ספטמבר - אוקטובר

29.10.24

וזה המאמר שכתבתי במקום הקודם, שהופיע ב'הארץ' יום אחרי

ישראל ואיראן הן מדינות תואמות, משלימות, הזקוקות זו לזו כדי להתקיים

אל תדאגו. אלא אם מישהו יטעה טעות מרה או יהירה, מה שעלול כמובן בהחלט לקרות, לא תיפתח שום מלחמה בין ישראל לאיראן. כל ההתכתשויות הישירות, הגלויות, האחרונות, ירי הטילים משם והפצצות המטוסים מפה, זה הכל הצגה. שתי המדינות מודיעות מראש למי שצריך בעולם, כדי שזה יודיע לצד שעומד להיות מותקף, את כל הפרטים הנחוצים לו לדעת על ההתקפה הצפויה – באיזה יום היא תתרחש ובאילו שעות, מה יהיו היעדים שיותקפו, כמה ואילו טילים ומטוסים ישתתפו בהתקפה. ואכן, עד עכשיו לשני הצדדים הכול הולך כמתוכנן - מפחידים, מפציצים, פה ושם פוגעים והורסים, אבל לא משהו רציני, גם כמעט בלי הרוגים (לא תהיתם איך זה שאנחנו מפציצים כל כך הרבה יעדים צבאיים ובקושי שני חיילים נהרגים?), לא משהו שיפגע בכוחה או בכבודה של המדינה השנייה, ויאללה, הלאה.

וכל כך למה? הרי לכאורה שני המשטרים הניצים, הציוניסטי והאיסלמיסטי, חפצים בכל מאודם, זה מה שהם חוזרים ואומרים מעל כל קבר רענן, בהכחדתו של האחר. משטר האייתולות רוצה בהכחדת ישראל, ישראל רוצה בהכחדת משטר האייתולות. אז למה הם לא עושים, או לפחות מנסים לעשות את זה, ובמקום זה דופקים הצגות בומבסטיות מגוחכות של "תחזיקו אותי, או שאני גומר עליהם"?

קודם כל, כמובן, כי אף אחד משני הצדדים לא יכול באמת, בשלב זה לפחות, לא הם להשמידנו ולא אנחנו להכחיד את משטרם. איראן היא מדינה עצומה, ועם כל הכבוד לכוחנו העצום – שכל כולו, לבד מהחיילים, מיובא מארצות-הברית ובעלות בריתה או ממומן על ידן – אנחנו לא יכולים באמת, למרות הצגת "הפגיעות המדויקות" הנחמדה בשבוע שעבר, לפגוע בהם באופן הרסני ממשי בכוחות עצמנו, בלי תמיכה דיפלומטית וצבאית. ומהצד השני, גם הם, עם כל כוחם ועוצמתם, וגם כשתהיינה להם פצצות אטום – כי לנו, אומרים מקורות זרים, יש יכולת "מכה שנייה" המסוגלת להשמיד חצי איראן – ולכן הם מעדיפים, מה שהם אכן עושים עכשיו בפועל, לנהל מולנו, באמצעות מתווכים, מלחמת התשה מתמשכת שתוביל לתפיסתם להכחדתנו.

שני הצדדים, על כן, עושים כל שביכולתם כדי להימנע ממלחמת חזיתית ממשית ביניהם, שעלולה כמובן להביא למלחמה אזורית כוללת, בהשתתפות מעצמות-על למיניהן, דבר שעלול להביא, לכל אחת מן המדינות, חורבן ואובדן נוראים שהן לא תוכלנה לעמוד בהם.

אבל יתרה מכך. כל אחת משתי המדינות האויבות המרות הללו זקוקה לקיומה של המדינה האחרת, האויבת המאיימת, כדי להצדיק את קיומה שלה. אם ישראל, מבחינת האיראנים, תעשה חלילה שלום עם הפלסטינים, תאבד איראן גם את ההצדקה לצורך שלה בפצצת אטום להגנה מפני ישראל התוקפנית וגם את מעמדה כמגינת המוסלמים בעולם. ואם מצד שני אכן ייפול חלילה, מבחינת ישראל, משטר האייתולות, תאבד ישראל את הצורך של ארצות הברית לתחזק אותה כבסיס צבאי קדמי ענקי שלה לעצירת התפשטות האסלאם הקיצוני, ואז אנה אנו באים?

מה גם שהמדינות הולכות ונדמות, כמו מדינות תואמות, תאומות, זו לזו, עם אותו אלוהים ואותם ערכים ואותן "משמרות מהפכה". אז בכלל.

28.10.24

היום היה צריך להתפרסם, כבכל יום שני, מאמרי השבועי באתר 'הארץ', אלא שאתמול, כששלחתי את המאמר למערכת, התברר שמישהו כבר כתב מאמר בדיוק באותו נושא (מאמר מצוין, אגב, של ג'ון בראון). אבל עבורכם, אני מפרסם כאן את המאמר הזה שלי שלא פורסם היום:

בצאתך למסע נקמה – חפור שני קברים 

ביום שבת, לפני שנה בדיוק, נורה למוות פלסטיני בן 40, בלאל סלאח, מהכפר א-סאווייה באזור שכם, בעת שמסק זיתים על אדמתו, בידי חייל בחופשה מהתנחלות רחלים הסמוכה. לדברי עדי-ראיה פלסטינים לתקיפה "לא קדם כל חיכוך". ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, לעומתם, פסק ש"האירוע זה הוא אירוע פשוט", וכי "מדובר במשפחה נורמטיבית, טובה (של ההורג, לא של ההרוג, כמובן – ק.נ), האבא איש חינוך, הבן לוחם קרבי בצה"ל, שיצאו לכיוון המטע שלהם בצמוד ליישוב, והותקפו על ידי עשרות פורעים חמאסניקים באבנים ובסלעים בשטח הצמוד למטע שלהם. מדובר בלוחם בחופשה שירה באוויר כדי להגן על חיי אביו ואחיו הקטנים"'. 

המשטרה הצבאית בכל זאת עצרה את החייל-המתנחל ב"חשד שביצע ירי שגרם למותו של סלאח", ובית הדין הצבאי אף האריך בארבעה ימים את מעצרו, בחדד "לעבירות של המתה בקלות דעת ושימוש בלתי חוקי בנשק". זהותו נאסרה לפרסום. 

שבוע לאחר מכן פרסם העיתון "מקור ראשון" כי "לוחם צה"ל שירה לעבר מחבל שאיים על בני משפחתו וחיסל אותו, ובעקבות כך נעצר ונחקר, שוחרר וחזר ליחידתו שלוחמת באחת מהחזיתות, לאחר שההליך המשפטי בעניינו הסתיים". למה הסתיים ככה, כאילו כלום בלי כלום ? כי ככה זה פה. אתם הרי יודעים, ככה הדברים האלו מסתיימים ונמוגים. 

אלא שבסוף השבוע שעבר הותר שמו לפרסום: רס"ח במיל. שובאל בן-נתן, בן 22, מרחלים, שנהרג בשבוע שעבר בלבנון, הוא זה שירה והרג לפני שנה את מוסק הזיתים הפלסטיני. ומי שטרח לחשוף זאת בהספד מעל קברו היה ראש מועצת שומרון, יוסי דגן שאחרי שאמר ששובאל ז"ל היה "נער לתפארת, נשמה גדולה, גיבור ישראל, קדוש", ולא שכח להוסיף ולשבחו על שלפני כשנה "הגנת על משפחתך מחמאסניק בחסות המסיק". 

גם אביו של שובאל ספד לו כך: "לפני שנה יצאנו לטייל. כמה ימים אחרי שמחת תורה, צה״ל העלוב נתן לערבים להיכנס ליישוב. יידו עלינו אבנים, אתה שם מנהל את האירוע. אחר כך עצרו אותך. לא חקרו את הערבים אפילו". 

אבל על קברו של שובאל קרא זעק, צרח, אחיו אוריה גם את דברי ההספד הנוראים הללו, שהתקשורת הישראלית כמעט כולה הסתירה מאיתנו  – "ריבונו של עולם, אנחנו רוצים נקמה! רוצים נקמה! אתה נכנסת לעזה בשביל לנקום, כמה שיותר, נשים, ילדים, כל מי שראית, כמה שיותר, זה מה שרצית. וביום הזה, שנה אחרי שמחת תורה, שחשבנו שנטבח באויב, נטבח בכולם, נגרש אותם מפה מהארץ, אנחנו פה בהלוויה שלך, שמים אותך בתוך קבר... בעזרת השם, שכל עם ישראל יזכה לנקום את הנקמה שלך. נקמת דם, לא נקמה של לשרוף בתים, לא נקמה של לשרוף עצים, לא נקמה של לשרוף רכבים. נקמת דם עבדיך השפוך! אוי!" 

אכן, אוי לנו ואבוי, כי אבדנו. שהרי כבר לפני 2500 שנה ידע החכם הסיני קונפוציוס לומר לנו בחוכמתו כי "בצאתך למסע נקמה – חפור שני קברים". ואנחנו, הישראלים והפלסטינים, היוצאים שוב ושוב למסעות נקם על נקם, מוטב לנו, לפיכך, לחפור הרבה בורות לעוד הרבה דורות. יהי זכרנו ברוך.

21.10.24

שיראל חוגג היקר, החלום הציוני כבר התגשם, והוא חלום בלהות

שיראל חוגג הוא מהטובים והמוצלחים באנשים שצמחו בארץ הזאת. גיבור ישראל, מנהיג מלידה, משכמו ומעלה מכל אוסף החלאות והסמרטוטים העלובים המנהיגים בימים נוראים אלה – גם אחרי האסון שהמיטו עלנו – את מדינת ישראל.

חוגג הוא איש נבון, אמיץ, לוחם, ישר, מתון, אנושי, קשוב, רהוט, משכיל, כל מה שהנהגת המדינה הזאת צריכה וחסרה. ולוואי והיה הוא בהנהגתה, במקום חבורת הכשל שיושבת שם זה עשרות בשנים, ומוליכה אותנו מאסון לחורבן, ושאינם ראויים שנקרא בשמותיהם.

יכול להיות שהשם שיראל חוגג אינו אומר לכם דבר, כי הוא לא מרבה להופיע בטלוויזיה. גם כי בנוסף לשלל תכונותיו הטובות הוא אדם צנוע וגם כי התקשורת הטלוויזיונית שלנו מצויה כבר שנים בליקוי מאורות, וכל שידוריה הם הדהודים של "האח הגדול", בין אם זה נתניהו, בן-גביר, אלוקים, ינון מגל או עמית סגל.

אז יכול להיות שאתם לא יודעים מי הוא שיראל חוגג, אבל אתם מכירים אותו. שיראל הוא תושב אופקים, שראה לנגד עיניו את הטבח שביצע החמאס בעירו באין מושיע, והיה האדם הראשון שהעז להטיח לנוכח מצלמות הטלוויזיה בממשלת האסון את אשמתה וחרפתה. זה קרה בעת שהשר בממשלת הזדון, ניר ברקת - שלא הוא ואף לא אחד מחבריו לממשלה נטלו, לא אז ולא מאז, שמץ של אחריות לאסון ה-7 באוקטובר שהמיטו עלינו – בא לביקור חולים טקסי זחוח, כמה ימים לאחר הטבח, בבית החולים "שיבא", שם נכחו שיראל ובני משפחתו, שבאו לסעוד את אחותם הצעירה אליי ובתה התינוקת שכמעט נשרפו חיים בידי טובחי החמאס בקיבוץ כפר עזה.

בכאב נורא ובזעם כבוש, ידיו מכות בליבו שלו, הטיח חוגג בשר ברקת דברים שראוי שנזכור אותם לעולמים: "תבקשו סליחה, תבקשו סליחה מכולנו, קודם כל. תעמדו בשורה, כמו שהצטלמתם בגיבוש שלכם, תצאו יחד, כולכם, הממשלה, תבקשו סליחה מעם ישראל, תרדו על הברכיים ותקרעו חולצה, כי קרעתם קרע עמוק מאוד, קרעתם את כל העם הזה", סיים והצביע על כל קרובי משפחות הנפגעים שסביבו, קריאה קורעת כל לב, לבד מליבם של שרי הממשלה וחברי הקואליציה האטומים לכל דבר אנושי.

חוגג נולד באופקים, בן להורים שהוריהם עלו ארצה מטוניס, וגידלו את ארבעת ילדיהם לתפארת. אחותו הצעירה, זו שכמעט נשרפה בכפר-עזה, היא רופאה בסורוקה. שיראל עצמו שירת בגולני, למד משפטים ולאחר הסטאז' החל את דרכו בתפקידים ניהוליים והיום הוא מנכ"ל רשת סופרמרקטים. לצד זה, מאז האסון שנפל על משפחתו ועל עם ישראל, הוא מקדיש את כל זמנו ואונו למאבק לשחרור החטופים ולהפלת ממשלת הכשל שעדיין שולטת בנו. הוא היה ממארגני טקס הזיכרון הלאומי של משפחות השכולים והחטופים, והיום הוא אחד ממקימי התנועה החדשה "קומו" שמטרתה הפלת הממשלה והצלת המדינה.

עכשיו פונה שיראל בקריאה מצולמת לעם ישראל להיקבץ תחת דגלה של "קומו" ושוטח שם את חזונו הפוליטי-חברתי-אנושי לימים שאחרי הטבח והמלחמה בת היותר משנה, שאין רואים את סופה. וזה דברו – "עכשיו זה הזמן של הדור שלנו, ישראלים מכל הקשת, מכל הארץ, ישראלים בעלי תושיה, אומץ וקור רוח, בארץ הזו שכולנו אוהבים כל כך. אנחנו לא נרפה עד שנתקן. לא ננוח עד שנבנה. אנחנו, הדור שיצא מן ההריסות ומהתופת, יחד, כולנו, נגשים את החלום הציוני. בואו..."

רגע, רגע, רגע, שיראל חוגג היקר, אבל החלום הציוני כבר הוגשם, והוא חלום בלהות. זה הסיוט שבתוכו אנחנו חיים, הורגים ומתים, כבר למעלה משנה, שאין רואים בשום אופק את סיומו. החלום הציוני היה שישראל תהיה המקום הבטוח בעולם ליהודים, והנה ישראל היום – ואם נמשיך ככה גם תמשיך להיות – היא המקום הכי מסוכן בעולם ליהודים. וכל זה קרה וקורה (אתה באמת לא רואה?) כי אין לנו לא כוונה ולא רצון ליישב את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, וכל עוד לא נעשה זאת סיוט הדמים הזה יימשך. הוא לא ייפתר בכוח. הוא לא יכול להיפתר בכוח, הוא יכול להיפתר רק בהסכם, רק בהסכם.

ואתה, מה אתה מציע לנו – "בואו לבנות איתנו. חברת מופת, אחדות ואהבה". אתה באמת מאמין שעם סיסמאות חלולות ובקלישאות שחוקות נצליח לקום מההריסות?

14.10.24

אין שום הצדקה להחזיק בגופתו של וליד דקה. מהציונות נותרה רק רשעות

כל שאני יודע על וליד דקה הוא מהתקשורת ומוויקיפדיה. אז ככה: דקה היה שותף לחוליה שחבריה חטפו ורצחו את החייל משה תמם. הוא עצמו לא השתתף כלל בחטיפה וברצח. למרות זאת ב-1987 "הוא נידון למאסר עולם, בנימוק שהיה שותף שווה לרצח שבוצע בפועל בידי שניים מחבריו לחוליה". ב-2012 קצב הנשיא פרס את עונש והוא אמור היה להשתחרר מהכלא עוד מעט, במרץ 2025.

במהלך כמעט 40 שנותיו בכלא הביע דקה, לדברי ד"ר ענת מטר שנפגשה עימו, "חרטה מלאה ופומבית, חוזרת ונשנית, על מעשיו". אך למרות שהצהיר זאת גם בבקשה לקיצור עונשו דחה בית המשפט את בקשתו. בכל השנים הללו ועד למותו לא זכה דקה לצאת ולו לחופשה אחת, וגם בקשתו להתייחדות עם אשתו נדחתה "מסיבות ביטחוניות", כשאין להעלות על הדעת אפילו אחת שכזו. לעומתו זכו הרוצחים יגאל עמיר, עמי פופר וגם שאול ניר ועוזי שרבף (מהמחתרת היהודית, שרצחו שלושה סטודנטים פלסטינים בחברון) להתייחד עם בנות זוגם כאוות נפשם. לבד מעמיר, זכו כל הרוצחים היהודים האחרים לצאת לחופשות באופן סדיר. למה ככה? למה דקה לא והם כן? לא כי מעשיו של דקה היו נוראים מאלו של עמיר, פופר, ניר ושרבף. אדרבא, פשעיו פחותים מפשעיהם. הוא אמנם היה שותף לחוליה שרצחה חייל, אבל הם רצחו בפועל, במו ידיהם – ראש-ממשלה, שבעה פועלים, שלושה סטודנטים. הסיבה לעוול הנורא הזה היא אחת ויחידה: כי הם יהודים והוא ערבי.

יתרה מכך, הרוצחים ניר ושרבף, שנדונו (בדיוק כמו דקה, כי הרי אצלנו חוק זה חוק) למאסר עולם, ושמעולם לא הביעו חרטה על פשעיהם, זכו בחנינתו של הנשיא הרצוג האב ויצאו לחופשי לאחר שש שנים בלבד. בקשתו של דקה, לעומתם – שחלה ב-2023 בסרטן ושמערך הרפואה של שב"ס עצמו קבע ש"ימיו קצרים ונשקפת סכנה ממשית לחייו" – להשתחרר אחרי 38 שנה למות בביתו, נדחתה, והוא מת באפריל 2024, כמו כלב, כאסיר.

ומה מעשיו כיום של הרוצח המשוחרר כבר 34 שנים עוזי שרבף מהמחתרת היהודית? הנה, כך מדווח ערוץ 7 בידיעה מה-28 בינואר השנה: "אלפי בני אדם השתתפו הערב (ראשון) בבנייני האומה בירושלים בכנס ענק של הימין הקורא להתיישב בחבל עזה. בכנס לקחו חלק 26 חברי קואליציה – מה 11 שרים ו-15 חברי כנסת. מדובר בשרים בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יצחק גולדקנופף, חיים כץ, עמיחי שיקלי, יצחק וסרלאוף, אורית סטרוק, עידית סילמן, מאי גולן ועמיחי אליהו. אליהם הצטרפו חברי הכנסת חנוך מילביצקי, ניסים ואטורי, עמית הלוי, טלי גוטליב, אתי עטיה, משה פסל, אריאל קלנר, דן אילוז, לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר, אלמוג כהן, צביקה פוגל, משה סולומון, צבי סוכות ומיכל וולדיגר. כמו כן השתתפו הרב דב ליאור, הרב אליקים לבנון, הרב דוד פנדל והרב עוזי שרבף". אז הנה הוא. ואתם גם יכולים לראות אותו פה בתמונה שהעלה השר אליהו לרשתות החברתיות, המזוקן בשורה הראשונה. הללויה!

אבל, נחזור לווליד דקה, אפילו מותו לא סיים את מסכת הרשעות והתעללות, ושירות בתי הסוהר סרב למסור למשפחתו את גופתו לקבורה. בתגובה המשפחה עתרה לבג"ץ, ולפי ויקיפדיה "המדינה נימקה החלטה זו ברצון שגופתו תשמש קלף מיקוח לצורך עסקת חטופים עם חמאס", ואכן "בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי מדובר בהחלטה סבירה ומידתית, ושלמפקד הצבאי נתונה סמכות להורות על החזקת גופות מחבלים לצרכי משא ומתן, לרבות גופות של מחבלים שהם אזרחי ישראל". ככה.טוב, גם את השופטים העליונים יצחק עמית, עופר גרוסקופף, וגילה שטייניץ-כנפי שפסקו כך אינני מכיר אלא מהתקשורת, אבל אומר בנחרצות – או שהשופטים הללו טיפשים מוחלטים, או שהם עושים את עצמים מטומטמים, אינני יודע לאיזה צורך, או שהם פשוט רשעים גמורים. כי יש לומר את האמת בבירור – אין להחזקת גופתו של וליד דקה בידי מדינת ישראל שום משמעות, אפס משמעות, "כקלף מיקוח לצורך עסקת חטופים עם החמאס". זה שקר גלוי. אחזקת גופתו של דקה היא כולה רשעות צרופה, רשעות ותו לו, רשעות שרק מדינות נוראות ואפלות, רובן כבר עברו מן העולם, נהגו כך. וכך גם אנחנו.

7.10.24

לוינסון, האבחון שלך שגוי והפתרון הזוי

לא רופא אנוכי ולא פסיכולוג וגם לא מהנדס-גשרים, אבל דבר אחד למדתי בחיים – כדי לפתור בעיה, כל בעיה, צריך להבין מה גרם לה, ממה היא נובעת. כי בלי אבחון נכון של הבעיה, אי אפשר לפתור אותה. אם אדם חולה בלבו והרופא מאבחן את מחלתו כסרטן, אז לא תעזור לו כימותרפיה. ואם גשר עומד להתמוטט, פול ייפול גם אם המהנדס יניח תפילין. ומגפת הקורונה לא היתה נעצרת גם אם כולנו היינו שותים מיץ כוסברה, כפי שהמליצו רועה עיזים מכרתים ורואה חשבון מסן-דייגו. כדי לפתור בעיה, כל בעיה, צריך קודם כל לאבחן אותה כראוי. כי כשהאיבחון שגוי, שלא לומר הזוי, אז אין שום סיכוי לריפוי.

ולמה זה נזכרתי פתע בקלישאה החבוטה והנכונה הזאת? כי לפני שבוע, ערב ראש השנה, פרסם כאן חיים לוינסון מאמר שבו הוא פיצח, במעבדות מוחו, אחרי שנים של מחקר מעמיק ומקיף, לא רק מה הבעיה של מדינת ישראל, אלא גם איך לפתור אותה אחת ולתמיד. אבל זה לא יהיה קל, הוא מזהיר אותנו, "הבעיות היסודיות שהביאו אותנו עד הלום לא ייעלמו כל כך מהר". למה? כי "ישראל שבויה בברית של קלפטוקרטים נמוכי מצח כהניסטים ושונאי הציונות".

