ונעבור לגיגית הפרסומות

כל התמונות - צילומים מן הפירסומות בטלוויזיה או באתרי אינטרנט

ודי כבר עם כל החברות המסחריות שמעלות פרסומות ושולחות לנו מסרים ש"ביחד ננצח" (התמונה היא רק לצורך הדגמה). אנחנו מעדיפים שתכתבו לנו ש"ביחד נתחלק ברווחים". תודה

אין ימין שמאל. כולנו ימין קיצוני!

לחזרה לתוכן העניינים של האתר >>> לחצו על "תוכן העניינים" בשורה העליונה

איזו פרסומת מדליקה: גבר תוקף מינית אישה

סטודיו. כיתת לימוד, מאמנת התעמלות (רוסיה, אלא מה. הן הרי כולן זונות ומאמנות התעמלות) וחמש נערות מתעמלות מתאמנות. לסטודיו מתפרץ גבר מחופש לאישה (שלום מיכאלשווילי, הנכון תמיד לכל משימה וולגארית אגרסיבית) ותוקף מינית את המאמנת. פרסומת בישראל. מצחיק? מדליק? מגעיל. דוחה. מעודד תקיפות מיניות.

נו, ומי מפריע לנו "התרבותיים"? אישה מזרחית, אלא מי?

סרטון פרסומת בסינימה-סיטי כדי לבקש, לשכנע, את קהל הצופים, לפני תחילת הסרט, לכבות את הטלפונים או לפחות לשים אותם על שקט. ומה רואים בסרטון? סרט מוקרן בקולנוע. זוג אשכנזים "תרבותיים", בחור ובחורה, צופים בסרט בשקט, מכרסמים פופ-קורן, ולפתע טלפון סלולרי מצלצל, והבחורה עונה ומדברת כאילו כלום, כאילו היא לא בסרט עם עוד אנשים. ומי הבחורה? שחורה, מזרחית, פרענקית, פרחה, צ'חלה. זה לא נגמר החרא הזה, הא?

זו לא שמחה גדולה. זה ניצול נורא

לא יודע אם יצא לכם לעבוד, כשכירים, לא כבעלי-בתים, בחקלאות. לי יצא, כנער. ועבודה בחקלאות זו עבודה פיסית קשה ביותר, עבודת פרך, עם שכר נמוך, עלוב, שכר ניצול, שהיום רק תאילנדים ופלסטינים מוכנים, מחוסר ברירה, לעבוד בה. אבל בפרסומת החדש ל"ספרינג וזהו" מוצגים שני החקלאים התאילנדים שכביכול [שהרי הם לא חקלאים, הם דוגמנים] מגדלים את הפירות שמהם מייצרים את מיצי ה"הספרינג" כאילו עבודתם היא כולה שמחה ואושר. וזה לא בדיוק ככה. התאילנדים וכלל העובדים בחקלאות בעולם עובדים בפרך בתנאי הקרובי לעבדות ובשכר ניצול נורא.. מי שכן שמח ומאושר בכל זאת , כנראה, הם יצרני או יבואני "ספרינג", בעלי חברת "יפאורה" ששוויה מוערך בבורסה בכ-800 מיליון שקלים. אז זהו, זה הסיפור של "ספירנג וזהו". 

גילנות, מיזוגניה וגזענות בעשר שניות

פרסומת קצרצרה ל"שארפ", עשר שניות. כמה צעירים וצעירות, יפים ויפות על פי ההגדרות המקובלות, מחייכים ומאושרים, למה. כי הם עברו ל"שארפ". ומי [עדיין] לא עבר ל"שארפ"? אישה, מבוגרת, לבנה, ממושקפת וחמוצה. אפשר להכניס הרבה חרא בעשר שניות, הא?

