2021 - 2022

4.1.21 

הציונות היא מפלטו של הנבל

"סמל הציונות ואהבת ישראל ללא תנאי כך" - כך הגדיר בשבוע שעבר אמנון לורד, מבכירי הכותבים של הימין הביביסטי, את ג'ונתן פולארד מעל דפי "ישראל היום", עם נחיתתו כגנב בלילה בישראל. אבל פולארד ריגל עבור מדינת ישראל (בארה"ב, ידידתנו הענקית) לא מציונות ולא מאהבת ישראל. הוא עשה זאת משתי סיבות אחרות לגמרי: האחת, ואולי העיקרית, היא אישיותו התמהונית משהו, שגרמה לו לחפש הרפתקה "מסוכנת" שתהפוך אותו לכאורה ל"איש חשוב". והשנייה, המשנית, בצע כסף, שהוא קיבל מישראל, והרבה. רק אחרי שמדינות כמו סין, אוסטרליה ופקיסטאן הבינו כנראה עם מי יש להם עסק וסירבו לקנות ממנו (על-פי פרסומים זרים) את הסחורה שהציע להם, נהפך פתאום פולארד לאוהב ישראל ופנה למי משליחיה בארה"ב. אלו מיהרו לקנות את הלוקש בלי להבין עם מי ולתוך מה הם נכנסים.

נתניהו ופולארד. צילום: הארץ

הרווחים המודיעיניים של ישראל מסחורתו של פולארד לא היו בחינת גיים-צ'יינג'ר שאין בלתו, אבל הנזקים שגרמו הוא ומפעיליו האווילים לישראל וליהדות העולם הם עצומים לאין שיעור. ראשית, בניגוד להוראות מפעיליו, שלא להתקרב בשום אופן לשגרירות הישראלית, פולארד נמלט דווקא לשם כשנחשף. הוא אמנם גורש משם, אך בכך חשף את העובדה, שעד אז לא היתה ממש ידועה לעוקבים אחריו, שהוא מרגל למען ישראל. אכן אהבת ישראל למופת. שנית, וגרוע מכך בהרבה, עצם הפעולה וההפעלה של אזרח יהודי, עובד מערכת הביטחון של מדינה ידידותית כארה"ב, ועוד שלומיאל כפולארד, חשפה את יהדות העולם לטיעון האנטישמי עתיק-היומין שהיהודים הם בעלי "נאמנות כפולה" - למדינת היהודים יותר מאשר לארץ שבה הם אזרחים. פולארד ומפעיליו אישרו ואוששו את טענותיהם של האנטישמים, וגרמו בכך ליהודי העולם עוול ונזק נוראים. 

מצד שני אולי זה דווקא טוב לציונים. אולי הם שמחים בזה. כי גם הם מאמינים, כמוהם כאנטישמים, שיהודי העולם צריכים להיות נאמנים קודם כל לישראל, ורק אחרי זה למדינות שהם הם חיים ואזרחים, כמו ארה"ב, צרפת, בריטניה וכולי. מהבחינה הזאת האנטישמיות והציונות הם שני צדדים של אותה מטבע. 

בסופו של דבר, רק מעצרו והעמדתו למשפט של פולארד הוציאו ממנו פתאום לראווה את זהותו היהודית והציונית שלו - שעד אז התבטאו, כמעט כמו אצל כל בחור יהודי אמריקאי בקצת ביקורים בארץ ולא הרבה יותר מזה - כמוהו כאחרון הערסים שדרס ילדים למוות, שמופיע למשפטו כשכיפה שחורה לראשו וספר תהילים בידו. והתמונה שבה ראש ממשלת ישראל בא, בחסות החשיכה, לקבל את פניו של האיש הזה ולמסור לו במו ידיו את תעודת הזהות הישראלית שלו, רק מחזקת את העובדה העדכנית שהציונות היא מפלטו של הנבל. בתנאי כמובן שהוא יהודי.  כך נכנסים לפה, ומתקבלים על ידי מדינת ישראל בזרועות מחבקות, יהודים נרדפים מן העולם כולו – רמאים, נוכלים, גנבים, זייפנים, דורסי-ילדים, אנסים, פדופילים, ובעיקר המון-המון חולי קורונה מאומתים.

12.4.21

ארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל

בשבוע שעבר צייץ ח"כ בצלאל סמוטריץ' ש"ערבים שלא יכירו בכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל (הוא לא התכוון לאזרחי ישראל, אלא לעם היהודי) לא יישארו כאן", כלומר יגורשו או יומתו (לביטוי "לא יישארו כאן" יש יותר ממשמעות אחת). התבטאותו הנלוזה הזו של האדון סמוטריץ' עוררה סערה זוטא בקרב בני המיעוטים הליברלים שעוד נותרו כאן, שזעפו על כך שהוא מאיים, כלשונם, באופן גזעני על הערבים (אזרחי ישראל? או רק כאלו שאינם כאלה? או גם וגם?) שיגורשו מהארץ.

אלא שעל האקסיומה היצוקה מאורניום מעושר העומדת בבסיס ציוצו של סמוטריץ', שלפיה "ארץ ישראל שייכת לעם היהודי", לא קם כל חולק או מפקפק. שהרי הדיבר "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" הוא כאן בגדר אקסיומה מדאורייתא, מקובלת ומוסכמת כבטון מזוין מכף רגל עד ראש על כל היהודים, הציונים, החיים בארץ ובתפוצות, וכמובן גם על רובכם ככולכם. אלא שהאקסיומה הזאת היא כל כולה דבר הבל ושקר חסר ממשות ומשמעות, שאין לו על מה לסמוך, לא לוגית, לא משפטית, לא מוסרית ולא כלום. וכל שלוש הרגליים שעליהן היא נסמכת הן פחות מכרעי תרנגולת בגריל.

ראשית, אין בכלל ישות כזאת "ארץ ישראל". נכון, מדובר בכברת ארץ באזור המזרחי של אגן הים התיכון, שברוב השפות נקרא כבר אלפי בשנים "פלסטינה" ואנחנו קוראים לו ארץ ישראל, אבל היכן היא אותה "ארץ ישראל"? מאיפה ועד היכן היא משתרעת? מגדרה עד חדרה? מן הים עד הירדן? מהנילוס עד לחידקל? ואם אתם אומרים לעצמכם עכשיו משהו כמו "כן, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אבל למען השלום אנחנו מוכנים לוותר לערבים על יהודה ושומרון", אז גם סמוטריץ', היו בטוחים, חושב כמוכם ומוכן למען השלום לוותר לערבים על עיראק ואפילו על מצרים.

שנית, מה פירושו של דבר שארץ או כברת ארץ שייכים לאדם או לעם כלשהו, ועוד לעם שרובו בכלל אינו יושב בה? האם איזה טייקון יכול למשל לקנות לעצמו מדינה קטנה, נגיד את לוקסמבורג, ואז לומר "לוקסמבורג שייכת לי"? נשמע לכם? ולמי שייכת צרפת? לעם ההוגנטי (סתם המצאתי) או לאזרחי צרפת? ואירלנד או איטליה שייכות לאירים או לאיטלקים, כולל המהגרים שחיים בהן, או גם לעשרות מיליוני האירים והאיטלקים וצאצאיהם באמריקה ובארגנטינה, שהם רבים מאלו החיים בארצות מוצאם?

ואולי אתם מאמינים, כפי שמאמין סמטוריץ', ש"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" בתוקף ההבטחה האלוהית מן התורה? אבל אתם הרי אינכם דתיים ולא מאמינים בשום אלוהים, אז על מה אתם נסמכים כשאתם אומרים "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל"? על ההיסטוריה, נכון? שפעם, לפני 2,000 שנה, היתה פה משהו דמוי ישות מדינית יהודית. ועכשיו, אנחנו היהודים, הרי זה כה פשוט, רק חוזרים לארצנו ההיסטורית. אתם, שרובכם אינכם כלל ועיקר צאצאיהם של היהודים ההם, חוזרים לארץ "שלכם" אחרי 2,000 שנה - נשמע לכם כטיעון הגיוני. אבל זה שהפלסטינים רוצים לחזור לארץ "שלהם" אחרי 70 שנה, נשמע לכם טיעון מופרך לחלוטין והזוי לגמרי, נכון?

וכמובן שהשימוש בפועל "שייכת" על-ידי סמוטריץ' והציונים, הוא לא רק מתוקף ההבטחה האלוהית וההיסטוריה היהודית. יש לו משמעות וחשיבות, להלכה ולמעשה, הרבה מעבר לזה. כי אם ארץ ישראל, שבתוכה נכללת כמובן גם מדינת ישראל, שייכת ליהודים, זאת אומרת שכל מי שאינו יהודי וחי פה הוא לא באמת ולא יהיה לעולם אזרח בה. כי הארץ הזו, ונמשיל אותה לרגע לבית דירות, שייכת ליהודים, ואילו הערבים הם רק דיירי משנה כאן, בשכירות. ולכן ניתן לפנות (קרי לגרש) אותם מדירותיהם בכל רגע נתון, לפי צרכיו או גחמותיו של בעל הבית, היהודים. זו פירושה של "השייכות" הזאת, ואין בלתה.

הרגל השלישית של האקסיומה השקרית של "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", הלא היא העם היהודי. היא מופרכת עוד יותר מהשתיים הקודמות. כי גם אם נניח שיש בכלל דבר כזה (וזה לא משנה כי כל העמים הם מומצאים), הרי איך ייתכן שכברת ארץ כלשהי תהיה "שייכת" לעם או לאנשים שאינם חיים בה ולא היו בה מעולם, ואינה שייכת לאנשים (ערבים, פלסטינים) שחיים בה, הם ואבותיהם, לא רק כל ימיהם, אלא מדורי דורות? רק בתקופה הקולוניאלית, שחלפה כבר מן העולם אבל לא מן הארץ, היה יכול להתקיים לכאורה מצב שבו ארץ או כברת ארץ, למשל הודו או קונגו, היו שייכות בכאילו לעם הבריטי או הצרפתי. רובם ככולם לא חיו ולא ביקרו בימיהם בארצות האלו, אלא רק שלטו בהן בכוח הזרוע.

אז לא מן המסקנות הגזעניות של סמוטריץ' אתם אמורים להזדעזע ולהתנער, אלא מן האקסיומה הקולוניאלית, האדנותית והגזענית שעל פיה "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל". כי ארץ ישראל לא שייכת לעם היהודי. היא לא "שייכת" בכלל. ארץ ישראל היא בפועל, והיא גם צריכה ויכולה להיות, ומוטב לכולנו שתהיה, ביתם של שני העמים החיים בה – העם היהודי-ישראל והעם הערבי-הפלסטיני. איך בדיוק הם ידורו בה יחדיו, זה בצד זה, אלו בתוך אלו - אנחנו, כולנו, החיים פה, צריכים לסכם בינינו לבין עצמנו.

כל עוד עם ישראל מאמין בכך ש"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", אזי המסקנה המעשית הנובעת מכך היא אכן זו של סמוטריץ'. אם תמשיכו לדבוק באמונתכם זו, הרי בעוד כמה שנים (6, 26, 46), תמצאו עצמכם, אתם או בניכם או נכדיכם, עוסקים במלאכת הגירוש או ההריגה, כחזונו של סמוטריץ', כשאתם אומרים לעצמכם ואולי אפילו שרים (איפה נעמי שמר כשצריך אותה?) "אנחנו עושים דבר נורא, אבל אין ברירה, אין ברירה". יאללה, בהצלחה! 

30.8.21

מי אלו הגזענים האלו?

איך אנחנו "מוכיחים" שאנחנו לא גזענים? על ידי כך שאנחנו מאשימים אחרים בגזענות. לאמור, הם - בן-גביר, המתנחלים, הביביסטים הם גזענים (כלפי ערבים), ולפיכך אנחנו – הנאורים, השמאלנים, קוראי "הארץ", מוקיעים אותם על כך. משמע, אנחנו לא גזענים. אך האומנם זה כך? האומנם רק הימניים-הדתיים-השחורים הם גזענים, ואילו אתם, אנחנו, הנאורים בעיני עצמנו, חפים וצחים מגזענות כעורנו הלבן הנשרף כאן בשמש?

ניקח אפוא לדוגמה את מקרה הגזענות האחרון בעיירת הפיתוח הרצליה פיתוח. הורים לתלמידים בבית הספר היסודי "נוף ים" זועמים, מוחים, פונים לעירייה ולתקשורת, בזעקה מרה על שמנהלת בית הספר חפצה למנות מורה ערבייה למחנכת כיתה. לא שהם גזענים, חס וחלילה, אבל לא ייתכן שערבייה תחנך ילדים יהודים איך לאכול תפוח בדבש.

אלא שהתקשורת לא נפלה בפח ולמרות התירוצים העלובים של ההורים הארץ רעשה קמעה ואף הוקיעה את גזענותם של ההורים. אבל למה ההורים, אם הם כל-כך לא גזענים, טורחים כל-כך לשמור על עילום שמותיהם ולהסתיר את זהותם? למה אף אחד או אחת מהם לא מתייצבים בגלוי מול המצלמות להביע את אהבת המולדת הלא גזענית שלהם? מה, הם מתביישים בזה שהם לא גזענים? ולמה התקשורת מאפשרת לגזענים האלו להסתתר? למה היא לא חושפת אותם ואת זהותם?

בבית הספר "נוף ים" הוצבו בבחירות האחרונות ארבע קלפיות, ולכן יש לשער שקיים מתאם, גם אם לא מושלם, בין תוצאות ההצבעה בו לבין עמדתם הפוליטית של הורי התלמידים. בדיקה לא סבוכה מעלה כי בקלפיות האלה קיבלו המפלגות המקראות "מרכז-שמאל" (יש עתיד, כחול-לבן, העבודה ומרצ) בכמעט 60% מהקולות. מפלגות "הימין" (הליכוד, ישראל ביתנו, ימינה ותקווה חדשה) בפחות מ-40%. שם צמחה הגזענות.

כמובן, שעכשיו יבואו ההורים "השמאלנים" של בית הספר ויגידו (בעילום שם, כמובן) "מה פתאום?! זה לא אנחנו, זה הם, הקומץ, הביביסטים, זה הם הגזענים". וואלה? אז למה אתם שותקים? למה אתם לא משמיעים קולכם נגד "הקומץ" הגזעני הזה, הא? לשתוק נוכח הגזענות הזו פירושו להסכים איתה, לתמוך בה. והנה הפתעה: היחידה שיצאה בפומבי ובגלוי נגד הגזענות הזאת הייתה אמא אחת, הביביסטית ניקול ראידמן. עובדות.

זה לא מפתיע. לפני כשלוש שנים וחצי החליטה מועצת כפר ורדים לעצור את המכרזים העתידיים למכירת קרקעות לבנייה ביישוב, לאחר שכ–50% מהזוכים במכרז הראשון היו ערבים. גם אז גינתה התקשורת את ההחלטה הגזענית, אך תלתה את קולר הגזענות, כרגיל, בממשלת נתניהו, בחוק הלאום ובימין כולו. אלא שגם אז העלתה בדיקה של תוצאות בחירות 2015 שכמעט 75% מהמצביעים ביישוב נתנו את קולם ל"מרכז-שמאל" (המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ) ופחות מ-25% הצביעו ל"ימין" (הליכוד, כולנו והבית היהודי). 

הגזענות כלפי הערבים הפלסטינים וגם כלפי היהודים המזרחים כאן, במדינת ישראל, היא לא עניין של שמאל וימין. הגזענות הזאת היא בשורשה ובמהותה של הציונות, שמאל כימין - תנועת התנחלות קולוניאלית של העם או הגזע היהודי האירופי הלבן בפלסטינה-ארץ ישראל.

27.12.21

ישראל, המקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים

בזמן האחרון מקפידים כל הדוברים לאחר פיגוע או ניסיון פיגוע להכריז שהיורה/ הדורס/ הדוקרת עשו זאת "רק בגלל שאנחנו שאנחנו [אני, אחי, אשתי] יהודים". כלי התקשורת מהדהדים כמובן את דבריהם כתוכים. הדברים נאמרים שוב ושוב כדי שתתקבע כאמת הטענה לפיה הפלסטינים מנסים לפגוע בנו בשל "שנאת יהודים". כלומר, בגלל שהם אנטישמים, ולא בגלל שאנחנו מתעללים בהם, מקפחים את פרנסתם, עושקים את רכושם, גוזלים את אדמותיהם וממררים את חייהם עד מוות. לא, לא בגלל זה הם מנסים לפגוע בנו, כולל בשוטרי מג"ב דרוזים. הם עושים זאת "רק בגלל שאנחנו יהודים" והם אנטישמים. ככה זה.

