ינואר - פברואר

6.1.25

פוגרומיסטים נגד פוגרומים

זו הייתה הכותרת שאני נתתי. העורכים ב'הארץ שינו ל'אין מה לומר, מאניאקים ההולנדים האלה"

בליל ה -7 בנובמבר 2024 אירע באמסטרדם מה שמוכר בארץ בשם "פוגרום אנטישמי" באוהדי הכדורגל של מכבי תל אביב שהפסידה באותו ערב לאיאקס 5:0. היו גם כאלו שכינו את המאורעות הללו "ליל הבדולח".

כתבתי כאן את כל ההגדרות הללו במירכאות, כי זה לא היה "פוגרום" ולא "אנטישמי" ולא קצה ציפורנה של "ליל הבדולח". זו היתה התפרעות של צעירים הולנדים מוסלמים כלפי אוהדי מכבי תל אביב, שנבעה כנראה משתי סיבות משיקות. האחת היא זעמם של הפורעים על מה שמדינת ישראל עושה – הורגת עשרות אלפי אזרחים, נשים וילדים – בעזה. והשנייה – התפרעותם יום קודם לכן של אוהדי מכבי בחוצות אמסטרדם, בתלישת והצתת דגלי פלסטין, בהתנכלות לעוברי אורח מוסלמים ובעיקר בשיר האוהדים, שלא שייך כלל לכדורגל, שמילותיו "תנו לצה"ל לנצח, נזיין את הערבים" וגם מה שהוסתר או הובלע מאיתנו על ידי כלי התקשורת הישראלים, "למה אין בעזה לימודים? כי לא נשארו שם ילדים". שיר אנטישמי, גזעני, המהלל הריגה של כמה שיותר ילדים, ערבים כמובן.

זה לא היה פוגרום, כי פוגרום הוא פעולה אלימה מתמשכת שמבצע הרוב האתני (למשל אוקראינים) במדינה במיעוט אתני (למשל יהודים) שכולל הרס רכושם ורציחתם. שום דבר מזה לא היה בלילה ההוא באמסטרדם. ולמה זה לא היה אנטישמי? כי הפורעים לא תקפו יהודים, אלא ישראלים. ויהודים וישראלים זה לא אותו דבר. הפורעים לא חיפשו לתקוף יהודים, עם סממנים ככיפות או פאות, אלא ישראלים אוהדי מכבי, עם כובעים וצעיפים צהובים-כחולים. זו לא אנטישמיות. זה אנטי-מכביזם ואנטי-ישראליות.

בליל הבדולח המקורי, בגרמניה הנאצית, נרצחו 400 יהודים, נשרפו 1400 בתי-כנסת, ונהרסו ונבזזו 8,000 חנויות שהיו בבעלות יהודית. מי שמשווה את המכות שחטפו אוהדי מכבי תל-אביב באמסטרדם לליל הבדולח הוא לא סתם אידיוט, הוא חולה נפש.

הפוגרום באמסטרדם. סליחה, המהומות בכפר פונדוק 

ולא רק זה, אלא שבחוגי השלטון והתקשורת הישראלים אף הועלו האשמות שהרשויות והמשטרה באמסטרדם שיתפו פעולה עם הפורעים. אז נכון שמשטרת אמסטרדם לא היתה ערוכה כראוי למה שהתרחש, אבל זו טבען של משטרות בעולם, באמסטרדם כמו בתל אביב. ואני אומר זאת כי לאחר מה שקרה בכל זאת פעלה משטרת אמסטרדם בתקיפות נגד הפורעים. כמאה מהם נעצרו, ארבעים מתוכם קיבלו קנסות על "הפרעת הסדר" וחמישה מהם הועמדו לדון, הורשעו ונדונו רק לפני כשבועיים לעונשי מאסר של עד חצי שנה.

לא שמעתם על זה? זה לא ממש מקרי. גם בעמוד הוויקיפדיה בעברית על המאורעות הללו שכותרתו "תקיפת אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם", לא תמצאו על כך, נכון לכתיבת שורות אלו, מילה.

זה בהולנד. בישראל, לעומת זאת, מתרחשים מדי פעם פוגרומים ממשיים, אמיתיים, לפי כל הכללים, אלא שעליהם עוברים אצלנו לסדר היום, יעני מחפפים, כאילו כלום לא קרה.

פוגרום אחד כזה, עליו ודאי שמעתם כולכם, התרחש בליל 26 בפברואר 2023 בעיירה הפלסטינית חווארה ובכפרים הסמוכים לה. בעקבות רצח שני אחים מתנחלים בכביש החוצה את העיירה יצאו כמה מאות מתנחלים מכל רחבי האזור לפרוע בפלסטינים. במשך שעות רבות, מבלי שהחיילים והשוטרים שנכחו באזור מפריעים להם במעשיהם, כמקובל בפוגרומים מאז ומתמיד, הציתו ושרפו הפורעים מאות מכוניות ועשרות בתים על יושביהם שבקושי נחלצו מהם, פצעו כמה עשרות פלסטינים וגם הרגו אחד בכפר סמוך לחווארה.

"עשרה יהודים נעצרו", מדווחת וויקיפדיה, "תשעה מהם שוחררו למחרת. נגד שניים מהם הוציא שר הבטחון יואב גלנט צווי מעצר מנהלי", שכבר בוטלו על יד שר הבטחון החדש, ישראל כץ. וכמובן שאף אחד מהפורעים, כמו בכל הפוגרומים האחרים, גדולים כקטנים, שמבצעים המתנחלים תדיר בפלסטינים, בחסות הצבא והמשטרה, לא הועמד גם בפעם הנוראה הזאת לדין, ולא נשפט לשום כלום, אפילו לא לשעתיים של עבודות שירות בכריתת זיתים.

וגם שיר הלל נכתב לפוגרום הלזה, על פי מנגינת השיר "חנניה" של חנן בן-ארי, שאף הושמע ברמקולים בהפגנות הימין אז, לאמור "מי עולה עכשיו בלהבות? חווארה. גם בתים וגם מכוניות? חווארה. מפנים משם את הזקנות, נשים וילדות, נשרפת כל הלילה, שורפים להם את המשאיות, חווארה, את הכבישים ואת המכוניות, חווארה, אמבולנסים וכבאיות, לא תזהה עוד את חווארה, כשהיא נשרפת כל המלאכים נהנים מלמעלה, חווארה".

אין מה לדבר, חארות ההולנדים האלה.

13.1.25

אם זה כל כך מצליח, למה זה כל כך נכשל?

אחרי כמעט שנה וחצי של מלחמה אינטנסיבית שעדיין נמשכת, שבה צה"ל הפעיל ומפעיל את מלוא עוצמתו האדירה (חוץ מהאמצעים המיוחדים המחלידים במחסנים, לפי פרסומים זרים, מחכים שהשר עמיחי אליהו יתמנה לשר הבטחון) עם מירב חייליו בסדיר ובמילואים, ואחרי שכבשנו את כל רצועת עזה, ושיטחנו את מרבית בתיה, והרגנו בהם כ-50 אלף איש, מהם אפילו איזה 15 אלף חמאסיניקים (35 אלף הזקנים, הנשים והטף אינם נחשבים) וחיסלנו את הנייה וסינוואר, והפכנו כשני מיליון פלסטינים לפליטים במעין נכבה שנייה, והרסנו את כפרי דרום לבנון וגרשנו מהם את תושביהם, והרגנו ופצענו בהפצצות ובמבצע ביפרים מרהיב אלפי לוחמי חיזבאללה, וחיסלנו את נסראללה ושלל סגניו, והפצצנו במטוסינו גם בסוריה ובאיראן ועד קצה תימן הגענו, וגם ביהודה ושומרון הכבושים פעל ופועל צה"ל במלוא עוזו, ועד כה, מתחילתה המלחמה, הרגנו כאלף מתושביו, פצענו מעל 5,000, ועצרנו מעל 10,000, וכל זה עשינו בתמיכה אמריקאית מאסיבית בנשק ובתחמושת בשווי של כ-22 מיליארד דולר, ועוד היד שהטילה אלפי טונות פצצות בכל רחבי המזרח-התיכון נטויה לקבל מהאמריקאים עוד ולהשליך על כל מי ומה שאפשר – אז אחרי כמעט שנה וחצי הזאת, מה יש לומר?

בקיצור – כביכול הצלחה אדירה. ובכל זאת, הפתעה, שום דבר לא השתנה. אדרבא – נכון לעכשיו, אחרי השנה וכמעט וחצי הזאת של המלחמה הזאת, מצבנו גרוע בהרבה משהיה לפניה. בדרום-לבנון אומנם הושגה לכאורה הפסקת-אש (בתקווה שתחזיק מעמד), בסוריה משטר אסד נפל (בזכות שר הבטחון החדש ישראל כץ), האיראנים חדלו, כך זה נראה בינתיים, מלהציק, וגם הטילים של החותים לא ממש מזיקים, ובכל זאת – החמאס לא הובס ולא מוטט, והוא ממשיך להחזיק בכמאה חטופים – עשרות מתוכם מתים – והוא ממשיך והורג בחיילינו ברצועת עזה, וכל כמה ימים נהרגים שם כמה מהם, ואף יורה ומפגיז את יישובי העוטף, שלא ממש שוקמו, וגם יישובי הצפון עוד רחוקים משיקום, וביהודה ושומרון לא רק שנפסקו הפיגועים, אלא שהם אף גוברים.

הנה, רק בשבוע אחד, בשבוע שעבר, דומני שנהרגו ברצועת עזה (המספרים מתבלבלים, כי תוכניות הריאליטי ומשחקי הכדורגל נמשכים) שבעה חיילים, ואך שלשום עוד ארבעה, ובפיגוע ביהודה ושומרון נרצחו שלושה ישראלים. שנה וחצי של מלחמה בעצימות אדירה, והכל לא רק נשאר כשהיה, אלא אף גרוע משהיה.

וללב (הערל, השמאלני, חסר-האמונה, הבוגדני) מתגנבת מחשבה מטרידה ומציקה, ששבה ועולה ומנדנדת כיריב לוין ושמחה רוטמן גם יחד – אם הכל כל כך מצליח, כמו שכל הזמן אומרים לנו, אז איך זה שהכל כל כך נכשל, כמו שאנחנו נוכחים לראות כל הזמן?

אולי השיטה הזאת שאנחנו מאמינים ונוקטים בה כל שנותינו – של פתרון בעיותינו בכוח, ובעוד כוח ובעוד יותר כוח, ומה שלא הולך ביותר כוח כמובן שיילך בהרבה יותר כוח, ואם זה אל הלך בהרג אלפים אז נהרוג ברבבות, ואם זה לא הלך בעשרות פצצות של טון אז נפציץ במאות פצצות של עשרות טון – יכול להיות שמשהו בשיטה הזאת לא עובד?

20.1.25

זה ברור כשמש ישראלית בינואר: להסכם לא יהיה המשך

אתמול, בשעת כתיבת שורות אלה, אמור היה להיכנס לתוקפו הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס. אלא שבכל הסכם, בכל תחום, בין אם בעל פה או בכתב, חשוב לא רק מה שנכלל, נכתב ונאמר בו, אלא גם ואולי אף יותר חשוב מה שלא נכלל, שלא נכתב ולא נאמר בו. ובהסכם הזה של הפסקת האש בין ישראל לחמאס לא נכלל ולא נכתב ולא נאמר אם וכיצד תסתיים המלחמה, ומה יקרה ביום שלאחר סיומה, ובוודאי שאין בו שום פתח למנגנון שיוליך להסדר קבע של אי-לוחמה, ועל כל זה נאמר "נדבר בהמשך", כלומר "תשכחו מזה".

אבל לפני שאנחנו ממשיכים, אעלה במאמר מוסגר את השאלה התמוהה, שלא לומר תמהונית – איך זה פתאום מתקיימות שיחות ישירות ונחתם הסכם בין ישראל לחמאס, כשבמשך עשרות בשנים ישראל מצהירה תחת כל עץ רענן או כרות שהיא לעולם לא תדבר, תישא או תיתן או תגיע להסכם כלשהו עם שום "ארגון טרור", כלומר עם שום הנהגה פלסטינית, חמאס או פתח או הרשות, והנה... הופ, פתאום... משא ומתן והסכם עם חמאס. איך זה? למה? מה קרה?

התשובות הן שתיים והן חדות וברורות לעולם כולו, לבד מהישראלים – ראשית, ישראל לא רוצה להגיע לשום הסדר עם שום פלסטינים על שום דבר, כי ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל וזהו. ושנית, כי ישראל מבינה רק כוח, ורק כשמפעילים עליה כוח, טובחים וחוטפים באזרחיה וחייליה למשל, אז היא נאלצת ומוכנה לדבר על הסכם, אבל רק בקטנה, בפינת נצרים ציר פילדלפי ותו לא.

ומאחר שאין בהסכם הזה הסכמות על המשכו מעבר לשלב הראשון של הפסקת אש זמנית וחילופי שבויים, הרי שהמשכו של ההסכם נתון לפרשנויות של שני הצדדים. והצד הישראלי מיהר להבהיר, באופן פומבי, חד ובוטה, את כוונותיו האמיתיות למימוש ההסכם.הנה, בנאום לאומה שנשא ראש הממשלה נתניהו לקראת חתימת ההסכם, הוא הבטיח לעמו כי ישראל תעמוד בכל מטרות המלחמה – שהן, כזכור לכם, "ניצחון מוחלט", כלומר מיטוט שלטון החמאס ושליטה צבאית ישראלית בכל עזה – דברים המנוגדים לכאורה לחלוטין להסכם אליו הגיעו ישראל והחמאס. "גם הנשיא טראמפ וגם הנשיא ביידן", אמר נתניהו, "נתנו גיבוי מלא לזכותה של ישראל לחזור ללחימה, אם ישראל תגיע למסקנה שהמשא ומתן על שלב ב' הוא חסר תוחלת", כלומר שלישראל יש, לדעתה, חופש מוחלט להמשיך במלחמה, "אם היא תגיע למסקנה", שצריך להמשיך במלחמה כדי לעמוד בכל מטרותיה.

ועוד הבטיח נתניהו לעם ישראל בנאומו זה ש"אנחנו הבטחנו בהסכם שישראל תשמור על שליטה מלאה בציר פילדלפי ובחיץ הביטחוני שעוטפים את כל רצועת עזה. כוחותינו יהיו פרוסים בתוך הרצועה ויסגרו אותה מכל עבר. אנחנו לא נאפשר להבריח פנימה אמצעי לחימה, ולא נאפשר להבריח החוצה את חטופינו". יופי, אבל מה יהיה אחרי שיוחזרו כל חטופינו ותסתיים המלחמה? על זה לא אמר נתניהו דבר, כלומר הוא בכלל לא מתכוון להגיע לשלב שבו תסתיים אי-פעם המלחמה ויושבו כל חטופינו.

ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוסיף בתום ישיבת הקבינט שאישרה את ההסכם עם חמאס ואמר במפורש – "דרשנו וקיבלנו התחייבות לשנות לחלוטין את שיטת המלחמה כדי להביא בעזרת השם להכרעה מוחלטת באמצעות השתלטות מדורגת על כל רצועת עזה, הסרת המגבלות שהוטלו עלינו על-ידי ממשל ביידן ושליטה ברצועה באופן מלא, כך שהסיוע ההומניטרי לא יגיע לידי חמאס כפי שהיה עד כה. זו הדרך ואין בלתה, כדי להשיג את יעדי המלחמה במלואם, השמדת חמאס והחזרת כל חטופינו".

אז לכל מי מכם שיתרגשו ויבכו וישמחו בשבועות הקרובים, אם הסכם הפסקת האש אכן ימומש, כשיוחזרו טיפין טיפין, חיים ומתים, 33 שבויים וחטופים – הדברים שאומרים ראש הממשלה ושר האוצר ברורים כשמש בישראל באמצע ינואר: בכך יסתיימו הדברים, להסכם לא יהיה המשך והמלחמה תתחדש, וביתר שאת, וצבא ישראל יישאר לנצח ברצועת עזה.

זה מה שישראל רוצה – עוד ועוד מלחמה, כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ונצח ישראל לא ישקר ולא יגיע לשום הסכם עם שום פלסטינים, ושילכו כולם קיבינימט, הם ואנחנו.

27.1.25

האדונים מתרעמים. הילידים מתנהגים לא יפה

באופן מוזר ומפתיע דווקא שיחרור החטופות והשבויות בשבוע החולף עורר גל חדש של "התפכחות", כלומר העביר עוד אנשים על דעתם מהשמאל הציוני "המתון" אל הימין הכהניסטי "המתון", ועכשיו גם הם חושבים, כמו כולם, ש"כל העזתים – זקנים, נשים, חמאס וטף – הם רוצחים ברברים אכזריים מלידתם, מתרבותם, מעצם קיומם ומהותם, ויש להעבירם כולם מהארץ, לארץ אחרת או מן העולם". 

למה דווקא עכשיו התעורר לפתע הגל החדש הזה? מה קרה פתאום? הרי לכאורה קרה לנו דבר טוב, נחתם הסכם עם החמאס להחזרת כל החטופים וסיום המלחמה, אז מה, לא זה מה שרציתם? לא לזה התפללתם ופיללתם? 

ראשית, כל גלי "ההתפכחות" הללו, לדורותיהם, אינם אלא מיצוי האימרה הידועה "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם", כלומר הצטרפות אל הדעה הרווחת, המנצחת, הכהניסטית. אבל בכל זאת, למה דווקא עכשיו, כשהכול כאילו מסתדר והולך להיות סוף סוף קצת יותר טוב? לא, לא כי ניצחנו, אלא ההיפך – כי נכשלנו. כי תפיסת "הניצחון המוחלט", האשלייתית מלכתחילה, של נתניהו והכהניסיטים שהייתה אמורה לחסל ולמוטט את החמאס ולהפוך את העזתים לאפר ואבק ולמלא את רצועת עזה המרוקנת ביהודים – נכשלה כישלון חרוץ, וטקסי שיחרור החטופות והשבויות מעזה מוכיחים זאת באופן נוקב. על כך קם כעסם של המתפכחים החדשים - על כישלונה של ישראל, אחת המעצמות הצבאיות האדירות בעולם,  לא הצליחה, כחזונה, להוריד את החמאס, את העזתים, את הפלסטינים, על הברכיים, והנבלות ממשיכים שלא להתנהג ולעשות כרצוננו, עומדים על הרגליים, ולא הולכים לשום מקום ונעלמים לנו, כפי שקיוונו, מהעיניים. 

אבל המתפכחים החדשים אינם מכירים בדברים כהווייתם, אלא נטפלים דווקא לזוטות, כמו דפיקות העזתים על מכוניות החטופות המשוחררות או הטקס המבוים של שיחרור התצפיתניות השבויות, המוכיחים כביכול את היות העזתים, והפלסטינים בכלל, המיץ של התחתית של הזבל האנושי, בני-מוות שיש להכחידם מהעולם. 

והנה, הפלא ופלא, גם המתפכחים החדשים, ובעצם כמעט כל היהודים הישראלים, מיישרים קו עכשיו עם "כהנא צדק", ובעצם עם התפיסה הציונית הישנה-נושנה, שעל פיה אנחנו פה, בפינה הזאת של המזרח התיכון, הנאורים, הצודקים, המוסריים, המתקדמים והתרבותיים והם הברברים הפרימיטיביים הרוצחים האכזרים, יעני אנחנו פה הוילה והם הג'ונגל, כמו שאמרנו מלכתחילה וידענו מתמיד. 

אלא שהגישה הזאת אינה המצאה ציונית. זה הדבר שחשבו ואמרו תמיד כל הקולוניאליסטים על העמים הילידים בהם שלטו בכוח נשקם ואכזריותם. והנה, למרות שהקולוניאליזם פס מזמן מן העולם, אנחנו הישראלים שומרים על הגחלת הלוחשת הזו בידינו הכוויות והכבויות, ומשיבים עטרה ליושנה, הללויה. 

הקולוניאליזם הישן והטוב. המלך פרמפה נכנע לאדונים החדשים. איור: William Small ,1896  

אז הנה אני מגיש לכם עכשיו (הכינו את קצף זעמכם, עם שני חלמונים) את תקציר הסיפור שלנו מהזווית הפינתית של ההיסטוריה הקולוניאליסטית – 

ארץ-ישראל, נקרא כך לחבל הארץ שלנו כאן, הייתה מיושבת עד לפני כמאה שנה, בערבים שנדדו הנה והתיישבו וחיו כאן, מתפרנסים מחקלאותם. הם לא גירשו ולא היגלו מפה ולא הרעו בכלום לאף יהודי. הם גם לא היו עם. אבל גם מרבית היהודים לא ידעו אז שהם עם. המצאת הלאומיות היא דבר די חדש בהיסטוריה האנושית. וזה גם לא משנה. 

ואז, לפני כ-150 שנה, קמה התנועה הלאומית היהודית, הציונות, ויהודים, בעיקר ממזרח-אירופה, החלו לפלוש לכאן, תחילה טיפין-טיפין, ואחר-כך במספרים הולכים וגדלים, מתוך מטרה מוצהרת להקים לעצמם כאן "בית לאומי". מכשהבינו יושבי הארץ, שלימים קראו לעצמם פלסטינים, שהיהודים מתכוונים להקים לעצמם כאן בית לא ביחד איתם או לצידם אלא במקום ביתם שלהם, הם החלו להתנגד, גם בכוח הזרוע, לבואם של הציונים, וכך החלה המלחמה הנמשכת עד עצם היום הזה, כששני הצדדים אינם בוחלים באמצעים – מעשי טבח ופצצות בשווקים וכל מה שאתם לא רוצים. 

טענתם של היהודים הציונים הייתה ועודנה "אבל אנחנו היינו פה קודם". אז נניח שכן, אבל למה זו אשמתם של הפלסטינים? למה הם צריכים לפנות, בשל כך, את מולדתם לציונים? משל למה הדבר דומה? שמישהו בא ונדחף לראש התור בסופרמרקט  בו אתם עומדים, וכשאתם מתרעמים, הוא אומר לכם "אבל הייתי פה קודם". אלא שאף אחד מכם לא ראה אותו שם קודם.  אז הוא אומר "לא, לא אני, אבל סבא של סבא של סבא של סבא של סבא שלי היה כאן קודם, הוא היה קונה כאן גבינות וביצים מדודה אולגה (או פורטונה. תלוי מאיזו עדה הנדחף)". וכשאתם אומרים לו "מה קשור פה סיפורי הסבתא האלו?", הוא שולף את הטוב שבטיעוניו, אקדח, ויורה לשניים מכם בראש, וכולכם, כולל הקופאית, בורחים. זוהי הנכבה. זו מלחמת העצמאות של היהודים. 

היהודים ניצחו וקמה מדינת ישראל, על חשבונם של כ-700 אלף פלסטינים שגורשו מכאן ו-600 מכפריהם שהוחרבו. כמה שנים לאחר מכן הרחיבה ישראל בכיבוש צבאי את שליטתה לכל ארץ ישראל המנדטורית, וכך ב-77 (או אם תרצו – "רק" ב-58) השנים האחרונות המשטר במדינת ישראל הוא משטר קולוניאליסטי לכל עניין ודבר – היהודים הם האדונים השליטים המדכאים והפלסטינים הם הילידים הנשלטים המדוכאים. עובדה. 

כל זה אינו מצדיק את טבח ה-7 באוקטובר, אבל גם לא את הטבח בקיביה ובכפר-קאסם ובסברה ושתילה ובמערת המכפלה ובטח לא את טבח הנקם שלנו ברבבות הזקנים, הנשים והילדים בעזה באחרונה. ובכל זאת - אין ולא יכולה להיות גזירה שווה בין העם המדכא לעם המדוכא. שהרי אתם - "המפוכחים" הישנים ו"המתפכחים" החדשים - כועסים על הפלסטינים לא כריב איש עם אחיו, אלא כאדונים המתרעמים על הילידים על שאינם מתנהגים כפי שאנחנו מצפים מהם, כלומר כופים עליהם. 

ואולם דינו וסופו של כל משטר קולוניאליסטי להיעלם מהעולם, בטוב או ברע. והבחירה היא גם בידיכם.

3.2.25

על ארבעה שקרי הנכבה

רוח הרפאים של הנכבה חיה ונושמת, במציאות ובדיון בה, ובדין. שכן, חוסר הרצון או היכולת שלנו להכיר באחריותנו לאסון שהמטנו על אחינו הפלסטינים הוא הסמבטיון החוצץ בינינו לבין פתרון מוסכם למלחמת מאה השנים היהודית-פלסטינית בארץ ישראל.ארבעה טיעונים שקריים, אותם למדנו ושיננו מגיל אפס ויודעים לדקלם גם מתוך שינה, מרכיבים את ההכחשה וההתכחשות שלנו לאחריותנו לנכבה, לאסונם של הפלסטינים.

ראשית, ישנה ההכחשה הגורפת, המוחלטת – "לא היתה שום נכבה, נכבה חרטא" (בנוסח "שואה שמועה") וטיעון המשנה שלה "הם הביאו את זה על עצמם", כמו העמים הילידים באמריקה, באפריקה ובאסיה; כמו העבדים השחורים באמריקה; כמו היהודים באירופה. למרבה האירוניה, מכחישי הנכבה הם אלו שלרוב מאיימים על הפלסטינים בנכבה שניה.

בכל מקרה, הטיעון הזה, שלעתים לובש את האדרת הצדקנית "לא גירשנו אותם, הם ברחו", הוא שקר גמור. במהלך מלחמת העצמאות של ישראל היהודית, הניס וגירש צבא ישראל כ-700 אלף פלסטינים מתוך כ-850 אלף שחיו בשטח שהפך בתום המלחמה למדינת ישראל, שהרסה והחריבה כ-600 מיישוביהם, וכמובן לא התירה להם, לבד מבודדים, לשוב לבתיהם בתום המלחמה. ועובדות אלו, שהיום אין עליהן באמת עוררין, מוכיחות שרובם גורשו כתוצאה של גירוש מכוון ולא מנוסה ספונטנית.

גירוש והרס ישובים וגזל אדמות ערבים לא פסקו עם הקמת המדינה והם נמשכים עד היום. כך, למשל, אך לפני כחודשיים הוחרב באישור בגצ"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק ציוני), הכפר הבדואי אום אל-חיראן שבנגב (בתחומי הקו הירוק, לא בשטחי "הכיבוש"), שתושביו גורשו לשם ב-1956 (הרבה לאחר סיום "מלחמת העצמאות") מהמקום בו ישבו, כדי לפנות אדמות לקיבוץ של "השומר הצעיר" (שוחרי "אחוות העמים") – ועל חורבותיו מוקם עתה ישוב רק ליהודים ("שומרי תורה ומצוות לפי ערכי היהדות האורתודוקסית"), ובהם מכובדים כבנו של שר האוצר סמוטריץ' וראש עיריית שדרות דוידי.

אז לא רק שהיתה נכבה ב-1948, אלא שהיא מעולם לא פסקה ונמשכת עד היום, גם היום.

השקר המוסכם והמדוקלם השני באשר לנכבה הוא שהיא התרחשה "בגלל שהערבים (הפלסטינים) לא קיבלו את תוכנית החלוקה". זה בהחלט נכון, אבל זו לא האמת, בטח לא כל האמת. ראשית, אם היהודים קיבלו את תוכנית החלוקה, אז איפה המדינה הפלסטינית שהיתה צריכה לקום, לפי התוכנית הזו, בצד מדינת היהודים? ושנית, וחשוב מכך – היישוב היהודי, בהנהגת בן-גוריון, קיבל עליו לכאורה את תוכנית החלוקה, כדי להכשיר, מבחינה מדינית, את תוכניתו למתקפה צבאית להקמת מדינה יהודית על שטח כמה שיותר גדול מארץ ישראל המנדטורית וגירוש כמה שיותר ערבים מהן השטח הזה. וזה מה שקרה.*

הביטו במפת תוכנית החלוקה ההיא של האו"ם. בגבולות המשורטטים שם לא היתה שום אפשרות להקים שום מדינה, לא יהודית ולא ערבית ולא בכלל. ולכן כמי שחפץ להקים כאן מדינה יהודית, לבן-גוריון, "לא היתה ברירה", ננסח זאת כך, אלא להגיד שהוא מקבל, להלכה, את תוכנית החלוקה, ובפועל לכבוש שטח גדול ורצוף אחד ככל שניתן, כדי להקים בו את המדינה הזאת. יתרה מזאת – לולא היתה מגרשת ישראל, בהנהגת בן-גוריון, כ-700 אלף מתוך כ-900 אלף הפלסטינים שחיו בתחומי מדינת ישראל החדשה ומחריבה את יישוביהם, הרי שבמדינת ישראל החדשה הזאת היו אמורים לחיות בכ-700 ישובים רוב של 900 אלף ערבים, ומיעוט של 650 אלף יהודים בכ-300 ישובים. לכן, בלי הנכבה, לא יכולה היתה לא לקום ולא להתקיים מדינה יהודית בארץ-ישראל. הנכבה היתה חיונית לצורך הקמתה והתקיימותה של מדינת ישראל. לכן היא קרתה. בכוונת מכוון.

וראו זה פלא – בהמשך שנות קיומה של מדינת היהודים היא כבשה והשתלטה, כתוצאה ממלחמה, שלפלסטינים לא היה בה שום חלק, נגד מדינות ירדן ומצרים, על ארץ ישראל המנדטורית כולה, וגם כשחתמה על הסכמי שלום עם המדינות הללו, ישראל לא החזירה להן את חלקי ארץ ישראל המנדטורית שכבשה מהם, אלא השאירה אותם בשליטתה. וזהו המצב עד היום, גם היום.

השקר השלישי הוא "הם התחילו". באמת?! כשנכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים ב-1918 הערבים היו למעלה מ-90% מאוכלוסיית הארץ והיהודים פחות מ-10%. ב-1947, ערב המלחמה והקמת המדינה – בעקבות גלי הגירה מאורגנים, הקרויים בפינו "עליה" – כבר היו היהודים כשליש מאוכלוסייתה. אז מי התחיל? מי פלש לארצו של מי ואיים להשתלט עליה, מה שבסופו של דבר אכן קרה? ובכלל – מה זה משנה מי התחיל, אתם לא רוצים לסיים את המריבה?

השקר הרביעי אומר "ככה זה. הם הפסידו במלחמה, אז זה מה שקרה". אתם בטוחים שזה מה שקורה למי שמפסיד במלחמה? בכל מלחמה? זו חובה – צבאית, מדינית, מוסרית – לנהוג כך בעמים מפסידים? כך גם נהגו בעלות הברית המנצחות בגרמניה וביפן, שהתחילו במלחמת העולם השנייה והובסו בה? לא. זו לא חובה. זה תלוי בתובנתם וברצונם, הטוב או הרע, של המנצחים – מה יותר טוב להם עצמם, המשך המלחמה וההרג והחורבן או שיקום והשלמה ושלום? אנחנו בחרנו באפשרות הראשונה, אבל זו לא חובה.

כל עוד לא נכיר באחריותנו לנכבה, לאסונם של הפלסטינים, המלחמה בינינו תימשך. ואם לנקוט בלשון חיובית, אולי אף ליצירת מצע לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, הכרתנו באחריותנו לנכבה היא תנאי הכרחי לכך. אולי לא מספיק, אבל הכרחי. בלי זה, זה לא יילך.

ועוד דבר – הכרתנו באחריותנו לנכבה לא מובילה בהכרח, כפי שמפחידים אותנו לשווא, בפירוקה של מדינת ישראל ו/או בגירוש כל היהודים מכאן בחזרה לגלות. יש גם אפשרויות אחרות, טובות וצודקות ובריאות יותר, לשני העמים, מהמצב האסוני המקובע הנוכחי המתמשך לאין קץ.

* בדיעבד, לאחר שהמאמר התפרסם, העירו לי חברים שתי הערות בעניין הזה - 1. מכתבו של בן-גוריון לבנו עמוס בשנת 1937 שבו הסביר לבנו את הסיבה לכך שהוא מקבל לכאורה את תוכנית החלוקה - "הקמת מדינה - אפילו חלקית... תשמש מנוף רב-כוח במאמצינו לגאול את הארץ בשלמותה". 2. העובדה שבמגילת העצמאות של ישראל אין אפילו רמז לתוכנית החלוקה אלא כך כתוב בה - "ב-29 לנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה ... לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל".

10.2.25

אברי גלעד מציג: הפיכחון הסופי - רצח עם

אברי גלעד הוא תת-זן מיוחד בזן "המתפכחים" המתפתחים באחרונה בארצנו כפטריות של פצצות אטום. בעיקר כי להבדיל מהמתפכחים הרגילים, שכביכול הבינו פתאום שכהנא צדק, ההתפכחות של גלעד, כך הוא עצמו מציג זאת, לא באה מהשכל, כי אם מהרגש, והוא מלא רגישות – ליהודים, לילדים, לאקלים, לחתולים ולשאר ירקות, פשוטו כמשמעו.

בכל מקרה, במדורו "שם לב" (שמתם לב, כן?) ב"ישראל היום" ב-30 בינואר זעקה הכותרת "איזה אב דפוק (עזתי כמובן – ק.נ) משתמש בארגז הצעצועים של בנו כדי להסתיר טיל נ"ט?".

אז גירדתי מעט בפדחתי ומצאתי תשובה, פה, ממש מתחת לרגלינו. "בעת שלטון המנדט הבריטי", מספרת ויקיפדיה למי שאין לו מושג בתולדות עמנו הקם לתחיה, "בנו המחתרות השונות 'סליקים', מחבואים מחתרתיים לנשק, בכל רחבי הארץ כדי לספק נשק להגנת נקודות הישוב השונות", וגם, כמובן, להכין את הנדרש למלחמת העצמאות וסילוק הערבים מהמדינה היהודית החדשה. ה"סליק" המפורסם ביותר, שגם נתגלה על-ידי הבריטים ב"שבת השחורה" ב-1946, היה מתחת לגן הילדים (שומע, אברי?) של קיבוץ יגור, ונתגלו בו "אלפי פצצות וכלי נשק". 

לעומת זאת, הסליק בקיבוץ מרחביה, ממשיכה ומספרת ויקיפדיה, "נבנה במרתפו של בית הילדים... נחשף ב-1968 והפך לאתר מורשת לאחר תהליך שימור". גם במושב רשפון נחפר ונבנה הסליק מתחת לגן הילדים, וגם הוא – כאחיו מיגור ומרחביה ועמיתיו בבתי ספר ובבתי כנסת וכמובן גם בבתים פרטיים – הפך לאתר מורשת. וראה זה פלא – מה שנחשב אצלנו למקור גאווה לעם היהודי הערמומי, נחשב על-ידינו אצל הפלסטינים לחרפת מוסרית של המין האנושי.

אך לא הכותרת העיקר, אלא המאמר, שאותו פרסם גלעד גם בעמוד הפייסבוק שלו, שם יש לו למעלה מרבע מיליון עוקבים, תחת הכותרת המפתיעה "רגשות". והנה ראשיתו:

"עזתי עומד על חורבות מה שהיה ביתו, שכונתו, עירו, חייו, וזועק – איפה אני אשן? איפה אני אגור? איפה הבית שלי? תמונה קשה, לכאורה, אבל אצלי בלב כלום לא זז".

"ילד עזתי מחפש בהריסות את הדובי שלו. סרטון מרגש, אבל אני מניח קודם כל שהוא בוים ע"י מחלקת קולנוע של חמאס, שנית אני כמעט בטוח שלא היה לו דובי כי האבא הדפוק שלו השתמש בארגז הצעצועים להחביא טיל נ"ט, וחוצמזה, לא אכפת לי מילדים בעזה, אחרי ששמעתי מה חוללו אלה כשפלשו עם הבוגרים לקיבוצינו. מכיר בוודאות סיפור על ילד עזתי שרצח תינוקת בקיבוץ. אל תמכרו לי ילדים, הלב שלי סגור בשבילם".

ראשית יש לומר שהמשפט בנוסח עדת עלילות הדם, המופיע כאן, בפוסט, "מכיר בוודאות סיפור על ילד עזתי שרצח תינוקת בקיבוץ", בדומה ל"אני מכיר מישהו שראה בעיניים יהודי שותה דם ילד נוצרי", לא הופיע במאמר ב"ישראל היום", כנראה הוסר על ידי עורך בעל שכל ולב, אלא שגלעד התעקש עליו ולכן פרסם אותו אצלו בפוסט בעמוד הפייסבוק.

והנה, אם עד עכשיו, קראו הג'יהאדיסטים היהודים ועוזריהם "המתפכחים" לרצח עם, כולל ילדים, בעזה, בנימוק שהילדים האלו יגדלו להיות חמאסניקים רצחניים, הרי שגלעד משכלל כאן את הטיעון, ומכשיר את רצח עם כולל הילדים, בנימוק שהילדים העזתים, והפלסטינים בכלל, לא הופכים בבגרותם לנאצים בגלל החינוך של הוריהם וסביבתם ולכן יש להשמידם, אלא כי הם נולדים רוצחים, הם רוצחים מלידה, ולכן יש להשמידם.

אני מקווה שיימצא היהודי, או השומרוני הטוב, שיתרגם את המאמר, ומוטב – את הפוסט, הזה של אחד מבכירי העיתונאים בישראל, וישלח את התרגום ואת כל הפרטים על האיש, לבית הדין הבינלאומי בהאג, ושזה יוציא צו מעצר בינלאומי לאדון גלעד הנכבד, שייאלץ לפיכך לבלות את שארית חייו אך ורק במדינת ישראל הכל כך אהובה עליו.

17.2.25

שירת הברבור של החילוניות האשכנזית הגוועת

הצלחתו המסחרית המסחררת של מופע השחזור, לאחר כמעט חמישים שנה, של "הכבש השישה-עשר", הממלא אולמות וסוגר קיסריות, הוליכה כתבנים ופרשנים רבים להסביר את התופעה המפתיעה לא רק במונחים תרבותיים. הם קשרו לה גם כתרים פוליטיים-חברתיים, כאילו היא מבטאת מעין משקל נגד לשלטון הנוכחי ומבטאת את רצונו של "עם ישראל" לחזור לערכיה של "ארץ ישראל הישנה והטובה", כשהכוונה היא כביכול לערכים של דמוקרטיה, שוויון, שלום, חילוניות, פתיחות, מתינות וכל הג'ז הזה.

אז הנה גם אני מוסיף עכשיו את קולי למקהלת פרשני התופעה, שבעצם החלה כבר עם הצלחתו, הבלתי-צפויה גם היא, של מופע השירים של "זהו זה", עוד לפני 7 באוקטובר, ונמשכת מאז, ועכשיו ביתר תנופה, עם הצטרפותו לחגיגה גם של הכבש ה-16. יכול להיות שזה סתם פרץ נוסטלגיה שלא קשור למציאות, ואולי זה אכן געגוע מתרפק לעבר הכאילו טוב יותר שהיה פעם ואיננו עוד, אבל בעיקר, צר לי לומר, זוהי שירת הברבור של החילוניות האשכנזית הנכחדת, שמתכנסת לשיר בצוותא את קינתה על מותה, שעולה על בימות הבידור כדי לבכות את ירידתה מבימת המציאות.

החילוניות האשכנזית המציאה את הציונות, לחמה על הקמת המדינה (לא היו אז כאן כמעט יהודים אחרים), ביצעה את הטיהור האתני של הארץ מהפלסטינים, הביאה לכאן מיליוני יהודיים מכל העולם, בנתה את המדינה, את הצבא, את החקלאות, את התעשיה, את התרבות, את הכל, ושלטה כאן שלטון ללא מיצרים לפחות שלושים שנה. אך בדבר אחד, העומד בשורש קיומנו כאן, היא נכשלה כישלון חרוץ – היא לא השכילה להביא את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים לידי פיוס וסיום. ההפך הוא הנכון – היא זו שהביאה עלינו את מארת הכיבוש וההתנחלות, כישלון שהביאנו עד הלום, והיה, יחד עם התהליכים הדמוגרפים, מאבני היסוד של ירידתה מבימת ההיסטוריה.

מופעי השירה המצליחים של "זהו זה" ו"הכבש" אינם מופעים של צעירים החוזרים בחדווה אל השירים של הדור האהוב הקודם. אדרבא. על הבמה, בשני המופעים, עומדים שורה של בדרנים וזמרים קשישים חילוניים אשכנזים לא בדמי ימיהם (גם אני, אגב, מהזן החילוני האשכנזי הנכחד הזה) - גליקמן, מושונוב, בראבא, גידי גוב (פעמיים), קושניר, רביץ, רכטר וברוזה – ושרים בחדוות נעורים משובבת נפש, אך בה בעת גם לגמרי פאתטית, שירים של פעם או בטעם של פעם, לקהל שבא להתרפק על הימים היפים לכאורה של נעוריהם, המקבילים לנעוריה של המדינה, שהיו ואינם ולא ישובו עוד לעולם.

ארבע התצפיתניות שחזרו מהשבי רצו גם הן לשמוע שירה עם חזרתם למולדת, אבל הן לא ביקשו את גידי גוב או את שלמה ארצי, הן ביקשו לשמוע את חנן בן-ארי, זמר דתי, ממוצא מזרחי, בן למשפחת מתנחלים, אב לשבעה ילדים. אלו פניו, לא רק התרבותיים, אלא בכלל, של העתיד המתהווה כבר עכשיו של מדינת ישראל.עוד תופעה שנפוצה בין החוזרים מהשבי היא "התחזקות" (מה שפעם עוד העזנו, החילונים האשכנזים שעוד רגע נעלמים, לקרוא בשם "התחרפנות"), כלומר התגברות האמונה הדתית, האמונה באלוהינו המיטיב והמושיע. אבל מה בעצם אומרים ואומרות מי שמודים לאלוהים שכביכול הושיע אותם מהטבח והשבי בגלל שהם או התנהגותן נשאה חן בעיניו? שאת חבריהם או חברותיהם לקיבוץ, למסיבת הנובה או למוצב התצפיתניות, אלוהים הרג בגלל שלא התייחסו או התנהגו אליו יפה, ושזה בעצם הגיע להם, הטבח? גם מגמת ההדתה וההתחרדות הפגאניים וקריסת החילוניות הם חלק מישראל היום ובטח מחר.