הגבר מנהל והאישה בולסת

פרסומת של חברת הביטוח "הראל", אם הבנתי נכון, לביטוח רפואי של חיות מחמד. הגבר מתווכח עם הקריינית בטלוויזיה, עם אם יש או אין להם, למשפחה הזאת, ביטוח רפואי של הראל, ואילו האישה מה היא עושה באותו זמן? בולסת, לא שקמים, אלא בייגלך. כל אחד ואחת, בעולמה של חברת הביטוח "הראל" ותפקידו ומקומה.

תנו לראש שלכם לעוף על תה

פרסומת שאומרת "אנחנו דור שמעז לחיות. אנחנו דור שלא נותן לאף אחד להדיד לו מה מה הוא אמור לשתות. מה הוא אמור להיות. תנו לראש שלכם לעוף", מה היא מוכרת? מהפכה? מרד? אנרכיה? עוף מטוגן בקוק? אורנג'דה מריחואנה? לא ולא ולא. תה. של ויסוצקי. יש לכם את זה ביותר פאתטי, מגוחך ואוקסימרוני?

נגיף הקורונה פוגע גם בחוש ההומור

גל קור וגל קורונה וגם של פרסומות לא מצחיקות בעליל בטלוויזיה. האם יש קשר בין הדברים? ואני פונה לפרופסוריות גליה רהב, עדית מטות ואורלי וילנאי - הייתכן שנגיף הקורונה פוגע לא רק בחושי הטעם והריח, אלא גם בחוש ההומור? הנה, ראו את הפרסומת לרשת סופרמרקטים עם שלום אסייג, בנו דני ונכדו אושר. זה הטקסט שם: "שניקח כזה, אבא? בטח, אבא. מה אתה אומר, אבא? שאני אדע להבא. מותר לי, אבא? רגע, אני אשאל את אבא. בטח אבא, תן לו, אבא". הלו. זה לא מצחיק אפילו את אחרונת העגבניות הכי רקובות ומעוכות בארגז למטה מתחת לאבודקו. אז משפחת אסייג לדורותיה - לכו להיבדק!

והפרסומות של עמוס תמם לקק"ל עם משחקי המילים הכי עלובים בתבל. והפרסומות של בנק ירושלים עם עם הג'ודוקא אריק זאבי, עם הניתוח כמנגל והשריפה כמאסטרשף. הלו. זה הכי לא מצחיק בעולם. והפרסומות לביטוח עם אודי כגן ואודי כגן כאבא של אודי כגן, וטל פרידמן בפרסומת לביטוח עם הטקסטים "שור? יו שור? איי שור? שיר שור! לימין שור!". הצילו !!!

הגיגית גאה לארח - יונתן הירשפלד (פוסט שכתב בפייסבוק)

האידיאה של הטימטום כערך חיובי

זה די מדהים. בפרסומת אחת גורי אלפי המטומטם לא מצליח להחנות ברוורס. באחרת קטורזה מטומטם. בסדרת פרסומות אינסופית של שירביט חנוך דאום מפגין את טמטומו כנוצות טווס להתפאר. זו כבר לא תופעה שולית כי אם סוגה: גיבור הפרסומת הוא מטומטם.

אל תגידו לי שזה נועד לגרום להזדהות. או להורדת מגננות בנוסח ג. יפית- "היא לא נראית מתוחכמת ודוגמנית- ולכן היא אמינה". יש כאן משהו רציני. הוא קשור לזרמי עומק של התרבות שלנו. מהומר סימפסון המטומטם דרך פיטר גריפין ואל בנדי דרך דמויותיו השונות של ג'ים קרי: התרבות שלנו מהללת טמטום. היא מוכרת לנו את הבור, הטיפש, הדביל והאידיוט כגיבור. 

