ינואר - פברואר

6.1.25

פוגרומיסטים נגד פוגרומים

זו הייתה הכותרת שאני נתתי. העורכים ב'הארץ שינו ל'אין מה לומר, מאניאקים ההולנדים האלה"

בליל ה -7 בנובמבר 2024 אירע באמסטרדם מה שמוכר בארץ בשם "פוגרום אנטישמי" באוהדי הכדורגל של מכבי תל אביב שהפסידה באותו ערב לאיאקס 5:0. היו גם כאלו שכינו את המאורעות הללו "ליל הבדולח".

כתבתי כאן את כל ההגדרות הללו במירכאות, כי זה לא היה "פוגרום" ולא "אנטישמי" ולא קצה ציפורנה של "ליל הבדולח". זו היתה התפרעות של צעירים הולנדים מוסלמים כלפי אוהדי מכבי תל אביב, שנבעה כנראה משתי סיבות משיקות. האחת היא זעמם של הפורעים על מה שמדינת ישראל עושה – הורגת עשרות אלפי אזרחים, נשים וילדים – בעזה. והשנייה – התפרעותם יום קודם לכן של אוהדי מכבי בחוצות אמסטרדם, בתלישת והצתת דגלי פלסטין, בהתנכלות לעוברי אורח מוסלמים ובעיקר בשיר האוהדים, שלא שייך כלל לכדורגל, שמילותיו "תנו לצה"ל לנצח, נזיין את הערבים" וגם מה שהוסתר או הובלע מאיתנו על ידי כלי התקשורת הישראלים, "למה אין בעזה לימודים? כי לא נשארו שם ילדים". שיר אנטישמי, גזעני, המהלל הריגה של כמה שיותר ילדים, ערבים כמובן.

זה לא היה פוגרום, כי פוגרום הוא פעולה אלימה מתמשכת שמבצע הרוב האתני (למשל אוקראינים) במדינה במיעוט אתני (למשל יהודים) שכולל הרס רכושם ורציחתם. שום דבר מזה לא היה בלילה ההוא באמסטרדם. ולמה זה לא היה אנטישמי? כי הפורעים לא תקפו יהודים, אלא ישראלים. ויהודים וישראלים זה לא אותו דבר. הפורעים לא חיפשו לתקוף יהודים, עם סממנים ככיפות או פאות, אלא ישראלים אוהדי מכבי, עם כובעים וצעיפים צהובים-כחולים. זו לא אנטישמיות. זה אנטי-מכביזם ואנטי-ישראליות.

בליל הבדולח המקורי, בגרמניה הנאצית, נרצחו 400 יהודים, נשרפו 1400 בתי-כנסת, ונהרסו ונבזזו 8,000 חנויות שהיו בבעלות יהודית. מי שמשווה את המכות שחטפו אוהדי מכבי תל-אביב באמסטרדם לליל הבדולח הוא לא סתם אידיוט, הוא חולה נפש.

הפוגרום באמסטרדם. סליחה, המהומות בכפר פונדוק 

ולא רק זה, אלא שבחוגי השלטון והתקשורת הישראלים אף הועלו האשמות שהרשויות והמשטרה באמסטרדם שיתפו פעולה עם הפורעים. אז נכון שמשטרת אמסטרדם לא היתה ערוכה כראוי למה שהתרחש, אבל זו טבען של משטרות בעולם, באמסטרדם כמו בתל אביב. ואני אומר זאת כי לאחר מה שקרה בכל זאת פעלה משטרת אמסטרדם בתקיפות נגד הפורעים. כמאה מהם נעצרו, ארבעים מתוכם קיבלו קנסות על "הפרעת הסדר" וחמישה מהם הועמדו לדון, הורשעו ונדונו רק לפני כשבועיים לעונשי מאסר של עד חצי שנה.

לא שמעתם על זה? זה לא ממש מקרי. גם בעמוד הוויקיפדיה בעברית על המאורעות הללו שכותרתו "תקיפת אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם", לא תמצאו על כך, נכון לכתיבת שורות אלו, מילה.

זה בהולנד. בישראל, לעומת זאת, מתרחשים מדי פעם פוגרומים ממשיים, אמיתיים, לפי כל הכללים, אלא שעליהם עוברים אצלנו לסדר היום, יעני מחפפים, כאילו כלום לא קרה.

פוגרום אחד כזה, עליו ודאי שמעתם כולכם, התרחש בליל 26 בפברואר 2023 בעיירה הפלסטינית חווארה ובכפרים הסמוכים לה. בעקבות רצח שני אחים מתנחלים בכביש החוצה את העיירה יצאו כמה מאות מתנחלים מכל רחבי האזור לפרוע בפלסטינים. במשך שעות רבות, מבלי שהחיילים והשוטרים שנכחו באזור מפריעים להם במעשיהם, כמקובל בפוגרומים מאז ומתמיד, הציתו ושרפו הפורעים מאות מכוניות ועשרות בתים על יושביהם שבקושי נחלצו מהם, פצעו כמה עשרות פלסטינים וגם הרגו אחד בכפר סמוך לחווארה.

"עשרה יהודים נעצרו", מדווחת וויקיפדיה, "תשעה מהם שוחררו למחרת. נגד שניים מהם הוציא שר הבטחון יואב גלנט צווי מעצר מנהלי", שכבר בוטלו על יד שר הבטחון החדש, ישראל כץ. וכמובן שאף אחד מהפורעים, כמו בכל הפוגרומים האחרים, גדולים כקטנים, שמבצעים המתנחלים תדיר בפלסטינים, בחסות הצבא והמשטרה, לא הועמד גם בפעם הנוראה הזאת לדין, ולא נשפט לשום כלום, אפילו לא לשעתיים של עבודות שירות בכריתת זיתים.

וגם שיר הלל נכתב לפוגרום הלזה, על פי מנגינת השיר "חנניה" של חנן בן-ארי, שאף הושמע ברמקולים בהפגנות הימין אז, לאמור "מי עולה עכשיו בלהבות? חווארה. גם בתים וגם מכוניות? חווארה. מפנים משם את הזקנות, נשים וילדות, נשרפת כל הלילה, שורפים להם את המשאיות, חווארה, את הכבישים ואת המכוניות, חווארה, אמבולנסים וכבאיות, לא תזהה עוד את חווארה, כשהיא נשרפת כל המלאכים נהנים מלמעלה, חווארה".

אין מה לדבר, חארות ההולנדים האלה.

13.1.25

אם זה כל כך מצליח, למה זה כל כך נכשל?

אחרי כמעט שנה וחצי של מלחמה אינטנסיבית שעדיין נמשכת, שבה צה"ל הפעיל ומפעיל את מלוא עוצמתו האדירה (חוץ מהאמצעים המיוחדים המחלידים במחסנים, לפי פרסומים זרים, מחכים שהשר עמיחי אליהו יתמנה לשר הבטחון) עם מירב חייליו בסדיר ובמילואים, ואחרי שכבשנו את כל רצועת עזה, ושיטחנו את מרבית בתיה, והרגנו בהם כ-50 אלף איש, מהם אפילו איזה 15 אלף חמאסיניקים (35 אלף הזקנים, הנשים והטף אינם נחשבים) וחיסלנו את הנייה וסינוואר, והפכנו כשני מיליון פלסטינים לפליטים במעין נכבה שנייה, והרסנו את כפרי דרום לבנון וגרשנו מהם את תושביהם, והרגנו ופצענו בהפצצות ובמבצע ביפרים מרהיב אלפי לוחמי חיזבאללה, וחיסלנו את נסראללה ושלל סגניו, והפצצנו במטוסינו גם בסוריה ובאיראן ועד קצה תימן הגענו, וגם ביהודה ושומרון הכבושים פעל ופועל צה"ל במלוא עוזו, ועד כה, מתחילתה המלחמה, הרגנו כאלף מתושביו, פצענו מעל 5,000, ועצרנו מעל 10,000, וכל זה עשינו בתמיכה אמריקאית מאסיבית בנשק ובתחמושת בשווי של כ-22 מיליארד דולר, ועוד היד שהטילה אלפי טונות פצצות בכל רחבי המזרח-התיכון נטויה לקבל מהאמריקאים עוד ולהשליך על כל מי ומה שאפשר – אז אחרי כמעט שנה וחצי הזאת, מה יש לומר?

בקיצור – כביכול הצלחה אדירה. ובכל זאת, הפתעה, שום דבר לא השתנה. אדרבא – נכון לעכשיו, אחרי השנה וכמעט וחצי הזאת של המלחמה הזאת, מצבנו גרוע בהרבה משהיה לפניה. בדרום-לבנון אומנם הושגה לכאורה הפסקת-אש (בתקווה שתחזיק מעמד), בסוריה משטר אסד נפל (בזכות שר הבטחון החדש ישראל כץ), האיראנים חדלו, כך זה נראה בינתיים, מלהציק, וגם הטילים של החותים לא ממש מזיקים, ובכל זאת – החמאס לא הובס ולא מוטט, והוא ממשיך להחזיק בכמאה חטופים – עשרות מתוכם מתים – והוא ממשיך והורג בחיילינו ברצועת עזה, וכל כמה ימים נהרגים שם כמה מהם, ואף יורה ומפגיז את יישובי העוטף, שלא ממש שוקמו, וגם יישובי הצפון עוד רחוקים משיקום, וביהודה ושומרון לא רק שנפסקו הפיגועים, אלא שהם אף גוברים.

הנה, רק בשבוע אחד, בשבוע שעבר, דומני שנהרגו ברצועת עזה (המספרים מתבלבלים, כי תוכניות הריאליטי ומשחקי הכדורגל נמשכים) שבעה חיילים, ואך שלשום עוד ארבעה, ובפיגוע ביהודה ושומרון נרצחו שלושה ישראלים. שנה וחצי של מלחמה בעצימות אדירה, והכל לא רק נשאר כשהיה, אלא אף גרוע משהיה.

וללב (הערל, השמאלני, חסר-האמונה, הבוגדני) מתגנבת מחשבה מטרידה ומציקה, ששבה ועולה ומנדנדת כיריב לוין ושמחה רוטמן גם יחד – אם הכל כל כך מצליח, כמו שכל הזמן אומרים לנו, אז איך זה שהכל כל כך נכשל, כמו שאנחנו נוכחים לראות כל הזמן?

אולי השיטה הזאת שאנחנו מאמינים ונוקטים בה כל שנותינו – של פתרון בעיותינו בכוח, ובעוד כוח ובעוד יותר כוח, ומה שלא הולך ביותר כוח כמובן שיילך בהרבה יותר כוח, ואם זה אל הלך בהרג אלפים אז נהרוג ברבבות, ואם זה לא הלך בעשרות פצצות של טון אז נפציץ במאות פצצות של עשרות טון – יכול להיות שמשהו בשיטה הזאת לא עובד?

20.1.25

זה ברור כשמש ישראלית בינואר: להסכם לא יהיה המשך

אתמול, בשעת כתיבת שורות אלה, אמור היה להיכנס לתוקפו הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס. אלא שבכל הסכם, בכל תחום, בין אם בעל פה או בכתב, חשוב לא רק מה שנכלל, נכתב ונאמר בו, אלא גם ואולי אף יותר חשוב מה שלא נכלל, שלא נכתב ולא נאמר בו. ובהסכם הזה של הפסקת האש בין ישראל לחמאס לא נכלל ולא נכתב ולא נאמר אם וכיצד תסתיים המלחמה, ומה יקרה ביום שלאחר סיומה, ובוודאי שאין בו שום פתח למנגנון שיוליך להסדר קבע של אי-לוחמה, ועל כל זה נאמר "נדבר בהמשך", כלומר "תשכחו מזה".

אבל לפני שאנחנו ממשיכים, אעלה במאמר מוסגר את השאלה התמוהה, שלא לומר תמהונית – איך זה פתאום מתקיימות שיחות ישירות ונחתם הסכם בין ישראל לחמאס, כשבמשך עשרות בשנים ישראל מצהירה תחת כל עץ רענן או כרות שהיא לעולם לא תדבר, תישא או תיתן או תגיע להסכם כלשהו עם שום "ארגון טרור", כלומר עם שום הנהגה פלסטינית, חמאס או פתח או הרשות, והנה... הופ, פתאום... משא ומתן והסכם עם חמאס. איך זה? למה? מה קרה?

התשובות הן שתיים והן חדות וברורות לעולם כולו, לבד מהישראלים – ראשית, ישראל לא רוצה להגיע לשום הסדר עם שום פלסטינים על שום דבר, כי ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל וזהו. ושנית, כי ישראל מבינה רק כוח, ורק כשמפעילים עליה כוח, טובחים וחוטפים באזרחיה וחייליה למשל, אז היא נאלצת ומוכנה לדבר על הסכם, אבל רק בקטנה, בפינת נצרים ציר פילדלפי ותו לא.

ומאחר שאין בהסכם הזה הסכמות על המשכו מעבר לשלב הראשון של הפסקת אש זמנית וחילופי שבויים, הרי שהמשכו של ההסכם נתון לפרשנויות של שני הצדדים. והצד הישראלי מיהר להבהיר, באופן פומבי, חד ובוטה, את כוונותיו האמיתיות למימוש ההסכם.הנה, בנאום לאומה שנשא ראש הממשלה נתניהו לקראת חתימת ההסכם, הוא הבטיח לעמו כי ישראל תעמוד בכל מטרות המלחמה – שהן, כזכור לכם, "ניצחון מוחלט", כלומר מיטוט שלטון החמאס ושליטה צבאית ישראלית בכל עזה – דברים המנוגדים לכאורה לחלוטין להסכם אליו הגיעו ישראל והחמאס. "גם הנשיא טראמפ וגם הנשיא ביידן", אמר נתניהו, "נתנו גיבוי מלא לזכותה של ישראל לחזור ללחימה, אם ישראל תגיע למסקנה שהמשא ומתן על שלב ב' הוא חסר תוחלת", כלומר שלישראל יש, לדעתה, חופש מוחלט להמשיך במלחמה, "אם היא תגיע למסקנה", שצריך להמשיך במלחמה כדי לעמוד בכל מטרותיה.

ועוד הבטיח נתניהו לעם ישראל בנאומו זה ש"אנחנו הבטחנו בהסכם שישראל תשמור על שליטה מלאה בציר פילדלפי ובחיץ הביטחוני שעוטפים את כל רצועת עזה. כוחותינו יהיו פרוסים בתוך הרצועה ויסגרו אותה מכל עבר. אנחנו לא נאפשר להבריח פנימה אמצעי לחימה, ולא נאפשר להבריח החוצה את חטופינו". יופי, אבל מה יהיה אחרי שיוחזרו כל חטופינו ותסתיים המלחמה? על זה לא אמר נתניהו דבר, כלומר הוא בכלל לא מתכוון להגיע לשלב שבו תסתיים אי-פעם המלחמה ויושבו כל חטופינו.

ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוסיף בתום ישיבת הקבינט שאישרה את ההסכם עם חמאס ואמר במפורש – "דרשנו וקיבלנו התחייבות לשנות לחלוטין את שיטת המלחמה כדי להביא בעזרת השם להכרעה מוחלטת באמצעות השתלטות מדורגת על כל רצועת עזה, הסרת המגבלות שהוטלו עלינו על-ידי ממשל ביידן ושליטה ברצועה באופן מלא, כך שהסיוע ההומניטרי לא יגיע לידי חמאס כפי שהיה עד כה. זו הדרך ואין בלתה, כדי להשיג את יעדי המלחמה במלואם, השמדת חמאס והחזרת כל חטופינו".

אז לכל מי מכם שיתרגשו ויבכו וישמחו בשבועות הקרובים, אם הסכם הפסקת האש אכן ימומש, כשיוחזרו טיפין טיפין, חיים ומתים, 33 שבויים וחטופים – הדברים שאומרים ראש הממשלה ושר האוצר ברורים כשמש בישראל באמצע ינואר: בכך יסתיימו הדברים, להסכם לא יהיה המשך והמלחמה תתחדש, וביתר שאת, וצבא ישראל יישאר לנצח ברצועת עזה.

זה מה שישראל רוצה – עוד ועוד מלחמה, כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ונצח ישראל לא ישקר ולא יגיע לשום הסכם עם שום פלסטינים, ושילכו כולם קיבינימט, הם ואנחנו.

27.1.25

האדונים מתרעמים. הילידים מתנהגים לא יפה

באופן מוזר ומפתיע דווקא שיחרור החטופות והשבויות בשבוע החולף עורר גל חדש של "התפכחות", כלומר העביר עוד אנשים על דעתם מהשמאל הציוני "המתון" אל הימין הכהניסטי "המתון", ועכשיו גם הם חושבים, כמו כולם, ש"כל העזתים – זקנים, נשים, חמאס וטף – הם רוצחים ברברים אכזריים מלידתם, מתרבותם, מעצם קיומם ומהותם, ויש להעבירם כולם מהארץ, לארץ אחרת או מן העולם". 

למה דווקא עכשיו התעורר לפתע הגל החדש הזה? מה קרה פתאום? הרי לכאורה קרה לנו דבר טוב, נחתם הסכם עם החמאס להחזרת כל החטופים וסיום המלחמה, אז מה, לא זה מה שרציתם? לא לזה התפללתם ופיללתם? 

ראשית, כל גלי "ההתפכחות" הללו, לדורותיהם, אינם אלא מיצוי האימרה הידועה "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם", כלומר הצטרפות אל הדעה הרווחת, המנצחת, הכהניסטית. אבל בכל זאת, למה דווקא עכשיו, כשהכול כאילו מסתדר והולך להיות סוף סוף קצת יותר טוב? לא, לא כי ניצחנו, אלא ההיפך – כי נכשלנו. כי תפיסת "הניצחון המוחלט", האשלייתית מלכתחילה, של נתניהו והכהניסיטים שהייתה אמורה לחסל ולמוטט את החמאס ולהפוך את העזתים לאפר ואבק ולמלא את רצועת עזה המרוקנת ביהודים – נכשלה כישלון חרוץ, וטקסי שיחרור החטופות והשבויות מעזה מוכיחים זאת באופן נוקב. על כך קם כעסם של המתפכחים החדשים - על כישלונה של ישראל, אחת המעצמות הצבאיות האדירות בעולם,  לא הצליחה, כחזונה, להוריד את החמאס, את העזתים, את הפלסטינים, על הברכיים, והנבלות ממשיכים שלא להתנהג ולעשות כרצוננו, עומדים על הרגליים, ולא הולכים לשום מקום ונעלמים לנו, כפי שקיוונו, מהעיניים. 

אבל המתפכחים החדשים אינם מכירים בדברים כהווייתם, אלא נטפלים דווקא לזוטות, כמו דפיקות העזתים על מכוניות החטופות המשוחררות או הטקס המבוים של שיחרור התצפיתניות השבויות, המוכיחים כביכול את היות העזתים, והפלסטינים בכלל, המיץ של התחתית של הזבל האנושי, בני-מוות שיש להכחידם מהעולם. 

והנה, הפלא ופלא, גם המתפכחים החדשים, ובעצם כמעט כל היהודים הישראלים, מיישרים קו עכשיו עם "כהנא צדק", ובעצם עם התפיסה הציונית הישנה-נושנה, שעל פיה אנחנו פה, בפינה הזאת של המזרח התיכון, הנאורים, הצודקים, המוסריים, המתקדמים והתרבותיים והם הברברים הפרימיטיביים הרוצחים האכזרים, יעני אנחנו פה הוילה והם הג'ונגל, כמו שאמרנו מלכתחילה וידענו מתמיד. 

אלא שהגישה הזאת אינה המצאה ציונית. זה הדבר שחשבו ואמרו תמיד כל הקולוניאליסטים על העמים הילידים בהם שלטו בכוח נשקם ואכזריותם. והנה, למרות שהקולוניאליזם פס מזמן מן העולם, אנחנו הישראלים שומרים על הגחלת הלוחשת הזו בידינו הכוויות והכבויות, ומשיבים עטרה ליושנה, הללויה. 

הקולוניאליזם הישן והטוב. המלך פרמפה נכנע לאדונים החדשים. איור: William Small ,1896  

אז הנה אני מגיש לכם עכשיו (הכינו את קצף זעמכם, עם שני חלמונים) את תקציר הסיפור שלנו מהזווית הפינתית של ההיסטוריה הקולוניאליסטית – 

ארץ-ישראל, נקרא כך לחבל הארץ שלנו כאן, הייתה מיושבת עד לפני כמאה שנה, בערבים שנדדו הנה והתיישבו וחיו כאן, מתפרנסים מחקלאותם. הם לא גירשו ולא היגלו מפה ולא הרעו בכלום לאף יהודי. הם גם לא היו עם. אבל גם מרבית היהודים לא ידעו אז שהם עם. המצאת הלאומיות היא דבר די חדש בהיסטוריה האנושית. וזה גם לא משנה. 

ואז, לפני כ-150 שנה, קמה התנועה הלאומית היהודית, הציונות, ויהודים, בעיקר ממזרח-אירופה, החלו לפלוש לכאן, תחילה טיפין-טיפין, ואחר-כך במספרים הולכים וגדלים, מתוך מטרה מוצהרת להקים לעצמם כאן "בית לאומי". מכשהבינו יושבי הארץ, שלימים קראו לעצמם פלסטינים, שהיהודים מתכוונים להקים לעצמם כאן בית לא ביחד איתם או לצידם אלא במקום ביתם שלהם, הם החלו להתנגד, גם בכוח הזרוע, לבואם של הציונים, וכך החלה המלחמה הנמשכת עד עצם היום הזה, כששני הצדדים אינם בוחלים באמצעים – מעשי טבח ופצצות בשווקים וכל מה שאתם לא רוצים. 

טענתם של היהודים הציונים הייתה ועודנה "אבל אנחנו היינו פה קודם". אז נניח שכן, אבל למה זו אשמתם של הפלסטינים? למה הם צריכים לפנות, בשל כך, את מולדתם לציונים? משל למה הדבר דומה? שמישהו בא ונדחף לראש התור בסופרמרקט  בו אתם עומדים, וכשאתם מתרעמים, הוא אומר לכם "אבל הייתי פה קודם". אלא שאף אחד מכם לא ראה אותו שם קודם.  אז הוא אומר "לא, לא אני, אבל סבא של סבא של סבא של סבא של סבא שלי היה כאן קודם, הוא היה קונה כאן גבינות וביצים מדודה אולגה (או פורטונה. תלוי מאיזו עדה הנדחף)". וכשאתם אומרים לו "מה קשור פה סיפורי הסבתא האלו?", הוא שולף את הטוב שבטיעוניו, אקדח, ויורה לשניים מכם בראש, וכולכם, כולל הקופאית, בורחים. זוהי הנכבה. זו מלחמת העצמאות של היהודים. 

היהודים ניצחו וקמה מדינת ישראל, על חשבונם של כ-700 אלף פלסטינים שגורשו מכאן ו-600 מכפריהם שהוחרבו. כמה שנים לאחר מכן הרחיבה ישראל בכיבוש צבאי את שליטתה לכל ארץ ישראל המנדטורית, וכך ב-77 (או אם תרצו – "רק" ב-58) השנים האחרונות המשטר במדינת ישראל הוא משטר קולוניאליסטי לכל עניין ודבר – היהודים הם האדונים השליטים המדכאים והפלסטינים הם הילידים הנשלטים המדוכאים. עובדה. 

כל זה אינו מצדיק את טבח ה-7 באוקטובר, אבל גם לא את הטבח בקיביה ובכפר-קאסם ובסברה ושתילה ובמערת המכפלה ובטח לא את טבח הנקם שלנו ברבבות הזקנים, הנשים והילדים בעזה באחרונה. ובכל זאת - אין ולא יכולה להיות גזירה שווה בין העם המדכא לעם המדוכא. שהרי אתם - "המפוכחים" הישנים ו"המתפכחים" החדשים - כועסים על הפלסטינים לא כריב איש עם אחיו, אלא כאדונים המתרעמים על הילידים על שאינם מתנהגים כפי שאנחנו מצפים מהם, כלומר כופים עליהם. 

ואולם דינו וסופו של כל משטר קולוניאליסטי להיעלם מהעולם, בטוב או ברע. והבחירה היא גם בידיכם.

3.2.25

רוח הרפאים של הנכבה חיה ונושמת, במציאות ובדיון בה, ובדין. שכן, חוסר הרצון או היכולת שלנו להכיר באחריותנו לאסון שהמטנו על אחינו הפלסטינים הוא הסמבטיון החוצץ בינינו לבין פתרון מוסכם למלחמת מאה השנים היהודית-פלסטינית בארץ ישראל.ארבעה טיעונים שקריים, אותם למדנו ושיננו מגיל אפס ויודעים לדקלם גם מתוך שינה, מרכיבים את ההכחשה וההתכחשות שלנו לאחריותנו לנכבה, לאסונם של הפלסטינים.

ראשית, ישנה ההכחשה הגורפת, המוחלטת – "לא היתה שום נכבה, נכבה חרטא" (בנוסח "שואה שמועה") וטיעון המשנה שלה "הם הביאו את זה על עצמם", כמו העמים הילידים באמריקה, באפריקה ובאסיה; כמו העבדים השחורים באמריקה; כמו היהודים באירופה. למרבה האירוניה, מכחישי הנכבה הם אלו שלרוב מאיימים על הפלסטינים בנכבה שניה.

בכל מקרה, הטיעון הזה, שלעתים לובש את האדרת הצדקנית "לא גירשנו אותם, הם ברחו", הוא שקר גמור. במהלך מלחמת העצמאות של ישראל היהודית, הניס וגירש צבא ישראל כ-700 אלף פלסטינים מתוך כ-850 אלף שחיו בשטח שהפך בתום המלחמה למדינת ישראל, שהרסה והחריבה כ-600 מיישוביהם, וכמובן לא התירה להם, לבד מבודדים, לשוב לבתיהם בתום המלחמה. ועובדות אלו, שהיום אין עליהן באמת עוררין, מוכיחות שרובם גורשו כתוצאה של גירוש מכוון ולא מנוסה ספונטנית.

גירוש והרס ישובים וגזל אדמות ערבים לא פסקו עם הקמת המדינה והם נמשכים עד היום. כך, למשל, אך לפני כחודשיים הוחרב באישור בגצ"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק ציוני), הכפר הבדואי אום אל-חיראן שבנגב (בתחומי הקו הירוק, לא בשטחי "הכיבוש"), שתושביו גורשו לשם ב-1956 (הרבה לאחר סיום "מלחמת העצמאות") מהמקום בו ישבו, כדי לפנות אדמות לקיבוץ של "השומר הצעיר" (שוחרי "אחוות העמים") – ועל חורבותיו מוקם עתה ישוב רק ליהודים ("שומרי תורה ומצוות לפי ערכי היהדות האורתודוקסית"), ובהם מכובדים כבנו של שר האוצר סמוטריץ' וראש עיריית שדרות דוידי.

אז לא רק שהיתה נכבה ב-1948, אלא שהיא מעולם לא פסקה ונמשכת עד היום, גם היום.

השקר המוסכם והמדוקלם השני באשר לנכבה הוא שהיא התרחשה "בגלל שהערבים (הפלסטינים) לא קיבלו את תוכנית החלוקה". זה בהחלט נכון, אבל זו לא האמת, בטח לא כל האמת. ראשית, אם היהודים קיבלו את תוכנית החלוקה, אז איפה המדינה הפלסטינית שהיתה צריכה לקום, לפי התוכנית הזו, בצד מדינת היהודים? ושנית, וחשוב מכך – היישוב היהודי, בהנהגת בן-גוריון, קיבל עליו לכאורה את תוכנית החלוקה, כדי להכשיר, מבחינה מדינית, את תוכניתו למתקפה צבאית להקמת מדינה יהודית על שטח כמה שיותר גדול מארץ ישראל המנדטורית וגירוש כמה שיותר ערבים מהן השטח הזה. וזה מה שקרה.