כמובן שזה שקר מוחלט, אבל אתם יודעים מה? בסדר, נזרום. נניח באמת שכל ניסיונות הפיגועים מתבצעים בנו "רק בגלל שאנחנו יהודים". אם כך, ישראל היא המקום המסוכן ביותר ליהודים עלי אדמות. שהרי אין עוד מדינה בעולם שבה כל-כך הרבה יהודים נרדפים ונרצחים אך ורק בשל יהדותם. לא ארה"ב, אפילו לא צרפת, ובטח לא בפולין. רק בישראל.

ולא רק שישראל היא המקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים כפרטים. כמעט כולנו מאמינים שישראל היא גם המקום המסוכן ביותר ליהודים כקהילה, כעם. שהרי אין עוד מדינה בעולם שאזרחיה, המהווים מחצית מהעם היהודי בכללותו, מצויים בסכנה של השמדה המונית מצד איראן, הרוצה להשמידנו בפצצת אטום, נכון? אבל גם זה שקר גמור. עוד ב-2015 כתבתי כאן שאין שום סכנה כזו משום ש"מבחינת המשטר האיראני - הטלת פצצת אטום על ישראל פרושה התאבדות, צעד שימיט שואה על המדינה האיראנית. לישראל יש, וגם האיראנים קוראים עיתונים זרים, את 'יכולת המכה השנייה'. כלומר, ישראל יכולה למחוק את חצי איראן מעל פני האדמה אם זו תתקוף אותה בפצצת אטום... אם כך, למה שתעשה זאת?"

בחודשים האחרונים הצטרף לדעתי זו גם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שחוזר ואומר ש"אין שום סכנה שאיראן תתקוף את ישראל בפצצת אטום". לדעתו, הסכנה היא שאם לאיראן תהיה פצצת אטום, זה יביא למירוץ חימוש גרעיני בכל רחבי האזור. יכול להיות שזה נכון, אבל האם הפתרון לזה הוא להפציץ את איראן לפני שתהיה לה פצצה או להגיע להסכם עם כל מדינות האזור, כולל איראן וישראל, לפירוז מוחלט מנשק גרעיני? אה, יש בעיה, אתה צודק, אדון ברק, יש מדינה אחת באזור שלא תסכים לזה לעולם. אתה בטח יודע את זה, היית ראש הממשלה שלה. אז אין ברירה, חייבים להפציץ. נכון.

אבל נחזור לענייננו: אם באמת ישראל היא המדינה שבה הורגים הכי הרבה יהודים רק בגלל יהדותם, ואם המדינה כולה נמצאת או-טו-טו בסכנת השמדה - אז כנראה שמדינה יהודית היא לא המקום הבטוח ביותר ליהודים עלי אדמות, אלא דווקא ההיפך. לפיכך, מוטב ליהודים שבכם לברוח מכאן ומהר.

24.1.22

כדור הארץ שייך לעם ישראל

טיסה של "יונייטד" מניו-יורק לתל-אביב שבה על עקבותיה לאחר ששני נוסעים ישראלים התעמתו עם צוות המטוס. "הם התיישבו במחלקת עסקים", סיפר אחד הנוסעים, "וכשביקשו מהם את הכרטיסים המתאימים הם לא הציגו. התחילה מהומה שבעקבותיה הקברניטה פנתה לאחור והחזירה את המטוס לניו-יורק".

והרי כולנו מכירים את זה היטב מחיינו בישראל. בתור, בכביש, בחנייה, בכל מקום - אנשים תופסים מקום לא להם, וכשמישהו מעז לבקש מהם שיחזרו למקומם מתפתחת מהומה עם קללות, דחיפות ומכות. כי התפישה הישראלית היא שהמקום שתפסנו הוא שלנו. כי "היינו פה קודם" ומי אתה בכלל שתגיד לנו איפה לעמוד? ואיפה היית בצבא, הא? ויש בורא-עולם, ברוך השם, ואנחנו עברנו שואה ויאללה תתחפף.

אבל למי שנדמה שזה לא "אנחנו" כאלו, אלא קומץ של "אחרים". לפי הדעה הקדומה החביבה עליכם. הגיע הזמן לומר שההתנהגות המגונה הזו, לפיה הכול שלנו ומגיע לנו, היא ישראלית במהותה. כך מתנהגת מדינת ישראל. ובהתאם לכך מתנהגים גם אזרחיה.קחו כדוגמה את "המאחז הבלתי חוקי" אביתר. לפי ויקיפדיה, הוא הוקם במאי 2021, אך פונה ב-2 ביולי אותה שנה. לפי "הארץ", ב-10 בדצמבר נהרג פלסטיני מירי חי של צה"ל בהפגנה השבועית נגד אביתר סמוך לכפר ביתא, שעל אדמותיו הוא כנראה יושב, וכי "זהו ההרוג הפלסטיני השמיני מאז חודש מאי בהפגנות נגד המאחז".

רגע, אז המאחז פונה או לא פונה? מה, הפלסטינים מפגינים ונהרגים סתם מול מאחז שלא קיים? גם בפרק בסדרה של צופית גרנט בשבוע שעבר לא נאמר דבר על כך שהמאחז פונה. אז ויקיפדיה טועה, "רשת 13" מעוות את האמת, או שמא המציאות היא שמשקרת? לאביתר אולי לא קוראים עכשיו "מאחז" אלא "ישיבת הסדר" או שקר אחר, אבל ברור לגמרי שהאדמות עדיין תפוסות שלא כדין, ממש כפי שנתפסו מושבי מחלקת העסקים של "יונייטד" בידי שני ישראלים בטיסה מניו-יורק, הוא יקבל לבסוף את אישור הממשלה ובג"ץ. הוא הרי שלנו ומגיע לנו.

ובמאמר מוסגר אני מוסיף כאן בדיעבד כי לא חלף שבוע מיום פרסום המאמר
וכבר הגיעה התשובה הציוניות הנחרצת:

בסדרה של גרנט אמר אחד המרואיינים שהכול ייפתר "על-ידי התיישבות יהודית ברצועת עזה ובלבנון". "לבנון?", תמהה צופית, והדובר הסביר שברור. ''זה חבל ארץ מופלא, ירוק, עם מים כמו אני לא יודע מה. באמת מקום נהדר. אין שום סיבה שבעולם לא להגיד 'זה שלנו'". ומה עם שווייץ? שם לא רק שהכול ירוק ומלא מים, יש גם שלג בהרים כל השנה ולא נצטרך לחכות שנים עד שהחרמון ילבש לבן. לא ככה? בטח ככה.

מרואיינת אחרת אמרה לגרנט ש"יש לנו הבטחת אבות. יש לנו את הקדוש ברוך הוא שנתן לנו את הארץ הזאת. זה שלנו". זה כנראה גם מה שאמרו הנוסעים הפולשים לדיילים הרשעים. כי הרי זכותו של כל יהודי להתיישב בכל מקום בעולם, בין אם במאחז אביתר ובין אם במחלקת עסקים, ואף גוי, לא חייל ובטח לא דייל, יגיד לנו איפה מותר ואיפה אסור לנו. כי כדור הארץ שייך לעם ישראל. זה שלנו. מגיע לנו. אלוהים בעצמו אמר. 

14.2.22

רק אנחנו בני-אדם, כל השאר זבל

כמעט בכל מדינה בעולם, כששוטרים או חיילים תופסים זקן בן 80, מבלי שנחשד בדבר, כופתים אותו, סותמים את פיו וזורקים אותו באיזה חור בקור וכך גורמים למותו - זה נקרא "רצח" או לפחות "הריגה" והמבצעים מועמדים לדין. אצלנו קוראים לזה "פגיעה בערכי צה"ל" וההורגים ננזפים בנו-נו-נו או מודחים לעבודות מטבח. ובכלל, אם אותו זקן לא היה במקרה אזרח אמריקאי, אלא סתם פלסטיני מחורבן רגיל - אפילו המעט העלוב הזה לא היה קורה. מן הסתם, דובר צה"ל היה מדווח לנו שהוא מת מסיבה שלא הובהרה ובכך הייתה תמה הפרשה.