ואם כבר הזכרתי, ולא סתם, את שבעת הילדים של חנן בן-ארי, אז בואו נדבר באמת קצת דמוגרפיה. ממוצע הילדים שמייצרת משפחה חרדית בישראל הוא 6.5. של משפחה ציונית-דתית – 4, של משפחה דתית ו/א מסורתית – 2.5, ושל משפחה חילונית – פחות מ-2. אז לאן לפי דעתכם פנינו מועדות, אל השמש העולה או השוקעת?

פעולת השירה הזאת, שבת קשישים גם יחד, של החילוניות האשכנזית הנכחדת, היא לא פעולה פוליטית. אין ולא יכולה להיות לה שום השפעה על המציאות או על העתיד שלנו. והנוטלים בה חלק יודעים ומקבלים זאת עליהם בהכנעה, מבינים שאלו הם רק הצלילים, הכאילו שמחים, אבל הבאמת עצובים, המלווים אותנו בדרך אל הסוף, אל סופנו, הבלתי נמנע.

24.2.25

אתם עדיין חושבים שהחמאס מטומטמים עד כדי כך?

לפני כחודש ישראל חתמה – באמצעות מתווכים, אבל זה לא משנה – על הסכם עם חמאס, בן שלושה שלבים, שהראשון בהם הוא שחרורים הדדיים חלקיים של חטופים ואסירים, ובמהלכו אמור להיפתח משא ומתן לשחרור כל החטופים הישראלים, נסיגת ישראל ממרבית שטח עזה (או כולו, פרטי ההסכם מעורפלים במכוון) וסיום מוחלט של הלוחמה.

אמה מה? עוד בטרם יבשה הדיו על חתימתה, כבר הזדרזה ישראל הרשמית, למן ראש הממשלה ועד זנבו של כל סגן שר, להודיע שלאחר ביצוע ההסכם ישראל תמשיך בלוחמה, עד שתחסל את כל החמאס, ותגרש מעזה לקיבינימט, בגיבוי המלך טראמפ שהצטרף להבטחה, כמעט את כל תושבי הרצועה, כשני מיליון אזרחים. ולא מעט מקרב אזרחי ישראל (72 אחוזים על פי סקרים מסוימים) אמרו על כך אמן ושרו הללויה. שר הביטחון ישראל כץ אף נזדרז להקים לצורך כך "מנהלת הגירה מרצון" שהעומד בראשה יועלה לדרגת אלופיהרר.

אבל נגיד שאתה חוואי בלואיזיאנה בשם ג'ון, ואיכשהו, לא משנה מי התחיל, נתגלע סכסוך דמים בינך לבין שכנך החוואי ג'ורג'. הוא גנב לך 64 פרות מהעדר ואתה גנבת לו 17 סוסי מירוץ. בתגובה הוא שרף לך את האסם ואתה שרפת לו את האורווה וכן הלאה ועוד, עד שהכומר הבפטיסטי המחוזי ג'קסון התערב בריב והביא אתכם לחתום על הסכם חילופי פרות וסוסים וסיום הסכסוך. אלא שדקה וחצי אחרי שנופף הכומר בהסכם ההיסטורי בטלוויזיה המקומית, הזדרז יריבך ג'ורג' להודיע בעיתון המקומי, שבתום ביצוע ההסכם הוא ישחט אותך ואת אשתך וכל ילדיכם ויעלה באש את החווה שלך, על פרותיך, כבשיך, עיזם וטפם. מה היית עושה אז? האם היית ממשיך בביצוע ההסכם עד תומו, ומחכה שהאדון ג'ורג' יבצע בך את כל השפטים שהבטיח אז לעשות בך, או שהיית מפוצץ את ההסכם ושולח אותו לקיבינימט?

ואם ככה, נעבור מן המשל אל הנמשל. למה שחמאס ימשיך בביצוע כל שלבי ההסכם איתנו, אם אנחנו מודיעים מראש שעם תום ביצוע ההסכם נהרוג אותם כולם אחד אחד, עד שלא יישאר מהם זכר, וגם נגרש את כל שאר העזתים, כשני מיליון בני אדם, לקיבינימט?

מה, אתם עדיין חושבים, גם אחרי מה שעוללו לכם ב-7 באוקטובר, שהערבים, העזתים, החמאס, הם עד כדי כך מטומטמים, מטומטמים כמוכם, שהם יאכלו את הבולשיט הזה? או שאולי אתם, אני מדבר על ביבי וחבורת הזבל, עושים זאת בכוונה כדי לפוצץ את ההסכם, לחזור ללוחמה, להחזיר את בן-גביר ועדתו לממשלה, ושילכו שאר החטופים קיבינימט?

אלא שחמאס, גם אלו שנותרו ממנו, הם אכן לא כל כך מטומטמים כמו שאתם חושבים, והם הבינו את התרגיל ולא קנו את הלוקש, ולכן הם מציעים לנו עכשיו לא את פיצוצו של ההסכם, אלא את שדרוגו – שחרור כל החטופים בבת אחת בתמורה להפסקת אש קבועה, נסיגת צה"ל מעזה ושחרור אסירים ביטחוניים.נו, אז מה תעשו, נעשה, עכשיו?
רק שתי אופציות נותרו בידינו: לחזור ללוחמה ואז להחזיר את בן-גביר לממשלה, או לחילופין להחזיר את בן-גביר לממשלה ואז לחזור ללוחמה.

מעניין באמת במה יבחר ראש הממשלה.