גורי אלפי בתפקיד גורי אלפי האידיוט שלא יודע לחנות

תרשו לי להציע מחשבה בנושא. הפרסומת היא לא קופת חולים (כשאדיר מילר הוא המטומטם) ולא שירביט ולא מה שזה לא יהיה שגורי אלפי מוכר: המוצר הוא האידאה של הטמטום. הפרסומת לא מוכרת את המוצר אלא רוכבת על המוצר כדי לפרסם ערכים. כך מאז ומתמיד. זה לא מרלבורו- זו גבריות. זו לא תפוזינה זו נשיות. בפרסומת אחת למוביליי אמרה יעל בר זוהר שהיא לא יכולה לשלוט על כך שילדות יעליבו את הבת שלה ושהבן שלה יפסיד בכדורגל אבל היא יכולה לשלוט בנהיגה שלה- עם מוביליי. המוצר כאן הוא ההבדל המיני: ילדות מעליבות ילדים משחקים כדורגל. החברה חייבת לפרסם את הערכים שהיא מעוניינת בהם כדי להפיץ ולשמר את עצמה. כמו בסיפור על המבריחים שהזהירו את שומרי הגבול מהברחה גדולה באמצעות בקר והפקחים בדקו פרה פרה לוודא שלא מוסתר בה סמים או נשק. הם הבריחו בקר. המוצרים השונים הם הסמים והנשק, מה שמבריחים מבעד לגבול פה -הבקר- זה ערכים.

עכשיו נשאלת השאלה מי ולמה מעוניין שהמטומטם יהיה ליגטימי. ראוי. טוב. מוערך. אהוב. גיבור תרבות. מי מרוויח מזה שאנשים יחזיקו בראש את הדמויות המטומטמות של אדיר מילר וקטורזה וגורי אלפי וחנוך דאום. התשובה המובנת מאיליה היא שמטומטמים אינם מתנגדים. הם מקבלים את הסיפור של החברה כפשוטו. הדת, הלאום, המגדר. וככל שהסיפור שלנו יהיה חשוף יותר -ככה נראה יותר סברי מרנן. 

הכינו את עצמכם.

ולמה לא אבות מרוצים וילדות מאושרות?

פרסומת לשוקולד קינדר לילדים. אימא מאכילה את בנה בשוקולד קינדר, ושניהם מה זה מאושרים, ואכן כתובת הסיום אומרת, אחרי שהילד אכל את שוקולד הקינדר שהאימא הצליחה איכשהו חחחח לשכנע אותו לאכול, מופיעה כיתובית הסיכום - "אמהות מרוצות. ילדים מאושרים". הללויה!

אז מילא שהפרסומת קוראת לנו (או רק לנשים שבנו) להאכיל את ילדינו (ילדיהן) במוצר מזון לא הכי בריא להם, אבל זה עוד החלק הקל. כי מה הפרסומת הזאת מלמדת את הילדים והילדות הצופים בה - ראשית, שמי שאחראיות להזנת הילדים הן האימהות, לא האבות. ודבר שני - שנשים אחראיות להזנת הגברים, משהם קטנים ועד עולם. כי הרי גם אם האימא אחראית לכאורה, לפי הפרסומת הזאת, להזנת הילדים, הרי בפרסומת היא מזינה בן זכר, את הנסיך שלה, ולא ילדה חלילה, או גם ילד וגם ילדה, שגם זו אפשרות סבירה. וכיתוביות הסיכום אומרות הכל - " אימהות מרוצות, ילדים מאושרים", ולא חלילה, טפו-טפו, "אבות מרוצים, ילדות מאושרות". 

פני האישה כפני התחת 

תחת נשי, נערי, צעיר, יפה לפי הקריטריונים המוכתבים המקובלים, ללא שומן או צלוילטיס כמובן, בג'ינס הדוק (של 'רנואר') מעכס לנו בעליזות מעל המסך מול העיניים הצופיות..בשביל מה זה? מה רוצים למכור לנו? איך רוצים למכור לנו את זה? רוצים למכור לנו בגדים, ג'ינסים לנשים, של 'רנואר'. שנשב בבית מול המסך ונגיד לעצמנו או לזולתנו "וויי, איזה תחת", ונרוץ לקנות את הג'ינס כדי שבזכותו גם לנו (הנשים) או לבנות הזוג שלנו (הגברים) גם כן יהיה תחת כזה נאה יעני , בזכות הג'ינס של רנואר.

אז מה בעצם יש לנו כאן? מכל טוב - קודם כל החפצה או העלבה, כאילו פני האישה הם כפני התחת שלה. דבר שני - מה למדים מהפרסומת הזאת ילדים וילדות שרואים אותה? שהכי חשוב בבחורה זה התחת שלה. נהדר, הא? ועל הדרך זו גם הטרדה מינית. כן. לגרום לצופה לומר לעצמו, ובעצם לבחורה של המסך, "וויי, איזה תחת' (וזו כוונת המפרסמים והפרסומאים בפרסומת הזאת) זו הטרדה מינית. בעולם מתוקן או בעוד עשר או עשרים שנה מי שיפיק וישדר פרסומות כאלו ילך לשנה לכלא.

שנה טובה.

שוויון במשפחה על פי "ניקול" - לא רק האם שוטפת כלים, גם הבת.

הפרסומת החדשה של "ניקול" (חברת ניקיון שקרויה לא בשמו של גבר,  "יאיר" או "נפתלי", ולא בשמה של בחורה "צברית, למשל  "תמר", או "איילת", אלא דווקא בשמה של בחורה צרפתיה, אולי מרוקאית) פותחת בהכרזה, לא פחות ולא יותר על "שוויון בעבודות הבית במשפחה"

אבל מהר מאוד מתברר על איזה "שוויון" הם מדברים - לא כזה שבו לא רק האישה, אלא גם הגבר, נדרש או יכול או צריך לשטןף כלים, אלא ההיפך גוטה, ההיפך - לא רק האם, אלא גם הבת, כל הנשים במשפחה נדרשות לשטוף כלים. למה אין נסיכות פה. רק נסיכים.

פרסומות, הגיע הזמן שנבין זאת, מוכרות לא רק מוצרים פיזיים (כריות יפניות) אלא גם, ואולי בעיקר, השקפת עולם (בדרך כלל השקפות עולם שמרניות וריאקציונריות, כמו זו שכאן, שבו רק נשים, כל הנשים, ורק לא גבר, נדרשות לשטוף כלים), וההשפעה של הפרסומות האלו, בעיקר על ילדים/ות, היא הרסנית. כי הנה, הם רואים, כביכול, ש"ככה זה צריך להיות"

והמשונה בכל זה הוא שהמלחמה בפרסומות שובניסטיות ריאקציונריות כאלו היא די קלה. כל מה שצריך זה שארגון או שדולת נשים כלשהי תקרא בעקבות כך לחרם על מוצרי "ניקול", ומספיק שהמכירות ירדו ב-5 או 10% ו"ניקול" תסיר את הפרסומת הזאת כמו כלום. למה? כי הכסף מדבר.

לקריאת מאמרים נבחרים שלי מ'הארץ' בנושאים הללו ליחצו >>> על נשים וגברים, מיגדר ואלימות, פמיניזם ומיזוגניות

שובו של המזרחי הנלעג

במשך שנים רבות, ואולי בעצם עד עצם היום הזה (אני לא ממש עוקב בדבקות) הפרזנטורים של כל הבנקים היו תמיד גברים אשכנזים. רק לבנק הבינלאומי היה פרזנטור מזרחי (שגולם בידי השחקן אסי כהן), אבל הוא לא היה באמת פרזנטור של הבינלאומי, אלא מה שקרוי "הפרזנטור השלילי", כלומר פרזנטור של בנק אחר, פיקטיבי, שהם קראו לו 'אימפריה', שתפקידו בשליליותו להדגיש את חיוביותו של הבנק הבינלאומי. ואיך מציגים בישראל מישהו שלילי? עושים אותו מזרחי, טיפש, לא תרבותי, בור, נלעג. עכשיו הבינלאומי דופק תזכורת נוסטלגית לפרסומת הגזענית הנוראה ההיא. אז הנה אני דופק לכם אותה, את כל הפרסומת ההיא במלואה. בבקשה, תהנו.

לקריאת מאמרים נבחרים שלי מ'הארץ' בנושאים הללו  >>> על אשכנזים, מזרחים, ציונות, גזענות, אדנות, לאומנות

וכולה מה?

הזמר עידן חביב (שאני מכיר מ'הישרדות'. כן, גם לי יש חולשות) "והקומיקאית עדי חבשוש המגלמת את סיגל הצמאה" (אין לי מושג מי זאת, אבל זה מה שקראתי באיזשהו מקום) שרים ורוקדים ומפזזים עם עוד אנשים וילדים בפרסומת חדשה. וכולה מה? התשובה בתחתית התמונה.

תפקיד האישה - להזין גברים [נסיכים]

אישה צעירה (ובלונדינית, כרגיל) קמה מן המיטה יעני באמצע הלילה, לבושה בגדי-שינה ושערה כפרוע, ומדברת אלינו, משכנעת אותו, לאמור "בארבע בבוקר גם לי ולנסיך שלי לא קל", ואז ממליצה לנו על מזון מלאכותי כלשהו לתינוקות "ואנחנו בחרנו ב..." ורואים אותה מאכילה את התינוק (הלבנבן כאימו) ושניהם מאושרים ותקנו, תקנו.

אבל רגע. אם כבר "משחררים" את האם מחובת ההנקה, אז למה היא עדיין אחראית על ההאכלה? למה, איפה האבא? שוב בשליחות סודית באיראן? וכשהיא אומרת "אנחנו החלטנו" למי היא מתכוונת? לה ולאבא, שבכלל לא נמצא בתמונה, או לה ולתינוק? ולמה זה תינוק ולא תינוקת? האם זה מקרי?

לא. כי בפרסומות, כמו בחיים (של המפרסמים והפירסומאים) כמעט תמיד, וגם במקרה הזה, וזה לגמרי לא מקרי (זה לא סרט תיעודי!) תפקיד האישה הוא להזין את הגבר, שלא במקרה היא גם קוראת לו "הנסיך שלי". כן, הנשים תפקידן להזין את הגברים הקטנים, הנסיכים, כדי שיגדלו ויהפכו למלכים ויוכלו אז לצאת למשימות סודיות באיראן או בפקיסטן, כשאשתם נשארת בבית ומאכילה את הדור הבא של המלכים, וחוזר חלילה.

חיימיקו העממיקו

חידה קשה - כשצריך למכור משהו יעני זול, פשוט, עממי, שקשור למטבח או לאוכל, איזה סלב יביאו לפרסם את זה? א. חיים כהן. ב. חיים כהן. ג. חיים כהן? והתשובה היא...  יפה, ניחשתם נכון - ד. כל התשובות נכונות. חיים כהן. ותיראו, תיראו מה כתוב שם למטה, מה הוא אומר בפרסומת, חיים כהן? "בכל פעם שאני עושה קניות בחצי חינם". חחח. אומר זאת בפשטות זולה ועממית - אם חיים כהן עשה אי-פעם קניות בחצי חינם, אני רבע עוף בחצי שקל אצל רמי לוי, שגם הוא, כמובן, שם בדוי של חיים כהן. יאללה, ביי.

נפתחה עונת המין האוראלי

כל שנה, עם בוא הקיץ ועימו עונת מכירות המשקאות הקלים והארטיקים למיניהם, פוצחים הפרסומות בחגיגה עליזה של מין אוראלי במסווה של ליקוק שלגונים ובליעת אורנג'דות. השנה התחילה במצווה (כמה שעקבתי) חברת שטראוס בפרסומת ליוגורט החדש והצרפתי יעני של יופלה. הנה:

ולכל אלו המזדעקים עכשיו ואומרים עלי "איזה סוטה, בכל דבר רואה מין אוראלי. כולה יש פה סתם בחורה תמימה שאוכל יוגורט", אז אני עונה "אה, כן, אבל זה לא סרט תיעודי. זו פרסומת מבויימת. אז למה בחרו דווקא בחורה שתאכל יוגורט ולא ילד או בחור או זקנה? ולמה הבחורה הסתמית והתמימה יעני הזאת מרוחה בלק ובעיקר בליפסטיק אדומים? בגלל שזה יופלה דובדבנים? או שככה כל אישה מתמרחת לפני שהיא אוכלת יוגורט?" המשך בגלידות, ארטיקים ומשקאות קלים יבוא בקרוב.