אבל בגלל אזרחותו האמריקאית של עומר עבד אל-מג׳יד אסעד, הרמטכ"ל כוכבי הטריח עצמו אל שגריר ארה"ב בישראל והתנצל על ההריגה. לא הרמטכ"ל ולא איש בשרשרת הפיקוד הצבאית או המדינית של ישראל טרח להביע צער או להתנצל בפני משפחתו של אסעד. ורק אזכיר כאן שאחרי הטבח שעשה חייל ירדני בנערות ישראליות, הטריח עצמו המלך חוסיין ובא לבית של כל אחת מהמשפחות השכולות, כרע ברך בפניהן וביקש את סליחתן. עוד ערבי מחורבן.

הסלחנות העצמית שלנו למעשי הזוועה שמבצעים חיילינו בשטחים היא כה עמוקה, עד שעיתון "הארץ", המתנגד לכאורה לכיבוש, טרח וסיפר בכתבת ענק כי גדוד "נצח יהודה" הוא מיליציה פיראטית שהתפתחה מתחת לאף של צה"ל. יעני מבלי שהצבא התכוון לכך. האומנם? לא. צה"ל מציב, ולא במקרה, בתפקידי הקילגוס בשטחים חטיבות, גדודים ויחידות המאוישים בחיילים מתחתית הסולם הכלכלי-חברתי (כפיר, מג"ב, נצח יהודה). אתיופים, דרוזים, צ'רקסים, מזרחים משכבות חלשות, חרדים, עולים חדשים וכאלו. שיטת הממשל הזו על הקרויים "ילידים" לא הומצאה בישראל. זוהי שיטת שלטון קולוניאלית עתיקת-יומין, שבה מומלכים על הנתינים "שבטים מקופחים" כדי שיעשו בהם שפטים מבלי שהאדונים הלבנים ייאלצו ללכלך, חלילה, את ידיהם העדינות בחרא ודם. זה גם מה שצה"ל עושה.

לפני כשבועיים נהרגו שני קציני צה"ל בידי קצין מיחידתם. אסון כבד. בשבוע שבעבר נהרגו שני פועלים פלסטינים בקריסת פיגום בקומה ה-42 בבניין בתל-אביב. גם זה אסון כבד, לא?

אלא שההבדל בין הסיקור התקשורתי של שני המקרים הנוראיים והמיותרים הללו היה כמו בין שמיים וארץ. במקרה של מות היהודים סיפרה לנו התקשורת כל פרט על חייהם וליוותה ימים רבים את המשפחות השכולות במסע אבלן. במקרה של מות הפלסטינים, התקשורת רק סיפרה שזה קרה, הזכירה אולי את שמותיהם, ציקצקה שזה לא בסדר שקורים דברים כאלו, וזהו. לא סיפרו לנו מאומה על חייהם ובוודאי שלא ליוו את משפחותיהם. ולמה? מה ההבדל? שהללו חיילים ואלו פועלי בניין? והרי כשקרס לפני כשנתיים וחצי מנוף ביבנה ונהרגו ארבעה פועלים יהודים, גם אז הסיקור נראה אחרת לגמרי.

ההבדל ביחס למתים הוא לא במקצוע אלא בלאום. כי ככה זה בעינינו, היהודים - אנחנו בני אדם והפלסטינים לא. ועד שלא נבין שגם הם בני אדם, לא נהיה גם אנחנו בני אדם.

21.3.22

במשל הזה אנחנו רוסיה, לא אוקראינה

בישראל, רוב הפוליטיקאים מכל המפלגות והעדות, כלי התקשורת מכל הצורות והסוגים, והאזרחים (כלומר היהודים) מכל המינים והדעות, תופשים ומציגים את רוסיה כפולשת, כמי שתוקפת בלי שום סיבה, מפעילה אלימות איומה ונוראה ומנהיגה הוא אכזר, משוגע ופושע מלחמה. ואילו אוקראינה ומנהיגה נתפשים כקורבנות אומללים, המותקפים ומופצצים על לא עוול בכפם.

כל זה יכול להיות נכון עד אלפית המילימטר, אבל המוזר, המצחיק ובעיקר העצוב הוא, שכמעט כולם אצלנו מזדהים בסיפור הזה עם העם האוקראיני, שלכאורה מותקף ומופצץ ונרדף כמונו, העם היהודי, על לא עוול בכפם על-ידי... על-ידי מי בעצם? המצרים בתקופת פרעה? הפרסים בתקופת אחשוורוש? הגרמנים בתקופת היטלר? המצרים בתקופת סאדאת? האיראנים בתקופת חומייני, או אולי חמנאי?

אך האומנם? האומנם במלחמה הנוכחית אוקראינה מותקפת ונפלשת כמו ישראל ורוסיה תוקפת אותה כמו ש... מי עצם תוקף אותנו? שבעה צבאות ערב? הפליטים הסודאנים? המטפלות והמטפלים הפיליפינים בסבים ובסבתות שלנו? הפלסטינים? חיזבאללה? מי?

או שמא זה בכלל ההיפך? שבמציאות, אנחנו, מדינת ישראל, היא דווקא זו שהורגת ותוקפת ופולשת ומפציצה והורסת כמו רוסיה, ולא כמו איזו מדינה מסכנה ומותקפת כאוקראינה?

אתחיל בדוגמה מלפני בדיוק 40 שנה, זו שנקראת עתה "מלחמת לבנון הראשונה". ישראל פלשה אז ללבנון בדיוק כמו שרוסיה פלשה עכשיו לאוקראינה, לכאורה ללא סיבה. אלא שממשלת ישראל טענה אז, ושיקרה בפני כל העולם וגם לאזרחיה, בדיוק כפי שרוסיה עושה עתה, שמדובר במבצע ולא חלילה במלחמה. אז שיקר ראש הממשלה מנחם בגין כשטען שמטרת "המבצע" היא להרחיק את איום התותחים על ישראל. עכשיו טוען וכנראה משקר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שמטרת "המבצע" היא להרחיק את איום הטילים על רוסיה.

אבל מטרתה האמיתית של ישראל ב-1982 הייתה להפיל את השלטון הנבחר אז בלבנון ולהקים תחתיו ממשלת בובות, נשיא משת"פ, שיכרות "שלום" עם ישראל ובכך יהפוך את לבנון למדינת חסות של המעצמה האזורית. ואיך יודעים שזו, ולא הסרת איום התותחים, הייתה המטרה האמיתית של ישראל? כי זה מה שישראל עשתה. היא הטילה מצור על ביירות וכפתה בכוח צבאה על הפרלמנט הלבנוני "לבחור" את באשיר ג'ומאייל, מנהיג הפלנגות הנוצריות הרצחניות ששיתפו עמה פעולה, לנשיא לבנון.

והרי זה בדיוק מה שכולם אומרים לנו עכשיו: המטרה האמיתית של פוטין ורוסיה בפלישה לאוקראינה היא לא להסיר את איום הטילים לכאורה, אלא להפיל את משטרו הנבחר של הנשיא וולודימיר זלנסקי ולהכתיר תחתיו, בתכתיב הכוח הרוסי ההורס והמגרש, ממשלת בובות, נשיא משת"פ, ולהפוך את אוקראינה למדינת חסות של רוסיה. דמיון מפתיע, הא?

אלא שהרעיון של שר הביטחון דאז, "הגאון" אריק שרון, לפלוש ללבנון ולהפוך אותה למדינת חסות של ישראל, נכשל כישלון מוחץ. מישהו, קצת יותר חכם ממנו, כנראה נשיא סוריה דאז חאפז אל-אסד, קלט את הטריק המבריק ופוצץ את "הנבחר" ג'ומאייל ובכך שם קץ להרפתקת הדמים המשוקצת והמטומטמת ההיא של ישראל.

הפלישה הישראלית הכושלת ב-1982 היא לא איזה חריג או עשב שוטה. כפי שנהגנו אז בשכנתנו לבנון, אנחנו נוהגים כיום בשכנינו הפלסטינים. לפלסטינים אין אפילו לא תותח וטנק ומטוס וצוללת ופצצת אטום אחת, שמאיימים - על אמת, לא בדיבורים - לפלוש לישראל, לפוצץ את בתינו ולגרש אותנו לים. זה בדיוק להיפך. ישראל, המעצמה האזורית הסופר עוצמתית, אחת המדינות החזקות בעולם, עם כמעט אינספור כלי מלחמה והפצצה והשמדה, היא זו שמאיימת. ולא רק שהיא מאיימת, מדי פעם היא גם מבצעת, פלישות לשטחם של הפלסטינים, החסרים אפילו קצה קצהו של מגן, כדי לפוצץ את בתיהם ולגרש אותם מאדמתם. אנחנו פה רוסיה, לא אוקראינה.