אבל רגע, מה הוא אומר פה בעצם? מה זה בכלל קלפטוקרטים? בדקתי בוויקיפידיה –מושחתים, מערכת שלטונית מושחתת. וזה נכון, המערכת השלטונית כאן אכן רקובה ומושחתת. אבל איך הגענו לכך? מה, הוצנחה עלינו בחשאי חטיבת מושחתים מרפובליקת בננות שהשתלטה לנו על משרדי הפנים, האנרגיה, התחבורה, התבואה והתברואה?

ומי אלו אותם "נמוכי מצח" שלקחו אותנו (ומי "אנחנו" בכלל?) בשביים? האם הכוונה לעממים יהודים אפריקנים פרימיטיביים, שגובהם אינו עולה על מטר וחצי, ולפיכך מצחם נמוך ממצחם הגבוה של היהודים האירופים המתורבתים? או שמא לוינסון מתכוון, כמסורת אבותינו, ליהודים המזרחיים, הפרענקים, הדרעים והקרעים וכל הדרעקים האלה?

ומה ההבדל בין נמוכי המצח לכהניסטים? זה לפי הגובה או הכובע? סון הר-מלך היא נמוכת-מצח וסטרוק כהניסטית? ומה עם הדתיים באמת? מה, לוינסון, לא שמת לב שיותר ממחצית חברי הקואליציה הם מיני דתיים ודתיות, חובשים כיפות, שביסים ומגבעות? אז למה אותם לא ספרת בברית חורשי רעתנו? אתה לא רוצה להסתכסך עם אלוהים, או מה?

והכי לא הבנתי מי הם "שונאי הציונות" ששולטים בנו? מה, אתה מתכוון אולי לחרדים? אז מה אתה בעצם אומר, שתמיכתם המסורה והמוחלטת בציונות, והעובדה שהם חיים בששון על חשבוננו, בדמים ובדם, נובעת מכך שהם בעצם שונאים עד מוות את הציונות?

אבל, מוסיף מיד לוינסון, אין מה לדאוג, כי "הם מיעוט". אבל איך הם מיעוט? לקואליציה הנוכחית יש רוב של 68 חברי-כנסת מתוך 120 (בעצם מתוך 110, הערבים הרי לא נחשבים). 62% זה לא מיעוט לפי שום חשבון. זו הממשלה שעם ישראל בחר לעצמו.

ולאחר שהניח את התשתית השגויה, ההזויה, למאמרו, מבטיח לנו לוינסון ש"הפעם" הוא גם יטרח וישטח בפנינו את התשובה לשאלה "שרבים שואלים כל הזמן: מה עושים?""כדי לשנות את המדינה לטווח ארוך צריך לחזור ליסודות", קובע לוינסון ומיד גם פוסק שההייטק הוא "האסון החברתי הגדול שקרה למדינת ישראל" ולמה? "כי הוא רוקן את משאבי הרוח של המדינה לטובת גאונים... שעסוקים לעבוד מול סן פרנסיסקו, אמסטרדם וסין", ובעשותם כך "ההייטק שתה את שדרת האיכות של מדינת ישראל והאנרגיה שלה לא מופנית כלפי חוץ" כי הם "אליטה שמחפשת עושר, במקום כזו שמחפשת אושר".

תפתח טלוויזיה, לוינסון, אפילו חלון. בשנה האחרונה מתרגשת פה מלחמה קשה, שהיא אחד מפרצי הקרבות במערכה הנמשכת כבר כמאה שנה בין התנועה הציונית בחסות מעצמת העל ארצות-הברית לבין העם הפלסטיני – שישראל הציונית אינה מאפשרת לו חיים של חירות – ובעלי-בריתו במרחב האיסלמי המקיף אותנו, ואתה מדבר על העושר במקום האושר שמביא לנו בעוונותיו ההייטק? איפה אתה חי? מה הסנפת?

בכל המאמר בן כמעט אלף המילה שמטרתו להציע פתרון כביכול לבעיות היסוד של מדינת ישראל, לא מוזכרות כלל המילים פלסטינים, כיבוש, דיכוי, הסדר, שלום, הרוגים, טרור, ושכאלה, אלא רק גאוני ההייטק שמביאים לנו עושר במקום אושר.

"כדי להקים מחדש את החברה הישראלית", שוטח לוינסון את פתרונו, "צריך שאנשים ייצאו מהבועה... אל הפריפריה... שיבוא את בשורת הקפה הנורמלי אל כל יישוב בארץ". ולצורך כך כל שצריך, הוא טוען, שיעברו אלף אנשים מההייטק לשירות הציבורי, וזהו, ככה הכול ייפתר.

ואומר כאן גם את המובן מאליו – שמי שגאון בתחום מסוים, בפיזיקה או בתכנות, זה לא אומר שהוא גם גאון במוסיקה, בבישול, בכדורגל, או בניהול מערכות תחבורה או בריאות.

משל למה המאמר של לוינסון דומה, אלא אם הוא סאטירה לא מודעת לעצמה? לאנשים שנתכנסו לצפות במשחק כדורגל באצטדיון גדול, אלא שבמקום משחק נערמות להן על הדשא עשרות אלפי גופות, שאף ממשיכות ונערמות ללא הפסק ומסתירות את השערים. "תנו לראות כדורגל!", צועקים ההמונים ביציעים, אבל לא מציעים שום פתרון. כך כמו באגדות של פעם ילד אחד קטן מציע הצעה גאונית – להחליף בין יושבי היציע הצפונבוני ליושבי יציע המזרחי. ואכן כך עושים מנהלי האצטדיון והגופות נעלמות והמלחמה פוסקת ומכבי חיפה מנצחת את ברצלונה 2:0.

מה שעושה לוינסון במאמרו הוא מעשה אנושי קדמוני – כשהמציאות לא טובה או לא מתאימה לך, אתה מחליף אותה במציאות מדומיינת, הזויה, ובחלום הזה בהקיץ הכוכבים מסתדרים לך פיקס. יאללה, שנה טובה.

30.9.24

כל "מלחמת האזרחים" הזו היא על מי יותר ציוני, כלומר הורג יותר ערבים

לעתים נדמה שמתנגדי ה... רגע, למה בעצם הם מתנגדים, אלו שמפגינים בהתמדה ראויה לציון כבר כמה שנים? למשטר? לא. גם הם, כמו כמעט כולם פה, כל היהודים אני מתכוון, תומכים במשטר הציוני, כלומר במשטר קפיטליסטי צבאי פסבדו-דמוקרטי של עליונות יהודית. אז למה הם מתנגדים? להמשך המלחמה שנמשכת כבר שנה, ורק מי שהסתנוור או התעוור מביפר מתפוצץ רואה את סופה? לא. מה פתאום? לא רק שהם לא מתנגדים לה, הם משתתפים בה. שבועיים נלחמים בעזה במלחמה שמנהל נתניהו, וכל מוצאי שבת שני מפגינים בקפלן ובקיסריה וברחוב עזה, כאילו נגד נתניהו שכאילו הורס את המדינה. אבל הנה מתברר לנו עכשיו, כי בכל האמור במלחמת עזה ולבנון הזאת, מתייצבים כל היהודים, כל הציונים, מאיתמר בן-גביר ואורית סטרוק ועד יאיר גולן ושקמה ברסלר, בחזית אחידה של תמיכה והלל, במלחמה חסרת התוחלת הזאת שמנהל נתניהו. אז למה בעצם אתם מתנגדים?

ובכלל, אתם יכולים להגיד משהו אחד שיצא מההפגנות שלכם, עם כל רבבות ומאות האלפים, איזה משהו שהצלחתם להשפיע עליו, לשנות משהו? האמת, תודו בזה כבר – שום כלום. לא רק שנתניהו ממשיך להיות ראש הממשלה, חוץ מהרבע-שעה של בדיחת ממשלת "השינוי" שקרסה תוך שנייה, אלא שדחפתם אותו – מכורח או מרצון, זה לא משנה – לזרועות המשיחיים הקנאים תאבי הכיבוש והגירוש, האובדן והחורבן. ואת טבח ה-7 באוקטובר מנעתם? לא. ואת המלחמה, המתנהלת עכשיו, שכל תכליתה היא המשך לנצח, מנעתם? אתם עוצרים בעדה? אתם הרי תומכים בה ומשתתפים בה. ומה עם ההפיכה המשטרית באמת? זה כביכול ההישג היחיד והאדיר שלכם. חה. זו הרי בדיחה. נכון, בתי המשפט נותרו על מכונם, אבל הממשלה מקריסה את מערכת אכיפת החוק. שופטים אינם מתמנים. המשטרה אוכפת את חוקי בן-גביר ולא את חוקי המדינה. ומשרדי הממשלה אשכרה שמים זין על פסיקות בתי המשפט. אז על מה אתה מדברים, על מה אתם מפגינים, על מה?

לא משנה, פרטים שוליים, זוטות. אז אם נחזור לרישא של דברי, הרי שמתוך תוגת כישלונה המתמשך של "המחאה" עולות מדי פעם נהמות – בהולכת המדינאי הדגול אהוד ברק שכבר לפני 13 שנה (!) ניבא ש"משטרו של בשאר אסד יתמוטט בתוך כמה שבועות" – על "אי-ציות אזרחי", ואפילו עד כדי "מלחמת אזרחים", באין ברירה, יש המהמהמים. יעני, אם ביבי ובן-גביר וגלנט (לא. גלנט הוא מהטובים) ודיכטר וסמוטריץ' ימשיכו לחרב את המדינה, והפליירים שאנחנו מחלקים בחופים ובבתי הכנסת לא יפילו אותם, אז נשלוף את נשק יום הדין שלנו – מלחמת אזרחים. הרי יש לנו חצי מיליון אנשים, פרופסורים והייטקיסטים וטייסים ונראה להם מה זה מה ומי זה מו.

ואפילו חבר טוב, איש פיקח ופיכח בדרך כלל, שאל אותי פתאום השבוע "אז מה אתה אומר, תהיה מלחמת אזרחים?". פרצתי בצחוק. "יש לך אקדח בבית?", שאלת אותו, "לא", הוא אמר, "אתה יודע איך משיגים אקדח?". הוא לא ידע. "תרסיס גז-מדמיע?", גם זה אין לו. "אז על איזה מלחמת אזרחים אתם מדבר?", שאלתי אותו. "אתם אולי חצי מיליון אנשים", הפרזתי קצת, אבל אין לכם, כולכם ביחד, מאה רובים ומאתיים אקדחים. ואתם יודעים מי ומה יעמדו מולכם בפנטזיה הזאת של מלחמת האזרחים? כמעט כל הצבא, עם מטוסים וטילים וטנקים ותותחים ואין סוף תתי-מקלעים, וכל המשטרה, גם היא חמושה כהלכה, ורבבות מתנחלים מזוינים, ופלוגות הסער שהקים בן-גביר עם אלפי אקדוחנים, אז על איזה מלחמת אזרחים אתם מדבר? אתה צוחק עלי, כן?".

ויתרה מזאת, המשכתי לנדנד לו, אתם מוכנים להקריב את נפשכם למען "הדמוקרטיה"? אתם מוכנים להרוג שוטרים וחיילים ומתנחלים כדי לנצח במלחמת האזרחים המדומה הזאת שלכם? ברור שלא. "כי אנחנו", אתם חוזרים ואומרים, "אנחנו לא כמוהם". אז אם אתם לא כמוהם, כלומר אתם לא מוכנים להרוג ולהיהרג למען האידיאלים שלכם, אז הם, שבהחלט מוכנים לכך, יהרגו בכם כמו זבובים, גם אם כמה מהם אולי ייפגעו ממכת קרש. הם אפילו כבר מתאמנים בלהרוג, בינתיים על פלסטינים, כבר הרבה שנים, ואתם מה? מחלקים פליירים? מבעירים מדורות? שרים שירים? נו, באמת. ואחד ממפקדיהם הבולטים, תת-אלוף ברק חירם, הגדיל ועשה וכבר התאמן בירי טנקים על בית מלא יהודים בקיבוץ והרג אותם. אז מה, תזרקו עליו חול?

אבל זה עוד לא הכול. כי זה הרבה יותר חמור ועמוק ועלוב מזה. כי האמת העקומה והעגומה היא שכלל אין שום מחלוקת של ממש בין שני הצדדים האמורים להילחם פה זה בזה באותה יעני מלחמת אזרחים. כי במלחמת אזרחים אמיתית, כמו זו האמריקאית או הספרדית, נלחמים זה בזה שני צדדים בעלי אידיאולוגיות ומטרות מנוגדות, שווים פחות או יותר בגודלם ובכוחם, כשכל צד חמוש בכל כלי הנשק וההרג, כשלוחמי שני הצדדים מוכנים להקריב את נפשם וכמובן להרוג את יריביהם, ויש להם מדים שונים ודגלים שונים והמנונים שונים. ופה מה? לא רק שצד אחד לא באמת קיים (רק בדיבורים), אלא שלשני הצדדים, במלחמת האזרחים המפונטזת הזו, יש אותה אידיאולוגיה ואותו דגל ואותו המנון. אז איך אתם מדמיינים לכם שיסתיימו הקרבות במלחמה הזאת? שהצד המנצח והצד המפסיד יניפו כאיש את דגלי ישראל וישירו ביחד "התקווה"? הרי עם שחר יתייצבו אלו גם אלו, חבוקים, כתף אל כתף, אחים לנשק, עם ישראל חי, למלחמת נתניהו-בן-גביר-סטרוק-גולן-ברסלר, וכל המריבה תתמצה בשאלה הגורלית מי משני הצדדים ציוני אמיתי וטוב יותר, כלומר הורג יותר ערבים. כי זו הרי בדיחה, מלחמת האזרחים הזאת, נכון?

22.9.24

גם אני לא שר "התקווה". מה תעשו לי?

כמעט כל שבוע, בתגובה לדברי הכפירה שאני שוטח כאן כלפי הכת הציונית ההרסנית שנתפלגה מהיהדות, טורח מישהו ללמדני בינה בדברי תוכחה – "אין לנו ארץ אחרת, להם יש 22, הם התחילו, לא היתה נכבה, אין עם פלסטיני ומלאו אסמינו בר", אתם מכירים את הדקלומים.

אז תתפלאו, גם אני נולדתי וגדלתי וחונכתי בכור ההיתוך של מערכת האינדוקטרינציה הציונית, שמגיל אפס ואילך נעצה בי, בדיוק כמו בכם, את דוקרני גדר התיל שהקימה סביבנו, בבשרנו, לאמור – ציונות, ציונות, רק ציונות; היא הצודקת, היא התשובה, הטהורה, היפה, החזון, הפתרון. היא האחת והיחידה, שאין כמותה ואין בלתה בכל העמים ובכל השנים ובכל סוגות השושנים, ושלא תעזו אפילו להעלות בקצה הזרת מחשבה אחרת, דום שתיקה.