הביטו במפת תוכנית החלוקה ההיא של האו"ם. בגבולות המשורטטים שם לא היתה שום אפשרות להקים שום מדינה, לא יהודית ולא ערבית ולא בכלל. ולכן כמי שחפץ להקים כאן מדינה יהודית, לבן-גוריון, "לא היתה ברירה", ננסח זאת כך, אלא להגיד שהוא מקבל, להלכה, את תוכנית החלוקה, ובפועל לכבוש שטח גדול ורצוף אחד ככל שניתן, כדי להקים בו את המדינה הזאת. יתרה מזאת – לולא היתה מגרשת ישראל, בהנהגת בן-גוריון, כ-700 אלף מתוך כ-900 אלף הפלסטינים שחיו בתחומי מדינת ישראל החדשה ומחריבה את יישוביהם, הרי שבמדינת ישראל החדשה הזאת היו אמורים לחיות בכ-700 ישובים רוב של 900 אלף ערבים, ומיעוט של 650 אלף יהודים בכ-300 ישובים. לכן, בלי הנכבה, לא יכולה היתה לא לקום ולא להתקיים מדינה יהודית בארץ-ישראל. הנכבה היתה חיונית לצורך הקמתה והתקיימותה של מדינת ישראל. לכן היא קרתה. בכוונת מכוון.

וראו זה פלא – בהמשך שנות קיומה של מדינת היהודים היא כבשה והשתלטה, כתוצאה ממלחמה, שלפלסטינים לא היה בה שום חלק, נגד מדינות ירדן ומצרים, על ארץ ישראל המנדטורית כולה, וגם כשחתמה על הסכמי שלום עם המדינות הללו, ישראל לא החזירה להן את חלקי ארץ ישראל המנדטורית שכבשה מהם, אלא השאירה אותם בשליטתה. וזהו המצב עד היום, גם היום.

השקר השלישי הוא "הם התחילו". באמת?! כשנכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים ב-1918 הערבים היו למעלה מ-90% מאוכלוסיית הארץ והיהודים פחות מ-10%. ב-1947, ערב המלחמה והקמת המדינה – בעקבות גלי הגירה מאורגנים, הקרויים בפינו "עליה" – כבר היו היהודים כשליש מאוכלוסייתה. אז מי התחיל? מי פלש לארצו של מי ואיים להשתלט עליה, מה שבסופו של דבר אכן קרה? ובכלל – מה זה משנה מי התחיל, אתם לא רוצים לסיים את המריבה?

השקר הרביעי אומר "ככה זה. הם הפסידו במלחמה, אז זה מה שקרה". אתם בטוחים שזה מה שקורה למי שמפסיד במלחמה? בכל מלחמה? זו חובה – צבאית, מדינית, מוסרית – לנהוג כך בעמים מפסידים? כך גם נהגו בעלות הברית המנצחות בגרמניה וביפן, שהתחילו במלחמת העולם השנייה והובסו בה? לא. זו לא חובה. זה תלוי בתובנתם וברצונם, הטוב או הרע, של המנצחים – מה יותר טוב להם עצמם, המשך המלחמה וההרג והחורבן או שיקום והשלמה ושלום? אנחנו בחרנו באפשרות הראשונה, אבל זו לא חובה.

כל עוד לא נכיר באחריותנו לנכבה, לאסונם של הפלסטינים, המלחמה בינינו תימשך. ואם לנקוט בלשון חיובית, אולי אף ליצירת מצע לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, הכרתנו באחריותנו לנכבה היא תנאי הכרחי לכך. אולי לא מספיק, אבל הכרחי. בלי זה, זה לא יילך.

ועוד דבר – הכרתנו באחריותנו לנכבה לא מובילה בהכרח, כפי שמפחידים אותנו לשווא, בפירוקה של מדינת ישראל ו/או בגירוש כל היהודים מכאן בחזרה לגלות. יש גם אפשרויות אחרות, טובות וצודקות ובריאות יותר, לשני העמים, מהמצב האסוני המקובע הנוכחי המתמשך לאין קץ.