עוד לא ברור אם הרפתקת הדמים המשוקצת הנוכחית של פוטין באוקראינה תסתיים כמו "מבצע שלום הגליל" של ישראל ב-1982 בלבנון, אבל דבר אחד ניתן בהחלט לזקוף לזכותו של העם הרוסי: מישהי שם, עובדת טלוויזיה, התייצבה בשידור חי מאחורי קריינית חדשות עם שלט בגנות המלחמה והתעמולה השקרית שמנהלת מדינתה. בישראל לא קרה דבר כזה באף ערוץ טלוויזיה, לא במלחמת לבנון ולא בשום מלחמה - סליחה, מבצע - שבא אחר כך. למה? כי רוסיה היא דיקטטורה וישראל היא דמוקרטיה. זה למה.

13.6.22

הפרצוף האמיתי שנחשף הוא שלנו

גזענות היא לא רק ייחוס שורה של תכונות שליליות לקבוצה גזעית, אתנית, לאומית או דתית. גזענות היא ייחוס מכליל של תכונות, בעיקר שליליות אבל גם חיוביות, לקבוצה גזעית, אתנית, לאומית או דתית. לפיכך, אחרי כל אמירה גזענית שהיא, אחרי "הם מסריחים, בורים, עצלנים, טיפשים, רמאים, גנבים ואלימים", תמיד מוסיף הגזען, כדי להראות שהוא כאילו לא גזען, את המילה "אבל" בתוספת איזו תכונה טובה לכאורה של הבני-זונות המחוריינים. "אבל הם (הערבים, האפריקאים, היהודים המזרחים - מה שנוח לכם) שרים יפה / רוקדים נהדר / רצים מהר / יש להם אחלה אוכל" וחוזר חלילה.

ויש עוד דבר אחד משותף לכל הגזענים: הם מייחסים למגוזעניהם דו-פרצופיות. יעני שעכשיו זה נראה לכם כאילו הם נחמדים ומנומסים וחרוצים ותרבותיים וכל החרא הזה, אבל זה הכול הצגה. חכו, חכו, יום אחד ייחשף פרצופם האמיתי ויתגלה שהם מרעילים את הבארות שלנו, גונבים את הכסף שלנו, שותים את הדם של הילדים שלנו. או אז תבינו שהם לא מה שאתם חושבים, אלא מה שאמרנו: "מסריחים, בורים, עצלנים, טיפשים, רמאים, גנבים ואלימים, אבל מבשלים, שרים ורוקדים ממש יפה".

והנה, כך מבשרים לנו כלי התקשורת, היום הזה הגיע. הערבים מרע"ם ומרצ שהצביעו נגד הממשלה על חוק יהודה ושומרון "חשפו את פרצופם האמיתי", נכון? הנה, לדוגמה, מה שכתב בשבוע שעבר עיתונאי הספורט הוותיק משה בוקר ב"וואלה!" תחת הכותרת "מאזן גנאים חשף את פרצופו האמיתי":

"במשך שנים הצליח מאזן גנאים להטעות את עיתונות הספורט. בזכות החיוכים שפיזר לכל עבר, בזכות הדיבור העדין, המנומס, השליטה בשפה העברית ובעיקר בזכות ההצהרות על דו-קיום בין ערבים ליהודים... הרצון שלו להוכיח לכולם שבאמצעות הכדורגל אפשר להביא לשינוי, שבזכות הכדורגל יהודים וערבים יכולים לחיות כאן בשלום... האיש הפך סמל לדו-קיום".

ואז, הו-הא, מה קרה? הנה, בוקר מסביר ומספר:"בלילה שבין שני לשלישי השבוע, הראה גנאים בשידור חי שהוא עבד על כולנו בעיניים. הרגע שבו הצביע נגד הצעת החוק של הקואליציה, בה הוא חבר, להארכת תקנות הדין הפלילי ביהודה ושומרון... הוכיח לנו שהוא התהלך מולנו כל השנים עם מסכה. הוא הראה לנו שכל ההצהרות על דו-קיום והשאיפה לאחדות בין יהודים לערבים היו קשקוש אחד גדול".

אבל מה בעצם עשה גנאים שעל כך נחשף "פרצופו האמיתי"? גנב? אנס? רצח? ירה ביהודים? שרף בית כנסת? הביע תמיכה בטרור? לא. שום דבר מכל זה. כלום. בסך הכול הצביע נגד חוק המיישם בשטחי הגדה המערבית אפרטהייד כלפי בני עמו, והוא נגד זה. אז מה?

יכול להיות שזו טעות פוליטית, טמטום אסטרטגי או הפרת משמעת קואליציונית מצד גנאים, אבל זה מה שמוכיח שהוא נגד דו-קיום או שלום? ממש לא. מאמרו של בוקר ודברים דומים שכתבו ואמרו עיתונאים יהודים אחרים, לא חשפו את פרצופו האמיתי של גנאים, אלא את פרצופנו האמיתי שלנו – שאנחנו מוכנים לקבל את הערבים כבני אדם, רק אם הם עושים מה שאנחנו אומרים להם. נקודה. סוף. 

23.5.22

אתם מדברים על אכזריות?

לפיגוע, לרצח, שהיה לפני כמה שבועות באלעד, נסמך בכל דיווח בכל כלי התקשורת הישראלים שם התואר "אכזרי". למה אכזרי? כנראה בגלל שבוצע באמצעות פגיעה ישירה, בלתי-אמצעית, של כלי הרצח בגופי הנרצחים, להבדיל מפגיעה מרוחקת כמו מרובים או תותחים או משיגורי טילים או פצצות ממטוסים.

אבל האם רצח שלושים מתפללים על ידי קצין הרפואה ברוך גולדשטיין, הוא פחות אכזרי מרצח שלושה אנשים בגרזנים, רק בגלל שבוצע בנשק צה"לי תקני? האם רצח שני מחבלים כבולים באמצעות ריצוץ גולגולותיהם על ידי בכיר השב"כ אהוד יתום הוא פחות אכזרי, רק כי ראש הממשלה אישר את זה? האם רצח הילדים ששיחקו כדורגל בחוף הים בעזה במבצע "צוק איתן" בטיל ששוגר מכלי טיס או שיט, הוא פחות אכזרי כי צה"ל סבר בטעות שמדובר בחולית גמדי קומנדו ימי של החמאס? ואישורו של בג"ץ לגרש אלפי פלסטינים מבתיהם ואדמותיהם, רק לפני שבועיים, זו לא אכזריות?

האמת היא שבמלחמה בין שני העמים שלנו, הישראלים והפלסטינים הורגים זה את זה באמצעים העומדים לרשותם. אנחנו לא הורגים אותם בסכינים וגרזנים, פשוט כי יש לנו רובים, ותותחים וטנקים ומטוסים וטילים מדויקים ופצצות חכמות ושב"כ ומג"ב, והם הורגים אותנו בסכינים וגרזנים וקצת ברובים ובטילים מצ'וקמקים, כי זה מה שיש להם. זה בכלל לא קשור לאכזריות. ואם זה אכזרי לכם מדי שהם הורגים אותנו בסכינים וגרזנים, אז תנו להם קצת טילים מדויקים וכמה מטוסים עם פצצות חכמות, ואין ספק שהם ישמחו להרוג אותנו, כמו שאנחנו הורגים אותם, בלי ללכלך ידיהם בדם.

האכזריות הישראלית אינה קשורה כלל למלחמה שלנו בפלסטינים, אלא היא חלק אינטגרלי מהמשטר שלנו, מהאידאולוגיה שלנו, מהציונות. בשבוע שעבר פרסם "ישראל היום'" כי "אמה של התינוקת שנחנקה למוות באכזריות גורשה סופית מישראל. דורינה, אמה של התינוקת יסמין וינטה,  שנחנקה למוות על ידי סייעת בגן בפתח תקווה  גורשה סופית מישראל. דורינה נאלצה לעזוב לאחרונה את ישראל ולשוב למולדובה לאחר שכל מאמציה מול רשות האוכלוסין וההגירה לקבל אשרת שהייה בישראל עלו בתוהו. מרשות האוכלוסין נמסר כי בקשת האשרה נדחה לאור מכלול הנסיבות".

איזה מכלול נסיבות? מה אתם מבלבלים את הביצים? האישה האומללה הזאת היא לא ערביה שקמה עלינו לכלותינו וגם לא מהווה סיכון כלשהו להמשך קיומו של העם היהודי. אז למה אתם מגרשים אותה? אין לזה שום הסבר לבד מאכזריות צרופה, רוע טהור.

ואם מוסיפים לכך שמשרד הפנים איפשר לבלם הפועל באר שבע מיגל ויטור להתאזרח בישראל, נשאלת השאלה למה הוא כן והיא לא? בגלל שהוא שחקן כדורגל והיא סתם אימא שילדתה נרצחה? או אולי בגלל שהבעלים של הפועל באר שבע הייתה חברה במפלגתה של שרת הפנים איילת שקד?

ואם כבר מדברים על אכזריות, הנה דברים שאמרה המשוררת הלאומית המנוחה, נעמי שמר: "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם, לח ומהביל. ואם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים כל הגרמנים". אז מה אתם אומרים? אתם כבר מתגעגעים לגזים הטובים של הנאצים התרבותיים?

30.5.22

מה זאת אומרת "שלא ירימו ראש"?

מוזר. הגל ההיסטרי הנוכחי, המלובה בתקשורת וברשתות החברתיות, של שנאה והסתה וזעם כלפי הערבים הפלסטינים, בעיקר אזרחי ישראל שבהם, לא עלה בעקבות מתקפות הטרור הקטלניות שהיו לפני כחודש, אלא גאה דווקא לאחר שתי הפגנות הסטודנטים הפלסטינים באוניברסיטאות תל-אביב ובן-גוריון.

וכי למה? הרי לא היה בהפגנות הללו שום איום לא על מדינת ישראל ולא על חיי אזרחים ישראלים. אלו היו הפגנות חוקיות, מותרות, בלתי אלימות בעליל, שלא חרגו לא מהמקום שנתחם להם ולא מתנאי ההיתר שניתן להם. שום דבר. כולה עמדו, בכל אחת מהן, כמה עשרות סטודנטים פלסטינים, נופפו בדגל הלאומי שלהם, וקראו קריאות קצובות לא נגד ישראל אלא נגד הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטיני, וכל זה ביום שאותו הם מייחדים לזכר יקיריהם שמתו וכפריהם שנחרבו בנכבה. אז איפה פה הבעיה? למה דווקא ההפגנות הקטנות והשקטות הללו מאיימות עליכם יותר מגלי טרור רצחני?

שהרי עובדי האוניברסיטה בבאר-שבע לא יצאו להפגין אחרי הפיגוע הקטלני שהיה בעירם, אלא דווקא לאחר ההפגנה החוקית והשקטה שהייתה באוניברסיטה בעיר. ועובדת האוניברסיטה לא פנתה לשלטונות "אתם צריכים לשמור עלינו ממגפת הטרור" אחרי מעשה הטרור, אלא דווקא אחרי ההפגנה הלא-אלימה לרגל יום הנכבה.

וכי למה, האם אסור במדינת ישראל לבני-אדם לכאוב ולהביע את כאבם? רק לנו מותר לכאוב ולהביע את כאבנו על יקירינו שנהרגו במערכה הנמשכת בינינו לבין הפלסטינים, ולפלסטינים אסור לכאוב או להביע את כאבם על יקיריהם שלהם שנהרגו במלחמה הזאת?

אה, אתם, אומרים, זה לא בגלל זה. זה בגלל שבכלל לא הייתה שום נכבה. אבל אם לא הייתה נכבה, למה שר האוצר לשעבר, בכיר הליכוד, ישראל כ"ץ, מאיים על הפלסטינים, בציוץ הסתה על גבול פשע המלחמה, בנכבה שנייה אם ימשיכו להפגין? הנה, כך כתב בטוויטר האדון כ"ץ: "הזהרתי אתמול את הסטודנטים הערבים, שמניפים את דגלי פלשתין באוניברסיטאות: זיכרו את 48. זיכרו את מלחמת העצמאות שלנו ואת הנכבה שלכם. אל תמתחו את החבל יותר מדי. אם לא תירגעו, אנחנו נלמד אתכם לקח שלא יישכח". כלומר, מי שרואה עצמו כראש ממשלת ישראל מאיים פה על הפלסטינים, די במפורש, ברצח-עם.

ובכלל, הטיעון החוזר והנשנה בגל השנאה הנוכחי כלפי הערבים הוא "שלא ירימו ראש". אבל מה זאת אומרת "שלא ירימו ראש"? פירושו שלדעת המשתמשים בביטוי המחליא הזה, שהאנושות, בטח בארץ ואולי בעולם בכלל, צריכה להיות בנויה מלאומים או גזעים נחותים מדרך הטבע, שעליהם להלך כל חייהם בראש מורכן, מושפל וכנוע ובפני בני ובנות הלאומים או הגזעים העליונים, מטעם אלוהים, שרק הם רשאים להלך "בראש מורם", ושאר בני-האדם צריכים להשתחוות בפניהם ולשרת אותם. כי ככה זה. מאלוהים ומהטבע.

כך דיברו בעבר בעלי עבדים על העבדים "שלהם", אנטישמים על היהודים "שלהם", ועכשיו היהודים הישראלים על הערבים "שלהם" – "שלא ירימו ראש". והכי עצוב בכל זה הוא שאנחנו כל כך לא מוכנים לוותר על עליונותנו ואדנותנו, כדי כך שאנחנו מעדיפים שהפלסטינים ימשיכו לרצוח בנו, מאשר לאפשר להם, חלילה, חיים של חירות ושוויון.

18.7.22

ישראל השנייה - שִפחה חרוּפה

המהגרים היהודים המזרחים שהובאו ארצה בידי ממשלות בראשית שנות מדינת ישראל אכן סבלו כאן מגזענות ואפליה חמורים, והם נבעו ממהותה הקולוניאלית של הציונות, תנועת השחרור האשכנזית של העם היהודי. מדינת ישראל הוקמה בקצה אסיה בידי מתיישבים יהודים אירופים, שכדי להבטיח את המשך קיומה ייבאו מאות אלפי יהודים מזרחים, כדי שישמשו כאן כפועלים, כחיילים וכמובן כמתיישבים במקום הפלסטינים שגורשו מהמדינה החדשה.

להלכה היו היהודים המזרחים מיד לאזרחים ישראלים. אך בפועל, בהתאם למבנה החברתי הקולוניאלי הציוני, שלא נשתנה מאז, הם היו לאזרחים סוג ב', שניים לאזרחים האשכנזים המייסדים וצאצאיהם, כשמתחתיהם הישראלים סוג ג', הפלסטינים. אחרי מלחמת ששת הימים צורפו לתחתית המבנה החברתי הציוני הלא-אזרחים הפלסטינים מהגדה ומהרצועה.יחד עם זאת, ככל שהייתה חמורה האפליה הגזענית כלפי המזרחים בארץ, לא ניתן כלל להשוותה לא למה שעשו האמריקנים הלבנים לילידים "האינדיאנים" ולעבדים השחורים ולא לשואת היהודים באירופה, ואפילו לא לדיכוי האכזרי שאנחנו הישראלים, כולל נכדי המהגרים המזרחים שהופלו בשנות החמישים, מפעילים כיום כלפי הפלסטינים.

במהלך השנים הלך והצטמצם, במובנים ובתחומים רבים, הפער בין האשכנזים השליטים למזרחים הכביכול נחותים להם, אך המבנה הקולוניאלי לא השתנה ועודו מהווה את יסודה המוסד של המדינה הציוני. אבל עדיין, בתחומים רבים, המזרחים הם רק שניים לאשכנזים. הדבר בולט באופן זועק במיוחד בתחום הפוליטי. שהנה כל ראשי הממשלה עד היום היו כולם רק אשכנזים. כך גם כל ראשי המפלגות היום, לבד ממפלגת המזרחים ש"ס שבראשה עומד תמיד מזרחי, אבל כזה שקיבל על עצמו את עול התורה הליטאית האשכנזית.

גם כל ראשי המפלגות היום הם אשכנזים, לבד ממפלגת המזרחים ש"ס שבראשה עומד תמיד מזרחי, אבל כזה שקיבל על עצמו את עול התורה הליטאית האשכנזית. וכי למה? הרי המזרחים, שהפילו את שלטון מפא"י והעלו לשלטון את הליכוד, יכולים היו ובוודאי יכולים עכשיו, להעמיד מתוכם, בוודאי במפלגה "שלהם" כמו הליכוד, להעמיד בראש גבר או אישה מזרחים. אך הדבר לא קרה מעולם, וגם לא יקרה בקרוב.

אבל למה? ננסה להסביר ולהבהיר זאת באמצעות שלוש פוליטיקאיות מזרחיות מהבכירות והבולטות ביותר במפלגות הימין – עידית סילמן, מירי רגב וגלית דיסטל-אטבריאן.עידית סילמן היא מרוקאית. אבל אם מסתכלים באופן בו התנהלה בשנה האחרונה הרי שדרכה הפוליטית נוהלה והוכתבה בידי ארבעה גברים אשכנזים – נפתלי בנט, שמוליק סילמן, בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ'. מה, אישה מרוקאית לא יכולה שתהיה לה דרך פוליטית משלה? היא חייבת שגבר אשכנזי ינהל אותה?מירי רגב, סיבוני מהבית, היא מבכירות הליכוד כבר שנים רבות. ואולם עיקר פעילותה הפוליטית היא היות שפחה חרופה חנפה לבנימין נתניהו ואשתו שרה, ומעולם לא השמיעה ולו דעה עצמאית אחת משלה, שאיננה משאריות מזונו הלעוס של אדונה האשכנזי.אחרונה חביבה ועלובה, גלית דיסטל-אטבריאן, המתגאה לכאורה במוצאה המזרחי, אבל בפוסט שפירסמה בפייסבוק, שרק לאחריו שריין אותה נתניהו ברשימת הליכוד לכנסת, כתבה ש"הגבר האשכנזי יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסיה האנושית". בכך הסבירה אטבריאן את התשתית האידיאולוגית העבדותית לכך שהמזרחים, בליכוד ובכלל, אינם בוחרים במישהו או במישהי מתוכם שינהיג אותם ואת ישראל בכלל - בגלל שהם עדיין מאמינים, כפי שחונכו על ברכי הקולוניאליזם הציוני הלבן, שהם נחותים מן האשכנזים.

וכל השאר קישקוש מבוכיין.

20.7.22 

מעניין, אבל יומיים בלבד אחרי המאמר הזה שלי פרסם "הארץ", גם כן במדור "דעות", מאמר של המזרחי הלוחמני רון כחלילי, שכתב אומנם במלים אחרות, אבל ממש בדיוק אותו מאמר שכתבתי אני . הנה הוא במלואו. קיראו ותיווכחו.

רון כחלילי / הליכודניקים המזרחים לעולם יצטופפו מאחורי גבו של האשכנזי התורן

הנה השורה התחתונה: המזרחים אינם מעוניינים בחזון עצמאי לשלום ולשוויון. אמנם המזרחים בישראל מופלים ומדוכאים בשל היותם "מזרחים", אך מעולם הם לא ידעו לפעול כמו שבט או קטגוריה מובחנת — למען טובתם שלהם. הם לא ידעו להוציא משורותיהם שכבה אינטלקטואלית בעלת חשיבות לאומית; הם לא הצליחו לנסח חזון או מאבק כלל־ישראלי מובחן וסוחף, שיצמצם את הפערים בין מזרחים לאשכנזים ויוביל את ישראל כולה לידי שוויון ושלום ושגשוג; והם לא ידעו להצמיח בתוכם מנהיגים פוליטיים סוחפים, שבאמת עשויים לקרוא תיגר על ההנהגות האשכנזיות לדורותיהן.למרות הנוסטלגיה, רוב הציבור המזרחי בישראל מעולם לא האמין במזרחים. הוא לא האמין בדוד בן הרוש ב–59', בפנתרים השחורים בתחילת שנות השבעים, בש"ס הליטאית בשנות השמונים, בקשת הדמוקרטית המזרחית בשנות התשעים ובעמיר פרץ ובאבי גבאי בשנות האלפיים. כמו שפטרוניו אינם מאמינים ביכולתו, גם הוא אינו מאמין בעצמו. המסרים הופנמו היטב: נועדנו להיות חמורו של משיח, בכיינים מקצועיים; אין לנו לא חזון ולא יכולת להעמיד אלטרנטיבה ראויה ואפקטיבית.

מכאן נובעת גם השורה התחתונה הזאת: בסופו של דבר, המזרחים, עם כל הרעש הלוחמני שלהם — בעיקר מאז מינויה של מירי רגב לשרת התרבות והחשיפה התקשורתית המסיבית של דוד אמסלם, אבישי בן חיים וגלית דיסטל־אטבריאן, שהמאבק המזרחי הוא מרכיב מרכזי באג'נדה שלהם — מעולם לא האמינו ביכולתו של מועמד מזרחי כלשהו להיות ראש ממשלה בישראל. להיות כחלונים — כן, אך לא יותר מזה. מוכרחים מבוגר אחראי בראש. אשכנזי, כמובן. כל האשכנזים אחראים. זה בילט־אין.

יש משהו מכמיר לב בנציגים המזרחים של הימין לגווניו — בעיקר בליכוד, שבעשורים האחרונים נהפך לנציגו הברור של הציבור המזרחי שמודע יותר למזרחיותו. כולם שם צועקים דיכוי, הגמוניה וגזענות לבנה, אך בה בעת מצטופפים מאחורי חליפתו של בנימין נתניהו — שאין שאין אשכנזי ופריווילגי ממנו. ולא היינו זקוקים באמת לעדותה של הדס קליין ("ידעתי שאם שרה תדע שאני מזרחית, לא נהיה חברות") אחרי קלאסיקות כמו "את משעממת אותנו", או כדברי הגברת: "אנחנו האירופאים עדינים, לא אוכלים כמוכם המרוקאים".

כן, גם אני מכיר את התיאוריה הגורסת שהציבור המזרחי בליכוד משתמש בנתניהו בדיוק כפי שנתניהו משתמש במזרחים להישרדותו הפוליטית הנכלולית, שיד רוחצת יד, ושאין כאן הערצה עיוורת אלא ניצול הדדי — המזרחים תומכים בנתניהו ומכשירים את כל שרציו, והוא זורק להם כמה פירורים (תקציביים, פוליטיים ובעיקר ייצוגיים) ומשתיק אותם. אבל כשמביטים בשורה התחתונה, בעובדות הנחרצות, מתחוור שהפערים בין מזרחים לאשכנזים רק התרחבו בתריסר שנות שלטון נתניהו. הטיעון הזה קורס? לחלוטין.

אומרים שאני ממהר לשפוט, אומרים שאנחנו בעיצומו של "תהליך" וששינוי תודעתי דורש זמן, וכך גם התגבשות שבטית־פוליטית של ממש. הנה, הם מבטיחים, נתניהו, נציגה האותנטי של ישראל השנייה, תכף מסתלק, ומיד יבוא במקומו הדבר האמיתי: אמיר אוחנה, רגב, אמסלם, אולי "הדוגמן", יוסי כהן מהמוסד, אומרים שהוא מזרחי. המזרחים החדשים, הם מבטיחים, כבר לא יגישו לאשכנזים הבינוניים — ישראל כץ או ניר ברקת — את המושכות. הפעם הם יילחמו ויתעקשו ובלה־בלה־בלה.נכון, מודים רבים, בחירת מזרחי לראשות המפלגה עלולה לקרוע את הליכוד מבפנים, בדיוק כפי שקרה במפלגת העבודה כשעמיר פרץ נבחר לעמוד בראשה (שמעון פרס ותומכיו עזבו בהפגנתיות את המפלגה והצטרפו ל"קדימה"); הבייס האשכנזי החזק, הז'בוטינסקאי, השולט במנגנוני הליכוד מאז הקמתו, הם מזהירים, לא יוכל לשאת את החרפה המזרחית הזאת. הוא ייאלץ לפרוש ולהקים תנועת ימין חדשה וטהורה.

אבל נדמה שהסיבה האמיתית לבחירה המזרחית החוזרת ונשנית במועמד אשכנזי, מאז ומעולם, היתה ועודנה העדר ביטחון עצמי. קולות רקע? ואללה בכיף. ראש ממשלה? רגע רגע... הוא דומה מדי לסטריאוטיפ, שד בבקבוק — וחוץ מזה, מה נעשה בלי האדון האשכנזי?במאני טיים, כפי שמראה העבר הרחוק והקרוב, הליכודניקים המזרחים — גם אם לא רק הם — לעולם יצטופפו מאחורי גבו של האשכנזי התורן, שיועלה לדרגת אלוהות. פעם יקראו לו בגין, פעם שרון ופעם נתניהו. יאמרו שהוא דובר אנגלית מצוחצחת, משכיל, יודע להתרועע עם שועי עולם, הכי לא צ'חצ'ח שאפשר להעלות על הדעת. ובד בבד הם יספרו לכם שהמזרחים צריכים עוד קצת זמן כדי להתאפס על עצמם ולהבין לעומק שהם־הם ההגמוניה שאינה מודעת להגמוניותה. ועל השאלה "למה שוב ביבי?" יש לפעמים תשובה פשוטה: כי הוא אשכנזי. בעיני מזרחים "גאים" רבים לא צריך יותר מזה. 