אבל מה אני יכול לעשות, איכשהו בכל זאת נשאר במוחי חלק שחמק משטיפת המוח הציונית האומניפוטנטית. אולי קיבלתי מכה מענף אקליפטוס סוטה או עקצני יתוש אנופלס מצאצאי אנטיוכוס או הכישני נחש רפורמי – הייתי מביא את ההורים לשיחת נזיפה, אולי אפילו כדי הורדת נקודות זיכוי ושלילת קצבאות, אבל אני מצטער, הם כבר לא כל כך בחיים – ופה ושם, לנוכח המציאות שנתגלתה לעיני וסתרה לחלוטין את כל שנאמר לי, לנו, לכולנו, החילותי להרהר באפשרות שכל זה בלוף.

במבצע קדש ב-56', הייתי כמעט בן תשע. כשפרצה המלחמה הודיעו לנו, ילדים כמבוגרים, ש"כוחות צה"ל יצאו להדוף כוחות מצריים שעמדו לפלוש לישראל", כלומר ש"הם התחילו ולא היתה לנו ברירה" וכולי, אתם מכירים את הדקלום. אלא שכבר אז משהו לא הסתדר לי עם מה שאמרו. למה? כי איזה שבוע או עשרה ימים לפני פרוץ המלחמה, אבא שלי, שהיה ראש חוליה במערך המילואים, ביקש ממני לחלק צווי גיוס לחברי החוליה שלו ונתן לי את האופניים שלו, לרכוב עליהם במשימה. כך שכשפרצה המלחמה, חלף בי הרהור כפירה: איך זה שישראל ידעה מראש שהמצרים יפלשו – ואף גייסה מילואים – לפני שזה קרה?

ברבות הימים התברר אכן שכל מה שסיפרו לנו על המבצע היה שקר וכזב, מראש עד זנב. שום כוחות מצריים לא פלשו ולא חלמו לפלוש. הכל היה מזימה קולוניאליסטית – מצטער על המילה הגסה, אבל זו האמת – של בריטניה וצרפת, שבתגובה להלאמת תעלת סואץ על ידי המצרים, תכננו לפלוש למצרים ולכבוש לעצמם מחדש את התעלה. תפקידה של ישראל במזימה, כפי שתכננו וסיכמו בן גוריון ושמעון פרס, היה ליצור את העילה לפלישה האנגלו-צרפתית על ידי פלישה לסיני, שבתגובה לה האנגלים והצרפתים יפלשו לתעלת סואץ, כביכול כדי להגן על המצרים מהפלישה הישראלית, ובתמורה תקבל ישראל מצרפת מטוסי קרב וגם איזה כור טקסטיל בדימונה. כך זה היה באמת.

ועוד דבר היה באמת. השיר הרשמי של המלחמה, ששרנו כולנו בלהט אמוני אחרי שכבשנו את כל סיני, וחזרנו יעני למעמד הר סיני, היה "מול הר סיני" של להקת הנח"ל, שאלו מילותיו: "לא אגדה רעי ולא חלום עובר: הנה מול הר סיני הסנה, הסנה בוער. והוא לוהב בשיר בפי גדודי בנים, ושערי העיר ביד השמשונים. הו, שלהבת יה – עיני הנערים, הו, שלהבת יה – ברעום המנועים, עוד יסופר על זה היום, אחי, בשוב העם אל מעמד סיני. רעי, זה לא חלום ולא חזיון הוזה מאז ועד היום בוער, בוער הסנה".רק שהשיר הציוני המשיחי הזה לא נכתב בעקבות חזרתנו להר סיני במלחמה. כפי שהתברר כעבור שנים, הוא נכתב (על ידי יחיאל מוהר, שבנו עלי אישר בפני את הפרטים) והולחן (על ידי משה וילנסקי) ואפילו הוקלט בחשאיות מבצעית על ידי להקת הנח"ל – לפני שבכלל פרצה המלחמה. הפתעה, הא?

בכל זאת לקח לי עוד הרבה זמן. במלחמת ששת הימים, כששידרו ברדיו את "שחרור הכותל" עדיין הייתי מורעל בלתי חסין ובכיתי מאושר. זה היה תהליך ארוך – וקשה, כי אתה הולך נגד הזרם האדוק והאדיר. אבל בסופו נרפאתי והבנתי שהציונות, כפי שיושמה בנכבה המוכחשת ואחריה בכיבוש ארץ ישראל המנדטורית כולה ודיכויו האכזרי מאז של העם הפלסטיני – איננה הפתרון והמרפא לתחלואי וייסורי היהודים, אלא דווקא מוליכה לאובדן ולחורבן בדם ואש, כפי שאנחנו נוכחים עכשיו ועדיין לא מכירים בכך, 76 שנים לאחר כינונה.

כחלק מהתפכחותי מהחזון-האסון הציוני, חדלתי גם לשיר את מילות המנונה של המדינה הציונית, המדירות כרבע מאזרחיה. גם אני, כמו מוחמד אבו-פאני וכמו אוהדי סכנין, שהורדה להם על כך נקודה, אינני יכול לשיר "נפש יהודי הומייה". לא כי אינני יהודי. אני יהודי, אבל אני לא ציוני, ועבורי ישראל היא מדינה לא רק של אזרחיה היהודים, אלא גם של אזרחיה הפלסטינים. אז כשאני נקלע לאירוע שבו שרים את "התקווה" אני עומד מתוך כבוד למאמינים בדת הציונית, בדיוק כשם שאני חובש כובע בלוויה יהודית ומשיל נעלי בהיכנסי למסגד – אבל אני לא שר את המילים.

כשערבים מסרבים לשיר "נפש יהודי הומייה" זה מוציא אתכם מהדעת, אבל כשהיהודים החרדים ונציגיהם בכנסת, אלו ששולחים את בנינו ובנותינו למלחמות, לא שרים את "התקווה" זה לא מרגיז אתכם בכלל, נכון?

16.9.24

אדוני ראש הממשלה, למה אתה מרמה אנשים? זה לא יפה

מצחיקים אותי כתבי הטלוויזיה, שרצים ברחוב או במסדרון אחרי איזה נוכל שהם בדיוק תפסו על חם, וסונטים בו כמורות של בית-רבן, "אדוני, אדוני, למה אתה מרמה אנשים? זה יפה ככה? אתה לא מתבייש? אתה רוצה אולי להתנצל בפניהם?". תגידו לי, אדון אתגר וגברת דדון, מה, אתם לא מבינים שיש לכם פה עסק עם פסיכופתים? אתם באמת חושבים שפסיכופת יודה במעשיו? יתנצל על מעשיו? אולי רק בבית המשפט הם יתנצלו ואפילו יבכו, אם כבוד השופט יבקש יפה, כדי להקל בעונשם. כי חרטה של פסיכופת זה חארטה.

