בסוף שנות ה-70 או תחילת ה-80, מי זוכר, התחלתי לכתוב לתוכנית חדשה בטלוויזיה החינוכית של אז, בשם "זהו זה". כן, אני כתבתי את התוכניות הראשונות של 'זהו זה', למרות שבדברי-הימים אומרים דברים אחרים. אבל דברי-הימים, אתם יודעים, נכתבים על ידי הכובשים, הרוצחים, המנצחים. כך למשל את העולם בכלל לא ברא אלוהים, אלא אח שלו הגדול חיימים. אבל אחרי שבעת ימי הבריאה, האח הצעיר אלוהים רצח את אחיו הבכור חיימים, וניכס את הבריאה לעצמו, וגם עשה בתנ"ך החלף-הדבק לכל מקום שבו היה כתוב חיימים לאלוהים. וכך במקום "בראשית ברא חיימים את השמיים והארץ", נכתב מאז ועד עולם לנצח נצחים "בראשית ברא אלוהים את השמיים". אנד דה רסט איז היסטורי.
אבל לא לשם כך התכנסנו, אלא כדי לאגד, כמה שיש וככל שאפשר, את כל החידות, הפינות, שכתבתי ל'זהו זה', ששמן הרשמי היה "סערה בכוס תה" שכולם, מי שחי אז, מכירים בתור פופטיץ, ושכמובן הכניסו לשפה את המימרה האנטי-בירוקרטית הידועה שטבעתי "זה לא אני, זה פופטיץ", ושגם ביקשתי מילדי שזה מה שיכתבו על מצבתי בבוא יומי. החידה אגב תמיד הייתה, למי שמעוניין לפתור, איזה מימרה או ביטוי לשוני מסתתרים בקטע? אבל אין כבר חולצה ותקליט לפותרים. אז זהו זה. והנה הקטעים: