצחון, שאינו פוסל אף אחד, הייתה פסילה גורפת ומוחלטת של אפשרות של איזשהי שותפות עם ערבים. וצריך גם להגיד מילה על הדרך המבזה שלפיד עשה זאת. תארו לעצמכם מה היינו אומרים אם בארץ אחרת מנהיג מפלגה גדולה היה פוסל לשותפות את כל המפלגות היהודיות, נניח, במשפט כמו "לא אעשה גוש חוסם עם זלדה שוורץ", מה היינו אומרים אז? אנטישמי, היינו זועקים, פשיסט. אבל הנה פה, בארץ חמדת אבות, לאנטישמיות פשיסטית קוראים ליברליות מתקדמת. הבאים לפסילה, בגלוי או בסתר, באופן ישיר או עקיף, יהיו כמובן המזרחיים, בדמותה של ש"ס השנואה. אבל כאן לא יגיד, חלילה, לפיד "לא אשב בממשלה אחת עם שווארצעס", אלא יקשקש משהו על "מי שאינו נושא בנטל אינו יכול לשאת באחריות". התוצאה, בכל מקרה, כבר נקבעה ובזעקה גדולה – ישראל בחרה לעצמה ממשלה התואמת למשטר הנוהג בה - קולוניאליזם לבן. נקודה.
27.10.13
גזענים נגד גזענות
עצומה רצה בימים אלו ברשת ובארץ לחתימה נגד קריאת מחלף או רחוב על שמו של הרב עובדיה, וכל כך בשל גזענותו, כפי שטוענים המחתימים. והנה קמה לה לתחייה האימרה הנושנה והמקסימה "שני דברים אני מתעב – גזענות וכושים". כי מכל העוולות והגזענויות והמחלפים והרחובות בעולם, דווקא זה מה שמקומם את נפשם הצחה ונאורה של מחתימי העצומה הזאת - שייקרא חלילה רחוב או מחלף על שם הרב עובדיה יוסף הלכאורה גזען, רחמנא ליצלן.
והלא הארץ מלאה מחלפים ורחובות הקרויים על שם פשיסטים וגזענים וטרנספריסטים ואפילו טרוריסטים (כן, כן, תבדקו בגוגל על מה ולמה תלו הבריטים את "הרוג המלכות" שלמה בן יוסף, שעל שמו קרוי רחוב נאה ברמת אביב ג', וגם בחיפה, בירושלים, רמת גן, באר שבע, נתניה ואיפה לא), אבל לצדיקים מחתימי העצומה מפריע, מכל אלו, שיקראו רחוב דווקא על שם הרב עובדיה, כי הוא גזען. בעל תורת־הגזע לפי גוני החום־שחור, הרב פיני גרשון, ממשיך לאמן ולפרשן כאילו כלום, ואת שירתו של נתן זך, שאמר על היהודים המזרחים שהם באו מן המערות, לומדים לבגרות ומקלסים מעל כל מדף ספרותי ואוניברסיטאי, אבל חלילה שיקראו מחלף על שם עובדיה בגלל "גזענותו", טפו־טפו־טפו.
ואם נדמה לכם שאתם מזהים איזשהו דגם של חוקיות באשר לאילו גזענויות מותרות בארץ ציון־ירושלים משל אינן גזענות, ואילו גזענויות אסורות גם אם אינן גזענויות - אתם לא ממש טועים. פשיזם, טרנספריזם, טרור וגזענות, אם הם מופנים כלפי שחורים, ערבים ומזרחים הרי הם לא רק מותרים, אלא אף משובחים ומקולסים, אבל אם אך נדמה שקצה קצהו של שמץ מכל הזוהמה הזאת מופנה פתע־פתאום, שלא כדרך הטבע לכאורה, כלפי יהודים לבנבנים, הרי מיד עולה זעקת הגזענות השמימה, כאילו מי יודע מה קרה. כשאוהדי בית"ר ירושלים, המזרחים ברובם, נוהמים כלפי שחקנים שחורים שהם כאילו קופים, הם מואשמים, ובצדק כמובן, בגזענות. אבל כשאוהדי הקבוצות היריבות, שהם כנראה קצת יותר אשכנזים או מאושכנזים, מכנים בשל הקריאות הללו את אוהדי בית"ר המזרחים בשם "בבונים" אז זה כבר לא מי יודע מה גזענות, נכון? ואת קבוצת בית"ר עצמה מאשימים בגזענות, כי מעולם לא שיחק בה שחקן ערבי, ובקושי איזה שלושת־רבעי מוסלמי. ומה עם ממשלת ישראל, שבמשך כמעט שבעים שנה ומתוך מאות שרים, היה בה רק פעם אחת, ולתקופה קצרה, שר ערבי־מוסלמי אחד? והעובדה שלא היה פה מעולם ראש ממשלה מזרחי זה גם כן בכלל לא גזענות, נכון? אבל זה שבין חברי הכנסת של ש"ס אין אף אשכנזי, לעומת זאת, זאת כבר, כמובן, גזענות הראויה להוקעה והקאה. מצד שני, הקריאה ששאגו השמאלנים־האשכנזים בכיכר ההיא מול רבין המנצח בבחירות ההן "רק לא ש"ס" היא הכל חוץ מגזענות, נכון?
בחברה שהגזענות היא נשמת אפה ושמן בעפרה, להיטפל דווקא לרב עובדיה על גזענותו לכאורה, זו לא סתם גזענות, זה סופר־גזענות. ואולי באמת ראוי להקים פה בארץ מפלגה אחת גדולה שתאחד את כולנו באחווה יהודית צרופה. אפשר לקרוא לה "גזענים נגד גזענות", או לחלופין, התנועה הציונית.
11.11.13
זה ייגמר בבכי
שר האוצר אמר לפני כשבועיים שאי אפשר יהיה להפריד אצלנו לעולם בין דת למדינה, כי ישראל היא לא רק מדינה אלא גם רעיון. לא ברור מה זה בדיוק אומר, העניין הזה עם המדינה והרעיון, אבל בבסיס האמירה הזאת נמצאת הנחת יסוד, המקובלת כאן כאקסיומה מדעית מדאורייתא, שאנחנו - היהודים, ישראל - שונים ומיוחדים, במובן של טובים ונעלים, מכל המדינות והעמים. אנחנו העם הנבחר והנרדף (ובכל מחלת רדיפה מסתתר שיגעון גדלות, שהרי למה כולם קמים עלינו בכל דור ודור לכלותנו, אם לא בגלל שאנחנו כל כך נהדרים ומופלאים, הא?), ויש לנו את חיל האוויר הטוב בעולם (שכל מטוסיו אמריקאיים), ויש לנו הכי הרבה זוכי נובל מכל העמים (דבר שלפי אותו היגיון גם מוכיח את כישלון הציונות, שכן יש הרבה יותר יהודים לא־ישראלים מישראלים שזכו בפרסי נובל, לא?) ועוד כהנה וכהנה.ראש הטופס
אבל מה לעשות ואנחנו לא מיוחדים ולא נעלים ולא נעליים. אנחנו רגילים כמו כל האנשים והעמים. וכי מה, רק ישראל היא לא רק מדינה אלא גם רעיון? וארצות הברית לא? ודרום אפריקה הלבנה? וגרמניה של הרייך השלישי לא היתה גם מדינה וגם רעיון? היתה. וכי אנחנו העם הנרדף היחיד בתולדות האנושות? הרי היו עמים שנרדפו ונכחדו. והצוענים והכורדים ועוד עמים ושבטים רבים נרדפו ועודם נרדפים עד היום. אפילו הרעיון שאנחנו עם נבחר הוא לא ייחודי לנו. לא היה שבט או עם בתולדות האנושות שלא עבר את השלב ההתפתחותי הזה, שבו הכריז על עצמו ועל עמו כעל השבט הנבחר והמובחר מכל השבטים, שלוחמיו גיבורים זריזים ועזים יותר מכל הגברים, שהעזים שלו נותנות יותר חלב מכל העדרים, שלא לדבר על הגבינות, שמטה הקסמים של כוהניו ארוך יותר ממקל החובלים של מתחריו, ושהאלים שלו יקרעו בחרון אפם את האימאמא של כל האלים האחרים.
רוב השבטים והעמים כבר עברו את השלב הלא־מפותח הזה, ובגרו והיו לעמים ככל העמים. חלקם עשו זאת בתהליכים אטיים וטבעיים, חלקם הפנימו את זה לאחר ששיגעון הגדלות של היותם נעלים הוביל אותם לאסונות איומים. כי זו אכן הצרה הצרורה בתוך ההנחה הציונית הזאת, שכולנו כלואים בה וחיים על פיה, שאנחנו – היהודים, ישראל - אכן מיוחדים, במובן של טובים יותר, מכל העמים. חיים שכאלה, מדינה שכזאת, מדיניות שכזאת, מובילים רק לכיוון אחד - להתנגשות מתמדת עם כל העמים האחרים, עם העולם כולו; התנגשות דמים אדירה שסופה, כמו שכבר הוכיחו "עמים נעלים" שקדמו לנו בשיגעון הגדלות הזה, רק אסון והרס ומוות וחורבן.
כל האנשים והעמים בתבל, כולל היהודים והישראלים, הם אותו דבר. אנחנו שונים, ולא מיוחדים, זה מזה רק בפרטים קטנים ולא חשובים. שונים בדת, בבגדים, בצבע השיער, העיניים, העור, מדברים שפות שונות, אוכלים מאכלים שונים, וזהו, פחות או יותר. אם לא נכיר בכך שאנחנו בני אדם רגילים, שרוצים לחיות חיים רגילים, נורמליים, כמו כל בני האדם והעמים האחרים, ונמשיך כל הזמן לפטפט ולחרטט לעצמנו כמה אנחנו מיוחדים וטובים ונעלים מכל העמים ובני האדם האחרים, זה ייגמר מה זה בבכי.
19.1.14
יהודי דקר תינוקת
לפני שבוע ומשהו, כך קראתם, "נדקרה תינוקת אריתריאית". אבל מהו מוצאו של הדוקר? את זה אתם לא יודעים, כי את זה לא כתבו. כתבו שהדוקר הוא גבר בן 50, מעורער בנפשו, שהיה בגילופין. אבל מאיזה מוצא הוא? פה ושם כתבו ש"הוא אינו נמנה על קהילת הזרים", אבל רק ב"ישראל היום" כתבו שהוא "גבר שיכור ממוצא רוסי". בכל מקרה, בשום מקום לא נכתב שהדוקר הוא, חלילה, יהודי. שהרי אם באמת יהודי הוא, מדוע בעצם לא הכתיר אף לא אחד מהעיתונים והאתרים את הידיעה בכותרת "יהודי דקר תינוקת", הא? זו הרי האמת, לא? ומה באמת היינו זועקים וצווחים, ובצדק, אם באיזושהי מדינה בעולם היה איזשהו עיתון מכתיר ידיעה כזאת בכותרת "יהודי דקר תינוקת"?
וכי למה בעצם כתבו ואמרו ושידרו כולם שהילדה הנדקרת אריתריאית ואילו את מוצאו של הדוקר העלימו? מדוע רלוונטי מוצאה של הקורבן ולא־רלוונטי מוצאו של הפושע? מה גם שמדובר פה, כנראה, למרות כל ההדחקות וההכחשות, ב"פשע שנאה" על רקע גזעני. ואז הרי רלוונטיים להפליא ישראליותו ויהדותו וצבע עורו של הפושע, לא ככה?
תמיד, ובכל כלי התקשורת, מתפרסם מוצאו של חשוד בפשע (ומתברר שגם של קורבן פשע, אפילו אם הוא תינוקת) - אם הוא או היא פליט סודאני, מבקש מקלט אריתריאי, מטפלת פיליפינית או פועל פלסטיני, אבל כמעט לעולם לא מתפרסם, בשום כלי תקשורת, מוצאו של חשוד בפשע יהודי, ולא נאמר, כמעט בשום מקרה, אם הוא ממוצא פולני או עיראקי או צרפתי או תוניסאי או אוזבקי. וכי מדוע כל כלי התקשורת שלנו נוהגים כך, כולם כאחד, בעניין ציון מוצאם של חשודים בפשעים חמורים? מה הם משיגים בכך? את מי ומה זה משרת? למה כל כך חשוב שנדע שהחשודים באונס (או אפילו תינוקת שנדקרה) הם לא־יהודים ממוצא סיני או סודאני, ובאותה מידה לא חשוב שנדע שהחשודים ברצח הם יהודים ממוצא רומני או מרוקאי?
יש לכך גם סיבה וגם מטרה. צדה האחד של הסיבה הוא שבארץ זכויותיהם של מי שאינם יהודים הן הפקר מוחלט, ולכל יהודי, כולל התקשורת, מותר לעשות בהם מה שבא לו. הצד השני של אותה סיבה הוא שאי אפשר יותר (כי פעם כן היה אפשר) לעשות את זה ליהודים. שהרי אם יעז כלי תקשורת כלשהו לציין שהרוצח או האנס היהודים הם ממוצא טריפוליטאי או צ'כי, יקומו עליו כולם, ובצדק, ויסקלוהו על גזענותו. מה שאסור לעשות פה ליהודים, מותר לעשות חופשי למי שאינם יהודים. ויש לזה גם מטרה. אמנם סמויה ולא מודעת, אבל בהחלט גזענית וציונית. שהרי ציון מוצאם בתקשורת של הפושעים הלא־יהודים ואי־ציון מוצאם של הפושעים היהודים "מוכיח", לכאורה, שכל הפושעים הנוראים (וגם כל המעורבים בפשיעה חמורה, כמו התינוקת הכושית הזאת שנדקרה) הם לא־יהודים, וכל הלא־יהודים הם פושעים נוראים.
כי "עובדה" - בתקשורת כל הזמן אומרים שהרוצחים והאנסים והנדקרים הם סודאנים, אריתריאים ותאילנדים, ואף פעם לא שהם מרוקאים, תימנים, פולנים או רומנים. והנה עוד פעם יצאנו עם נבחר ומובחר. הבנתם?
26.2.14
אותו שש-בש, אותו ערק, הכול אותו דבר
עתון 'הארץ' פרסם עכשיו, חמישים וחמש שנים אחרי, דברים שאמרו מנהיגי המדינה, רובם ככולם אשכנזים להפליא, בעקבות מה שנקרא אז בשם "מאורעות (האשכנזים הרי יוצאים למחאות והפגנות, ואילו הערבים והמזרחיים למהומות ומאורעות) ואדי-סאליב", על מי שנקראו אז "עדות המזרח" כשהכוונה היא לעולים מצפון-אפריקה. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון הסביר ש"גנב, רועה זונות או רוצח אשכנזי לא יצליח לעורר אהדת העדה האשכנזית... אבל בקרב עדה פרימיטיבית דבר זה ייתכן". שר האוצר ולימים ראש הממשלה לוי אשכול ידע לומר ש"יש אנשים שאת השכר אינם מוציאים וחוסכים ממנו. חלק לא קטן הם מוציאים על ערק". שר הפיתוח מרדכי בנטוב, הסוציאליסט מקיבוץ משמר-העמק, הכריז כי "אלה הם אלמנטים שלא חושבים הרבה על מה שהם עושים". ואילו בכור שטרית, שר המשטרה המזרחי, ממש נחרד יען כי "זה מתחיל להשפיע על החוצפה של הערבים... הם מתחילים לראות בזה דוגמה רעה".
לכאורה אמירות מן הסוג הזה פסו זה מכבר מן העולם, ואף פוליטיקאי ישראלי, אלא הוא מטומטם מוחלט (ויש כמובן לא מעט כאלו) לא יעז לומר עכשיו דברים כאלו או דומים לאלו. אך האומנם נעלמו מהנוף הישראלי לא רק אמירות מעין אלו, אלא גם הדעות הללו? והתשובה היא לא, הן בכלל לא נעלמו. ההיפך. הדעות הגזעניות הללו הופנמו היטב, לא רק בקרב יוצא אשכנז, אלא בכל רחבי "עדות המזרח", והן נמצאות, באופן חד וברור, בכל מרחביה והשתקפויותיה של המציאות הישראלית, כמו למשל בקולנוע הישראלי לדורותיו.
רונית אלקבץ (מימין) כ"פנינה המפגרת שמייצגת את התרבות המרוקנית המפגרת". תמונה מהסרט "שחור"
דוגמה מובהקת ובולטת להפליא היא, למשל, האהבה המורעפת, הן ממי שקרויים "הציבור הרחב" והן משורות האליטות התקשורתיות והאקדמיות, על "סרטי הבורקס" למיניהם ('סאלח שבתי', 'צ'רלי וחצי', 'אלכס חולה אהבה' ושכמותם), שכל כולן מציגות את המזרחיים בדיוק כמו שהתייחסו אליהם מנהיגי האומה ההם – מבזבזי שכרם על ערק (סאלח שבתי, אבא של צ'רלי), חמומי וחסרי מוח, אלימים, עבריינים, פרימיטיביים וכולי
וכשהוצגו ב-1992 ב"החיים על פי אגפא" של אסי דיין "הפרענקים" כחבורת עבריינים נלעגים, מטומטמים ואלימים, הכתירה התקשורת את הסרט הגזעני האנטי-מזרחי הזה כ"קולנוע בוגר ואמיץ". וכשיצא לאור ב-1994 סרט של חנה אזולאי-הספרי "שחור", שנתפס על ידי התקשורת כסוג של ביקורת מזרחית עצמית, נכתב בעיתונים ש"פנינה המפגרת (דמות אחותה של גיבורת הסרט) מייצגת את התרבות המרוקנית המפגרת ובתה המפגרת של חלי (גיבורת הסרט) מייצגת את חוסר יכולתה להימלט מהפיגור המשתק הזה"
סרט הניאו-בורקס "סוף העולם שמאלה" של אבי נשר מ-2004, שמציג את המרוקנים כמטומטמים אלימים חמומי-מוח שאינם מסוגלים לשלוט ביצרם, ושמצדיק את "זריקתם למדבר" בשנות השישים והחמישים כתהליך תירבות הכרחי, זכה להצלחה גורפת ומיליוני ישראלים, מזרחיים ואשכנזים גם יחד, צפו בו לא רק בלי לצפצף, אלא בהנאה שוקקת. והנה אך לפני שנה ומחצה, בסרט "המשגיחים", שנעשה בידי יוצר מזרחי (מני יעיש) שבים ומוצגים המזרחיים כפרימיטיביים אלימים משחקי שש-בש ושותי ערק, בדיוק כמו שאמרו עליהם מנהיגי האומה בשנות החמישים ובדיוק כפי שעשה סבם הקולנועי סלאח שבתי לפני חמישים שנה.
אז מה בעצם נשתנה? שום כלום.
6.4.14
אנחנו לא רוצים כאן את השחורים האלו
בשבוע שעבר שודר במסגרת תוכנית "המערכת" בערוץ 2 סרט שהביא את סיפורם של כמה עשרות נערים ונערות ישראלים שובי-לב, בנים ובנות להורים אזרחי דרום-סודן, שגורשו מכאן על לא עוול בכפם מלבד פשע היותם שחורים, בחזרה ל"ארצם", מדינה שמעולם לא היו ושכלל אינם דוברים את שפתה. בפועל, כפי שאמר אחד הישראלים שמנסים לעזור להם, "מי ששולח לשם בן-אדם, בעצם שולח אותו למותו". הסרט עסק ב-64 נערים ונערות שכאלו שגורלם שפר עליהם. צדיקים ישראלים אספו כסף והצליחו להעביר אותם מדרום-סודן לפנימייה פרטית בבירת אוגנדה. בהשוואה לתנאים שבהם הם חיו ולמדו בישראל, התנאים בפנימייה בקמפלה מזוויעים, בהשוואה לתנאים בדרום-סודן ובאפריקה בכלל, הפנימייה הזאת היא הצלה ממוות, פשוטו כמשמעו.
כשרואים את הסרט אי אפשר שלא לבכות מזעם למראה העוול האכזרי המרושע שעשינו לנערים והנערות המקסימים הללו בגרשנו אותם מארצם מולדתם, מישראל מכורתם, לגלות של מוות בארץ זרה ונוכריה לא להם. וכל כך אך ורק בשל היותם שחורים. כי לא יעזרו כל התירוצים ובלבולי-הביצים. אנחנו לא מגרשים ולא מאיימים בגירוש לא על רומנים ולא על תאילנדים, ובוודאי שלא על לא-יהודים בלונדינים מרוסיה, אלא אך ורק על אפריקאים, אך ורק על שחורים. מדובר פה אפוא ברשעות ואכזריות מתוך גזענות, מתוך גזענות אפלה, מכוערת ומחפירה. וכי מה עשו לנו האנשים הללו? במה חטאו ופשעו הנערים והנערות הללו? כל פשעם וכל חטאם הוא בכך שהם שחורים. בשל כך אנו דנים אותם לגירוש ולמוות.
האנשים השחורים האלו, כך אומרים לנו כל יום, מהווים סכנה, איום דמוגרפי על עצם קיומנו. אבל האומנם?! ששים אלף פליטים מהווים סכנה דמוגרפית, איום כלשהו, על שבעה מיליון אזרחים ישראלים ?! פחות מאחוז של אנשים שחורים בקרבנו ימוטטו את המעצמה היהודית הכל יכולה?! הרי בחושבנו כך, באומרנו זאת, אנחנו בעצם מצדיקים את כל האנטישמים בכל הדורות, שקראו לגרש מארצותיהם את היהודים, המהווים בעיניהם, כמו שהשחורים הללו בעינינו, איום עצם קיומם, קרי איום על טוהר גזעם.
ואל לנו להאשים את אלי ישי, שכאילו הוא השטן המגרש, כאילו הוא לא פעל בשמנו כולנו. הנה, קראו נא את תגובת משרד ראש הממשלה לסרט הזה על הנערים השחורים המגורשים: "ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו בלמה לחלוטין את תופעת ההסתננות הבלתי חוקית לישראל, והיא נחושה להמשיך לגרש לארצות מוצאם את כל מסתנני העבודה הבלתי-חוקיים שהגיעו לכאן". אז זה לא אלי ישי הגזען שגירש. זו הממשלה שלנו שנחושה לגרש. זה אתם, זה אנחנו, זה כולנו הגזענים שמגרשים. ואל לכם להתחבט ולחרטט כאילו "אין תשובה פשוטה לבעיה". זה לא נכון. יש תשובה פשוטה. אפשר לתת לכל ששים אלף הפליטים או מסתנני-העבודה הללו אזרחות ישראלית, וזהו. שלום על ישראל. נפתרה הבעיה. מה שלא פשוט זה שאנחנו, אנחנו כולנו, ולא רק ישי וסער ונתניהו, לא רוצים לפתור את הבעיה. אנחנו לא רוצים לפתור את הבעיה, כי אנחנו לא רוצים כאן את השחורים האלו. ואנחנו לא רוצים אותם מסיבה פשוטה - כי אנחנו גזענים.
וחג חירות שמח שיהיה לכם.
18.12.14
איחוד הנסיכויות האשכנזי
פעם הייתה בעיתונים חידה כזאת שבה נשאלו הקוראים "מה לא בסדר בציור?", והתשובה בדרך כלל הייתה משהו כמו ש"הדגל מתנופף לכיוון ימין והעשן מהארובה עף לצד שמאל וזה לא יכול להיות". עכשיו היזכרו נא במסיבת העיתונאים של חברי הכנסת הרצוג ולבני המכריזים על הקמת רשימתם המשותפת, ונסו אכן לענות על השאלה "מה לא בסדר בתמונה שהם מציירים?"
לכאורה הכול כחול ולבן וסבבה בבסיס, או ליתר דיוק - במחנה המשותף, ציונות ותקווה וחדש ועתיד וביחד ננצח. אבל מה בכל זאת, אם תעיפו עוד מבט בתמונה, מה בכל זאת יש בתמונה האידילית הזאת, ואולי מה אין, מה חסר, מה לא קיים בתמונה הזאת של העתיד החדש והביחדי הזה? הנה בפנינו גבר ואישה באמצע שנות החמישים לחייהם, לבושים היטב, אמידים להפליא, חילוניים לעילא, שרים לשעבר, ובעיקר אשכנזים עד לשד עצמותיהם. אנחנו "דור שני להורים ששרתו את המדינה", מתגאה הרצוג, כאילו שזה מיוחס ונעלה יותר מ"דור שני לניצולי שואה" או מ"דור שני לעולים חדשים", וכאילו שרק ההורים שלהם, ולא של כולנו, שרתו את המדינה. והגברת לבני מוסיפה עוד קיסמים למדורה השבט האשכנזית. "הרצוג ואני", היא אומרת, "גדלנו בשני בתים עם מורשת שונה, אבל עם חזון משותף, ינקנו מורשת שונה, אבל עם ערכים משותפים. ההורים שלי וההורים של הרצוג תרמו, כל אחד בדרכו, דרך אחרת, להקמת מדינת ישראל". מה זאת אומרת? רק ההורים שלכם תרמו להקמת מדינת ישראל?! ומה עם ההורים של משה כחלון? ושל יוגב אוחיון? ושל דני דנון? ושל שלי יחימוביץ? ושל משה רבינוביץ'? ושל אורלי לוי? ושל סילבן שלום? ושל נתניהו? לא תרמו? הרי ההורים של כולנו, של כל עם ישראל, תרמו להקמת מדינת ישראל. אז למה אתם מספרים לנו על ההורים הכאילו מיוחסים שלכם? מה אתם רוצים להגיד בזה? ולבני אכן מסבירה - "חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל, היה חבר הכנסת העשירית מטעם מפלגת העבודה, ובספסלים ממול, על ספסלי הליכוד, ישב אבא שלי, איתן זכרונו לברכה, חבר הכנסת מטעם הליכוד".
לבני והרצוג. תמונה מתוך תעמולת הבחירות של "המחנה הציוני"
אז מה את אומרת, בעצם? שמגיע לכם השלטון בגלל שההורים שלכם כבר היו חברי כנסת עוד לפניכם? שבגלל שאתם נסיכים אשכנזים נועדתם לשלטון והשלטון נועד לכם, כן?! והשרה עד-לפני-שבוע מסיימת את מסיבת העיתונאים בקריאה נרגשת לאמור: "הבחירות האלו הן הזדמנות היסטורית להחזיר את ישראל לעצמה ולהחזיר לעצמנו את המדינה". "להחזיר לעצמנו את המדינה"?! למי זה, "לעצמנו"? ומה פתאום "להחזיר"? למה מה, המדינה היא של אבא שלכם ומישהו גנב לכם אותה? כך כנראה הם רואים את זה, בוז'י וציפי, וזה מה שהם אומרים לנו - המדינה, כלומר השלטון במדינה, הוא "שלנו", של האצילים האשכנזים, אלא שחלה טעות ו"אנשים רעים" לקחו "לנו" את המדינה, כלומר את השלטון, אבל הנה עכשיו אפשר אולי "להחזיר לעצמנו את המדינה"
לא מדובר אפוא בשום הבאת עתיד חדש, אלא דווקא בהחזרת העבר הישן, בהחזרת "הסדר הישן והטוב" על כנו, בהחזרת השלטון לאשכנזים "הנכונים". זה הכול. זה ותו לא.
16.4.15
גם השואה היא "תרבות מערבית"
כשמהללים, אצלנו ובכלל, את נאורותה מעל לכול של "התרבות המערבית", שאולי מוטב לקרוא בשמה הנכון "התרבות הַלְבַנוֹצְרִית ", מתכוונים המקלסים לכך שהיא זו שהביאה לעולם את כל הטוב והיפה – את השירה והספרות והמדע והטכנולוגיה והפילוסופיה והאמנות והמוסיקה והארכיטקטורה ונימוסי-השולחן ומה לא.
את השואה למשל, אנחנו וכל מי שכמונו רואים עצמם חלק מהתרבות הזאת, איכשהו אף פעם לא סופרים בין הישגיה או פירותיה. אבל הרצח השיטתי של מיליוני בני ובנות העם היהודי באירופה של המאה שעברה גם הוא חלק, לא מבוטל בכלל, של התרבות המערבית. השואה לא הייתה, כפי שאנחנו כל כך רוצים לחשוב, תקלה שנפלה פתאום משום מקום בתרבות המערבית, שסטתה פתע מדרכה ורצחה בנו בהמונינו בשיטתיות בשל איזו שגגה. וזה לא שאנחנו משתוממים וכועסים על עצם השמדת עמים. כי לא בזה אנחנו רואים את הטעות הנוראה, אלא בכך שמכל העמים דווקא בנו בחרו הלבנים האירופאים התרבותיים והמשכילים של המאה העשרים להשמיד ולאבד. "הלו, אנשים נאורים", אנחנו זועקים בתחנונים, "אתם טועים, מה פתאום אתם משמידים אותנו? אנחנו יהודים, תרבותיים, משכילים, לבנים, כמוכם, לא איזה פראים כושים, אינדיאנים או ערבים, מה קרה לכם?"
לא קרה להם כלום. כאלו הם, או לפחות היו עד לא מזמן. רצח עמים במיליונים על מיליונים היה לאורך מאות בשנים חלק מהותי ובלתי-נפרד, ולמעשה אחד מעמודי התווך של "התרבות המערבית" הלבנוצרית, שהשמידה ובזזה עמים שלמים ורבים, שכל פשעם היה שהם אינם "בני תרבות" נוצרים-לבנים כמותם.
הנה להמחשה נתונים מספריים, משוערים בהמעטה, של בני-האדם שהשמידה "התרבות המערבית" בחמש מאות שנות מסעותיה הקולוניאליים מאז כיבוש "העולם החדש" - כארבעים מיליון "אינדיאנים" באמריקה הדרומית, כעשרה מיליון בצפון-אמריקה, כלומר בארה"ב, ועוד כעשרים מיליון שחורים שיועדו להיות לעבדים בעיקר כמובן במי שנחשבת כפסגתה הבלתי-מעורערת של "התרבות המערבית", הלא היא ארצות-הברית של אמריקה. וכדי שנבין שאין מדובר פה בקורבנות מלחמה, מגיפות או אסונות, אלא בהשמדה מכוונת ושיטתית, הנה מה שאמר על "האינדיאנים" נשיאה השביעי של ארה"ב, אנדרו ג'קסון, זה שדיוקנו מתנוסס על שטר עשרים הדולרים, בנאום בקונגרס - "כאשר הפרא מתמרד, התרבות – עשרת הדיברות בידה האחת והחרב באחרת – תובעת את השמדתו המיידית". במקביל להשמדות העמים העצומות הללו שביצעו הלבנים-נוצרים באמריקה ובאפריקה התרחשו באירופה המהפכות התעשייתית-טכנולוגית והמדעית-מוסרית, שאת פירותיהן אנחנו חיים וחווים היום בהיותנו, גם היהודים שניצלו מהשואה שהמיטו עלינו האירופאים, חלק מ"התרבות המערבית". אלא שמרבית חוקרי ההיסטוריה העכשוויים סבורים שהקשר בין השמדות העמים מחוץ לאירופה לבין הפריחה התעשייתית-מדעית-תרבותית המקבילה באירופה איננו מקרי אלא סיבתי, רוצה לומר שמה שקרוי בפינו "התרבות המערבית" נוסד ומבוסס על המשאבים שנשדדו מן העמים הלא-לבנים והלא-נוצרים ששועבדו והוכחדו.
"הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב", הציע מאיר אריאל באחד משיריו. אולי באמת הגיע הזמן, לפחות במידת מה.
6.7.15
אנחנו לא בסכנה. אנחנו הסכנה
באחד מפרקי השיא של יצירת המופת הטלוויזיונית "שוברים שורות" מבקשת אשתו של גיבור הסידרה וולטר ווייט, המורה לכימיה שהפך ליצרן קריסטל מת', מבעלה שישמור על עצמו כי היא חוששת שהוא בסכנה. ואז הוא מרים ראשו ואומר לה את המשפט הכול כך מדויק – "אני לא בסכנה. אני הסכנה".
וולטר ווייט. כרזת פרסום ל"שוברים שורות"
וגם אנחנו, עם ישראל, אם היינו טיפה מודעים לעצמנו, היינו יכולים להישיר מבטנו מול פרצופנו במראה ולומר אותו דבר – "אנחנו לא בסכנה. אנחנו הסכנה".
ניקח לדוגמה את "המשט" האחרון לעזה. איזו סכנה בדיוק היוותה הדוגית הזאת למדינת ישראל? אפס. ובכל זאת אחד ממנהיגי האופוזיציה קורא לגיגית הזו "משט טרור", ומדינת ישראל משלחת בה את מיטב צבאה האדיר, ועוד מתגאה בהצלחתה לעצור אותה. ומה שקרה עם ה"מרמרה" היה עוד גרוע מזה. גם אז שילחנו את מיטב בנינו וכלי מלחמתנו כדי לעצור ספינה בלתי-חמושה שלא היוותה שום סכנה, וברוב יהירות וטיפשות עוד הרגנו תשעה מנוסעיה. ולא רק זה, אלא שעד היום אזרחי ישראל זוכרים את סיפור המרמרה כאילו אנחנו, התוקפים וההורגים, אלו שעמדנו בסכנה, יען כי הותקפנו במקלות ובמזלגות.
מרוב שימוש בכוח, נותרנו בלי מוח. רק כוח אנחנו יודעים להפעיל. רואים יתוש, מדמים אותו לפיל, ויורים בו טיל. כל חתול מיילל הוא להקת זאבים טורפים שקמו עלינו לכלותנו, ואנחנו מיד משכימים להרוס אלפי בתים ולהרוג מאות ילדים. בעניין הפעלת הכוח, הכלב של פאבלוב הוא כלב לידינו.
כי הבה נודה על האמת - רצועת עזה לא באמת מהווה סכנה לקיומנו. מה שבאמת מהווה סכנה לקיומנו הוא המצור שהטלנו על עזה. כי לא רק שהמצור לא מונע ירי טילים ומלחמות דו-שנתיות, אלא שבפועל הוא גם גורם להם וגם מנציח אותם.
והקשקוש הכי גדול זה "סכנת הגרעין האיראני לעצם קיומנו". כי אין שום סכנה כזאת. שהרי מבחינת המשטר האיראני הטלת פצצת אטום על ישראל פירושה התאבדות מוחלטת, שתמיט שואה על המדינה והאומה האיראנים. שהרי לישראל יש, וגם האיראנים קוראים עיתונים זרים, את "יכולת המכה השנייה", כלומר ישראל יכולה למחות חצי איראן מעל פני האדמה, אם זו תתקוף אותנו חלילה בפצצת אטום. שלא לדבר על מה שיעשו להם במקרה כזה ארצות הברית וארצות אחרות. אז למה שיעשו את זה?
אה, אתם אומרים, זה הכול טוב ויפה, אבל האיראנים והמשטר שלהם "אין להם היגיון מערבי כמו שלנו". אלא שאפילו לא דוגמה אחת שבה המשטר האיראני הנוכחי עשה בעשרים וחמש שנותיו פעולה בלתי-ראציונאלית מסוכנת שכזו, אין לכם. כי אין כזו. לעומת זאת אפשר להביא לפחות דוגמה אחת להתנהגות בלתי-ראציונאלית מסוכנת לעצם קיומה שעושה ישראל כבר חמישים שנה – מפעלות ההתנחלות, הכיבוש והדיכוי.
כך שבעצם כל ישראלי שוחר-חיים צריך דווקא לרצות שתהיה לאיראן פצצת אטום. כי אם תהיה בידי איראן פצצת אטום, ייווצר בינינו לבינם "מאזן אימה" - כפי שנוצר בעבר ומנע מלחמה ין ברית-המועצות לארצות הברית - וימנע מישראל, הרואה בכל דוגית שטה פצצת אטום משייטת, מלהשתולל ולהרוס לסביבתה ולעצמה את החיים.
30.7.15
הוט בתקופת המעברות
לכן, הסערה האחרונה בעניין הפרסומת מבזת ושונאת הנשים של גולדסטאר היא בגדר בדיחה. כי הפרסומות לגולדסטאר מבזות נשים כבר שנים. ויש תחושה ברורה שהדברים גם נעשים במודע, מתוך הנחה, בדוקה כנראה, שאחוז הנשים בין צרכניות הבירה הוא שולי מספיק, כדי שפרסומות כאלו יביאו דווקא לעלייה במכירות בגלל סערת האנטי שהן יחוללו. ואולי אכן הסערה הנוכחית היא לא כל כך ספונטאנית ומקרית כפי שהיא נראית.
המחנכים העיקריים של ילדינו הם לא ההורים ולא המורים, אלא הפרסומות בטלוויזיה. כדי למכור לנו ולבנינו משקאות מוגזים וטלפונים ניידים מלמדים המפרסמים והפרסומאים את הילדים מה מעודכן ומה מיושן, מה "נכון" ומה "לא נכון, ומחזקים ומשרישים בהם דעות קדומות וסטריאוטיפים גזעניים. המתקבלים אצל הילדים הצופים כתורה מסיני, שהרי "אמרו את זה בטלווויזיה" הקדושה.
ומה בעניין העדתי? הנה דוגמה בוטה – כל הפרזנטורים הטלוויזיונים של הבנקים בישראל הם, מאז ומעולם, גברים אשכנזים. ואם יש ביניהם גבר מזרחי במוצאו, כמו ארז טל, הרי שדמותו הטלוויזיונית המייצגת היא "לבנה" למהדרין, חפה מכל מזרחיות. ולא רק זה, אלא כשנבחרת דמות מזרחית "לייצג" את אחד הבנקים (אסי כהן עם הפיאה, המבטא והעילגות הנדרשים) הרי הוא "פרזנטור שלילי", כלומר זה שמייצג את הבנק "הלא-נכון".והמייצג המזרחי הזה הוא כמובן נוכל, עבריין, אלים, עילג וטיפש. איך לא?
ולמי שחשב שמה שקרה במערכת הבחירות האחרונה יביא לשינוי באופן ההצגה העדתי בפרסומות, באה הפרסומת החדש של "הוט" ומטיחה עוגת גזענות חדשה-נושנה בפרצופו. בפרסומת רואים גבר, הנושא עמו את כל הסממנים הסטריאוטיפים הגזענים של מזרחי, יושב בביתו מול המחשב, אבל הגלישה תקועה. אשתו, מזרחית סטריאוטיפית כמוהו פלוס שמירת המסורת המסורתית, מעירה לו על כך שהוא "מכניס את התועבה הזאת הביתה". אבל הוא מסביר לה שהוא גולש על חשבון השכן, והשניים עולים לשכן ששמו אלתרמן, ולו כל הסטריאוטיפים האשכנזים הגזענים (צדיק וישר ותמים וחננה) ובאלימות ואיומים - תוך הפגנת טיפשות, בורות, גסות, עילגות, נלעגות - ממליצים-מכריחים את השכן האשכנזי לעבור לגלישה במבצע החדש של "הוט". ושוב זה חוזר. כאילו לא עברו חמישים שנה מימי "סלאח שבתי", אבי אבות הטומאה הגזענית הזו; כאילו לא התרחשו זה עתה כל פרשיות גרבוז, סובול, וקסמן, קוטלר ופרידן – המזרחי עדיין מוצג כאן כטיפש, עילג, בור, גס, עבריין, אלים ויעני ערמומי.
הפרסומיאי אודי פרידן, להזכירכם, שניהל את מערכת הבחירות של כחלון, הסביר את לאחר מכן את נצחונו של נתניהו בכך ש"רגשות הנחיתות הכל-כך עמוקים שטבועים אצל המזרחים מביאים לשנאת הגזע הלבן האשכנזי". אחר-כך נאלץ להתנצל בפני "אלה שנפגעו מדברי, שיצרו אבחנה סטריאוטיפית חסרת רגישות". אבל עוד לא יבשו טיפות הרוק מגזענותו המתנצלת, והנה משרד הפרסום ראובני-פרידן, שהוא אחד משותפיו, הוא זה שהפיק ומפיץ את הפרסומת הגזענית הזאת של "הוט". מה שמוכיח שמי שמייצר את "רגשי הנחיתות הכל-כך עמוקים של המזרחים" הם לא המזרחים עצמם שהרגשות הללו לכאורה "טבועים" אצלם בגנים, אלא דווקא בני הגזע הלבן האשכנזי, שתחושת האדנות היא להם טבע שני, אם לא ראשון.
11.9.15
געגועינו לשואתנו
"תחילתו של הסוף", הכתיר העיתונאי הוותיק, ניצול השואה, נח קליגר, את מאמרו מיום ה-8.9 והחריד את כל קוראי "ידיעות אחרונות" בזעקת "אמא'לה! מה קרה?" ההצליחו האיראנים לפתח פצצה גרעינית עוד לפני אישור הקונגרס? ההגיעו מנהרות החמאס אל מנהרות הכותל? ההרעיל החיזבאללה את מקורות הירדן? האזל מלאי הגפילטע פיש לראש השנה? הנתגלו כל האתרוגים כפסולים? מה קרה ש"זו תחילתו של הסוף"?
למקרא המאמר עצמו אפשר להירגע. כי לא מדינת ישראל, חלילה, היא זו שבסכנה, לדעת קליגר, ולא לה הוא דואג, חלילה, כי אם ל"אירופה הקלאסית" (כלומר – הנוצרית הלבנה) מכורתו, אהובתו, ערש תרבותו. לשלומה ולקיומה של אירופה "שלו" הוא דואג, חושש שהאירופים המאמצים עכשיו לחיקם פליטים סורים "אינם מבינים שבמו ידיהם ... יביאו להיעלמות טוטאלית של המסורת, התרבות והקדמה של ארצותיהם", ו"בעתיד הלא רחוק נהיה עדים לסופה של 'אירופה הקלאסית' ולביסוס שלטון האיסלם ברחבי היבשת כולה".
בנפשם של ארגונים חברתיים גדולים, שעברו כבר את תהליך המעבר משבט ללאום, לעם, לאומה ואף מעבר לכך לחבר-עמים או קובץ-אומות, מתרוצצות, בוודאי מאז תום מלחמת העולם השנייה, שתי נשמות הנאבקות זו בזו מלחמה עזה, קשה, אלימה, בלתי מתפשרת. הנשמה האחת היא זו הישנה, השבטית, הקדומה, האפלה, המסתגרת, הזהותנית, הגזענית. זו הנשמה המבועתת והדוחה קיומה של כל זהות אחרת (זו שאינם כמותה - לבנה, נוצרית, יהודית, סונית, וכולי), כי עצם קיומם של "אחרים" מהווה סכנה של זיהום, איבוד וחיסול "זהותנו הקדושה והטהורה" (הלבנה, הנוצרית, היהודית, הסונית וכולי), שהיא לא רק המהות, אלא עצם הקיום. החלק זה, הנשמה הארורה הזו, בנפשה של אירופה הנוצרית הלבנה היא זו שנשאה עמה משך מאות בשנים את האנטישמיות, את שנאת היהודים, האחרים, הזרים, והיא שהביאה לרציחתם ההמונית במאה שעברה של יהודי אירופה, במאורעות הקרויים בפינו "השואה".
אך דווקא "השואה" הנוראה הזו הצמיחה והפריחה בנפשם של עמי אירופה שהיו אחראים לה, ובעמים וארגונים נוספים, את הנשמה החדשה, התמה, הבלתי-שבטית בעליל, הנאורה, הפתוחה, האל והעל זהותנית, האוניברסלית, האנטי-גזענית; זו הרואה ב"אחרים" לא איום על הקיום, אלא קיום אחר, אחר כמו שלך, אחר כמותך, קיום שעליך לקבל כמו את קיומך שלך, בלי כחל ושרק ובלבולי ביצים דמוגרפים, גיאוגרפים או פורנוגרפים. וזו, הנשמה החדשה והיפה הזו, היא הקולטת עכשיו באהבה, עם כל המודעות לקשיים ולסכנות, את הפליטים הסורים הנמלטים לאירופה מרעב ומוות אל חיים וחירות.
אבל את נח קליגר, היהודי הישראלי ניצול השואה, זה מרגיז והוא מתקומם. הוא נלחם להגן על הזהות שלו, של השבט שלו. על אירופה "שלו", זו ששלחה אותו לאושוויץ. קליגר מתייצב, עם ממשלת ועם ישראל, ביחד עם הימין הגזעני החשוך העולמי, יד ביד עם הנשמה הממארת של הגזענות, של הפחד מן האחר, של שנאת הזר - ואלו קרויים בפיו, משום מה, "תרבות וקדמה" - ותומך בהתלהבות בעמדה המזוויעה שהביאה את אירופה רק לפני כמה עשרות בשנים לרצוח ולטבוח בבני עמו, מתגעגע ל"אירופה הקלאסית" הנוצרית הלבנה, מתרפק על השואה שהמיטה עליו ועל כולנו.
10.11.15
מיריונטה
שרת התרבות שלנו חושבת ש"תרבות" נועדה להיות מה שחשבו פעם, בחברות קדומות, שהוא תפקידה של האישה עם שובו של בעלה-בועלה לעת ערב מהעבודה בציד, בצה"ל או במפעל, ולאחר שחלצה את מגפיו והאכילה אותו בנזיד מהביל – ללטף לו את הגב ואת האגו, להוציא לו את השחורים ולפוצץ לו את החצ'קונים, לדגדג לו את הביצים ולעשות לו נעים. ואם היא גם מביאה אותו לידי זיקפה והרפיה - הרי זו תרבות במיטבה.
בגלל זה בשביל מירי רגב צ'כוב, שימרובסקה וחנוך לוין הם לא תרבות, ואילו ג'ו עמר, אלטון ג'ון וזאב רווח הם תרבות במלוא הדרה. ואכן עבור רגב זאב רווח הוא שיא השיאים, ומאז נכנסה לתפקידה היא מקפידה לחזור ולהמליץ עליו כמועמדה, כשרת התרבות כמובן, לפרס ישראל. וכי על מה ולמה מגיע לו הפרס לדעתה? על כי "שימח" את עם ישראל.
עיקר פועלו ותהילתו של זאב רווח הם כשחקן במה שקרוי "סרטי בורקס", שם חזר וגילם את דמותו הנלעגת של הגבר המזרחי הבור, העילג, הטיפש, הנכלולי, הערמומי טוב-הלב (וכל הללו הם, כמובן, חלק אינטגרלי מתכונות המגוזען הנחות בכל גזענות), ובכך העמיק, השריש וקיבע את הגזענות האנטי-מזרחית הישראלית לדורות.
ולא רק זה. "סרטי הבורקס", בוודאי בתקופת פריחתם, נעשו כולם בידי אשכנזים (אפרים קישון, בועז דוידזון, אלי תבור, מנחם גולן, יואל זילברג, חיים חפר. רשימה חלקית). ויתרה מזאת - בתחילת דרכם של הסרטים הללו, גם את התפקידים המזרחיים הראשים גילמו שחקנים לגמרי אשכנזים (חיים טופול, עדנה פלידל, יהודה ברקוביץ'-ברקן ועוד), ורק בהמשך הדרך "הורשו" לשחק בתפקידים הללו גם מזרחים, ראש וראשון להם אכן זאב רווח.
זאב רוווח כחכם חנוכה. תמונת סטילס מתוך הסרט "חגיגה בסנוקר".
לסרטי הבורקס, שמסתיימים כמעט תמיד בחתונה פותרת-כול, הייתה מטרה פוליטית: למוסס את תחושות הקיפוח והאפליה הצודקת של המזרחים ולמזוג אותם ל"כור היתוך" כללי שכזה (כנאמר בשיר "כולנו יהודים" בסרט "קזבלן") שישמור על השלטון האשכנזי של אז. וזאב רווח, מה לעשות, שימש להם כמריונטה לצורך השגת המשימה הזאת.
אלא שרווח, כשנכנס לתפקידים הללו של המזרחי, לא הביא את דמות המזרחי שלו מהבית המזרחי שלו, אלא "נכנס לנעליהם" של קודמיו, כלומר חיקה את הדרך שבה שחקנים אשכנזים שיחקו אז את המזרחי, ועוד הוסיף על כך הלעגה משלו, אם כדי להתקבל בכלל לעבודה, כלומר לתפקיד, ואם כדי למצוא חן ולרצות את אדוני-יוצריו האשכנזים. ובכל התפקידים הללו שלו כשחקן בסרטי בורקס של יוצרים אשכנזים, רווח שיחק וריקד, כשהוא מגחיך ומלעיג את דמות המזרחי, לפי חלילם של היוצרים האשכנזים שעיצבו, כתבו, ביימו והפיקו את דמות המזרחי שגילם.
מן הבחינה הזאת ברורה משיכתה-הערצתה של מירי רגב לזאב רווח. שהרי היא עצמה משמשת היום בדיוק מה ששימש רווח אז – מריונטה בשירות השלטון האשכנזי הלבן. רווח היה מריונטה בשירות הבולשביזם המפא"יניקי (מפלגת העבודה) האשכנזי של אז, לצורך גיוס ההמונים המזרחים לתפיסת והחזקת השלטון. רגב משמשת היום מריונטה בשירות הפאשיזם המתנחלי-ליכודניקי האשכנזי הנוכחי, בדיוק לאותו צורך. והשרה רגב, יש להודות, משרתת את אדוניה באופן מסור ונלהב ויעיל להפליא. כפיים.