ואני כבר מחכה ומצפה לפסיכופת האמיץ, שיום אחד, כשירדפוהו הכתבים בנזיפות "אדוני, אדוני, למה אתה מרמה אנשים?" לא ישתוק להם או יסתיר פניו בארגז כלים, אלא יעצור ויגיד להם בגאווה ובתוכחה "מה זאת אומרת למה אני מרמה אנשים?! זו העבודה שלי. אני רמאי. אני לא זגג ולא שרברב ולא טכנאי מזגנים. אני נוכל. זאת העבודה שלי. מזה אני מתפרנס. ככה אני מביא אוכל לילדים, הבנתם? אז יאללה, תפסיקו לרדוף אחרי ולהציק לי, רשעים, הורסים לאנשים את הפרנסות, זה יפה ככה? אתם לא מתביישים?"

כי האמת היא שהנוכלים הפסיכופתים הללו לא באמת מעניינים. הם פסיכופתים וזהו. אלא שבאמצעותם ערוצי הטלוויזיה רודפי הבצע מוכרים לכם מוצרים שאנחנו לא צריכים. כי מי שכן מעניינים, אבל בהם הטלוויזיה כלל אינה עוסקת, כי אין להם כוח מכירה כמו לפסיכופתים, הם האנשים התמים הרבים, הנופלים שוב ושוב בפחם של הפסיכופתים הנוכלים העלובים, למצהלות רודפי הרייטינג בערוצים.

וכי למה אנשים מאמינים לכל מיני גברים ונשים שלא פגשו וראו מעולם, שסוחטים מהם דרך הטלפון כספים תמורת שלל הבטחות שווא, כשצריך להיות מיד ברור לנעקצים שהם נפלו בפחם של נוכלים פסיכופתים? וכי למה נהה מרבית העם היהודי בזמנו אחרי משיח השקר שבתי צבי, וחלקים ניכרים מהם המשיכו ונהו אחריו גם אחרי שהתאסלם והתאסלמו גם הם? האם גם כשנתניהו יתאסלם, יתאסלמו גם דרעי וקרעי? ומירי רגב, האם במקום חלות לשבת תכין לנו מקלובה לשישי?

וכי למה אני אומר דברים כאלו? כי ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו עונה על הקריטריונים שוויקיפדיה מתארת: "פְּסִיכוֹפַּתְיָה היא מונח בפסיכיאטריה פסיכולוגיה ובקרימינולוגיה להפרעת אישיות שמאפייניה העיקריים הם דפוס נרחב ומתמשך של התנהגות אנטי-חברתית, היעדר אמפתיה, היעדר רגשת אשם או חרטה, תכונות אופי נועזות חסרות עכבות ואגואיסטיות". מזהים את הסחורה?

ואיש כזה, יסלחו לי כל עמיתי בתקשורת, לא שואלים "אדוני ראש הממשלה, למה אתה מנצל ומרמה אנשים? זה לא יפה. אולי תבקש סליחה, אדוני ראש הממשלה?". לא, הוא לא יבקש סליחה. הוא מרמה ומנצל אנשים ואין בו על כך שום חרטה, כי כזה הוא.

איש כזה יש להלקות במקלות (מטאפורית, אני מדבר) ולגרש מהעיר הרחק ללב המדבר, ושהנוהים אחריו, כל הרגבים והדיכטרים והקרעים והדרעים, ילכו אחריו המדברה וישתו שם את שקריו בצמא כאילו היו מים חיים. אמן.

9.9.24

בשביל מה כל ההפגנות האלו? לא חבל להשחית ככה סתם את אונכם וזמנכם?

צילום: איתי רון. הארץ

כבר תריסר שנים שאני כותב פה מדי שבוע מה לדעתי לא בסדר ולכן טעון תיקון במדינה ובחברה הישראלית. והדברים די ברורים ופשוטים. אם, למשל, אני כותב שאם בישראל לא תהיה תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע, אזי לא תהיה כאן תחבורה בכלל, אז ברור שאני מתכוון שאנחנו חייבים שתהיה בישראל תחבורה ציבורית בשבת, לא? ואם אני כותב שבלי שנחתור ונגיע להסכם של שלום, חירות ושוויון, עם העם הפלסטיני, לא תוכל מדינת ישראל להתקיים, אז למה אני מתכוון לדעתכם, שחייבים להגיע איתם להסדר או לא?

ובכל זאת, מדי שבוע בשבוע, נמצאים תמיד כמה קוראים מגיבים, שכביכול מסכימים איתי אבל מתריסים ותובעים "נו, טוב, אז מה אתה מציע?". וכל השנים אני תוהה היכן אני טועה, "מה, הם באמת לא מבינים מה שאני מציע, או שהם לא רוצים להבין?". אז הגיעה השעה, גם בגלל שהשעה מאוחרת ותכף נסגרת הדלת וננעלת, שאומר לכם, חד וברור, מה אני מציע.

קודם כל, כמובן, יש להפיל, בכל האמצעים האפשריים (כולל לשחק "מלוכלך" כפי שהם עושים ללא היסוס ובלי הרף) וכמה שיותר מהר, את ממשלת הזדון והרשע השולטת בנו, ולהכריז על בחירות מיידיות. בבחירות הללו יש לעשות הכל כדי שמפלגות האופוזיציה הנוכחית, כולל הערביות, ינצחו ברוב של 20 מנדטים לפחות.אם זה לא יקרה והממשלה הקיימת תנצח ותמשיך בשלה, אלו יהיו הבחירות האחרונות. "אם תמשיך ישראל בדרך זו", כתב פרופ' מנחם הופנונג ב"ישראל היום" (!), "היא עלולה למצוא עצמה כמשויכת לקבוצה של מדינות שבהן התרחש מעבר משלטון אזרחי לשלטון דתי, מדינות כדוגמת איראן, אפגניסטן ותימן. המשותף לכל אותן מדינות הוא עזיבה מאסיבית של אוכלוסייה משכילה ויצרנית, וחיים בתנאי עוני ודיכוי לנותרים מאחור".

אבל אם במקרה השכל הישר בכל זאת ינצח, אז הנה מה שאני מציע למנצחים לעשות:

1. להקים ממשלה רחבה, עם ובתמיכת המפלגות הערביות, מבלי שתהיה חברה בה אף מפלגה מאלו הנמצאות היום בממשלה – לא ליכוד, לא ש"ס, לא יהדות התורה, לא הציונות הדתית ולא עוצמה יהודית.

2. להעמיד לדין את כל מי שעמדו בהנהגת המדינה וזרועות הביטחון, מדרגות שרים ואלופים ומעלה, ב-7 באוקטובר 2023 באשמת "פגיעה במולדת" ולדון את מי שיורשעו לעונשי מאסר ממושכים.

3. להפריד בין דת למדינה, כלומר ששירותי דת במדינת ישראל, ולא חשוב איזו, לא ימומנו על ידי המדינה, אלא על ידי עמותות ואנשים פרטים החפצים בכך. משרד הדתות יבוטל, ואף מוסד, ארגון או לומד תורה או קוראן לא יתוקצב ולא ימומן על ידי המדינה.

4. להכריז על המפלגות הפשיסטיות "הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית" וכל הארגונים והמוסדות שנתמכים על ידיהן, או מתנהלות על פי המשנה הפשיסטית הציונית-דתית, כמו למשל המכינות הקדם-צבאיות, כ"התאגדיות בלתי חוקיות", ולהעמיד לדין את מי שימשיך להיות חבר בהתאגדות שכזו אחרי מתן הצו, ולהטיל עונשי מאסר על מי שיורשעו בכך.

5. לאסור על חיילי צבא ההגנה לישראל, כפי שעשה אתא-טורק בטורקיה, לשאת בעת שירותם סממן דתי כלשהו. לא כיפות, לא זקנים, לא פאות ולא ציציות. ולנקות את הצבא מקצינים בכירים, מדרג מג"ד ומעלה, האוחזים בהשקפת העולם הציונית דתית הפשיסטית.