מה זה החארטה הזה?

פרסומת חדשה למשחת שיניים קולגייט, על כמה חשוב החיוך, ולכן כמה חשוב לצחצח בקולגייט כלשהו, ש... הנה תראו מה כתוב - "כמלבינה שיניים עד 3 גוונים". אבל מה זה "כמלבינה"? זה כמו מלבינה? כאילו מלבינה? ועל איזה 3 גוונים של לבן הם מדברים? בסולם ריכטר? בסולם הצבעים של טמבור? של קולגייט? מה זה החארטה הזה?

המטומטמת חוזרת

מסורת זה מסורת. במשך שנים הפריזנטור השלילי (זה של המחחרה)  של חברת הביטוח 9,000,000  (מבית איי.די.איי.) הייתה הפקידה המטומטמת (בגילומה של שני כהן) של סוכן הביטוח שוקה (ולא חלילה שוקה עצמו). עכשיו חוזרת "ביטוח ישיר" (מבית איי.די.איי) עם פריזנטור שלילי חדש, (זה שלא עובד אצלנו, חלילה), והפתעה - זו שוב אישה. איזה יופי, הא?

ALIVE מבית HUGO BOSS - וואלה?!

מתוך ויקיפדיה: "הוגו בוס היה חבר המפלגה הנאצית החל משנת 1931. בין השנים 1932-1945 עיצבו פרופ' קרל דיביטש וולטר הק את המדים השחורים לאס אס וייצורם נעשה בידי חברת הוגו בוס. במלאכה הועסקו גם עובדי כפייה. הוגו בוס עיצב וייצר גם את החולצות החומות עבור האס אה, פלוגות הסער הנאציות". אז מה, מתאים לכם.ן הבושם הזה?

קולאז' של הומאז' לקילומטראז'

זה עונת הבשמים כנראה עכשיו, כי הטלוויזיה מלאה פרסומות לבשמים. אולי זה האביב, אולי הבחירות, אולי כי צריך לקנות בפסח מתנות. לא משנה. אבל איך עושים פרסומת לבושם? שהרי בבושם מה שקובע זה הריח, ולטלוויזיה אין לא טעם ולא ריח. אז מה עושים? לוקחים דוגמנית ומוליכים אותה, בעיכוס או על גב סוס, בסיטואציה "מיוחדת" -בין מזרקות, על מדרגות, משחקת פינג-פונג עם ברדלס -ולבסוף איזה קריינ/ית שלוחש/ת בקול סקסי (יותר, יותר מפתה, שושנה!) איזה שם במבטא צרפתי או אנגלי, משהו שנגמר בבון או דון או בז' סופית -  קורדון, לורבון, חלמון, הומאז', קולאז', מיראז', ברווז', מטראז'. ויאללה, מכרנו.

אורי גלר מטריד נשים

בפרסומת החדשה של מאסטרכארד אורי גלר, גבר בן 75, מטריד ארבע נשים (ואף לא גבר אחד) צעירות, כדי למכור להם את המוצר החדש (משהו כמו לשלם בלי לגעת, בלי לגעת אבל עם להטריד). זה לא מטריד אתכם, אתכן, הפרסומת הזאת?

גם בכלים הם יותר מבינים

אחותי, שתהיה בריאה, אמרה לי פעם "אתם, הגברים, איך שאמרו לכם שגם אתם צריכים לעשות כלים, ישר הלכתם והמצאתם מדיח|". ולמה נזכרתי בזה פתאום? כי חזרה הפרסומת לפיירי, שבה שני גברים, גברי (חה-חה) ואהרוני, מסבירים לאישה איך צריך לעשות כלים. כי הסמכות, בכל דבר - בפוליטיקה, בכלכלה וגם בכלים - היא תמיד גברית.

