בגופו של מספר וגיבור הספר, רַחמִי קוֹלצ'וֹנֶרוֹ, שהואשם בעברו ברצח כפול שלא ביצע, מתגלה סרטן בשלב מתקדם ונותרה לו שנה אחת בלבד לחיות.
הוא מחליט לנצל את השנה הזו ולהגשים את חלום חייו ולכתוב ספר על הפיכה המתרחשת בבית-משוגעים במדינה בלקנית בשנות ה-50. בתוך כך תוקפים אותו בשנתו סדרה של חלומות המתהווים למעין סדרת טלוויזיה בלשית שבה מנסים השחקן אנתוני הופקינס (או שמא זה בוב הוסקינס?) ועוזרו הלמה לגלות מי רצח בחלומו של קולצ'ונרו את חברו הטוב ש', שחדל לדבר עימו.
ספר יוצא-דופן, כואב ומצחיק, הכורך את כל סתירות החיים למיקשה פְּרוּמָה אחת.
כותב איזי באתר ע-ברית - "ספר מוזר, שהוא למעשה שלושה סיפורים מוזרים. אדם ערירי ולא צעיר מתבשר שנותרה לו שנה לחיות. את השנה הוא מעביר בניסיון לכתוב ספר ובמקביל החלומות שלו יוצרים סיפור בהמשכים. כך, במקביל, נפרשים השנה בחייו של המספר (וחלקים מעברו), החלומות שלו והסיפור שהוא מנסה לכתוב, כולם משתלבים זה בזה, משפיעים זה על זה ומשתקפים זה בזה. החלום בהמשכים הוא סוראליסטי, פנטסטי וחסר עקביות, כמו שחלומות אמורים להיות. הסיפור המתפתח הוא יותר ריאליסטי, אבל לא לגמרי והוא במכוון מתרחש מזמן ורחוק מכאן במציאות שונה מאוד, אבל מוכרת. החיים עצמם הם ריאליסטים, אבל לא פחות קשים ומוזרים. שלושת הסיפורים מלאים בסיטואציות מגוחכות, על סף הגרוטסקי, ואם זה לא היה כואב, זה היה מצחיק. הכאב נוכח כל הזמן בשלושת הסיפורים. החיים קשים, כואבים, חסרי משמעות ומלאים באכזריות שרירותית ומקרית, וכך גם עולמות הדמיון, היצירה והחלום. למרות הקושי והסבל שעובר המספר ועוברות הדמויות אותן הוא ממציא או חולם, הספר עצמו משעשע ובשורה התחתונה, גם הומור שחור הוא מצחיק".
ועוד כתבו קוראים: "הנאה צרופה" (מאיר טסלר) "אכן ספר מיוחד , מוזר , מצחיק בטירוף (יש קטעים שממש התפוצצתי מצחוק) ריאליסטי וסוריאליסטי. לעיתים מדכא ומאיים. בקיצור הכל. (יעל גרייף) "חגיגה לנפש" (דניאל דליות) "ספר מיוחד במינו! ריאליסטי, סוריאליסטי, מטורף, מצחיק עד דמעות, מותח ומאוד עכשווי. והשמות שקובי ניב ממציא. גאון!!!" (עילג) "הספר כתוב בצורה מקורית ביותר, שואב אותך לתוך העולם של הדמות הראשית ועולמות המשנה שלה מקסים וייחודי" (שחף)