6. להכריז מיד שממשלת ישראל, בשם עם ישראל, פונה אל העם הפלסטיני והנהגתו, וקוראת להם לנהל איתנו משא ומתן להשלמה, בשאיפה לחירות ושוויון, בין שני העמים.

7. להנהיג תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע, כנהוג בכל מדינות העולם.

אם כל זה, לפחות, לא ייעשה על ידי הממשלה החדשה שתקום, בלי עזרת השם אני מקווה, אזי דינה של ממשלת השינוי ב' יהיה כדין ממשלת השינוי א' והיא לא תוציא את שנתה, ותחתיה תוקם הממשלה הראשונה של הדיקטטורה היהודית בסגנון אפגניסטן או תימן.

עכשיו נותרה רק שאלה אחת קטנה – האם יש בישראל, במפלגות האופוזיציה הציוניות, בתנועת המחאה, בין קוראי "הארץ", מי שחושב, שיכול, שמסוגל לבצע ולו משהו אחד משבעת העיקרים שאני מציע? הרי אפילו תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע, כלומר גם בשבת, אתם לא באמת רוצים ומסוגלים להנהיג. אז בשביל מה כל ההפגנות האלו? לא חבל להשחית ככה סתם את אונכם וזמנכם?

2.9.24

זה לא פילדלפי ולא ביבי. זה אנחנו, העם. העם הכי מטומטם בעולם

אתה פותח את העיתון בבוקר – כמעט שנה למלחמת השמד שמנהל צה"ל, אחד הצבאות האדירים והחמושים בעולם, נגד "צבא" מאולתר בעזה, בן כמה עשרות אלפי חמושים באופנועים ובתתי-מקלעים, וטבחנו בהם ובנשותיהם ובשכניהם ובילדיהם כארבעים אלף נפש, והרסנו את בתיהם והפכנו מיליונים לפליטים, וגם ביהודה שומרון הרגנו, באותה הזדמנות, כ-700 שאנשים ועצרנו 5,000 בני-אדם – והנה אתה חוטף עוד סנוקרת נוראה לפרצוף: חייל צה"ל נהרג בג'נין, שש גופות של ישראלים חטופים "חולצו" מעזה, שלושה שוטרים נרצחו בפיגוע ליד חברון. אכן, עוד יום מלבב בתולדות ישראל.

ומה זה "גופות חולצו"? גופות מחולצות? אנשים חיים מחולצים. גופות נמצאות, מתגלות. האם גם כשמתמוטט מכרה אתם כותבים "חולצו שש גופות מהמכרה שהתמוטט בפרו"? אז למה אתם משתמשים בשפה השקרית המזוויעה הזו של "גופות חולצו"? מה גם שדובר צה"ל עצמו אמר שהשישה "נרצחו באכזריות זמן קצר לפני שהגענו אליהם". כלומר, לא "חולצו" ולא "אותרו" ולא "הושבו", אלא, זו הייתה צריכה להיות הכותרת שלכם, כי זו האמת, זה מה שקרה: "ניסיון כושל של צה"ל לחילוץ שישה חטופים הסתיים ברציחתם".

כל הזמן דקלמו לנו – נתניהו, שריו, יועציו, עוזריו, דובריו, שופריו וחבר תוכיו – ש"רק לחץ צבאי יביא לחילוץ החטופים", והנה קרה ההפך, בדיוק כפי שהשמאלנים אמרו שיקרה – "הלחץ הצבאי יביא להריגתם של החטופים". אז הנה לכם, כך קרה.

בישיבת הקבינט האחרונה קבע ראש הממשלה הנוכל הכושל נתניהו שישראל לא תסכים לעסקת שחרור שבויים שתכלול ויתור על ציר פילדלפי. שר הבhטחון גלנט הגיב ואמר ש"המשמעות של זה היא שאם חמאס לא מסכים לזה, אז אין הסכם ואין חטופים", ונתניהו, החכם השישי באדם, השיב נחרצות "כן. זו ההחלטה", וההחלטה הזו אכן התקבלה ברוב מוחלט ובהתנגדות השר גלנט בלבד. ולא חלפו אלא יומיים והתברר שראש הממשלה ידע אכן על מה הוא מדבר – צה"ל ממשיך להחזיק בציר פילדלפי ושישה חטופים נרצחו.

באותה ישיבה מצא גם סוף-סוף ראש הממשלה את האחראי לטבח ה-7 באוקטובר, וכך אמר: "אסון 7 באוקטובר [בפיו של נתניהו הטבח הפך לאסון, דבר בלתי נמנע בעליל] התאפשר כתוצאה מכך שציר פילדלפי לא היה בשליטת ישראל". וואלה?! זה לא בגלל שביבי ושריו והרצי וקציניו כשלו בניהול המדינה והצבא? זה לא בגלל שחומת ההפרדה "הטובה בעולם" שהקמתם בגבול עזה קרסה תוך דקה? וכשהייתם בציר פילדלפי לא היו פיגועים בגוש קטיף ובציר פילדלפי עצמו? והרי האלוף במילואים ישראל זיו קבע "כמי שהיה אחראי על הציר הזה בתפקידי כמפקד אוגדת עזה כמעט שלוש שנים, מלבד הרס של כמה מנהרות בודדות שגילינו לא זכור לי שמנענו דרך הציר אפילו הברחה אחת". והרי ישראל בכלל ברחה כמצורעת מרצועת מעזה, במה שקרוי "ההתנתקות", לא כחלק מהסדר מדיני עם הפלסטינים, אלא כי לא יכולנו לעמוד במעמסה הצבאית והכלכלית שהחזקת עזה, כולל צירי פילדלפי ונצרים וגוש קטיף, הטילה עלינו. אז עכשיו אתה רוצה לחזור לזה?

ועוד דבר קטנטן – גם מכוניות התופת והפיגועים ביהודה ושומרון הם גם כן מתרחשים בגלל שאנחנו לא מחזיקים בציר פילדלפי? הרי אנחנו עכשיו כן מחזיקים בו בעוז, נו, אז מה?

התשובה, התמונה, ברורה, גם אם לא רוצים לראות אותה – מעשי הטבח והפיגועים והרציחות ההדדיים בין העמים הישראלי והפלסטיני הם מלחמה ארוכה ומתמשכת, וכל שנעשה בה לא נגרם לא בגלל ציר פילדלפי או עסקת שליט או ההתנתקות או עוד סיכול ממוקד או חיסול מקודד או כל פרט אחר במהלכי הסכסוך המתמשך. הבעיה היא הסכסוך עצמו. עצם קיומו והתמשכותו, שמבלי ששני העמים יגיעו איכשהו להסדר שישים לו קץ, הרי שהוא יימשך לאין קץ. אתם לא מבינים את זה?

ומילה על נתניהו. אין עוד עם בעולם שהיה מאפשר למנהיג כה כושל, שהביא לטבח נורא בבני עמו ומאז ממשיך לנהל, כבר כמעט שנה שלמה, מלחמה כושלת חסרת תוחלת, שמביאה רק להרג, אסון וחורבן, אין עוד עם בעולם, שהיה מאפשר לאיש כזה להישאר ולו דקה בשלטון. רק העם היהודי היושב בציון, החלק הישראלי הדפוק של העם היהודי המפואר, מאפשר דבר כזה. זו האמת – אנחנו עם דפוק, העם הכי מטומטם בעולם.