די להשפלות

נניח שהייתם רואים פרסומת שבה גבר עומד בחצר מניף בקבוק בירה ומאחוריו אישה אוכלת חסה, נגיד, ואז הוא היה אומר למצלמה "זו אשתי והיא בלתי, וזאת בילדה, אחלה בירה בווארית", זה היה מרגיז אתכם, מקומם, כי זה פוגע בנשים, משפיל אותן, נכון? נכון. אז אם להשפיל נשים זה מקומם, אז למה להשפיל גברים זה סבבה? על מה אני מדבר, על הפרסומת לתנור-אפיה, שבה רואים אישה במטבח ומאחוריה גבר נגיד (יש כמה ואריאציות) שותה קפה, ואז האישה אומרת "זה בעלי והוא בלתי, וזה (היא מצביעה על תנור-אפיה) תנור-אפיה בילד-אין של (שם החברה). אז חוץ ממשחק המילים העלוב, פרסומאים יקרים, אולי תיצרו פרסומות שאינן משפילות לא גברים ולא נשים. מה, אי אפשר בלי זה?

מה אתם כל כך שמחים ומאושרים? זה לא שמצאתם סוף סוף אהבה או זכיתם במאה מיליון דולר בפיס. כולה איזה הנחה קטנה בביטוח רכב או משהו, לא?

ואתם, מה אתם רוקדים?

זהו. אכלנו אותה. כל הפרסומות הם אותו דבר. כולם רוקדים ושרים ולא משנה מה הם מוכרים - ביטוח רכב, חותך ירקות, מתווכי דירות,  כולם רוקדים ושרים. יאללה, פרסומאים, זה השיא שלכם? רוקדים ושרים ומוכרים, יאללה, תתקדמו.

ואתן, למה אתן רוקדות?

כולה סודה. אפילו לא שמפניה. שלא לדבר ששוב, כרגיל בפרסומות, הנשים רוקדות לחלילו של הגבר, אלא מה?

ליום האישה - גאווה של שיפחה

לכבוד יום האישה הבינלאומי, חה-חה, שיגרה חברת מוצרי הניקיון טאצ' תשדיר פרסום, כשבו אילנית לוי (מלכת היופי, הדוגמנית, מגישת הטלוויזיה ואשתו של) אומרת למצלמה, לנו, בעיקר לנשים שבינינו, את הדברים הבאים: "לפעמים אני מנקה בגלל שחשובה לי ההיגיינה. לפעמים אני מנקה מתוך שיעמום. לפעמים אני מנקה כי אני פשוט חולת ניקיון. אבל אני אף פעם לה מנקה כי אני אישה".

מה את אומרת, אילנית? וכי למה חשובה לך ההיגיינה ולבעלך כנראה לא? ולמה כשמשעמם לך את מנקה, והוא רואה כדורגל? ולמה את חולת ניקיון? מה זה כל הדברים האלו? זה אזורים שיש במוח של האישה ואין במוח של הגבר? או שאולי זו הבנייה שעוברת אישה, ילדה, נערה, שגדלה בבית ובמשטר פאטריארכלי, שאומרים לה כל הזמן "היגיינה זה הדבר הכי חשוב לאישה" ו"משעמם לך - אז תנקי את הבית", "ואישה חולת ניקיון זה האישה הכי הטובה". אז את לא מנקה כי את אישה? את מנקה באבוהה כי את אישה, רק בכלל שאת אישה, אישה שחונכה להיות שיפחה, ואת, ולא הוא, מנקה. את מבינה? ובסוף הפרסומת עוד אומרת לוי "ואם מישהו חושב שנשים צריכות לנקות אז הגיע הזמן שהוא ינקה מעצמו את האבק". "כן, בטח", אומר לעצמו למראה התשדיר כל גבר מן הזן הפאטריארכאלי, "שתגיד מה שהיא רוצה, העיקר שהיא מנקה", וינער מכתפו את הקשקשים.