19.12.22

הציונות היא אם כל חטאת

לולא הציונות, לולא נמלטו הורי מאירופה האנטישמית לארץ-ישראל המנדטורית ונפגשו כאן, לא הייתי קיים, ולא הייתי כותב כאן עכשיו את המאמר הזה בגנות הציונות. מכיוון שכך אין לי אלא להסכים שבראשיתה היתה הציונות אולי אכן תנועת השחרור הלאומי של יהודי אירופה. אבל בה בעת היתה הציונות בפועל, מראשיתה, גם תנועה קולוניאלית שמגשימיה היו אירופאים ששילחו עצמם לחבל ארץ נושב באסיה והחלו לבנות כאן קולוניה אירופאית, תוך נישול וגירוש שהלכו וגברו עם השנים, של תושביה הילידים, הערבים הפלסטיניים, של חבל הארץ שנקרא אז פלסטינה, וקרוי עכשיו ישראל.

שיאו ונצחונו של המפעל הציוני היה, כמובן, במה שנקרא אצלנו "מלחמת העצמאות", שבו היהודים הארץ-ישראלים כבשו, בהתאם לחזון ולתכנון של "אבי האומה" הציונית דוד בן-גוריון, את מרבית שטחה של פלסטינה/ארץ-ישראל המערבית, תוך שהם מחריבים עד היסוד כ-600 ישובים פלסטינים שהיו בחבל הארץ שנכבש ומגרשים ממנו אל מחוץ לגבולות המדינה שהקימו על אדמת אלו כשלושת רבעי מיליון מבניו ובנותיו, זקניו וטפיו, של העם הפלסטיני (אם אתם עם, אז גם הם עם, ולהיפך) שישב בו לפני פלישת הציונים.

מבחינת הפלסטינים מלחמת 48' היתה לאסונם, או בשפתם "נכבה", שהציונות – על כל גווניה ומפלגותיה, למן מרצ ועוד נעם – מתכחשת עד היום, במשך 75 שנים, גם לעצם התרחשותה ("הם לא גורשו, הם ברחו") ובוודאי שלאחריותה לה ("זה הם התחילו"). ממש כפי ששלטונות טורקיה, לדורותיהם, מתכחשים כבר מאה שנה, לעצם העובדה שהם טבחו ("הם מתו ממחלות") למעלה ממיליון ארמנים בתחילת המאה ה-20, במה שקרוי "השואה הארמנית" ובוודאי מאחריותם לג'נוסיייד ההוא (כי גם שם "זה הם התחילו").

אבל האמת היא, והגיע כבר הזמן שנודה ונכיר בכך, "הנכבה", כלומר גירוש הפלסטינים מאדמותיהם ויישוב יהודים, שהובאו לכאן לשם כך בשנותיה הראשונות של המדינה מכל העולם, ובעיקר מארצות ערב, היתה מטרתה העיקרית של "מלחמת העצמאות". יכול אפילו להיות שבנסיבות ההן "הנכבה" היתה הכרחית לצורך הקמת של מדינת ישראל. בכל מקרה, מובן וברור שלולא "הנכבה" מדינת ישראל לא היתה יכולה לקום ולהתקיים.

לכאורה בעצם הקמת מדינת ישראל והחזרתם לכאורה של היהודים למולדתם ההיסטורית או לארצם המובטחת "אחרי אלפיים שנות גלות", השיגה הציונות, יעני תנועת השחרור של העם היהודי, את מטרותיה, והקימה בית – בטוח, פורח, משגשג וכולי – לעם היהודי, או לפחות לחלקו של העם היהודי שחפץ במדינת ישראל להיות לו לבית. לפיכך היתה צריכה בשלב זה התנועה הציונית לחדול מלהתקיים והאידיאולוגיה הציונית לחלוף מן העולם, ובמקומה היתה צריכה ישראל לעסוק בבניינה, בטחונה ושגשוגה בין שאר עמי האזור, כשהיא מחפשת ומוצאת דרך לכפר על שעשתה לפלסטינים ולהתפייס איתם.

אבל לא כך קרה. כי ישראל לא הסתפקה ב"נכבה" ובהישגיה במלחמת 48' ולאחריה, והמשיכה – בדיכוי, בעושק, בגזל ובהרג – את המלחמה ההיא בפלסטינים לאורך כל שנותיה, וכמובן במלחמת 67', שבה השלימה את מה שלא הצליחה ב-48', קרי את כיבוש כל ארץ ישראל המנדטורית, על כל מיליוני יושביה הפלסטינים. האם ניצלה מאז ישראל את ההזדמנות הזו שכאילו נפלה לידיה כדי להשלים עימם, מתוך הכרה בעוול הנורא, גם אם לא מזדון, שגרמנו להם כדי לסיים את הסכסוך? ההפך. היא ניצלה את ההזדמנות – לא לפני שהקריבה ב-73' מתוך רהב מטומטם 3000 מבני דורי – לעשות שלום עם מצרים ועם ירדן ועם אבו-דאבי, אבל לא עם הפלסטינים, המוחזקים על ידינו מאז, במשך רוב שנות קיומה של מדינת ישראל, תחת שלטון כיבוש, דיכוי, עושק, גזל והרג.

וכל העובדות הללו – שניתן בהחלט לתרץ ולהצדיק אותן, אך לא להכחישן – מוליכות אל המסקנה שהציונות, אולי כבר מתחילתה אבל בוודאי עכשיו, איננה (עוד) תנועת השחרור של העם היהודי, אלא מפעל, מבצר, קולוניאליסטי, אולי האחרון בתבל, שמטרתו האחת והיחידה היא להקים בארץ-ישראל (כולל גם את דרום טורקיה או רק את דרום לבנון?) "בית" לעם היהודי, רק לעם היהודי. או במילים פשוטות, בלשון בן-גביר – לגרש מכאן את כל הפלסטינים ולהוריש את הארץ ליהודים, ורק ליהודים. ו"הציונות הדתית" הזאת, זאת שעלתה עכשיו לראשונה לשלטון, היא הציונות על מלא, ואין ציונות אחרת.

לכן, כל מי מהיהודים אזרחי ישראל המחשיבים עצמם "ציונים", ואמנה שני קריטריונים – תומכים בחוק השבות הגזעני המיותר וקוראים לישראל "דמוקרטיה" בשעה שהיא אינה כזו, שכן היא שולטת במיליוני בני-אדם נטולי זכויות אדם ובכלל זה זכות בחירה – כל הללו, וזה לצערי כמעט כולכם, בתוקף ציונותכם הולכתם את מדינת ישראל למקום האסוני שבו היא נמצאת היום – בדרך הבטוחה לתהום ולאבדון. כי אם אתם ציונים, אז בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, תסכימו גם אתם, כפי שרומזים בן-גביר וסמוטריץ', שאין לישראל ברירה, אלא לגרש מפה מיליוני פלסטינים, אם לא גרוע מזה.

הציונות, שמתחזה למערכת חיסון הגנתית, היא למעשה מחלה ממארת, קטלנית וסופנית. ואם חפצי חיים אתם, אין דרך אחרת להציל עצמנו אלא להיפטר, להירפא, מהמחלה הזאת. נכון, זה קשה, כי הרעל הציוני מוזרק לדמנו מלידה עד מוות ובכל מקום – בבית, בבית הספר, בצבא, בתקשורת, בתרבות, בכל אשר נעמוד ונפנה. אבל מצד שני קל להירפא ממנה ואין צורך בתרופה. כל מה שצריך זה להקדיש לכך קצת מחשבה, ואז להבין ולהגיד לעצמכם, "די עם זה. הציונות הזאת מובילה אותנו לגרדום, לתהום, לכיליון. איננו חפצים בה עוד. היא הפכה לנו מחבל-הצלה לחבל-תלייה. אנחנו מפסיקים להיות ציונים ובוחרים בחיים", ושחר של יום חדש באמת יפציע באופק.

אני יודע שזה לא יקרה. אבל רציתי שיירשם באיזשהו מקום שאמרתי לכם. אז זהו.